גורי נגד וראנד בעד: תפיסת עולם שלא מדעת

אפריםבן כתב:

אברם העברי כתב:

איפה שנגמר השכל – מתחילה האמונה!

אז להעלות את רף השכל או דווקא להוריד אותו כדי להרחיב את תחום האמונה?

לאחר העתקת הדברים היפים (או שפחות) אני משתדל לבאר מה מצאתי בויכוח החרוז.

אצל גורי

חוש הומור חד ויכולת חריזה עוקצנית

ביקורת רמוזה נגד השלילה של זוגיות חד מינית. ורמיזה שבצד הדתי חרדי יש נכונות לאלימות עד רצח.

שאלה מיתממת: היכן התמונה של אלוקים? ואני תוהה: האמנם לא ידע גורי שלאלוקים אין דמות הגוף ולא יכולה להיות לו? או שזו שאלה שמטרתה בעצם חכמה למדי: היכן הראיות למציאותו? היכן הידע אודותיו? מה ניתן לומר עליו? ואם כן, זו שאלה חשובה מאד.

בעית הרע: היכן טובו וחסדו של אלוקים בעולם מלא קשיים וייסורים? חלקם נגרמים בידי התורה שה' נתן, כמו המצוה למול את ערלת הבן בגיל שמונה ימים. זה כואב.

הדתיים תובעים הרבה כסף בשם הדת. אם זה נכון, זו בעיה.

בעית הרע נוסח שני: מעט מדי נסים. אם הנסים אמורים לשרת את רצונותינו וצרכינו, אז באמת יש רושם שה' מניח לדברים רעים לקרות לאנשים טובים.

סיפורי התנ"ך פחות מרתקים מאשר פנטסיה מודרנית.

הצהרה של אומץ  ואותנטיות: אני חי כפי שאני מבין, ואני לוקח סיכון שפעם אגיע לגהנום על זה.

זה מה שאני מוצא בחלק הפילוסופי המובלע בדברי גורי. וכפי שהראה בשעתו חברנו פרופסור בני בראון, בשיטה סוקרטית של תישאול אמירות ניתן לזהות תיאולוגיה ופילוסופיה שלא מדעת, ולפעמים מדעת אבל עדיין צריך להפוך את המובלע למפורש ואת הבלתי שיטתי לשיטתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ואצל רנד:

אין תשובה לשאלות. לא במישרין. חבל.

אבל יש כאן כמה אבחנות עמוקות ומרתקות.

ראשית, לא צריך להסתכל רק על המילים התוקפניות לפעמים. צריך להסתכל על האדם. רנד טוען שגורי הוא יהודי שכבר יש לו אמונה ורצון להיות דתי. "לב בוער".

מהיכן הוא לוקח זאת? כאן מקומה של הפילוסופיה שלא מדעת.

אילו היו שואלים אותי, הייתי עונה שהעיסוק בשאלות כאלו מעיד שזה חשוב, וזו התחלה טובה מאד. מי שמקשה על אלוקים הוא מישהו שאכפת לו.

אני משער שאצל רנד, שאם איני טועה הוא היום ברסלבר, זו גישתו של ר' נחמן. אין כזה דבר כופר. בכל יהודי יש ניצוץ, אפילו הרשע שברשעים. המקור של ר' נחמן הוא לצערי קבלי (דברי הכותב) אבל הוא עושה בהם שימוש מופלא לטובה.

ויש כאן טענה אונטולוגית שמוליכה לתפיסה של האדם יכולתו ותפקידו. כל אדם מסוגל לאמונה לא כי זה ענין של הוכחה פילוסופית אלא בגלל שהמנוע כבר בפנים. היכולת לעמוד בקשר עם אלוקים כבר אצלנו.

בנוסף, מציג רנד, שוב, תפיסה חסידית אבל לא רק חסידית. הקב"ה נוכח איתנו אלא שהוא מסתתר מאיתנו. אבל ההשגחה שלו אחראית לכל. זו כבר תפיסה שאני לא בטוח שאני מצטרף אליהם. את האמירה שהקב"ה נוכח בכל אפשר להבין בצורות שונות. אחת מהן היא שיש הזדמנות לפגוש בו ולהתקרב אליו ואני מסכים. אחת מהן שאין בעצם בחירה אנושית כי הכל מוחלט בידי אלוקים, וזה מה שנקרא קוויטיזם, וזה מצוי בחסידויות מסויימות. איני יודע אם רנד מחזיק בגישה כזו. רק ציינתי אפשרויות פרשניות.

תפיסה אופטימית מאד של העולם הבא. נכון שהמקורות אומרים שה' מעניש וגם בתלמוד אמרו שמי שאומר שה' מוותר על עוונות יקבל עוד עונש מידה כנגד מידה. רנד, שוב בשיטה חסידית ברסלבית, מפרש מחדש. קודם כל צריך לדעת שה' אוהב אותנו. מה זה אומר שיקרה בעולם הבא? האם יתברר גם לאנשים שחושבים את עצמם לחוטאים ולא מאמינים, כמו גורי, יתברר שהם היו מאמינים וצדיקים שלא מדעת?

ואיך גורי הוא בעצם מאמין וצדיק? ובכן, הוא בנוי כזה (נסיך מאבנים טובות), וכל פושעי ישראל מלאים מצוות. יש המון מצוות שלא מדעת. בניגוד לרב אלחנן וסרמן, למשל, שהציג עמדה לפיה מי שאינו מאמין אפילו המצוות שלו חסרות ערך, כאן יש תפיסה הפוכה, אופטימית הרבה יותר: אין אדם שאין לו מצוה. האדם החילוני פשוט לא מודע לכמה טוב שהוא עושה וחושב. ובעולם הבא צפויה לו הפתעה נעימה. למשל, כל המצוות שלו הן לשם שמים כי לא ציפה לשכר שלא האמין בו.

(מה יהיה עם הקביעה שמי שלא מאמין לא נוחל? ובכן, גורי לא ממש שולל זאת. הוא כותב בעצמו שאולי יהיה כך וכך בעולם הבא. ובאמת, כפי שאי אפשר להוכיח שיש, אי אפשר להוכיח שאין. לא במוחלט).

רנד כותב:

בעל בעמיו

זריזים מקדימים.

עכשו לאחר שסיימתי לכתוב ולשלוח ראיתי מה שהערת באמצע.

האם כדי להגדיל את האמונה צריך לצמצם את השימוש בשכל, יהיה טיבו מה שיהיה (טעון דיון רחב, פילוסופי).

שתי תשובות בדבר:

א. צריך להיות חכם גדול כדי להשתמש בשכל עד המקום שאליו הוא מגיע, ואז מגלים דרכו שהאמונה משלימה אותו.

ב. אצל ר' נחמן באמת אין צורך בשכל עבור האמונה. היא טבעית. השכל עלול רק לקלקל אותה כמו במעשה בחכם ותלם. אמנם צריך שכל כדי להיות מנהיג שגם זה תפקיד חברתי חשוב. אבל בכל מה שקשור לאמונה, כמה שיותר תמים ופשוט כך עדיף.

בעצם יש גם ג.

ג. כדי להבין את ר' נחמן צריך ביאורים ארוכים תוך שימוש ביכולות הפילוסופיות שלנו...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בתור חניך בית מדרש מסוים, אזי יש לי ריאקציה כשמנסים להבין את הזולת לא כפי שהוא מבין את עצמו.

ואם נקשה מפסיכולוגיה מודרנית, אכן קשיא, אולם לפחות יש לך את הבחירה אם לקבל את התיזה של הפסיכולוגיה.

בעל

גם אני מאד מתנגד לייחס לאדם דעות שאין לו ושהוא לפעמים מצהיר נגדן.

ואיני מחבב כלל את הגישה הפרודיאנית, המתנשאת לדעתי, מזלזלת ושטחית, שסבורה שאפשר לייחס לאדם, לכל אדם, מניעים פרימיטיביים רק בגלל שפרויד אמר...

אבל כאן, אם תרשה לי להבליט זאת, יש כאן משהו אחר. יש כאן יישום גישה סוקרטית אמנם שלא מדעת הנשאל.

זה לבוא לאדם שמביע דעה, ולהציע בפניו, או במקרה שלנו שלא בפניו, ניתוח לוגי. האם שמת לב שמתוך דבריך נובע כך וכך? האם אתה מבין שאם תתנגד למסקנה זו וזו העולה מדבריך תהיה לך סתירה ואי אפשר להחזיק גם בעמדה שהבעת וגם במסקנה בלי לסתור את עצמך?

זה נכון לגבי מסקנות לוגיות, אבל כאן, בדוגמא של רנד, ר' נחמן ושלי, יש כאן אמנם יותר. יש כאן להצביע על תהליך שעובר על האדם, תהליך שבא לידי ביטוי בדבריו, ושאפשר לזהות מניע לא שלילי מאחוריו. אם כי האדם עצמו אולי סבור שמניע כזה פסול בעיני עצמו.

דוגמא שתבהיר את האמירות הכלליות והמופשטות האלו. אדם טוען שהוא לא מאמין בשום דבר. שיש לו טענות נגד אלוקים על מה שאלוקים עושה ולא עושה. אני אומר על זה שמי שעוסק בשאלה הזו

א. יש לו הנחות יסוד לגבי מוסריות, טוב ורע, הבנה מסויימת במושג של אלוקים ועוד. (אם כי הוא יכול לטעון שכל מה שאמר זה "לשיטתך", כלומר לשיטת המאמינים.

זו לוגיקה. אם כי אדם עשוי להחזיק בעמדות בלי להבין מה נובע מהן וכאשר חושפים זאת בפניו הוא עשוי לטעון: אז מה. אז אני סותר את עצמי.

ב. ייחוס מניע. כאן אני מוסיף מה שבאמת לא נאמר. אני טוען שאדם מטבעו טוב, שאדם מטבעו מחפש את אלוקים. שזה טבוע בנו.

בקשת התנצלות

בכותרת קראתי לגורי בשמו הפרטי ולשולי בשם המשפחה שלו. יש חברות ותרבויות שבהן בחירה כזו מביעה זלזול. לא לכך נתכוונתי. חשבתי ש"גורי" זה שם משפחה (כמו חיים גורי, פייטן הפלמח). אני מתנצל: בפני גורי, בפני שולי, בפני כל מי שאולי נפגע או בודאי נפגע.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

קצת כמו מפגש ערכים או איזה סדנת גשר של קבוצות תיכוניסטים. ככלל נראה לי שניתן לייחס תפיסות עולם שלא מדעת על בסיס התנהגות. ובכלל איזו משמעות יש לתפיסות עולם ככל שהן דיבורים בעלמא? בסוף יש לנו התנהגותו של אדם המגלה לנו את ערכיו ואישיותו לאין שיעור יותר טוב מאמירותיו. קשה לנסח במדוייק את אמונותינו ותפיסות עולמנו וכל שכן שקשה הדבר לגבי אחרים. זה לא שתפיסות עולם אמיתיות או מדומות אינן מעניינות - זה שיש להן משמעות כמניעות לפעולה ולאו דוקא כקבוצת היגדים.