|
|
| נשלח ב-23/1/2017 09:56 |
 |
| |
.
כמובן, ניתן ליישב ש"לא בשמים היא", ועל כן ר"ת ורשב"ם חלקו על רוה"ק כרבי יהושע בזמנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2017 10:07 |
|
| |
כי גם להם הייתה רוח הקדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2017 11:01 |
|
| |
לענ"ד כל אדם הכותב בקודש יש לו רוח הקודש. וכשם שפרצופיהם שונים כך רוח הקודש שלהם שונה. לכל אדם יש צלם אלוקים שלו ורק שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2017 14:45 |
|
| |
רוח הקודש = דעת תורה
רוח טומאה = דעה הנובעת מהתחברות הדעת לדברים זרים.
כ"א כפי עמלו והתחברותו לקדושת התורה, נעשה רוחו ודעתו דעת קודש.
שני ת"ח המתוכחים בהלכה אלו ואלו דא"ח ברוח קודש.
ת"ל, כל אחד מחברי הפורום מדבר כאן ברוה"ק לפי השגתו.
גם אם דעתו אומר היום כך ולמחרת אחרת כדרכה של תורה, שניהם ברוח קודש נאמר.
עמלי תורה, צדיקים הפורשים בכל רוח טומאה, במילא דעתם ורוחם קודש.
כשאנו רואים ספר שדברי תורתו נאמרו בטוב טעם ודעת, ונודף ממנו ריח יראת שמים, אנו מסיקים שבודאי דבריו נאמרו ברוה"ק, ואנו מאמינים שבודאי גם זכה לסייעתא דשמייא שהוא כבר ענין בפ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2017 18:40 |
|
| |
רש"י ישב על כל טיפת דיו שבעה נקיים, ומכל המפרשים זו מדה שקיימת מלבד אצל רש"י רק אצל הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2017 20:34 |
|
| |
כמה טיפות דיו כתב רש"י?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 04:32 |
|
| |
תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/01/2017 05:22:28
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 07:42 |
|
| |
מואדיב
איקון ירוק
גם על הנושא, גם על הניתוח, וגם על העקשנות שבלעדיה לא היה נכתב כאן כלום.
נושא ונותן
ברוך הבא אל הפורום!
יש מקום רב לעיין בדבריך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 07:46 |
|
| |
אני מצטער, הקישורים לאתר שבו שמרתי את המאמריםי צאו משובשים, לשמחתי גיליתו שמאמרו של אברהם יהושע השיל, "לרוח הקודש בימי הביניים", הועלה לרשת.
http://www.daat.ac.il/daat/vl/YovelMarks/YovelMarks07.pdf
למקור מימי הראשונים לרוח הקודש אצל רש"י בכתיבת פירושו על הבבלי, ראו שם ראש עמ' קצג-קצד.
_______________________________
<רש"י כתב שלא ידע>
ראה "סיני" לה, עמ' ריח-רכ.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/01/2017 08:12:53
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 08:07 |
|
| |
עד שמואדיב שאל איך יודעים שלרש"י היתה רוח הקודש, סבורני שיש לברר מה עומד מאחורי המילים האלו. ואם מצטטים מן השל"ה, יש לבדוק את דבריו ולשאול למה התכוון.
הרי יש מילים שמשמעותן ברורה. אנו יודעים למשל מיהו רש"י ומיהו השל"ה (אם כי איננו מכירים אותם אישית אלא מכתביהם ואולי מסיפורים אודותיהם).
אבל רוח הקודש? אתמהה.
למונח הזה יש היסטוריה של שימושים, שלא כולם זהים, ויתכן שחלקם סותרים.
הנה כמה דוגמאות
כדתניא: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול.
(תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב)
אבל
א"ר פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי (חסידות, חסידות) +מסורת הש"ס: [קדושה, קדושה]+ מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי (קדושה, קדושה) +מסורת הש"ס: [חסידות, חסידות]+ מביאה לידי רוח הקודש,
(תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כ עמוד ב)
יש גרסאות רבות לברייתא הידועה הזו, ואפשר לדון מה פשר המונחים שלה, והיא נידונה בחיבורים מפורסמים, מהם "מסילת ישרים" לרמח"ל, אבל דבר אחד ברור ממנה: אפשר להשיג רוח הקודש גם לאחר תום תקופת הנבואה.
ועוד מקור מעניין:
אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים.
אטו חכם לאו נביא הוא?
הכי קאמר: אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה.
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול.
אמר אביי: תדע, דאמר גברא רבה מילת', ומתאמר' משמיה דגברא רבה אחרינא כוותי'.
אמר רבא: ומאי קושיא? ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו
אלא אמר רבא: תדע, דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א)
משמיה דר' עקיבא בר יוסף כוותיה.
אמר רב אשי: ומאי קושיא? דלמא להא מילתא בר מזליה הוא?
אלא אמר רב אשי: תדע, דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה.
ודלמא כסומא בארובה?
ולאו טעם יהיב?
(תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב עמוד ב)
יש לדון באריכות בקטע המצוטט כאן, אולם אני מבקש להוציא ממנו את הנתונים הבאים שהם ברורים:
יש חכמה ויש נבואה. אלו שתי דרכים שונות להשגת ידע. הידע הזה עשוי להיות בתחום העובדתי, או לגבי העתיד לבוא, או בתחום ההלכה. (יש עוד תחומים שבהם אנו זקוקים לידע, כגון המלצה מה לעשות ומה לא לעשות).
אדם עשוי לומר דברים נכונים ואף לגלות שאדם חכם אמר כמוהו, או אפילו שיש מסורת נאמנה, אולי אפילו עד למשה רבנו בסיני, שהולכת בשיטתו. אבל כדי להגיע לומר את הדברים האלו, לא צריך להיות נביא. צריך להיות חכם. אם כי יתכן שאמירה מרשימה כזו נובעת מתכונות אופי והסתכלות משותפות לאומר החדש והישן (בן מזלו) או שזה אפילו ניחוש בלי שום ידיעה (כסומא המגשש בארובה).
אבל אם אדם אומר דברים ומנמק אותם, ומתברר שאכן זו המסורת העתיקה והנאמנה, אז אפשר לדעת שהוא חכם.
המעלה כאן היא חכם, ולא "רוח הקודש".
רוח הקודש מעומתת כאן בדברים האחרונים מול ידיעה שאינה מנומקת.
כאשר אומרים שלרש"י היתה רוח הקודש, יש מקום לשאול: האם הכוונה היא שרש"י כתב בלי לדעת שיש בדבריו משמעויות נוספות. זו נראית הכוונה הרגילה בכתבי אחרונים למונח "רוח הקודש". אדם אומר מה שהוא אומר, ומתוך דבריו יוצאות משמעויות שעתידות להתברר. זה יכול לקרות, לפי דגם המופיע בגמרא, גם לילד המצטט פסוק באורח מקרי מבחינתו.
אצל רש"י מסתבר שמבקשים לייחס את המעלות הבאות:
א. כל דבריו נאמרו בחכמה (מוצדקים ומנומקים היטב מן המקורות)
ב. כל מה שאמר רש"י הוא נכון.
ג. בדברי רש"י אפשר למצוא משמעויות נוספות שרש"י לא כיוון אליהן ולא ידע עליהן אבל הן אמיתיות.
בדרך כלל נוהגים לייחס לרש"י את כל המעלות האלו. יש לבדוק אם לכולן התכוון השל"ה.
לגבי סעיף ב', דומה שאפשר להוכיח שהוא לא נכון. הוזכרו כאן מראי מקומות לדוגמאות כאלו.
כמובן יש לשאול: נניח שהשל"ה סבר שסעיף ב' הוא נכון, כלומר שכל דברי רש"י נכונים, ומתברר שהעובדות הן אחרות. מה זה אומר?
לשון אחרת: מדוע זה חשוב מה שהשל"ה אומר על רש"י?
יצויין שאיני מכיר את כתבי השל"ה ומה שייחסתי לו את סעיף ב' עלול להיות טעות מביכה מצידי.
ועדיין: מעל לכל דומה בעיני שלאמירה על רוח הקודש של רש"י יש שתי משמעויות מקובלות, ומסתבר שאפשר להצדיק את שתיהן:
1. היתה לרש"י סייעתא דשמיא להציע פירושים טובים במה שכתב.
הכוונה היא שפירושים יכולים להיות טובים גם אם הם לא האמת ההיסטורית. אבל הם עדיין דברים שמהוים הסבר סביר למימרות או לפסוקים.
2. אפשר למצוא בדברי רש"י דיוקים שאולי רש"י לא היה מודע להם לגמרי, אבל הם עדיין מקור ללימודים נוספים, הראויים לסמוך עליהם.
יש לשים לב ששני סעיפים אלו אינם מחייבים בשום מקום לומר שדברי רש"י הם מכוונים לאיזושהי עובדה בתחום ההיסטורי או המדעי. זה כן אומר שדברי רש"י ראויים להערכה רבה ואפשר להוציא מהם מסקנות בתחום ההלכה ולימוד ההלכה, כלומר הראוי והבלתי ראוי לנהוג.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 08:15 |
|
| |
מ כתב
רש"י ישב על כל טיפת דיו שבעה נקיים, ומכל המפרשים זו מדה שקיימת מלבד אצל רש"י רק אצל הרמב"ם.
אני מניח שהמילים "ישב שבעה נקיים" באות כאן בשימושן המודרני והיפה, כלומר "חשב הרבה מאד לפני שכתב משהו, אפילו מילה אחת".
לא אאריך כאן במה שצריך לעשות בשעה שכותבים משהו, אפילו מילה אחת. אלו תהליכים של בחינה דרושים כאן. דומה שדי לנו בינתים בהבנה האינטואיטיבית (העולה מעצמה) שצריך לחשוב ולבדוק ולהיות מודעים שלכל מילה יש משמעויות שהכותב מכוון אליהן ושהן נלמדות גם בלי שכוון אליהן. וכמובן שצריך לבדוק כל אמירה מול כל מקורותיה והאמירות הקשורות לה. זו מחוייבות רבה.
אנו יודעים שהרמב"ם היה מודע לכך בשל המלצתו הידועה שאדם יחשוב היטב לפני שהוא מדבר וכל שכן לפני שהוא מעלה דברים על הכתב, ויבדוק אותם.
אולם הקביעה של מ כי רק הרמב"ם ורק רשי הקפידו על כך, בדבר זה אני תמה. דומה שרוב חכמי ורבני ישראל הקפידו על ההשתדלות הזו. באיזו מידה הצליחו - זה כבר משהו אחר. אבל דומה בעיני שמי שלא יסכים שרוב או כל רבני ישראל במשך הדורות השקיעו רבות בבדיקה של דבריהם לפני שאמרו אותם לציבור (או כתבו אותם) - הרי זה בחינה של אפיקורס, כלומר המזלזל בחכמינו. היות ש-מ יקירנו ודאי אינו חשוד על כך, אני משער שהוא מודה לעקרון הזה, ורק רצה לציין שאצל רש"י והרמב"ם המודעות והבדיקות של כל אמירה ואולי ברמה של כל מילה היו יותר מדוקדקות. ואני מקוה ש-מ יבאר יותר.
ובעיקר - ידגים.
גם אני מקוה להמחיש כיצד משתמשים באמנות הדיוק ברמה של מילה או ניסוח או סדר טיעונים בשעת הלימוד והעיון וכיצד מסתייעים בהנחת היסוד שדייקנות כזו מוצדקת. כמדומה שזו אחת הכוונות במונח "רוח הקודש", אם כי היה מספיק להשתמש במונח חליפי פחות מחייב אונטולוגית, כלומר "הקפדה על ניסוח".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 08:17 |
|
| |
נישטאיך
איקון ירוק על המקורות, כרגיל, ובמיוחד על השל!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/1/2017 08:41 |
|
| |
מיימוני, כתבת:
לשון אחרת: מדוע זה חשוב מה שהשל"ה אומר על רש"י?
החשיבה של המקובלים צניחה שמקובל כמו השל"ה נהירים לו שבילי רקיע. מאידך על רש"י איננו יודעים שהוא היה מקובל או בעל סוד, ודבריו נראים כפשטם. אלמלא עדותו של השל"ה, היינו אומרים שרש"י כתב את דבריו בחכמתו, בא המקובל השל"ה ולימדנו שגם רש"י הפשטן כתב את דבריו ברוח הקדש.
|
|
|
|
|
