|
|
| נשלח ב-2/4/2017 11:40 |
 |
| |
שום דבר אינה הוכחה. אבל ספר שופטים שמואל מלכים ספר היסטורי המתאר בין היתר גם חיי יום יום של היהודים מוזר שאין איזכורים לחגים ולמצוות.
הנביאים ירמיהו ישעיהו יחזקאל וכ' ספרי תוכחה ומוסר וחינוך. לא משונה שאין בה איזכור לתורה ומצוותיה והבטחותיה.
לא ניסיתי להוכיח כלום. הצבעתי על המוזריות שבדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2017 16:36 |
|
| |
ברצוני להוסיף כי כמעט לא נמצאו בישראל טקסטים כתובים מתקופה קודמת למאה ה8 לפני הספירה, בניגוד למצרים ובבל של אותה תקופה, וישראל של תקופות מאוחרות יותר שבה יש "התפוצצות" של כתב.
מלכותו של יהושפט מתוארכת למאה ה9 לפי הכרונולוגיה המקובלת (לא של ה"סדר עולם").
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2017 23:24 |
|
| |
נסקור את ספרי הנ"ך ונצטט ציטוטים מועטים ביותר מכל אחד מהספרים: · יהושע: "רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציווך משה עבדי... לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (א' ז-ח). "וחזקתם מאוד לשמור ולעשות את כל הכתוב בספר תורת משה לבלתי סור ממנו ימין ושמאל" (כ"ג ו). · שופטים: "הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' אלקי ישראל" (ה' ה). דברי יפתח אל מלך בני עמון הם ציטוטים מדויקים כמעט מן התורה (י"א טז-כב). מצוות הנזיר הם ככתוב בתורה (י"ג יד). · שמואל: ארון הברית (ש"א ד' ג). איסור אכילה על הדם (ש"א י"ד לג). "כי כל משפטיו לנגדי וחוקותיו לא אסור ממנה" (ש"ב כ"ב כג). · מלכים: "ושמרת את משמרת ה' אלוקיך ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו משפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה" (מ"א ב' ג). "ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה (מ"ב י"ד ו'). "ואת החוקים ואת המשפטים והתורה והמצווה אשר כתב לכם תשמרון לעשות כל הימים" (מ"ב י"ז לג). · הושע: "ותשכח תורת אלוקיך" (ד' ו). "אכתוב לו רובי תורתי" (ח' יב). · עמוס: "על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו" (ב' ד). · מיכה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ד' ב). · צפניה: "כהניה חללו קודש חמסו תורה" (ג' ד). · מלאכי: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים" (ג' כב). · ישעיהו: "דרשו מעל ספר ה' וקרא, אחת מהנה לא נעדרה" (ל"ב יא). "ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו" (מ"ב כד). · ירמיהו: "על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה" (ט' יא). "אם לא תשמעו אלי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם... ונתתי את הבית הזה כשילה" (כ"ו ד). · יחזקאל: "ואביאם אל המדבר ואתן להם את חוקותי ואת משפטי הודעתי אותם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (כ' י-יא). פסוק יא מקביל ממש לויקרא י"ח ה – "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"! · עזרא: "ויבנו את מזבח ה' אלוקי ישראל להעלות עליו עולות, ככתוב בתורת משה איש האלקים" (ג' ב). "הוא עזרא עלה מבבל והוא סופר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלקי ישראל" (ז' ו). · דניאל: "ולא שמענו בקול ה' אלקינו ללכת בתורותיו... וכל ישראל עברו את תורתך... ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלוקים" (ט' י-יא).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2017 23:29 |
|
| |
ברוב תקופת המלכים שמרו בני ישראל את השבת כהלכתה. יתירה מכך, מתוך המקראות עולה מנהג מעניין שנהגו באותם הדורות, מנהג אשר נתבטל במשך התקופות ושוב אינו נוהג. באותן תקופות נהג העם להימנע ממלאכה גם בראשי חדשים, על אף שמן התורה אין כל איסור בעשיית מלאכה בהם. את הזמן שהתפנה בראשי החדשים הקדישו האנשים ללימוד התורה וההלכה. על מנהג זה למדנו ממספר מקומות בתנ"ך. ישעיהו הנביא הוכיח את העם על חטאיהם שבין אדם לחברו, והודיע להם כי ההתכנסות לקריאת התורה וללימודה בשבתות ובראשי חדשים מאוסה בעיני הקב"ה בעת שהם חוטאים בין אדם לחברו. גם בעלה של השונמית שאל אותה בפליאה: "מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת?!", וכך עולה גם מדברי הושע: "והשבתי כל משושה, חגה, חודשה ושבתה". הרי לנו שראשי החדשים נחוגו כחגים וכמועדים, ולא היו ימי עבודה ועמל כשאר ימות החולין. למעשה, מנהג קדום זה של הימנעות ממלאכה בראשי חדשים היה נהוג ובא כבר מאות שנים לפני כן. כאשר ביקש דוד מיהונתן לברר את יחסו של שאול כלפיו, אמר דוד: "הנה חודש מחר... ונסתרתי בשדה... אם פקוד יפקדני אביך... אם כה יאמר טוב, שלום לעבדך, ואם חרה יחרה לו, דע כי כלתה הרעה מעמו" (ש"א כ, ה-ז). יהונתן חזר אחר כך על פרטי התוכנית, ואמר לדוד: "ושלשת תרד מאוד, ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה..." (שם יט). רש"י ופרשנים נוספים מבארים, כי יום המעשה הוא אותו היום בו נדברו דוד ויהונתן, והוא נקרא כך משום שהוא מותר בעשיית מלאכה. הנה כי כן, ביחס לראש חודש שנהגו בו העם איסור מלאכה, כונה ערב ראש חודש "יום המעשה". הרי לנו שכבר בתקופת שמואל נהג העם באיסור מלאכה בראשי חדשים. איסור זה שקיבל העם על עצמו נהג בממלכת ישראל גם בתקופות החשוכות שלה. באופן זה מפרש רמ"ד את נבואתו של עמוס, כלפי אותם האנשים "השואפים אביון ולשבית עניי ארץ" (ח, ד), כלומר האנשים שהיו מוכרים תבואה במחירים מופקעים, מזייפי משקלות, וגוזלי ממונם של האביונים והעניים. עמוס מתאר סוחרים אלו כאומרים "מתי יעבור החודש ונשבירה שבר, והשבת ונפתחה בר, להקטין איפה, ולהגדיל שקל, ולעוות מאזני מרמה" (שם ה). אף סוחרים שפלים אלו לא עסקו במסחרם בשבת ובראש חודש, ולכן מתאר עמוס את להיטותם להרע כאילו הם יושבים ומצפים שתעבור השבת ויעבור ראש החודש, ויוכלו לשוב ולהונות את האביונים הנאלצים לקנות מהם אוכל נפש. הרי לנו, שאף בתקופת ירבעם בן יואש, בה עבדו שבטי ישראל את עגלי הזהב שבדן ובבית אל, לא ההין איש לעבור על מנהג קדום זה. א"כ קל וחומר שהשבת והמועדים, החמורים הרבה יותר, נשמרו בקפדנות בקרב כל שדרות העם בימים ההם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 10:47 |
|
| |
מעניין
ראש חודש שמרו, יום כיפור, מאן דכר שמיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 14:17 |
|
| |
ישעיהו פרק נ"ח מכיל רמזים חזקים ליום כיפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 15:14 |
|
| |
רגלים גם שמרו. סוכות וכד' הכל שמרו .
כל האיזכורים על סיני וחורב. ושום איזכור על מתן התורה שכאמור ראו 60 ריבוא ומסרו מאב לבן..
יום הכיפורים ברמיזא. כולם היו חכמים. על יום הכיפורים הספיק רמז. אלף שנה היה בלי הרמז.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 03/05/2017 15:17:12
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2017 16:09 |
|
| |
צבוני
ההפטרה של יום כיפור היא דוגמה לצום שאינו יום כיפור, יום כיפור אינו יום אבל שמציעים בו שק, אלא תענית על גזירה. ומה שנאמר בו בעצם, אל תצומו ואל תעשו טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2017 07:59 |
|
| |
למיטב זכרוני נמצא באחרונים כי יום תשהקריב בו אדם קרבן הוא יו"ט עבורו ומקשרים זאת לר"ח שמקריבים עבור העם (וכשהקריבו בבמות - בוודאי)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2017 21:23 |
|
| |
ירוחם
ניקח לדוגמא את הפורום הזה. יש בו כמה אשכולות הנעוצים דרך קבע בראש העמוד, אשכולות שהם בהחלט "בסיסיים". כמה התייחסויות אליו תוכל למצוא ברחבי הפורום? אם נניח בפורום יש כמה מיליוני הודעות, אני בספק אם יש איזכור יותר מאחד למיליון. גם איזכורים של הרעיונות כמו "יושר אינטלקטואלי" וכדומה שגם הם מוזכרים מעט מאוד, אם כי הם מוזכרים יותר מאשר ציטוטים מהאשכולות הללו. וכן בנידון דנן.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2017 11:00 |
|
| |
אליקים
במחילה- אבל אין המשל דומה לנמשל. ספרי יחושוע שופטים שמואל מלכים ירמיהו ישעיהו ואחרים מתארים בין היתר גם אורח חיים והקורות אותם של עם בחיי היום יום ובהנהלות ציבורית.
לא להזכיר מצוות חשובות. אינו מקרה. כשהמוכיחים הנבאים והאחרים אינם מזכירים אפילו ברמז תוכחות פסוקים או ציווים רלוונטים מהתורה. הדבר צריך עיון גדול .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2017 13:02 |
|
| |
ירוחם
בעניין זה זה כבר תלוי בנקודת המבט. כי לפי שיטתי כפי שאני כותב אותה חזור וכתוב, אזי עיקר התורה הוא התרבות. ולכן "מוסר הנביאים" הוא המסר העיקרי של התורה. מה אכפת לתורה אם תנענע לולב או תאכל מצות, *לחגוג* הם ידעו גם בלי הנביאים. גם לתורה לא כל כך אכפת, אני מניח, אם תמצא קן ציפור כדי להראות את רחמיך, או אם תדקדק בכל כללי הטקס ותביא דווקא שבעה כבשים ולא שישה ולא שמונה. לעומת זאת, אם מדברים על הרעיון שמאחורי הדברים, אני יכול להראות לך דוגמאות רבות שהנביאים הוכיחו את ישראל, ו/או הזכירו דברים חשובים שנאמרו בתורה, זה לא נמצא בצורת "רשימה" רשמית, אלא פשוט כחלק מתיאור הדברים.
אני מצטט כאן פסוקים, כדי לא להאריך לא אביא את המראה מקום, אבל הציטוטים מדוייקים (מלבד חסר ויתר שלמען הנוחות איני מדייק תמיד), ועל כן אפשר לחפש בפרוייקט השו"ת וכדומה: א. מאכלות אסורות - "אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר", גם לכהן - "הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי". ב. "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו" - ירמיה אומר לחנניה בן עזור "בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת" (אם תרצה אפרט כיצד זה הפשט בפסוק, וגם משתלב לפי ההקשר). ג. "ולו תהיה לאישה לא יוכל שלחה כל ימיו" - תמר אומרת לאמנון "אל אודות הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמוע לה". ד. "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן" - עמוס כותב מוכיח את המחכים "להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה". ה. ע"פ שנים עדים או שלושה עדים יקום דבר - באיזבל נאמר "והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו". ו. "לא תהיה קדשה... ולא יהיה קדש..." - בימי רחבעם נאמר "וגם קדש היה בארץ, ועוד דברים דומים בנביאים" (אפשר לשאול למה זה כתוב רק בימי רחבעם? אפשר להניח שמזכירים בעיקר דברים שמכריעים את הכף, מה שנקרא "עוון הדור". כי שוב, לנביאים אין עניין לעשות רשימה מתמטית של כל העבירות. זה תפקידה של ההלמ"ס. הנביאים עוסקים רק בציון מה שהוא בעל משקל "סגולי" במובן משקל שיש בו "סגולה" להכריע את הכף). ז. "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'... על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". בדוד אנו מוצאים שהוא שלח מלאכים לנחם את מלך בני עמון, ומלך בני עמון - בתגובה, בעקבות הסתה של אנשיו - ביזה אותם מתוך חוסר אמון בכנות כוונותיהם, ללא ביסוס לחוסר האמון. ח. "לא תלין נבלתו על העץ" - ראה במעשה רצפה בת איה. ט. "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת" - בעוזיהו נאמר "ויבוא אחריו עזריהו הכהן... ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים"
ט. אפשר להביא עוד דוגמאות רבות של מצוות שבין אדם לחבירו, כמו שילוח עבדים וכד', שגם אם לא מופיעים באותה צורה רשמית, מופיעים לפחות בצורה אחרת, כאשר סוף סוף עיקר העניין של הנביא הוא ללמד מוסר. כך גם עבירות של עשרת הדיברות - אמונה בה', איסור עבודה זרה, שבת, ובפרט דברים שבין אדם לחבירו - מופיעים בצורות אלו ואחרות לאורך דברי הנביאים. (האם הנביאים לא מוכיחים על "לא תרצח"? "לא תנאף"? "לא תגנוב"? ודאי שמוכיחים כידוע לכל הקורא בנביאים. ואלו הרי המצוות הבסיסיות ביותר בכל תרבות.).
י. גם פסח וסוכות באמת מוזכרים אצל יאשיהו חזקיהו ונחמיה, וכמו שאמרתי - הנביא בעיקר מזכיר את יוצא הדופן, ולא את היומיומי שאותו פשוט אין צורך להזכיר.
יא. כך גם אין צורך להזכיר ציטוטים, כי השאלה היא לא "האם המצווה המוסרית כתובה בחוק", אלא "האם המצווה המוסרית כתובה על לוח לבך". לא "האם האדם "שומר חוק"" אלא האם האדם "שומר מוסר"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2017 13:07 |
|
| |
יב. כמובן גם בעניין הקרבנות, הנביאים אולי לא הוכיחו הרבה על הקפדה על הקורבנות, אבל בהחלט העירו את תשומת ליבם של השומעים על היחס הנכון לקרבנות, כפי שידוע בודאי בימינו לכל הלומד תנ"ך. זאת מלבד העובדה, שגם כשכתוב סתם "עבודת ה'" זה עשוי להתייחס או לפחות לכלול את עניין הקרבנות.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 07/05/2017 13:14:33
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2017 16:27 |
|
| |
מדובר על ציטוט מהתורה- אשר כאמור היא ספר החוקים שהיה לפניהם. ציטוט מעשרת הדברות! ציטוט על האבות?
ירמיהו כותב דברים סותרים את התורה! וכן יחזקאל. בד"ה מופיעים סיפורים המנוגדים לתורה!.
בדיונים כאן בפורום ראית הרבה דיונים בעניני דת ואמונה שלא ציטטו מהתורה מגמרא או ראשונים וכ'? יתכן כדבר הזה שהתורה ספר הספרים עיקר האמונה. לא יוזכר חלקים ממנה במשך 1000 שנה ויותר? סיפורים מסביב למדורת השבט או הבית. אין איזכור!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2017 20:58 |
|
| |
הסיבה שאין שום אזכור - כי הנביאים היו עצכחניקים. הזכרתי לעיל את הפסוק "כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך". זו בדיוק גם כוונת ירמיה באומרו "כי לא דיברתי את אבותיכם ולא ציויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח - כי אם את הדבר הזה ציויתי אותם לאמר שמעו בקולי והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם". הרי אתה יודע היטב שהקב"ה לא התגלה לישראל בהר סיני, בכדי שיזכו למלמל כל בוקר 45 דקות. היו לו תוכניות קצת יותר משמעותיות. למה צריך "לצטט"? דווקא בראשית ימי הפורום היה "מושג" כזה: "חטא הציטוט". בנוסף לכך, הרי אנו יודעים גם שעם ישראל לא כל כך שמר את התורה. כלומר רוב העם פשוט לא רצה לקיים אותה. כמו שכתוב מפורש בפסוק שאכן הביאו פה "אכתוב לו רובי תורתי - כמו זר נחשבו". וכתוב כל מיני פסוקים כמו "על מאסם את תורת ה'". אז מה טעם לצטט מהתורה שבעיניהם היא מאוסה? הרי זה לא יגרום להם להקשיב יותר. הם היו כמו המתבוללים, ובמידה מסויימת לא רק כמו. הנביאים פשוט ידעו שמי שכן רוצה או כשעם ישראל יתחיל להבין את הטעות שלו, אזי הוא יוכל לפנות לספר שנשמר בידי שומרי התורה - וילמדו אותו וידעו גם את הפרטים של המצוות. ואכן - כמו שקהלת מסיים "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור" (למרות ששם הכוונה כנראה לא דווקא למצוות ספיציפיות, אלא כלליות), כך גם הנביא האחרון מסיים - בפסוקים האחרונים - "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים", כי לשם זה ניתנו כל הנבואות, ואמרו חז"ל שאילולא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה בלבד וספר יהושע מפני כבודה של ארץ ישראל. גם צריך לזכור, שכל עוד התורה זוכה לחיים בקרב חלקי העם שכן שומרים אותה - ולהבנה חיה גם בקרב אלו שלא שומרים אותה - כלומר היכרות עם התרבות שהתורה מציעה - ממילא אין שום צורך בציטוט. העיקר בלימוד התורה אינו יצירת היסקים לוגיים על סמך ציטטות רלוונטיות. העיקר הוא הפנמה של הרעיונות.
|
|
|
|
|
|
