אשה במכונית: הלכה, מטא הלכה ותפקידנו בעולמנו

הנושא הגיע לכותרות, גם בעיתונות החילונית וגם בפורום השכן שמותר לומר את שמו, בגלל זלזול בהתבטאות של הרב זילברשטיין. יש לכך ערך רכילותי בלבד. למי שירצה. אני מציין לינקים לחומר בבחח ומשם אפשר להתקדם ולחפש לינקים נוספים.

למשל

"נהיגת נשים",

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3129489&forum_id=771

וביקורתו הגסה של מאיר שלו (שאפשר להזדהות למרבה הצער עם תחושת הנגד שלו לגבי היחס המתנשא כלפי נשים. אני לא מאמין שאני כותב את המילים האלו...)

מספר עניינים - מאיר שלו מוסף שבת ידיעות אחרונות 27.1.2017

http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4913399,00.html

אשכול שהוכן בידי הכותב "מואי" ובו הלינק והדברים.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3129514&forum_id=771

כאמור, זה רכילותי גם אם זה מלמד על אופי התרבות הכללית שבתוכה אנו חיים ועל התרבות שלנו שגם בה, להבדיל, יש מה לשפר.

פורסמו שתי תשובות של הרב זילברשטיין בשנה האחרונה. אחת לקוחה מדרשה שלו והיא הישנה יותר ולאחריה יש תשובה חדשה יותר שהתפרסמה בקונטרס של תשובותיו כפי שיסוכם לקמן.

בתשובה הישנה יותר הרב זילברשטיין כאן מספר, לפי התיאור של דבריו, כי הוא בא לענות לשאלה מדוע היתה התאונה הקשה שבה נהרגו חפים מפשע. התשובה שלו מפנה לאיסור של הרב וואזנר על לימוד נהיגה ונהיגה של נשים.

על הנימוקים לאסור נהיגת נשים אעמוד לקמן.

השאלה ששואלים את הרב מפני מה היתה התאונה וכיצד יש לחזור בתשובה מאירוע כזה היא שאלה במקום! אולם התשובה שלו מתמיהה. גם בגלל שהאיסור לא ברור (עם כל נימוקיו בשם הרב וואזנר) וגם בגלל שנראים דברים הרבה יותר חמורים וקרובים לבית ולקהילה שיש להעיר אודותיהם.

גם הקביעה שם כי הרב וואזנר ממשיך לאסור "בשמים" לאחר פטירתו מתבססת על שרשרת טענות שראוי לבדוק את מקורותיה. לדעתי, הרב זילברשטיין עושה שימוש רב במקורות מיתיים כאלו כדי לחזק את המסרים שהוא רוצה להעביר.

יצויין כי בסוף דבריו הרב זילברשטיין מקפיד לומר, גם בשם הרב וואזנר, שיש מקרים שבהם מוצדק שאשה תנהג. יש כאן תוספת חשובה מאד, שמעידה כי הרב ער לכך שלאסור על נשים לנהוג במקום הצורך זו טעות של הפוסק. כך לפחות זה בעיני, אבל גם על כך ארחיב לקמן.

וסייג רבי יצחק זילברשטיין כי "מרן הגר"ש וואזנר עצמו התיר במקרים חריגים נהיגת נשים כגון כשיש בבית ילד חולה או ילד עם פיגור שכלי שצריכים להסיעו למוסד ואין אף אחד עם רישיון הרי שבמקרה זה התיר ואף חייב מרן זצ"ל ללמוד נהיגה".

חשוב מאד לזכור את הפסקה האחרונה הזו. גם האוסר מכיר בכך ש"לפעמים זה בסדר" שאשה תנהג למרות כל הנימוקים.

http://www.kikar.co.il/219166.html

גם שאלה יכולה ללמד הרבה. השאלה דלקמן מעידה על עולמו הרוחני של השואל, והיא מגלה, לדעתי, בעיות חמורות. יראת שמים במובן העממי והפשטני בוודאי יש לו. אבל זו דוגמא מצויינת לכך שאין בור ירא חטא. וזה נכון גם לגבי אברך שתורתו אמנותו.

"אשתי עובדת בעבודה המרוחקת מביתנו נסיעה של כחצי שעה, כמו כן היא צריכה לפעמים לצאת לסידורים. יש לפניה כמה דרכים לעשות זאת" ציין האברך שהפנה את השאלה לרב זילברשטיין. "או נסיעה באוטובוס - אפשרות זו היא בעיתית, בגלל שכיום לצערנו הרב, הנסיעה היא ללא הפרדה, ויש שם לפעמים צפיפות של אנשים ונשים, וגם הנהגים אינם שומרי תורה ומצוות".

האברך פירט אופציה נוספת: "או נסיעה במונית - גם אפשרות זאת אינה מהודרת, כי רוב הנהגים אינם שומרי תורה ומצוות, ואפילו אם הנהג שומר תורה, בכל זאת, זה עדיין נסיעה פרטית של גבר ואשה, ויש בזה סרך יחוד". האפשרות השלישית שהעלה האברך, היא הליכה רגלית. אלא שלדבריו: "מלבד הקושי שבדבר להליכה של מרחקים, זה נוגד את כללי הצניעות, כי היא חשופה להסתכלות של זרים עליה".

"אפשרות נוספת הינה נהיגה ברכב" מציין האברך בסיום שאלתו. "מבין כל האפשרויות, היה נראה לי שהאפשרות שאשתי תנהג ברכב היא האפשרות הקלה ביותר. האם אכן לאור מה שכתבנו, הנהיגה ברכב לאשה, היא האפשרות הפחות בעיתית מכל השאר?"

השאלה מדהימה. צאו וראו, אם היא אותנטית ואינה מזוייפת, מהו עולמו של השואל:

האשה עובדת במרחק נסיעה של חצי שעה. האברך אינו שואל אם ראוי שהאשה תעבוד בעבודה כזו. (ואולי עדיף שהוא ילך לעבוד במקומה? סליחה על האפיקורסות בשאלה...).

מה הן האפשרויות ומה הן הבעיות?

אוטובוס יש בו נהגים שאינם שומרי תורה ומצוות. – קטונתי ולא הבנתי מדוע זו בעיה לנסוע עם נהג שאינו שומר מצוות או אפילו עם גוי.

ויש צפיפות. וזו באמת בעיה כי יש מטרידים באוטובוסים.

במונית יש "סרך ייחוד". המונח הזה טעון בירור רב. לא ברור אם יש איסור ייחוד בנסיעה (אין) ואם יש חשש להתקרבות בין הנהג לאשה (יש, תמיד יש, אין אפוטרופוס לעריות).

ויש בעיה שהאשה "חשופה להסתכלות של זרים". יש כאן חידוש עצום! האם אסור שאשה תהיה חשופה להסתכלות, גם כשהיא לבושה בצניעות?

מה שנשאר הוא לנהוג במכונית פרטית.

סבורני שהרב היה צריך להעיר לאברך על כל הנקודות שציינתי. משהו בסגנון של "כוונתך רצויה אבל יש לך טעויות בתפיסותיך", כאמור לעיל.

לפני שאביא את נימוקי הרב המשיב לאסור, אציין כי גם כאן הוא טורח להדגיש שבמקרה הצורך, רשאית אשה לנהוג. שוב, עדות לכך שהרב מבין שאיסור גורף, כוללני, הוא עוול וגם כמסתבר כלל שלא יצייתו לו. וכלל כזה עושה את הנהגות לעברייניות.

ומכאן לדיון בתשובה עצמה האוסרת.

"כל שאר האפשרויות של נסיעה באוטובוס, נסיעה במונית, והליכה ברגל, אינם נוגדים את כללי הצניעות, אלא צריך זהירות איך אשה תנהג ברחוב, שלא תכשיל. אבל הנהיגה ברכב, היא ניגוד גמור לכללי הצניעות של אשה, שצריכה להתעסק עם גברים, ועוד הרבה מכשולים שזה גורם, וכבר אסרו גדולי ישראל את הנהיגה ברכב לאשה".

"בנוסף לכך שמעתי מרבותי, שבתפילת הדרך כשאומרים "ותצילני מחיות רעות בדרך", יש לכוון על נהגים פראים שעוברים על כללי הנהיגה, והמצב כיום שהכביש הוא כעין מלחמה, ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה"

מה הם אם כן יסודות האיסור לפי הרב המשיב?

נהיגה ברכב מביאה את האשה "להתעסק עם גברים".

כאן ראוי לשאול: היכי דמי? באיזה מצב ענינים מדובר כאן? איך נהגת מגיעה לידי "להתעסק עם גברים"?

עם נהגים אחרים? עם שוטרים?

ואם היא הולכת ברחוב האם אין היא בחשש דומה שהרי היא הולכת גם בין גברים... הטענה הזו היא רק בגדר של רדוקציו אד אבסורדום. כדי להראות את התמהון שהטענה הזו מעוררת.

האם יש כאן איזו הבנה שנעלמה ממני? ורק הרב ושומעי לקחו מבינים למה הכוונה ב"להתעסק עם גברים" כאשר נוהגים?

ואם אין הבנה כזו, מדוע הרב זילברשטיין לא חשש שיעלו שאלה כמו שלי בפניו? מה זה אומר לגבי האופן שבו הוא תופס את הציבור שלו?

נימוק נוסף הוא "הרבה מכשולים שזה גורם" ומן הלשון הקצר מדי אי אפשר להבין אם הנהיגה גורמת למכשולים נוספים או ההתעסקות עם גברים. (ברור שהתעסקות עם גברים יכולה לגרום למכשולים).

נימוק נוסף הוא שכביש זה מלחמה או מעין מלחמה ולכן אם אשה נוהגת היא "עושה מלחמה" וזה נגד ההלכה.

על עצם השאלה אם אשה רשאית היום "לעשות מלחמה" כדאי לדון בפני עצמה. אבל הדימוי של הכביש למלחמה מתמיה.

אין לי אלא להסיק שאם מחמת נימוקיו של הרב, צדק האברך ועדיף שאשתו תחזיק מכונית ותנהג בה.

וזו מסקנה הנובעת מדברי הרב. אם כל הבעייתיות שיש בנהיגת נשים היא זו שהוא מנסה לייחס להן, אין בדברים ממש.

אבל זה לא הכל, לצערי.

הרב מביא עוד שני נימוקים משלו:

אחד הגורמים [לתאונות דרכים שנזכרו לעיל בדבריו] לזה היא נהיגת הנשים, שגורם מכשול רוחני להן ולאחרים. וגם כידוע שטבע הנשים שאינן שולטות על עצמן בעת צרה ודחק ומעורבים כמה פעמים בתאונות כאלה. [תוספת מאוחרת: לקמן יתברר שכאן הוא למעשה ממשיך את דרכו של הרב וואזנר שכתב כך].

ובכן נהיגת אשה היא "מכשול רוחני" לעצמה ולאחרים. ולא מבואר מדוע ואיך זה מכשול רוחני.

הקביעה השניה אמורה להיות עובדה. נשים אינן שולטות על עצמן בעת צרה ודחק.

האמנם?

על מה מבסס הרב זילברשטיין את הקביעה שלו? זו קביעה פסיכולוגית, וכדאי היה לברר מהיכן אנו יודעים שזה נכון. ושמא זה לא נכון?

הרב מוסיף שהטבע הנשי הזה בולט יותר בשעת תאונה. כלומר, אם מישהו עלול לגרום לתאונה עם רכב שנוהגת בו אשה, היא לא תוכל להתחמק מהתאונה או להקטין את הנזק בניגוד למה שגבר נהג היה יכול לעשות. לגבי טענה זו איני יודע מה להשיב. אולם יש לשאול אם זו הערכה בלבד, או שיש נתונים שעליהם מסתמך הרב בטיעון מצומצם זה שעושה רושם קצת יותר טוב מן הקודם. (כלומר, לפחות הוא לא טוען כאן שנשים מתקשות לעמוד בצרה אלא רק שבצרת נהיגה קשה להן. קשה להאמין שהרב זילברשטיין יטען שנשים מתקשות יותר מגברים לתפקד בעת צרה. וכי אין לנו רופאות ואחיות? וכי אפשר לסמוך עליהן פחות מגברים? אתמהה. (אבל אולי פשוט אין לי ידע בתחום. אני מודה ומתוודה שמימי לא ערכתי מחקר סטטיסטי או כלשהו בתחום. אני פשוט חי בחברה שבה גברים ונשים מתפקדים בתפקידים שנחשבו פעם לגבריים ולא התרשמתי שנשים פחות טובות או שלמגדר יש השפעה על התיפקוד).

לפי המאמר וכנראה לפי הקונטרס "ווי העמודים" יש לרב המשיב שני מקורות נוספים.

"מעשה שהיה באשה חשובה מאד, ואשת חסד דגולה, שנסעה ברכבה ונתקעה בעץ, ונעשית בעלת מום לכל ימי חייה. ושמעתי ממו"ר מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שזה אירע לה בגלל שהיא נהגה ברכב, ואין ראוי לאשה לנהוג".

האם זוהי תורה שבעל פה שקיבל הרב זילברשטיין מהרב אברמסקי? יצויין כי הרב אברמסקי היה נותן שיעור קבוע בישיבה שבה למד הרב זילברשטיין בצעירותו, ונראה שהרב זילברשטיין בצעירותו זכה לקירוב מיוחד מהרב אברמסקי שכיוון אותו ללמוד הלכה ופסק. אז יתכן שבאמת שמע ממנו את הדברים האלו.

כמובן, גם אם הרב אברמסקי אמר את הדברים המפליאים בעיני האלו, יש להביא בחשבון את הנקודות הבאות:

האם הדברים נאמרו לשעתם מפני שלפני עשרות שנים היו מעט נהגים וכל שכן נשים ולכן אשה נוהגת היתה באמת חריגה בנוף הישראלי?

נניח שהרב אברמסקי באמת אמר את הדברים ובאמת התכוון להם, מדובר אמנם בתלמיד חכם גדול וירא שמים ואדם חכם היודע לדבר עם הבריות, אבל עדיין, האם הפרשנות שלו לתאונה היא נכונה?

ואדרבה, אולי הרב אברמסקי אמר משהו אחר לגמרי: שהיות שנשים אינן רגילות לנהוג, אולי גם אותה אשה חשה איזו מבוכה פנימית לנוכח כך שהיא מעיזה לפרוץ גדר, בנסיבות של אז, ותחושה פסיכולוגית זו היא שהעיקה עליה ויכלה לתרום לתאונה?

אם כן, ברור שהכלל הזה פחות נכון היום, כאשר יש נשים נוהגות רבות.

ועוד, שאם נהגת חשה חוסר בטחון בשל העובדה שהיא נהגת, אולי דברים נגד נהיגת נשים הן עוול שעלול לסכן אותן, ולכן חובה על רבנים כמו הרב זילברשטיין לעודד ולחזק את הנשים הנהגות שהן צריכות לסמוך על עצמן והן דווקא נהגות טובות (כך באמת אומרים, שנשים זהירות יותר בכביש).

אחד המקורות האוסרים הוא הרב וואזנר. אולי ראוי ללמוד עד כמה הרב זילברשטיין נשען עליו בפעמים אחרות.

כאן, הרב זילברשטיין מצטט אותו כך:

דברי "שבט הלוי", בענין "מה שנשים לומדות ומרגילות עצמן לנהוג במכונית,

הנה מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלימוד גרם כבר וגורם לפריצות

והוא ההיפך הגמור מכל כבודה בת מלך פנימה,

כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו',

האשה חושפת עצמה בזה בשוקים ורחובות לעין כל,

נכשלת ומכשלת את האחרים,

ואין דרכה של אשה במרכב, כמבואר בפסחים, אף על פי שהמציאות של רכיבה ע"ג בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן,

מכל מקום בעצם אין דרכה בכך דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב

הנימוק הראשון שזה גורם לפריצות מסתמך על נסיונו של הרב. מסתבר שהרב וואזנר לא היה כותב דברים סתם, ולכן אפשר שהגיעו אליו סיפורים על נשים שלמדו נהיגה ממורה (בסגול כלומר זכר) והיה כשלון, רחמנא ליצלן.

כמובן, גם אם היו מעשים כאלו, אפשר שהסיבות היו אחרות: למשל, שאולי אשה שפנתה בימים ההם ללמוד נהיגה היתה אשה שכבר היתה פחות מחוברת לביתה, למשפחתה, לבעלה?

ובכל אופן, אפשר לסדר ללמוד נהיגה אצל מורה (בקמץ, ממין נקבה) וכן נהוג.

ואם יש חשש של התקשרות בין האשה לבין גבר שילמד אותה, איך זה ישפיע על אשה שנוהגת בכביש? הלא אין זו הזדמנות לקשר יותר מאשר הליכה ברחוב?

הנימוק השני הוא "כל כבודה בת מלך פנימה". והנימוק הזה ראוי לדיון רחב מאד. אחת הנקודות החשובות היא: האם זה מצוי או רצוי? בוודאי שהיו תקופות וחברות שבהן באמת נשים לא יצאו כל כך מהבית. על כך מעיד הרמב"ם שגם הופך זאת להמלצה הלכתית, ועל כך ניתן ללמוד גם מהמתרחש בחברות שהיו קיימות כמדומה גם במאה ה19 ואולי אפילו בראשית המאה ה20.

ברור שזה לא נכון להיום.

יתכן שיש חברות סגורות שבהן זה עדיין כך. יתכן שזה תואם למה שמתרחש בעיירות חסידיות מסוג שקיים כמדומה יותר באמריקה מאשר בישראל.

אבל ברוב החברות זה לא כך. והשאלה של האברך על אשתו שיוצאת לעבוד מעידה על כך. אשה שיוצאת לעבוד כבר אינה חיה בעולם של "כבודה פנימה" של ימי חז"ל והרמב"ם. היא יוצאת לעולם לעתים קרובות, כל יום.

ולא רק נשים עובדות כך אלא כל הנשים. העולם שלנו מתנהג אחרת. איני רוצה להאריך, ובלאו הכי אני כותב ארוך, אחרת היה מקום להסביר את הנתון הזה הלקוח ממדעי החברה. ובכלל, הסתכלו מסביב ותראו. האם אשה יכולה שלא לבוא בין הבריות בימינו.

(כפי שגם האיש אינו יכול שלא לבוא בין הבריות, כלומר נשים, בזמננו).

לגבי רכיבת אשה, איני יודע מה כוונת הכותב. אשה נהגה לרכב על בהמה כשהיא יושבת על הצד בניגוד לגבר שיושב כאשר רגליו משני צדדי הבהמה. עם זאת, בנסיעות ארוכות וקשות האשה היתה עשויה לשבת כמו האיש (וכן כנראה נהגה רבקה, ולכן הפילה עצמה מעל הגמל כשראתה גבר זר, עוד לפני שנודע לה שזה בעלה לעתיד. זו לא היתה דרך צניעות).

האם הטעם הזה שייך היום? ובמכונית? אתמהה.

בספר המעניין "מאיר נתיבים" (פלדהיים תשס"ד) אוסף המחבר, רועי צבי תמיר, מקורות שונים לשאלות הסובבות סביב הדרכים והכבישים וסביב נהיגה וכלליה.

לגבי נהיגת נשים הוא מביא את המקורות הבאים (שום דבר לא משלו, כמובן, הכל מלוקט...)

יש אומרים שנשים לא תנהגנה ברכב פרטי ויש שלא החמירו בכך ואולם ברכב ציבורי ראוי להחמיר.

האוסרים הם הרב וואזנר, הרב מנשה קליין (תלמידו), הרב מאזוז, הרב גרוס והרב גראס.

המתירים הם הרב זילבר (אז נדברו חי"ג פ, וכן חי"ב נו ס"ק א והדברים מועתקים באשכול בבחח, שעורר אותי לנושא)

כן דעת מרן הרב עובדיה ע"ה.

וכן מתירים הרב גרינבלט (אפרים) וכן דעת הרב צבי שכטר, וכמדומה שכוונתו לראש ישיבת ישיבה אוניברסיטה, ואם כן, תמוה שבספר חרדי בהוצאת פלדהיים מביאים מרב אורתודוכסי ששייך לחוג אחר... הפתעה נעימה, שכן מדובר בתלמיד חכם חשוב.

רכב ציבורי זה אחרת משום צניעות או משום העברת כסף מיד ליד. ובחלק האחרון של הסימן (עמ' 133 ואילך) מסיק המחבר: במקומות שהכריעו הפוסקים שאין דרך צניעות לנשים לנהוג, אין לעלות לרכב שאשה נוהגת בו.

כלומר, אסור לנסוע באוטובוס (או במונית?) שאשה נוהגת בהם.

אציין כי שיטתי שלי היא שפחות חשוב מי האומר ומה שחשוב הם הנימוקים. כפי שאדון לקמן, הטענות של האוסרים הן מפתיעות בלשון המעטה ומשקפות לדעתי יותר רצון לכוון את הציבור להימנעות מכל פעילות חוץ ביתית של האשה – נסיון אבוד מראש אבל אולי הכוונה להגן על מה שאפשר – יותר מאשר חיוב של ממש.

הרב אלישיב (עמ' 137):

האם יש למנוע מנשים לנהוג ברכב מטעמי צניעות וכפי שהורו כמה מגדולי ישראל?

תשובה: אשה הנוהגת ברכב יש בזה איסור של "לא ילבש" [!!!]

קשה לי מאד להבין את האמירה הזו. וכי המכונית היא בגד של האשה? יש כאן מן הסתם הבנה מרחיבה מאד של "לא ילבש" כאשר האוסר מבין שהתורה באה ליצור מחיצה בין גברים לנשים במובן זה שכל דבר שעושה גבר לא תעשה אשה, ולהפך. כמובן, יש פעילויות שבהן לא שייך לחלק בין גברים לנשים, והשאלה היא אם נהיגת נשים היא אחת מהפעילויות הייחודיות.

בהסתמך על הכלל שלו, מודה הרב אלישיב כי:

"זה תלוי במקומות ובאזורים מסוימים. בארהב למשל לא מקפידים על זה וכמו כן ברמת גן. וכיון שלא מקפידים שם אז הופקע האיסור של לא ילבש".

לא ברור לי אם יש חרדיות שנוהגות ברמת גן כמו שיש חרדיות שנוהגות באמריקה הגדולה או שכל נהיגת אשה מפקיעה את התיחום של "לא ילבש".

במקומות שהחמירו שאשה לא תנהג ברכב, האם אפשר ליסוע עם האשה ברכבה?

תשובה: אם נובע נחשב מחזק ידי עוברי עבירה.

הרב חיים קנייבסקי (עמ' 138)

האם נשים יכולות לנהוג ברכב?

תשובה: לא, ואין שום ראיה שמותר.

קשה לי מאד להבין את התשובה הזו. וכי צריך ראיה להתיר? קודם כל צריך ראיה לאסור...

הרב וואזנר (במודעה) עמ' 220):

...

ב. נהיגת הנשים אב"א [אי בעית אימא=גם זה נימוק] שגורם מכשול רוחני להן ולאחרים, ואב"א כידוע שטבע הנשים שאינם שולטות על עצמצן בעת צרה ודחק מעורבים כ"פ [כמה פעמים] .

מתברר כאן שהרב זילברשטיין לעיל ציטט מדברי הרב כאן, ומה שכתבתי שם נכון גם כאן, כל התמיהות. ולמה להעתיק שוב.

הרב מרדכי גרוס (עמ' 243)

א.     .... אין אמונה באשה כי דעתה קלה ולעולם צריכה שימור, אף אם היא בעיניו ככסף צרוף מזוקק שבעתיים והעד ברוריה... אין אי שימור גדול מנהיגה במכונית כידוע ואוי לנו אשר אב נותן לבתו בנדונייתה מכונית [ולכן היא הנוהגת אח"ז = אחרי זה = במכונית ומסיעה בעלה עמה...)

ב.     ... יש לציין שגם באופנים שמשום סיבות מסויימות התירו לנהוג, מכל מקום לימוד הנהיגה לא יהיה על ידי גברים אלא על ידי נשים, ואף אם ההוצאה מרובה יותר.

ג.      חומר הנהיגה בנשי ישראל, יש להתבונן דהאם ליכא בזה משום העזה וחציפות, בידעם שרבם המובהק .אשר מכהן כרב זה קרוב למ' שנה בעירנו, ומתריע על זה ברבים  ואומר שאם היה בדורות הקודמםי היו מטילים חרם ע"ז = על זה. האם אין זה בגדר חציפות בפרהסיה לעין כל. [ומדמה בסוגרים את הנוהגת כך למראה זרועותיה ומדברת עם כל אדם].

ד.      [לא הבנתי דבריו כאן ואולי מתכוון שיבואו להסתכל ביופיה של הנהגת וייכשלו – בהרהור עבירה? בז"ל?]

ה.     [מביא מן הרמב"ם בהלכות גירושין על אשה שאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות] ... אין התנהגותה בצניעות.... כמבואר באחרונים [שאפילו] בברכת החמה והליכה לתשליך לא תהיה במקום אסיפת בני אדם. כ"ש בנסיעה לכל מקום אשר תחפוץ בלא הגבלה דהוא פרצה רבתא [=פרצה גדולה ומפנה לרבו ב"שבט הלוי"]

ו.       ... אם בנהיגה שייכא איסורא דלא ילבש... משום דהוי דבר המיוחד לאיש כהא דלא תצא אשה בכלי זין...

ז.      לא יהני [יועיל] מה שמבואר... דבנהגו ליכא איסורא [אין איסור]. [כמו שאין היתר גם אם נשים ישתמשו בכלי נשק כך] כיון שהנסיעה בו הוי סתירה לכבודה בת מלך פנימה.

ח.     לדינא אין כאן איסור לא ילבש ולכן במקרים מיוחדים יש היתר על פי שאלת חכם.

למרות האמירות הכלליות ולדעתי הלא מדויקות כלל יש כאן כמה מוטיבים:

1.     צניעות. במובן שמה שלא רגילים לעשות נחשב לא צנוע. וכאן צריך לדון מהי צניעות. ושמא הכותבים מבינים שכל דבר חריג מושך תשומת לב, ומשיכת תשומת לב גם לא לשם פיתוי היא עדיין חוסר צניעות.

2.     "לא ילבש" – ראו הגדרתו היפה של הרב גרוס. דבר המיוחד לאיש לא תעשה אשה.

3.     כבודה פנימה. אפילו לדבר מצוה ומנהג כמו תשליך אשה לא אמורה ללכת למקום שיש גברים מתאספים.

4.     לאחר שיש איסור, זוהי חוצפה לעבור עליו.

האם שכחתי משהו?

נראה שהאוסרים כולם תופסים את החברה ככזו שבה נשים ממעטות לצאת, אינן מסתובבות במקומות שיש גברים, ונזהרות מכל דבר חריג. נהיגה אסורה מפני שהיא יוצאת דופן, מושכת תשומת לב, ממקמת את האשה במקום שיש גברים וגם מאפשרת לה לנסוע לכל מקום שתרצה (!)

הנימוקים הם אם כן נסיון לשמור את האשה בתוך מסגרת חברתית התנהגותית מסויימת מאד. והשאלה שיש לשאול היא אם באמת כזו היא החברה שבה אנו חיים וחיות הנשים (וחיים הבעלים) ששואלים את השאלה. והאם זוהי החברה שצריך לבנות ולשמר.

דומני שהתשובה היא: לא, זו לא החברה של ימינו. ולא, זו לא חברה שראוי לשמר.

את החלק האחרון, שלא ראוי לתמוך ב"כבודה פנימה" במובן זה, צריך לבאר. יש אפילו כמה סיבות טובות לדעתי מדוע אסור לאסור "חופש פעולה" כזה. אחת מהן היא שזה יביא לכשלון וייצור בינתים רגשות אשמה ורדיפות וסכסוכים, אבל גם שזה מזלזל בכבודן של נשים. נשים הן בני אדם. והן ראויות לאמון, בניגוד לקביעתו של הרב גרוס. נכון, אין אפוטרופוס לעריות, ואפילו האשה הצדקת ביותר עלולה להיכשל. אבל זה נכון גם לגבי גברים. וכן – אין גוזרים על הציבור משום חשש רחוק כזה.

אם כבר, צריך לחנך להרחקות שכן אפשריות וכן ומועילות. וזה נושא חשוב בפני עצמו ובשלב זה כבר אין לי יכולת לפתח אותו די הצורך. והוא חשוב יותר מכל מה שנכתב עד כאן.

או: לא כל דבר זה הלכה במובן המצומצם

לשופט אהרן ברק מייחסים אמירות מהסוג של "המשפט מלוא כל הארץ כבודו" והמשפט שליט בכל.

יש תפיסה דומה בעולם ההלכה ובמיוחד בעולם החרדי.

ואני תוהה אם זה נכון.

האם כל שאלה היא שאלה להלכה?

האם צריך למצוא היתר לכל דבר?

האם צריך להתייעץ בכל דבר עם פוסק? או לבדוק בספרים?

דומה בעיני שכאן אנו, הציבור החרדי המחנך ליראת שמים במובן המרומם והטוב של המילה, עושה טעות קטגוריאלית [טעות של אי הבנה יסודית בין תחומים].

זו לא שאלה אם אשה רשאית לנהוג בדיוק כמו שזו לא שאלה אם אשה רשאית לעבוד.

זו רק דוגמא, ואני חושש שזו דוגמא שעלולה להטעות מפני שצריך יותר דוגמאות.

יש הנהגות כלליות ופרטיות בחיינו שאינן עניינו של רב ואינן ענין לספר הלכה. הציפיה שכל דבר זקוק להכשר, כל דבר נועד להיבדק מול רב אם אין שם סיבה לאסור חלילה והרי צריך להיזהר, כל דבר מעוגן איפה שהוא בתורה – כל אלו הן הנחות מוגזמות.

נכון שיש מקום לטענה שאדם שחי את חייו מתוך רצון להתקרב לה', יחיה חיים מחושבים ובדוקים יותר. אבל זה ענין כללי של מה שהרמב"ם קורא "יישר אורחותיך", כלומר שכל דבר יכול לשרת את הטוב ואת הראוי ואת הנעלה – או את היעיל והמקדם אותנו. או להפך חלילה.

אבל אלו לא שאלות הלכתיות. אלו שאלות של תיכנון חיים, הצבת מטרות, בחירת סגנון, בחירה כיצד לחלק את הזמן שלנו בעולם.

לשאלות כאלו יש משקל שעשוי להיות גדול משאלות הלכתיות. תשובה לשאלה היכן אני רוצה לגור, לאן אשלח את הילדים להתחנך, מי יהיו החברים שלי, באיזה בית כנסת אתפלל, האם אשתי תעבוד והאם אני אעבוד או אשב בכולל, אלו שאלות גדולות מאד והן קובעות, בלשונו של הרב דסלר, בעל "מכתב מאליהו" את דרגת הבחירה, לאיזו קבוצה אני מבקש להשתייך. אולם הבחירה אם להשתייך לקבוצת הנשים או המשפחות שבהן האשה נוהגת אינה בחירה של הלכה אלא בחירה גדולה יותר ואינה תלויה לחלוטין בפסק של רב.

יתכן שכדי להעריך זאת צריך כבר להבין שלא צריך להתייעץ עם הרב כל שאלה ושאלה, ולחתור לעצמאות – ולבגרות.

ויתכן שיש רבנים שלא רק מקבלים את הפונים אליהם שמתעקשים לתפקד ברמה של ילדים שאינם מבינים את כל זה. ויתכן שיש חלילה רבנים שתומכים בכך שהשומעים להם יהפכו את עצמם לילדותיים שכאלו.

אם אתם קוראים את המילים האלו, התחלתם להתרגל לקחת אחריות אישית, ללמוד ולהבין ולהחליט בעצמכם. זו אחריות גדולה, התייחסו אליה ברצינות, ודעו שהיא זו שתהפוך אתכם לבני אדם טובים יותר וליהודים טובים יותר

הרב זילברשטיין נזהר בדרך כלל שלא לפרסם איסורים גורפים גם בשעה שהוא מציג לכאורה עמדה הפוכה.

בספר "מאיר נתיבים" עמ' 134 הוא מביא סיפור על הרב זילברשטיין ואשתו ע"ה שושנה.

הרב ורעייתו היו צריכים לחזור מבית החולים. עצרו מונית. ולהפתעתו גילה הרב זילברשטיין... נהגת.

הוא כבר רצה לצאת מהמונית ורעייתו סימנה לו שלא.

בהמשך הנסיעה הרבנית שמה לב שהאשה מחזיקה רשיון של איש, ומתברר שזה היה בעלה, והיא אלמנה, ומתפרנסת מן הנהיגה ומחזירה חובות...

לבד מן השבח לרעייתו ע"ה של הרב יש כאן ענין לימודי. אם אסור אז אסור, לא? נכון, הנהגת היא לא חרדית...

המסקנה היא שהרב זילברשטיין מבדיל היטב בין מקרים פרטיים שבהם אסור לאסור לבין היתרים גורפים שהוא מתנגד להם, אם בגלל שהדור הקודם (הרב וואזנר) אסר, ואם בגלל שהוא דוגל בנסיון לשמור על מבנה מסורתי ככל האפשר של החברה גם כאשר בפועל זה לא נכון ולא אפשרי.

<הרב ורעייתו היו צריכים לחזור מבית החולים. עצרו מונית. ולהפתעתו גילה הרב זילברשטיין... נהגת, בהמשך הנסיעה הרבנית שמה לב שהאשה מחזיקה רשיון של איש, ומתברר שזה היה בעלה, והיא אלמנה, ומתפרנסת מן הנהיגה ומחזירה חובות...">

אהבתי.

האם לא היינו מגלים את צדקותם של הרב והרבנית, אם הממציא היה מספר את הסיפור כך:

הרב זילברשטיין לא ידע שהנהג היא אשה, עד שהרבנית סיפרה לו ע"כ אחרי שיצאו מהמונית. ראה בראשית, יב, יא.

האשה (הנהגת) החזיקה בהמשך הנסיעה ברשיון הנהיגה של בעלה, והתברר שהיא אלמנה, שמתפרנסת מן הנהיגה ומחזירה חובות, מבלי שהרבנית שאלה אותה מדוע היא מחזיקה בידה במשך הנסיעה ברשיון של איש.

כנראה שהרבנית חששה מ"איסור" "קול באשה ערווה", כשהרב ישמע את תשובת הנהגת.

מסקנתי: לא לנסות להבין סיפורים טפשיים.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/02/2017 07:49:19