חלומו של רבה בר אבוה

אני אישית, מקבל את שתי הגישות גם יחד - הגישה הרואה בדברים כאלו מציאות וגם הגישה הרואה בהם חוויה בעלמא. 
ובעצם הכנסת המונח "חוויה" - כבר רמזתי את שאני עתיד לכתוב. 
ישנו מדרש ידוע, האומר ש"כל חרון אף שבתורה עושה רושם". - וזה הגדרה מצויינת לענייננו - כל מקום שהזכירה התורה דבר סמלי - כמו "חרון אף" של הקב"ה - שהרי לקב"ה אין חרון אף כמו שלאנשים יש - אזי נוכל לדעת כי לא הוזכר חרון האף בתורה אלא אם כן "נאמר בו רושם" (ובלשון למדנית-הלכתית: יש לו "נפקא מינה"), כלומר אם יש לו משמעות מציאותית. ואף שחרון האף עצמו כמובן אינו מציאות, מ"מ מכיוון שהרושם הוא מציאות, גם חרון האף נחשב למציאות. והמדרש גם דן גם לגבי מקרה ספיציפי, אם חרון האף עשה רושם - וזה כמו שאדם כועס וכעסו "עושה רושם" והוא מתנהג בדרך פוגעת, ויש שאינו מתנהג אבל כן מראה פנים כועסות הנותנות תחושה לא נעימה, וכו'. קיצורו של דבר, כל "חוויה" המשאירה רושם  במציאות - בצורה כל שהיא - הרי היא נחשבת ל"מציאות" ותוארה ע"י תיאורים שמקרבים אותנו להבנה של סוג הרושם שהחוויה הנ"ל עשתה. גם בלשון יום יומית, אנו מתייחסים לרגשות ולמחשבות, למשל, כאל מציאות למרות שאנו יודעים היטב שאין להם קיום כי אם בדמיוננו. כמובן אפשר לדבר על כל מיני תהליכים פיזיולוגיים הקשורים בהם והמתרחשים בגופנו, אבל זה יכול להיות קיים גם בכל "חרון אף שעושה רושם" - ה"רושם" יכול להיות משהו בולט ויכול להיות איזה קרינה בלתי נראית. כמובן איני נכנס כאן שוב לשאלת הנסים וכדומה, שהיא שאלה בפני עצמה ואין מקומה כאן.

שלישישי

יפה שאלת.

שני הפסוקים האלו הם בעיני דוגמא לצורך בהנחות יסוד חיצוניות לטקסט כדי לפרשו.

מי ששותף לטענה ההתפתחותית, לפיה בשלב שבו נכתב מזמור תהלים זה אכן האמינו שה' זקוק לשינה, יוכל לפרש אותו כפשוטו, או קרוב לפשוטו.

מי ששותף לגישה הקויפמנית (לא רק שלו כמובן, היא עתיקה בהרבה, גם לפני הרמב"ם) שה' אין לו דמות הגוף והוא אינו נתון למיגבלות, יבין שצריך לראות במילים של בעל המזמור מטאפורה. ה' למה אתה מתנהג כאילו אתה ישן ואינך שומע? (יתכן שיש כאן העדפה לשאול אם ה' כאילו ישן מאשר כאילו הוא אוטם אזניו משמוע, מטאפורה המצויה בהקשרים אחרים בנבואות זעם).

לעומת זאת, לפי המיתולוגיה הכנענית, ניתן לשער שנציגי האליל אכן הביאו בחשבון שהאליל תמיד עלול לישון. ולפי המיתוס הקדום יותר, האלילים הביאו מבול כי הפריעו להם לישון בצהרים. אז אולי בשעת הצהרים באמת היה בלתי אפשרי להעירו, את האליל?

איך מבדילים בין מטאפורה או כל קריאה שאינה לפי פשוטן של מילים לבין קריאה פשטנית יותר? מתי יש צורך בזו ומתי בזו?

ובכן, אין תשובה אחידה. הכל לפי הענין.

לפי זה אפשר לטעון שזה נזיל. אז זהו שלא. צריך היכרות עם הרקע של האמירה.

דומני שעלי לרכוש יותר ידע טכני במקצוע כמו סמנטיקה כדי להיות מסוגל להביא את הרקע התיאורטי למה שכתבתי כאן. אבל גם בתור סמנטיקן של כורסה אני סבור שהטענה שהעליתי כאן לגבי אופיים של פסוקים (תרתי משמע: משפטים או פסוקים בתנ"ך) היא נכונה.

אליקים

האם כוונתך לומר שתחושות אנושיות וההבעה שלהן הן מציאות? אם כן, אני מסכים.

ובוודאי שההסבר הפיזיולוגי והפיזיקלי לתחושות אינו פשוט ויתכן שהוא נמצא ברובד אונטולוגי אחר מאשר אירועים פיזיקליים.

לדוגמא, האירוע שבו נפל, אם נפל, תפוח על ראשו של איזק ניוטון שייך לרובד של האונטולוגיה (המציאות בלשון הפילוסופית) שכולנו מכירים וחיים בתוכו. לעומת זאת, הבעת הפנים שהיתה על פניו של ניוטון והתחושות שמאחוריה והמחשבות שבעקבותיה (למה באמת תפוחים נופלים למטה?) עשויה להיות גם במישור אונטולוגי אחר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני

א. כן, זו כוונתי.
ב. הדברים שכתבת כתובים בקיצור, ועדיין ניתנים לפרשנות. לכן אבהיר, שישנם שתי דרכים לראות את התחושות כמציאות: 1. כתוצר של המציאות. 2. כיוצרות מציאות. אני התכוונתי לאפשרות 2. אפשרות מספר 1 היא האפשרות הנפסלת בעיניי כדבר שאכן הוא חסר משמעות. למעשה גם הקביעה שהוא "חסר משמעות" אין מטרתה לומר שהוא מאויין - מלשון "אין". אלא לקבע את חשיבותו מתחת למציאות ולא מעליה. לעומת זאת התחושה היוצרת מציאות, מקומה מעל המציאות ולא מתחתיה. (ואיני מתייחס כרגע לנושא של "יש מאין")

בעיניי, זה גם מה שמבדיל בין "דת אמיתית" שתלויה ב"רוחניות" יוצרת מציאות, לבין "דת שקרית" - כמו עבודה זרה - שהיא תלויה ברוחניות שהרוחניות עצמה היא תוצר של מציאות - כמו בעבודה לאליל גשמי.

זהו עיקרון פשוט מאוד, אך חשוב מאין כמותו.

ג. אתן דוגמא ממה שכתבת אתה עכשיו לשלישי - כתבת שייתכן שהדימוי לפיו אלוקים ישן באה לאפוקי מאמירה קשה יותר לפיה אלוקים כאילו אוטם את אזניו. זו דוגמא מצויינת כיצד המשורר בורר היטב את מילותיו, ולפיהם מביע תחושות שונות, וע"י דקדוק בדבריו יימצאו לנו דברי חכמה. המקובלים, לדעתי - בין אם צדקו ובין אם לאו - הסתמכו על העיקרון הזה, וניסו להרחיב אותו. יכול להיות שהם הגזימו, אבל הרעיון אותו רעיון.

אפרים

אם מתייחסים לבורא עולם כאילו ישן כמטפאורה , והמשמעות שיש לפעמים שלא מקבל התפילה ולכן מייחסים את זה כישן , הרי זה בדיוק כפשוטו היות ומייחסים שינוי אצל בורא עולם שלפעמים מקבל ולפעמים לא .

להסביר את כל הפסוקים המתארים את פעולותיו של בורא עולם כמטפאורה בלי להסביר לוגית איך בורא עולם פועל בעולם ואיך להסביר לוגית את דברי הרמב"ם שבידעתו יודע אותנו , הרי אם בידיעתו יודע אותנו המשמעות שאנו כלולים בבורא עולם , כי אם אנו נפרד'ים מבורא עולם איך בידיעתו יודע אותנו ?
אין זו מן החכמה לומר שהכל מטפאורה , אלא חכמת האמת מסבירה את הכל בצורה לוגית.