|
|
| נשלח ב-1/2/2017 16:11 |
 |
| |
מאמר "רבי ישראל האדמ"ור ממודזיץ ונגוניו" מאת מ. קיפניס:
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2017 17:01 |
|
| |
ר' ישראל ממודזיץ היה מחבר ניגונים מילדותו. בנערותו היה עוסק יומם ולילה בזמרה ובנגינה. ולמד מוסיקה מהספר "מנצח בנגינות" שחיבר צבי ניסן גולומב, מוסיקאי אוטודידקט שהיה חלוץ הספרות המוסיקלית החדשה בישראל. הספר של גולומב כולל את תולדות הניגון, חן ערכו, שמות חכמי המזמרים והמנגנים, כלי שיר שמותיהם ותכונתם, תורת הניגון לחוקיה פרטיה ודקדוקיה, לימוד מלאכת הניגון ופסוקי זמרה באופן הדרגתי, שירי זמרה ושירת היכל. ר' ישראל קישר את עניין האוקטבה לערך של הענווה בתורת החסידות. בהיותו אדמו"ר, היה מקבל את חסידיו עד אמצע הלילה, ובימות הקיץ כשעלה עמוד השחר, היה פותח את החלון, מציץ לגן, מעמיק לחשוב כמנגן בקול דממה דקה. באותה שעה, סיפרו החסידים, היה מרחף בעולם הנגינה. ר' ישראל אמר: העולם נוהג לומר שעולם הנגינה על יד עולם התשובה, ואני אומר שעולם הנגינה הוא עולם התשובה. צאצאיו המשיכו בדרכו.
מוסיקה של מודזיץ:
התזמורת הפילהרונית בניצוח אלי יפה בקונצרט ניגוני מודזיץ:
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2017 20:23 |
|
| |
ר' בן ציון שנקר זצ"ל, ה"בעל מנגן" הנודע של חסידות מודזיץ, היה מזקני חסידי מודזיץ, והלחין מאות נגונים. בהיותו בן חמש-עשרה, האדמו"ר ממודזיץ ה"אמרי שאול", בנו של ה"דברי ישראל", הבחין שהנער מזמזם ניגונים חסידיים מספר. הרבי שאל אותו: "אתה יודע לקרוא תוים?", משהשיב "קצת" היה למזכירו המוסיקלי של הרבי, והיה רושם את התוים של הניגונים שהרבי חיבר. בישיבה למדו עמו רבי משה וולפסון ורבי שלמה קרליבך. השלשה ההיו מסתופפים בצלו של הרבי ממודזיץ. הרבה פעמים היו מטיילים עם הרבי בהרי הקטסקילס, ולנוכח נופים מרהיבים, הרבי היה משוחח עמהם בעניינים נעלים של יראת שמים. ר' בן ציון שנקר למד מוסיקה בקונסבטוריון למוסיקה של ניו-יורק. כילד שר במקהלה, וכמבוגר היה חזן ראשי בבית הכנסת של מודזיץ בברוקלין במשך יותר מחמשים שנה. רבים מניגוניו מושרים בבתים ובישיבות ובבתי כנסת ומוכרים כמעט לכל. מניגוניו המפורסמים: "אשת חיל", "מזמור לדוד", "מנוחה ושמחה", "בצאת ישראל", "הטוב".
"מזמור לדוד" בביצוע החזן יצחק מאיר הלפגוט והכנר יצחק פרלמן:
ר' בן ציון שנקר שר מודזיץ:
ניגון, אזכרה קטנה מאת רבי ישראל טאוב, בביצוע אברהם ספיבק בכינור, לוול פסטרנק בפסנתר, ור' בן ציון שנקר בשירה:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2017 23:48 |
|
| |
תשובת הרש"ר הירש מדוע אין כל אפשרות להתיר הנהגת העוגב בתפילת הציבור (בתגובה לרפורמה של התנועה הרפורמית):
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 00:43 |
|
| |
המאמר "דודולה - חידוש יצירה במעשה הרכבה" מאת הרב זאב גוטהולד (ניתוח תורני אמנותי מופלא של תהליך היצירה של השיר העממי "דודולה" המיוחס לרבי לוי יצחק מברדיטשב. רבי לוי יצחק שמע נעימה מונוטונית של דו-דו-דו בוקעת מתוך תיבת נגינה, מה שעורר בלבו ליצור יצירה אמנותית, והוא פרץ ושר: איפה אמצאך? ואיפה לא אמצאך? וכו'. הרב זאב גוטהולד מסביר היאך הקשבה לגירוי חיצוני כניצוץ, מדעת או שלא מדעת, יכולה להביא להמצאת יצירה חדשה ומקורית, תוך התייחסות לשירים דומים שחיברו ריה"ל וראב"ע, להלכות של הרמב"ם, ולכללי הנימוס האוניברסלי; ואח"כ מנתח את השיר מבחינה מוסיקלית, תוך הסבר ההבדל המוסיקלי בין זמרה ורינה; ומסביר איך במוסיקה החסידית השתמשו ברעיון מהקבלה הלוריאנית על מנת להכשיר, לטהר, לצרף, ולגייר ניגונים של אומות העולם, תוך הדגשת ייחודו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב כיוצר):
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 00:50 |
|
| |
(הרב זאב גוטהולד נולד בהמבורג בשנת 1917. למד בילדותו ונערותו לימודי קודש וחול. אח"כ למד שנתיים בישיבת מיר, ואז עבר לארה"ב ולמד בישיבות בבוסטון ובניו-יורק. היה מתלמידיו הראשונים והמובהקים של הגרי"ד סולובייצ'יק שהסמיכו לרבנות. במשך שנים רכש השכלה כללית רב-תחומית באוניברסיטות ומכללות שונות. בשנת 1951 עלה לא"י. עסק בהוראה, בניהול, בקליטת עליה, בגיור, ובצורכי ציבור. התמצא נפלא במוסיקה, והיה חבר בהנהלת המכון למוסיקה דתית "רננות".)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 14:21 |
|
| |
ספר "צלילי המקרא: יסודות המוסיקה של הטעמים" מאת החזן והמלחין יהושע לייב נאמן (לימוד והסבר טעמי המקרא נוסח קהילות ליטא-פולין והמבנה הניגוני של פסוקים מהמקרא בעזרת תיאוריה מוסיקלית ותוים):
טבלת הסולמות המוסיקלים בטרנספוזיציה לפי "מחוג הקווינטות" מאת י. ל. נאמן:
תוקן על ידי מם80 ב- 02/02/2017 14:22:36
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 16:15 |
|
| |
מאמר באנגלית "מוסיקה בלילה" מאת הרב ויקטור מ. סולומון (דרשת אמונה על אגדת הגמרא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו):
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 16:59 |
|
| |
ספר באנגלית "מושגי התורה", חלק רביעי, פרשת וישג, מאת הרב יוסף ראובן רדינסקי: (על הפגת מתחים כקונפליקטים ודיסוננטים שיש לפותרם בהרמוניה רחבה יותר או כללית; על כך שבתקופה המודרנית בימינו הסופרים, המוסיקאים, האמנים, וגם המנהיגים הדתיים, רק מציבים את הקונפליקט, הבעיה, הדיסוננט, מבלי לפתור אותו מתוך השקפה שאי-אפשר לפתור קונפליקטים ודיסוננטים; על כך שהצבת הקונפליקט ללא פתרונו מתנגד לטבע האנושי הזקוק לתקוה; על כך שבעבר הדת נתנה לאנשים תקוה, וכן מוסיקה גדולה; אנשים היו מסוגלים לסבול את המוסיקה של מוצרט, מנדלסון, באך, ובמיוחד את הדיסוננטים של בטהובן כי ציפו שהדיסוננטים האלה יאפשרו הרמוניה גדולה; ביאור פרשת ויגש כלימוד פתרון של דיסוננטים וקונפליקטים):
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 16:59 |
|
| |
(הרב יוסף ראובן רדינסקי זצ"ל למד בישיבות ובאוניברסיטות בניו-יורק, וושינגטון, בוסטון ואילינוי. היה המנהיג הרוחני של הקהילה היהודית האורתודוכסית של יוסטון במשך כ-40 שנה. היה מכונה "רבי לרבנים".)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 18:01 |
|
| |
כל כתבי רשבאש, מאמר באנגלית "מוסיקה וריקוד", מאת רבי שמואל בן אברהם שמעון איש הורוביץ (על מהות המוסיקה והריקוד כביטוי עצמי, השפעה, והרמוניה. הוא מסביר את דבריו תוך פירושים למקורות מחז"ל והמקרא והחסידות, ולמוצרט ובטהובן ולשירה האנגלית. לדבריו מוסיקה הרמונית היא הרמוניה, הרמוניה זו שלמות, ושלמות היא החלום המשיחי שפירושו עדן, מחול לצדיקים לעתיד לבא. הוא משווה את הבית היהודי להקמת מקהלה. האשה - סופרנו, הילדים - אלטו וטנור, האיש - באס, ורק כך הולכת והמתהווה הרמוניה פנימית וחיצונית. הוא מבקר את הנורמה המלודית המוסרית של ימינו שלפיה אנקת עניים היא מוסיקה לעשירים, כשהשקר יושב ראש המכה בפטישים, והאמת, המכונה בטעות פשטות, שותקת, מה שמלמד עד כמה אנו עדיין רחוקים מריקוד מתחשב, הרמוניה, ושלמות; ובכל זאת מייחלים לעולם העתידי, בו צדיקים יאמרו: זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו...):
(רבי שמואל בן אברהם שמעון איש הורוביץ נולד במינסק, למד בישיבת מיר שבמינסק, ושימש כרב בקהילות בהורדנא ובניו-יורק.)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2017 19:18 |
|
| |
"יחס האמת ליופי" (מתוך ספר באנגלית "הערכה מחדש") מאת רבי בנימין הכהן פליישר:
(הרב ד"ר בנימין הכהן פליישר היה דרשן, רב של בית הכנסת "בית המדרש הגדול" בניו-יורק, דיין, ומחבר ספרים העוסקים במחשבת ישראל ובהיסטוריה צבאית יהודית.)
תוקן על ידי מם80 ב- 02/02/2017 19:19:30
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2017 00:44 |
|
| |
"קצרות" מאת הסופר יצחק אריגור (הגיונות פיוטיים על שירה וזמרה):
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2017 00:59 |
|
| |
מאמר "רבי שאול ידידיה אלעזר האדמו"ר ממודזיץ וניגוניו" מאת מ. ש. גשורי (על ה"אמרי שאול", בנו של רבי ישראל טאוב ממודזיץ, שהלחין למעלה מ-1,500 ניגונים, חלקם כה מורכבים עד שנקראו "אופרות"):
תוקן על ידי מם80 ב- 03/02/2017 01:02:49
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2017 02:26 |
|
| |
מתוך "תולדות הנגינה והחזנות בישראל" מאת ד"ר חיים הריס:
"בנוגע לחומר הנגינה (החסידית) יש כן תערובת יסודות עברים יחד עם יסודות זמירות הסלאבים: הקוזקים, המולדביים, ווהאוקראיניים. מאחר שהבעש"ט יוצר החסידות ספג לתוך נפשו את ניגוניהם שיש בהם אופי מזרחי הדומה לזמרת ישראל. בדורות המאוחרים שבחסידות, בחצרות קוצק, גור ואחרים, שהתורה והפלפול נעשה היסוד היותר חשוב בחסידות, נתבלטה בנגינתם השפעת המנגנים: שוברט, שומן, מוניושקה ו-ורדי. גם היו מתאימים פולוניזים ואריות לתפילות בית הכנסת, כעדות א. ב. בירנבוים. בנגינות אלה לא היה כל סדר והגיון, לא מקוריות ולא לאומיות וגם לא אמנות, אלא ערבוביא של ניגוני עמים שונים, בעלי תכונות שונות, ללא שיטה וסדר. אף-על-פי-כן היו רבים מן הצדיקים שהיו מקפידים על התוכן שבניגוניהם, ונכרו בהם ליריות ורוח פיוטי ושירי, שמתבטא בהתעוררות ודבקות."
ד"ר הריס הבחין בין הניגון לבעש"ט המביע שמחה, והם ניגוני חסידי פולין, רומניה, ווהאלין ודרום רוסיה, בד"כ רובם בנויים בסולם המז'ורי; לבין ניגון חב"ד שיניקתו ממסתורין שבקבלה, שבהלך רוחו הפסימי כובד המשקל ועמקות מיוחדת, עיון והתבוננות, העפלה מודרגת מהשתפכות הנפש להתעוררות, מכאן להתלהבות, עד שמגיע לדבקות והתפשטות הגשמיות, בד"כ רוב ניגוניהם על הסולם המינורי. הוא מצא התאמה בין מבנה "ניגון הרב" של בעל התניא ממדרגה תחתונה ועד למדרגה עליונה לבין חוקי הנגינה האירופאית.
תוקן על ידי מם80 ב- 03/02/2017 02:42:01
|
|
|
|
|
|
