כתב רש"י דבריו ברוח הקודש? ( theorem )

אם תביע את הסכמתך לדיון, בשמחה אפתח אשכול חדש. יש לי מה לכתוב כבר על מה שכתבת כאן. לפתוח אשכול?

אומר לך את האמת לא נראה לי שאני אכנס לדיון .היות והדברים אצלי ברורים ולא נראה לי שאצליח לשכנע במישהו על נכונות הדברים כי כל אחד כאן איתן בהשפתו על העולם , ודיון תיאורטי חבל לי לבזבז את זמני .

בעלבעמיו,

נסה להבין את הדברים בצורה כוללת. למה כתבו? אילמלא פירוש רש"י לגמרא, היו שוכחים היאך ללמוד גמרא, כי בתקופתו רק מעטים למדו גמרא וידעו היאך ללומדה, ומאחר שפירושו התקבל בכל תפוצות ישראל, משמע שהצליח לדבר ללבם של כלל ישראל לדורותיהם, ולזה נדרש רוח הקודש. כל ספר הלכה יסודי נכתב לדורו ולדורות הבאים, ולדעת מהם צרכי הדור והדורות הבאים ולפסוק נכון, לזה נדרש רוח הקודש. מדוע נאמר על הרי"ף ששרתה עליו השכינה ולא נאמר כן על הרמב"ם, או מדוע הראשונים העריכו את הרי"ף יותר מכל הפוסקים, אינני יודע. מכל מקום, אולי אביא דוגמא מפירוש רש"י לגמרא המדגימה את הכלליות של פירושו.

מם,האם אינך ראה את הסתירה מיניה וביה שבדבריך?
אתה טוען שפרוש רש"י התקבל בכל תפוצות ישראל ולזה נדרש רוח הקודש. כשאתה קובע כלל כזה הרי הדבר הכי הגיוני זה למצוא דוגמאות לכלל שלך. אבל אתה בעצמך רואה שלכלל שלך אין רגליים שהרי הדוגמאות של הרי"ף והרמב"ם ממוטטות את הכלל שלך.

נדרש רוח הקודש על מנת שספר יתקבל בכל תפוצות ישראל, אולם אין זה אומר שספר שלא התקבל בכל תפוצות ישראל ראיה שלא נכתב ברוח הקודש. יש הבדל בין מפרשים לבין פוסקים, וגם אם תאמר שאין הבדל בין מפרשים לפוסקים, פירוש רש"י ייחודי ואין כדוגמתו לא לפניו ולא לאחריו וכן הלכות הרי"ף, ואילו הרמב"ם נסמך על הרי"ף ואף חיבר הלכות על התלמוד הירושלמי כמעין הרי"ף על התלמוד הבבלי, ואם תאמר מה ההבדל בין הרמב"ם שנסמך על הרי"ף לבין הרי"ף שנסמך על הגמרא, אזי נדרש עיון, ומכל מקום סביר להניח שחשיבותו של משנה תורה להרמב"ם מתחיל להתברר כראוי רק בדורות האחרונים.

רוח הקודש = שכל ישר. דוגמא:

מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא. חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה. אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה. כפתיה ואודי (בבא מציעא כד.).

מר זוטרא החסיד נגנבה לו כוס כסף מהמלון. ראה תלמיד ישיבה הרוחץ את ידיו ומנגבן בטליתו של חברו. אמר: זה הוא שלא חס על ממון חברו. כפתו והודה בגניבה.

פירש רש"י: כלי של אושפיזו היה. מניין ידע רש"י שכלי הכסף של בעל המלון והלא לשון הגמרא שכלי הכסף נגנב לו?

אם כלי הכסף היה של מר זוטרא החסיד, בהיותו חסיד לא היה מקפיד על ממונו, כל שכן לא מבייש את התלמיד. משמע שאם כלי הכסף איננו שלו, הרי ששייך לבעל המלון. אם-כך מדוע לשון הגמרא אגניב ליה? כי דרך החסידות למנוע נזיקין מחברו מה שיוכל, ומאחר שהתארח במלון, התייחס לגניבה מבעל המלון כאילו נגנבה לו, כלומר שהוא אחראי לגניבה, ולפיכך טרח למצוא את הגנב ולהחזיר את כלי הכסף לבעל המלון, וכן למנוע נזיקין מהרבים.

אני מתחיל לחשוד שגם לי יש רוח הקדש.

אושפיזא - מלון; אושפיז - האורח או בעל המלון. אושפיזו - מארחו של מר זוטרא חסידא.

מדת חסידות לא לצער חברו בשום מיני צער כלל, ובכללה להיות ותרן בממונו, כפי שנאמר במסכת אבות שלי שלך ושלך שלך. יעקב היה ישר, ואילו מדת חסידות, לפנים משורת הדין, בקצוות. עיין רמב"ם, הלכות דעות, פרק שני הלכה ה. 

לא בעניין של להיכנס לדיון בטיעון של מואדיב (הפרוץ מרובה בו על העומד), אבל אפשר לעשות העתק הדבק לטיעון לגבי הטענה "ספר יהושע נכתב בנבואה" (כמובן גם לגבי התורה אבל זה כבר מעורר יותר יצרים).