חלומו של רבה בר אבוה

מיימוני,

פירשת פירוש יפה. שים לב שאפשר להכליל את האגדה לדרכי התלמוד הבבלי הסובר שאין עניות ואין עושר אלא בתורה ובמעשים טובים. כלומר, להבדיל מדרכו של יעקב אבינו, שהיה שלם בגופו ובממונו ובתורתו; בבבל, ארץ נכרים, נעשה ניגוד בין גשמיות לרוחניות, ועל-כן לא למדו בשלמות ובעיון את סדר זרעים וסדר טהרות, מצוות התלויות בא"י העוסקות בתיקון הגוף (טהרות) ותיקון הכלכלה (זרעים).

 

תוקן על ידי מם80 ב- 19/01/2017 12:04:25

יש

תודה. מסכים.


שלישישי

אמנם כתבת לנמדשיר אבל בעוד את הציטוט שציטטת ממנו (אין סתירה בין אמונה ברוחניות לבין גישה רציונלית) אני עוד יכול להבין, לא הבנתי מה הפסוק בא לומר. לא מה הפסוק המקורי אומר, ולא איזה שימוש אתה עושה בו.

אולי תרצה לפרט יותר. צריך לכתוב לא רק לגאונים.


בעל בעמיו

הצעתי שנדון באמונת המזיקים וברקע שלה באשכול אחר. אני מסכים להערתו הנפלאה של שאול ליברמן מורנו, שהמתבקש רציונלית הוא להאמין במזיקים אם יש עדויות רבות כל כך לקיומם. וכבר העיר, נדמה לי רביצקי, שפלא הוא כיצד הרמב"ם דחה את האמונות האלו בלי בסיס ברור (אני סבור שהרמב"ם צדק).

אמנם אני חוזר על מה שכתבתי: יתכן לקבל את האמונה במזיקים כי מי יכול לחלוק על נתונים אמפיריים (לכאורה) ועדיין לסבור שאירוע כמו של רב בר אבוה הוא חויה פנימית, נפשית.

הערת הערה חשובה מאד לדעתי:

מיימוני
אלך עד הקצה.
אם מעמד הר סיני היה מעמד של סוגסטיה המונית, האם הוא מעיד רק על רצונם של ישראל לקבל תורה (כלשהי)?

שלישישי

תודה על ההבהרה. אבל עדיין הדברים צריכים עיון. נמדשיר לא טען שצריך לקבל דברים "כפשוטם", לפחות לא במשפט שציטטת.

ובכלל, צריך לבדוק את הפסוק בהקשרו.

עד כמה שאני זוכר, המשורר פונה לקהל מסויים כדי לבקרו. אני, הוא אומר, כבר חשבתי שאתם חשובים, בני מעלה, אבל בסוף מתברר שלא, ממש לא. (בלשוננו היום).

מה הם התארים שהוא מעניק לאותם חשובים? "אלוהים אתם, בני עליון". המונח "אלוהים" עשוי להתייחס לקב"ה או לבשר ודם בעלי מעמד, בדרך כלל דיינים, לפי פירוש חז"ל וכנראה פשוטו של מקרא. בעוד ש"עליון" עשוי להיות כינוי לא-לוהים. ראשית, זה התואר של האלוקים שאותו עובד מלכיצדק מלך שלם, שהוא כהן שלו. שנית, השם הזה מוכר כשמו של אחד האלילים, להבדיל, בפנתאון מקומי (איני זוכר אם כנעני או אחר).

השאלה היא אם השימושים הלשוניים האלו הם מטאפוריים או שיש מאחוריהם איזו אמונה במציאות של "בני עליון" כלומר אלילי משנה. יש מי שטען כך, וזה מוביל למחלוקת של גישות בפרשנות המקרא. ברשותך נותיר זאת לאשכול אחר.

אני כן מוכן לעסוק בשאלה האם ומדוע נמדשיר ההיפותטי (שאני מדבר בשמו עד שיבוא) יהיה חייב, לוגית, לאמץ פירוש מסויים, אונטולוגי, לישים הנזכרים בפסוק שציטטת. אני סבור שזה לא טיעון תקף. כלומר, אין הכרח לוגי שיסבור כך. לא על פי העמדה שציטטת.

(תראה כמה מילים צריך לכתוב כדי להסביר דבר פשוט).

לגבי העצה לעשות זמן על חשבון שינה, זה רעיון מצויין, אילו היה נשאר לי זמן שאפשר לגנוב מזמן השינה.

כבר אמר החכם שקנית ספרים (או שאילתם) אינה מביאה איתה את הזמן הדרוש לעיון. בדומה לכך אפשר לומר היום שציון לינק אינו מספק את הזמן הדרוש לצפות בו. לכן אני מעדיף קריאה על פני צפיה. הקריאה הרבה יותר מהירה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בעל בעמיו

סליחה, רק כעת כשכתבתי ראיתי את שאלתך החדה והתמציתית.

שאלת:

מיימוני
גם הרמב"ם שכתב שהוא נוטה למעט את הנסים, לא ברור לי מה הוא הרוויח.
ברגע שאני מודה באופציה של נס אחד, המונח טבע נצחי ובר קיימא איבד את משמעותו, ומה לי יציאת מצרים, מה לי כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ומה לי נס של באבא היום.
השאלה היא כמותית ולא איכותית.

ובשורה תחתונה, מה נשאר לחתניו? או שנחזור לשאלות של הרמב"ן על הרמב"ם בתחילת פרשת וירא.

והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בענין לוט כי לא באו המלאכים אל ביתו ולא אפה להם מצות ויאכלו אבל הכל היה מראה ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו ואם הכל מראות נבואתו של לוט יהיה "ויאיצו המלאכים וגו' קום קח את אשתך" "ויאמר המלט על נפשך" (להלן יט, טו-יז) ו"הנה נשאתי פניך" (שם, כא) וכל הפרשה כלה מראה וישאר לוט בסדום אבל יחשוב שהיו המעשים נעשים מאליהם והמאמרים בכל דבר ודבר מראה ואלה דברים סותרים הכתוב אסור לשומעם אף כי להאמין בהם