נבואה זה לא מספיק: צריך השתדלות
מה היה שם? אני משלים פערים ומציע פרשנות.
מר בר רב אשי, הקרוי על שם אביו, היה בנו של רב אשי, ראש הישיבה הדגול שעריכת התלמוד הבבלי שלפנינו מיוחסת במידה רבה לו. ראש הישיבה של מתא מחסיא נפטר והתייעצו חכמי הישיבה את מי למנות במקומו. (תחילה הבנתי כאן שרב אשי עצמו נפטר אבל לפי מרגליות באנציקלופדיה לחכמי התלמוד עמ' 642 חלפו מאז פטירת רב אשי 28 שנה ובינתים מלכו רב יימר, רב אידי בר אבין ורב נחמן בר רב הונא). האם אי פעם יגיע תורו?
לבחור ראש ישיבה אינה החלטה קלה. מה הם הכישורים הדרושים לכהן כראש ישיבה? יש לנו מעט גילויים על זה בתלמודנו. כמה דורות קודם לכן, בבבל, אנו שומעים על התלבטות. מצד אחד רבה, החריף שמסוגל "לעקור הרים", כלומר להפוך מקור שממנו מקשים עליו להוכחה לטובתו. מצד שני רב יוסף, הבקיא העצום, שמכיר ברייתות כמעט בכל תחום, ולכן אין לו צורך להציע פרשנות כי בדרך כלל די לו בידיעותיו, אם כי הוא בהחלט מסוגל גם להסיק דיוקים, ועוד, שהוא ענו. ההתלבטות היתה קשה, ולכן פנו חכמי בבל להתייעץ בחכמי ארץ ישראל. (בסופו של דבר נבחר רב יוסף אבל ויתר לרבה ורק לאחר פטירתו מילא את מקומו).
אבל צריך גם כישורים נוספים. כאשר הודח רבן גמליאל התלבטו את מי למנות. ואמנם שם היו שיקולים נוספים כמו מידת צדקותו של הנבחר, הייחוס שלו, ועוד. אך מתברר שגם אלו הם כישורים חשובים.
מה כאן?
אנו למדים שמר בר רב אשי לא היה נוכח בהתייעצות של חכמים. הם לא הזמינו אותו והם לא חשבו להתייעץ איתו. אולי, מי יודע, הוא סבר שאין לו סיכויים למלא את מקום אביו, למרות שהיותו בנו של אביו נותן לו זכויות מסויימות?
ואז, פתאום, הוא שומע שוטה מדבר על המצב בישיבה של אביו: ראש הישיבה שמולך שם חתום בתור טביומי.
מה התכוון אותו שוטה לומר? מי יודע? לפי הבנת בעל הסוגיה, זו היתה אמירה של מה בכך. אנו יכולים להסיק שהעם כנראה דן במצב של הישיבה, שנותרה בלא ראש. אפשר שהשוטה חזר על דברים ששמע מאחרים (וזה אומר שיש עדיפות לאותו אחד שנקרא טביומי) ואפשר שיש כאן משחק מילים על המילה "יום טוב" בארמית, כלומר שמי שיהיה ראש ישיבה טוב לו. והצעתי כאן אפשרויות והדברים פתוחים לפירושים שונים וסותרים.
בכל אופן, מר בר רב אשי לוקח מכאן מסר: הרי שמו הוא טביומי! כך משמע כאן (ולגבי זה שלא נזכר כך שמו במקום אחר אתייחס לקמן).
עכשו עליו להזדרז. עומדים לבחור ראש ישיבה, ואם הוא רוצה לקבל את התפקיד, צריך לדעת מה לעשות!
החלק השני של הסיפור מגלה לנו שמר בר רב אשי הגיע מאוחר מדי. נבחר כבר מישהו אחר. רב אחא.
אבל מר בר רב אשי אינו מתייאש! יש עדיין מה לעשות.
הוא יודע, וכך באמת נעשה, שחכמים זקוקים ליידע אותו על הבחירה של רב אחא. אילו לא היה מגיע, אפשר שהיו מבינים שהוא ויתר. אבל כיון שהגיע, צריך לכבד אותו ולשאול אותו להסכמתו. אמנם אפשר לשער שאותה שאילה בדעתו אינה אלא כדי לכבדו. וכך אני סבור.
לפי הנהוג, וכפי הנראה ממקומות אחרים, שולחים אליו שני חכמים. כל מה שנותר הוא פורמלית ליידע אותו ורב אחא יכול להיכנס לתפקיד.
אבל בנו של רב אשי הוא בקיא באמנות הפוליטיקה! הוא מעכב את שני החכמים, והם אינם יכולים לצאת בחזרה כדי להודיע שהמסר הועבר.
חכמים בישיבה שולחים עוד זוג. ועוד זוג. וכאשר המספר מגיע לעשרה, מר בר רב אשי נוהג כמנהג ראש ישיבה. הוא מתחיל לתת שיעור כללי.
ובכך הוא מכריז בעצם שהוא רואה בעצמו את ראש הישיבה.
האם הספק מוכרע? יתכן שאילו רב אחא היה מתעקש, המעשה היה נגמר אחרת. אולי הישיבה היתה מתפצלת לשנים, כפי שקורה היום...
אבל רב אחא העדיף לדרוש לעצמו כלל אחר. אם לא הולך, אז לא הולך. והוא מוותר.
ומר בר רב אשי ירש את מקום אביו.
ועכשו כבר אפשר להבין את דברי אותו שוטה שהם אכן כמין נבואה. זה שחותם בשם טביומי באמת נבחר לראש הישיבה.
אבל, לפי טענתי, אותם "דברי נביאות" התאמתו רק בגלל שמר בר רב אשי פירש אותם כפי שפירש ועשה מה שעשה בתבונה רבה!