בית פורומים עצור כאן חושבים

ועמהם ספר תורת ה' - על נפוצות התורה שבכתב בימי בית ראשון

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/5/2017 15:40 לינק ישיר 

תהלים פרק קו

(ט) וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר:
(י) וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב:
(יא) וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר:
(יב) וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ:
(יג) מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ:
(יד) וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן:
(טו) וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם:
(טז) וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְקֹוָק:
(יז) תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם:
(יח) וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים:
(יט) יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:
(כ) וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:
(כא) שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם:
(כב) נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף:
(כג) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית:
(כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:
(כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק:
(כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:
(כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:
(כח) וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:
(כט) וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה:
(ל) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
(לא) וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם:
(לב) וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם:
(לג) כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו:
(לד) לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם:
(לה) וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם:
(לו) וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ:
(לז) וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים:
(לח) וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים:
(לט) וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם:
(מ) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ:
(מא) וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם:
(מב) וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם:
(מג) פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם:
(מד) וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם:
(מה) וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חסדו חֲסָדָיו:
(מו) וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם:
(מז) הוֹשִׁיעֵנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:
(מח) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/5/2017 15:43 לינק ישיר 

יהושע פרק כד

ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וארב וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק:
(ד) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם:
(ה) וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם:
(ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף:
(ז) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים:
(ח) ואבאה וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם:
(ט) וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם:
(י) וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ:
(יא) וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם:
(יב) וָ


לא חסר משהו?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/5/2017 20:17 לינק ישיר 

אתה רק מחזק את טענתי. כל אלו שהוכיחו את עם ישראל סיפרו להם על כל הטובות הגשמיות שהקב"ה עשה לעם ישראל. 

מעמד הר סיני, מה לעשות, אינו נמנה על הטובות הללו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2017 12:21 לינק ישיר 

אתה מצחיק- כנראה גם נגד מחבר דיינו בהגדה של פסח. ועוד מזמורים ופיוטים  רבים אחרים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2017 14:49 לינק ישיר 

אין קשר (למרות שכאחד מוותיקי עצכ"ח אני מתפלא על אופי הדיון שלך "בולשיט", "מצחיק", ועוד הערות לגופו של הכותב).

כשאתה מדבר עם אדם שיושב בליל הסדר ואוכל מצה ומרור, אתה יכול לטעון בפניו שגם הכפייה לקבל את התורה היא אחת מטובותיו של הקב"ה.

כשאתה מדבר עם עם שפרק עול ואינו מעוניין לשמור תורה ומצוות, אתה לא משכנע אותו שיעשה זאת בגלל הכרת הטוב לקב"ה, שכפה עליו הר כגיגית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2017 15:12 לינק ישיר 

צבוני, ירוחם

האם שאלה זו לא נגזרת מהשאלה האם התורה מחוייבת להצגה היסטורית של עובדות? גם חז"ל טבעו את הכלל שאין מוקדם ומאוחר. ונניח שיש איזה עמדה חרדית המספרת איזה סיפור חיידר - האם א' מחוייב לזה? ונניח שמעמד הר סיני הוא הוספה מתקופת בית שני. דבר זה הוא משבית שמחות רק אם תפיסת עולמנו לא השתנתה מתקופת היותנו בחיידר. 

אם לעומת זה אנחנו מחזיקים בתפיסה שהתורה היא פיגום שמטרתו שהאדם יבנה עליו דרכים לעשיית טוב וכו' אז השאלה מתי נכנס חיי עולם הבא או תחיית המתים או משיח או מעמד הר סיני כבר פחות חשובה.

כנגד תפיסת עולם יהודית של החיידר אין לי ויכוח. יעשה כל אחד מה שמשמח אותו. אבל כדי שלא יהיה ויכוח של חרשים, רצוי להעמיד את הדברים על יסודותיהם. צבוני וירוחם, אין זה משנה כמה ציטוטים ומובאות תביאו, הרי אתם מחזיקים בעמדות שלא ניתנות לגישור רציונלי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2017 15:33 לינק ישיר 

צבעוני

סליחה אם נפגעת.

אבל  כשאנחנו מתיחסים לתורה כאל מתנה שה' נתן רק לנו. ואומרים זאת גם בתפילה ובלימוגד להגיד שהתורה אינה בגדר טובה.?

ירובל

אנחנו לא דנים על התורה. אנחנו דנים אם בבית  ראשון הכירו את התורה. והכירו את הספור של מתן תורה  עדות שנמסרה מאב לבן.. הנ"ך זה כבר כן  ספר היסטורי לכאורה.

אגב כל המסורת ההיסטורית שלנו מבוססת על סדר הדורות של רבי יוסי בן חלפתא.. המבוסס איך לא גם על התורה. בלי הביסוס הזה על ההיסטוריה של התורה ימי בריאת העולם שאנו מונים כאן בבני ברק בטעות יסודה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2017 15:56 לינק ישיר 

ירוחם הוא אשר אמרתי. נניח שלא הכירו את מעמד הר סיני. נניח ש"חידשו" את שרשרת המסורה אי שם בתחילת בית שני. חוץ מזה, אני לא חושב שיש ליהודים מסורת היסטורית במובן המודרני של היסטוריה. יש לנו "היסטוריה קדושה" שזה משהו אחר לגמרי. ואם כל המסורת התאריכית שלנו נשענת על חישוביו או "זכרונותיו" של אדם אחד ואפילו של קבוצה עם הכלים של בית שני הרי פשיטא שחישוב התאריכים הוא - איך נאמר בעדינות - דורש תמימות אמונית מסויימת או קבלת עול (כר' יהושע). 

היסטוריון אקדמי לעולם לא יוכל לשכנע היסטוריון קדוש ולהיפך. זה שיתוף השם בלבד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/5/2017 21:23 לינק ישיר 

דיון נסוב אם הכירו את התורה בבית ראשון ולפניו. העובדה שלא.
לפי שיטתך מה אתה עושה עם משה קיבל תורה מסיני  וההמשך. ובעיקר מה אתה עושה עם המסורה של הרמב"ם?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2017 11:48 לינק ישיר 

אני לא צריך לעשות כלום חוץ מהישר והטוב. אמונה לא תלויה במשנה סיפורית או בתלמיד חכם גדול ככל שיהיה היושב בלילה במצרים וכותב לאור הנר. הם לא היו היסטוריונים ולא היו להם הכלים לקבוע מה שקבעו. אבל בשביל היסטוריה קדושה לא צריך להיות היסטוריון במובן המדעי. זה סיפור קדוש ונא לא לבלבל אותו עם היסטוריה. 

זה לגמרי בסדר לומר שהבעש"ט למד מאחיה השילוני - זה לא דורש הוכחה ולא דורש להתיישב עם שום דבר. תפיסת החיידר המערבבת היסטוריה קדושה עם היסטוריה עובדתית - היא כשל מושגי פשוט. אבל ביסודו משהו עמוק יותר וזהו זיהוי האמת ההיסטורית ובכלל עם מי שאמרה - בבחינת שאם הרמב"ם כתב משהו או אם איזה חז"ל אמר משהו אז זה דבר א'. זה לא

תוקן על ידי yerubaal ב- 17/05/2017 11:49:06




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2017 14:36 לינק ישיר 

ירוחםשמ כתב:

צבעוני

סליחה אם נפגעת.

אבל  כשאנחנו מתיחסים לתורה כאל מתנה שה' נתן רק לנו. ואומרים זאת גם בתפילה ובלימוד להגיד שהתורה אינה בגדר טובה.?



קודם כל, צבוני. לא צבעוני.

שנית, זו הפעם האחרונה שאני חוזר על הטיעון: כשמדברים לשומרי תורה ומצוות - מעמד הר סיני הוא הטובה הכי גדולה. כשמדברים לעם פורק עול - מעמד הר סיני הוא טרגדיה לאומית.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2017 14:56 לינק ישיר 

צבוני
אם הבנתי נכון את דבריך- לדוד המלך בתהילים ליהושוע לפני מותו. ולכל עם ישראל בבית  ראשון. מעמד הר סיני היתה טרגדיה לאומית.

ירובל.
לא מקבל את דבריך כלל וכלל. אבל הבנתי שדבריך מקובלים עליך. וזה בעצם מה שחשוב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2017 23:32 לינק ישיר 

ח אֱ‍לֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה. ט אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. י גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ.יא חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים. יב אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב. יג מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל. יד אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ. טו בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן. טז הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן. יזלָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח. יח רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/5/2017 23:44 לינק ישיר 

צלחתי את כל האשכול, אבל ראיתי שטיעונים הנשמעים משוכנעים, למעשה נובעים מאי ידיעה ובורות.

כבר בתחילת האשכול עלה הטיעון שעמהם ספר תורת ה', משמע שרק הלווים היתה להם תורת ה'. אבל תסתכלו היטב בפסוק, שהוא מספר שהמלך שלח את עבדיו ללמד את העם ועמהם הלוים שילמדו את העם. ועמהם ספר תורת ה', כלומר עם כל המשלחת הזאת היתה ספר תורת ה', לא רק עם הלווים גם עם עבדי המלך הישראלים.

בהמשך האשכול עלו ארבע מקומות בנ"ך, שלכאורה מגוללים ומתעדים את היסטוריית עם ישראל, ורק מעמד הר סיני 'נשכח' באופן פלאי מארבעת תיעודים אלו.

כמה ימים הסתובבתי בכאבי נפש ויסורי מצפון, היתכן שכל מעמד הר סיני הוא סיפור אגדה, או כמו שהגדיר את זה: היסטוריה קדושה שאינה עובדתית.

בשבילי זה היה הסוף ליהדות, למרות הטיעונים שדת אינו סותר את המדע, והיסטוריה עובדתית אינה סותרת היסטוריה קדושה, וכל הטיעונים הנבערים שמסביב לזה, אני לא קיבלתי אותם. בשבילי אם 'יווכח' שבהיסטוריה העובדתית ועל פי המדע לא היה מעמד הר סיני, אני כבר לא מחויב לשום דבר.

עברתי שוב ושוב על ארבע סיפורי ההיסטוריה האלו, וככל שעברתי יותר השתכנעתי יותר, שאכן יהושע ודוד המלך לא ידעו על מעמד הר סיני. עד...

עד שלקחתי ספר יהושע וקראתי את הפרשה מההתחלה עד הסוף, ואז שמתי לב שלא רק מעמד הר סיני לא ידע יהושע, אלא גם ירידת המן, שהוא הזכיר בפרק ג, גם זה הוא שכח להזכיר בתיעוד ההיסטורי שלו, וגם השליו, ובארה של מרים, ופתיחת פי האדמה במחלוקת קרח ועדתו, וכו' וכו'.

אז נזכרתי בסיפור ידוע המסופר על שני 'גאונים' שנדברו ביניהם, אמר הראשון כמה תמוה הפסוק הזה 'שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים'. נענה השני אכן תימה גדולה, אבל אני נתקלתי בתימה גדולה משלך, הפסוק שאומר 'את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד', אם רשעים חטאו אוהבי ה' מה פשעם. עבר שם יהודי 'פנאטי', אחד שעדיין לא שמע על 'המבקרים הנאורים', ואמר להם: טיפשים קראו מההתחלה עד הסוף ותבינו.

אבל במקום לקרוא את הכתוב כפשוטו, שומר ה' את כל אוהביו - ואת כל הרשעים ישמיד, ניתן גם לעלות השערה שמי שכתב את החלק הראשון 'את כל אוהביו', לא כתב את החלק השני 'ואת כל הרשעים ישמיד'. אבל סביר להניח שאף אחד מההדוקים באמונתם ה'פנאטית' שהתהלים הוא טקסט אלוקי, לא יקבל את זה. אולי המבקרים הנאורים כן יקבלו אותו, לך תדע.

 

יהושע פרק כג

וַיֶּאֶסֹ·ף יְהוֹשֻׁ«עַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵµי יִשְׂרָאֵ¦ל שְׁכֶ¡מָה וַיִּקְרָא¹ לְזִקְנֵ¸י יִשְׂרָאֵ¬ל וּלְרָאשָׁ§יו וּלְשֹֽׁפְטָיו© וּלְשֹׁ³טְרָ₪יו וַיִּֽתְיַצְּב¦וּ לִפְנֵµי הָאֱלֹקים׃ ויאמר יְהוֹשֻׁ¬עַ אֶל־כָּל־הָעָ§ם כֹּֽה־אָמַ³ר ה' אלקי ישראל בְּעֵ³בֶר הַנָּהָ§ר יָשְׁב´וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם© מֵֽעוֹלָ₪ם תֶּ«רַח אֲבִµי אַבְרָהָ¦ם וַאֲבִ³י נָח¡וֹר וַיַּעַבְד¦וּ אֱלֹהִµים אֲחֵרִֽים׃ וָ°אֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶ´ם אֶת־אַבְרָהָם© מֵעֵ³בֶר הַנָּהָ₪ר וָאוֹלֵµךְ אוֹת¦וֹ בְּכָל־אֶ³רֶץ כְּנָ¡עַן וָאַרְבֶּה© אֶת־זַרְע₪וֹ וָֽאֶתֶּן־ל¦וֹ אֶת־יִצְחָֽק׃ וָאֶתֵּ³ן לְיִצְחָ₪ק אֶֽת־יַעֲקֹ¦ב וְאֶת־עֵשָׂ¡ו וָאֶתֵּ¸ן לְעֵשָׂ¬ו אֶת־הַ´ר שֵׂעִיר© לָרֶ³שֶׁת אוֹת₪וֹ וְיַעֲקֹµב וּבָנָ¦יו יָרְדµוּ מִצְרָֽיִם וָאֶשְׁלַ®ח אֶת־מֹשֶׁ´ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן© וָאֶגֹּ³ף אֶת־מִצְרַ₪יִם כַּאֲשֶׁµר עָשִׂ¦יתִי בְּקִרְבּ¡וֹ וְאַחַ¦ר הוֹצֵµאתִי אֶתְכֶֽם וָֽאוֹצִ´יא אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם© מִמִּצְרַ₪יִם וַתָּבֹ¦אוּ הַיָּ¡מָּה וַיִּרְדְּפ¸וּ מִצְרַ¬יִם אַחֲרֵ·י אֲבוֹתֵיכֶ«ם בְּרֶµכֶב וּבְפָרָשִׁ¦ים יַם־סֽוּף׃ וַיִּצְעֲק³וּ אל ה' וַיָּ¸שֶׂם מַֽאֲפֵ¬ל בֵּינֵיכֶ³ם ׀ וּבֵ³ין הַמִּצְרִ§ים וַיָּבֵ¸א עָלָ´יו אֶת־הַיָּם© וַיְכַסֵּ₪הוּ וַתִּרְאֶ©ינָה© עֵינֵיכֶ₪ם אֵµת אֲשֶׁר־עָשִׂ¦יתִי בְּמִצְרָ¡יִם וַתֵּשְׁבµוּ בַמִּדְבָּ¦ר יָמִµים רַבִּֽים׃ וָאָבִ³יא אֶתְכֶ§ם אֶל־אֶ´רֶץ הָאֱמֹרִי© הַיּוֹשֵׁב© בְּעֵ³בֶר הַיַּרְדֵּ₪ן וַיִּֽלָּחֲמ¦וּ אִתְּכֶ¡ם וָאֶתֵּ¸ן אוֹתָ´ם בְּיֶדְכֶם© וַתִּֽירְשׁ³וּ אֶת־אַרְצָ₪ם וָאַשְׁמִידֵ¦ם מִפְּנֵיכֶֽם׃ וַיָּ¸קָם בָּלָ´ק בֶּן־צִפּוֹר© מֶ³לֶךְ מוֹאָ₪ב וַיִּלָּ¦חֶם בְּיִשְׂרָאֵ¡ל וַיִּשְׁלַ§ח וַיִּקְרָ«א לְבִלְעָµם בֶּן־בְּע¦וֹר לְקַלֵּµל אֶתְכֶֽם׃ וְלֹµא אָבִ¦יתִי לִשְׁמֹ³עַ לְבִלְעָ¡ם וַיְבָ´רֶךְ בָּרוֹךְ© אֶתְכֶ₪ם וָאַצִּµל אֶתְכֶ¦ם מִיָּדֽוֹ׃ וַתַּעַבְר³וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן¾ וַתָּבֹ³אוּ אֶל־יְרִיחוֹ¢ וַיִּלָּחֲמ³וּ בָכֶ³ם בַּעֲלֵֽי־יְ°רִיחוֹ הָֽאֱמֹרִ¸י וְהַפְּרִזִּ¬י וְהַֽכְּנַעֲנִ§י וְהַֽחִתִּי© וְהַגִּרְגָּשִׁ₪י הַֽחִוִּ¦י וְהַיְבוּסִ¡י וָאֶתֵּµן אוֹתָ¦ם בְּיֶדְכֶֽם׃ וָאֶשְׁלַ´ח לִפְנֵיכֶם© אֶת־הַצִּרְעָ₪ה וַתְּגָ´רֶשׁ אוֹתָם© מִפְּנֵיכֶ₪ם שְׁנֵ¦י מַלְכֵ³י הָאֱמֹרִ¡י לֹµא בְחַרְבְּךָ¦ וְלֹµא בְקַשְׁתֶּֽךָ׃ וָאֶתֵּ¸ן לָכֶ¬ם אֶ³רֶץ ׀ אֲשֶׁ·ר לֹֽא־יָגַ³עְתָּ בָּ§הּ וְעָרִים© אֲשֶׁ³ר לֹא־בְנִיתֶ₪ם וַתֵּשְׁב¦וּ בָּהֶ¡ם כְּרָמִ´ים וְזֵיתִים© אֲשֶׁ³ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ₪ם אַתֶּ¦ם אֹכְלִֽים׃

אם יהושע רצה לתעד לנו את ההיסטוריה של ישראל, הוא עשה את זה באופן כה נחות, שגם בעידן הפרימיטיביות זה היה פרימיטיבי. במקום להזכיר את הנסים הפלאות, לפרט את עשרת המכות, לספר על הניסים בקריעת ים סוף, המעמד ההיסטורי של קבלת התורה, ירידת המן, הפרחת השליו, בארה של מרים. הוא מספר לנו על תרח, נחור, עשו ובלעם. את כל מסע המדבר הוא מסכם במשפט אחד של ותשבו במדבר ימים רבים, ורק את הסוף הברור לנו בעצמינו מספר יהושע, מלחמת המלכים וירושת הארץ, שם הוא מרחיב ומתעד.

אז מה כן רצה יהושע?

פשוט תקראו עד הסוף!

וְעַתָּ®ה יְר·אוּ את ה' וְעִבְדµוּ אֹת¦וֹ בְּתָמִ³ים וּבֶֽאֱמֶ¡ת וְהָסִ³ירוּ את אלקים אֲשֶׁר¹ עָבְד¸וּ אֲבוֹתֵיכֶ¬ם בְּעֵ´בֶר הַנָּהָר© וּבְמִצְרַ₪יִם וְעִבְד¦וּ אֶת־ה'את ה'וְאִם¹ רַ¸ע בְּֽעֵינֵיכֶ¬ם לַעֲבֹ³ד א בַּחֲר¸וּ לָכֶ³ם הַיּוֹם¾ אֶת־מִ³י תַעֲבֹדוּן¢ אִ³ם את אלקים אֲשֶׁר־עָבְד³וּ אֲבוֹתֵיכֶ§ם אֲשֶׁר© (בעבר) [מֵעֵ³בֶר] הַנָּהָ₪ר וְאִם© אֶת־אֱלֹהֵ³י הָאֱמֹרִ₪י אֲשֶׁµר אַתֶּ¦ם יֹשְׁבִ³ים בְּאַרְצָ¡ם וְאָנֹכִ³י וּבֵיתִ₪י נַעֲבֹ¦ד אֶת־ה'.

זהו מה שיהושע רצה, הוא רצה לדעת האם עם ישראל רוצה לבחור לעבוד את ה' אלקי אבותיכם או לבחור באלהי האמורי ולהיות ככל הגוים.

הוא לא בא לספר להם את ההיסטוריה שהם או את סיפור חייו. הוא לא סיפר להם שהוא בן נון, ושהוא שירת את משה באהלו, ושהוא היה אחד מן המרגלים. הוא גם לא בא להגיד לישראל אל תהיו כפויי טובה למי שעשה לכם כל כך הרבה טובות, הוא הוציא ממצרים, הנחיל את תורתו ובחר בכם לעם סגולה, הוריד מן, הפריח שליו, הוציא לכם מים מצור חלמיש, ונתן לכם את הארץ. וזאת למה, כי גם אחר כל זה ישראל יגידו: תודה רבה לה' על כל הטובות, יפה מאוד שנתת לנו את כל זה, אין לנו מילים, אבל התורה שלך לא מתאימה לנו, אין לנו כח לחוקים האלו, מהיום אל תתן לנו יותר, אנחנו לא רוצים להיות עם סגולה, תן לחיות ככל הגוים. מה, להם לא נתת חיים ובריאות, והם לא מחזירים לך כלום, תן לנו לעבוד את אלהי האמורי. ולא בגלל שאנחנו כופרים בטובתו של מקום, אלא פשוט אנחנו רוצים לחיות חיים חופשיים ככל הגוים.

ולכן יהושע בא ואומר להם אין שום בעיה בגישה הזאת, אם אתם רוצים תלכו. ואל תדאגו מה יהיה עם ה', כי אני וביתי נעבוד את ה', יהיה מי שישאר העם סגולה. אבל כמנהיג אמיתי אומר להם, הסתכלו על ההיסטוריה שלכם, ה' בחר באברהם והבטיח לו את הארץ, מרגע זה הכל מסתובב רק סביב הבטחה זו, הוא מוריד את בני יעקב למצרים נותן לכנעני והאמורי לבנות את הארץ ולהפריח אותה ואז חוזר ומביא את עם ישראל לארץ המובטחת, ואת האמורי שלא צריכים אותו יותר, הוא משמיד מפניכם. כל מה שאתם רואים כל הגויים וכל העמים אינם נמצאים אלא בשביל העם סגולה, האמורי והכנעני היו כן כדי שתוכלו להכנס לארץ מיושבת ולא תהיה ארץ שוממה מעורת שועלים וחיות טרף. הוא מראה להם בהיסטוריה שלהם שכל מי שהיה אבן נגף במסע של העם הסגולה סולק, ואפילו אם הם לא היו רעים לישראל, אלא היו איזשהו אבן נגף שהפריע ללכת.

היה תרח ולא נשאר כלום ממנו, לקחתי את אברהם והבטחתי לו את הארץ, נתתי לו את יצחק וליצחק נתתי את יעקב ועשו, לעשו היתה הבחירה להשאר ולהיות חלק מהעם סגולה, אבל לא רצה ונתתי לו את הר עשו (בינתים). יעקב ירד למצרים ובינתים הכנעני והאמורי בונים את הארץ, שלחתי את משה והוציא אתכם ממצרים וישבנו במדבר עד אשר הארץ נבנתה והיא מלאה כל טוב.

וכשמצרים רדפו אחריכם והיה נראה שהנה נגמר ההסטוריה שלכם, הושקעתי אותם בים. בלעם רצה להפריע להכנס לארץ ולא הצליח. והנה הגעתם לארץ שהבטחתי לאברהם, ומה קרה להאמורי, והשמדתי אותו, זהו נגמר תפקידו אז שילך וישמד מן הארץ, הוא לא היה כאן רק כדי לתת לכם את הארץ.

יהושע מציג להם שני דרכים לבחירתם, או לעבוד אלוהים אחרים ולחיות חיים חופשיים. אבל אז הטבע מכה בכם, מלחמות ביניכם, מחלות וכל השאר, וה' לא מתערב, ורגע שיהיה איזה בעיה בין העם סגולה לביניכם לא יתחשבו בכם כלל. מצד שני אתם יכולים להיות עם סגולה שיש לו מטרה, וכל מה ומי שיפריע להם ה' מתערב לטובתם. ועתה הבחירה לפניכם, אתם יכולים לבחור בחיי חופש, ולהיות ככל העמים, ולהשאיר לי ולביתי להיות העם סגולה, או תוכלו להיות גם כן חלק מהעם סגולה. רק תזכרו שמי שאינו העם סגולה עתידו אינו מובטחת כלל, יתכן שבעוד שנה תשמדו מפני העם סגולה. יתכן גם שזה יהיה בעוד עשרים או מאה שנה, אם לא תהיה אבן נגף להעם סגולה, אבל אף אחד לא מבטיח לכם שום דבר. אז תעשו את הבחירה.

ועכשיו תקראו את התשובה של עם ישראל:

וַיַּ´עַן הָעָם© וַיֹּ₪אמֶר חָלִ³ילָה לָּ₪נוּ מֵעֲזֹ¦ב את ה' לַעֲבֹ¦ד אֱלֹהִµים אֲחֵרִֽים׃ כִּ×י ה' אלקינו הוּא¹ הַמַּעֲלֶ¸ה אֹתָ·נוּ וְאֶת־אֲבוֹתֵ«ינוּ מֵאֶµרֶץ מִצְרַ¦יִם מִבֵּ³ית עֲבָדִ¡ים וַאֲשֶׁ·ר עָשָׂ³ה לְעֵינֵ§ינוּ אֶת־הָאֹת´וֹת הַגְּדֹלוֹת© הָאֵ₪לֶּה וַֽיִּשְׁמְרֵ§נוּ בְּכָל־הַדֶּ©רֶךְ© אֲשֶׁ³ר הָלַ³כְנוּ בָ₪הּ וּבְכֹל© הָֽעַמִּ₪ים אֲשֶׁµר עָבַ¦רְנוּ בְּקִרְבָּֽם׃ וַיְגָ¸רֶשׁ ה' אֶת־כָּל־הָעַמִּ§ים וְאֶת־הָאֱמֹרִ«י יֹשֵׁµב הָאָ¦רֶץ מִפָּנֵ¡ינוּ גַּם־אֲנַ©חְנוּ© נַעֲבֹ³ד את ה' כִּי־ה¦וּא אלקינו׃

הם לא אומרים נכון אתה צודק היא עשה לנו כל כך הרבה חסד וטובות ולכן נעבוד אותו. הם אומרים נכון ראינו שה' העלה אותנו ושמר עלינו, ומצד שני גם ראינו שאת העמים ואת האמורי הוא גירש, ולמה גירש מפנינו, כי הם היו איזה אבן נגף שעד עכשיו לא הפריע אבל ברגע שהגענו והיינו צריכים לבתים שלו סילקו אותם.

אני לא רואה היכן הוא 'שכח' את מעמד הר סיני, זה פשוט אינו חלק מהנאום שלו, וכמו שלא הזכיר את המן, השליו, קרח ודתן ואבירם, וכו'.

נכון שאפשר לדון למה הוא לא הביא את מלחמת עמלק, ולמה הוא פירט קצת בקריעת ים סוף, ועוד ועוד. אבל מכל הפרשה יוצא ברור ופשוט, שעיקרון דברי יהושע ותשובת ישראל נסוב סביב שהעם סגולה ה' מלוה אותו ועושה לו נסים ונפלאות, בעוד ששאר הגוים אין להם ניסים וברגע שהם עומדים בדרכו של העם סגולה מסלקים אותם.

 

תהילים פרק-עח

אֶפְתְּחָ³ה בְמָשָׁ³ל פִּ¡י אַבִּµיעָה חִ­יד§וֹת מִנִּי־קֶֽדֶם׃ אֲשֶׁ³ר שָׁ½מַעְנוּ וַנֵּדָעֵ¡ם וַ­אֲבוֹתֵ§ינוּ סִפְּרוּ־לָֽנוּ׃ לֹ´א נְכַחֵ¸ד ׀ מִבְּנֵיהֶ§ם לְדµוֹר אַחֲר§וֹן מְֽ½סַפְּרִים תְּהִלּ³וֹת יְהוָ¡ה וֶעֱזוּזµוֹ וְ­נִפְלְאוֹתָ§יו אֲשֶׁ³ר עָשָֽׂה׃

תתפלאו אבל על איזה דבר הוא אומר שהוא רוצה לספר לדור אחרון אשר שמענו ונדעם כי אבותינו ספרו לנו ולא נכחד מבניהם... מהו הדבר שרוצה לחרוט בספרו שלא ישכחו?

 וַיָּ´קֶם עֵד¸וּת ׀ בְּֽיַעֲקֹ§ב וְתוֹרָה¾ שָׂ´ם בְּיִשְׂרָ»אֵµל אֲשֶׁ³ר צִ½וָּה אֶת־אֲבוֹתֵ¡ינוּ לְ­הוֹדִיעָ§ם לִבְנֵיהֶֽם׃ לְמַ´עַן יֵדְע¸וּ ׀ דּ³וֹר אַ½חֲרוֹן בָּנִ³ים יִוָּלֵ¡דוּ יָ­קֻ§מוּ וִֽיסַפְּרµוּ לִבְנֵיהֶֽם׃ וְיָשִׂµימוּ בֵֽאלֹהִ§ים כִּ»סְלָµם וְלֹ³א יִ½שְׁכְּחוּ מַֽעַלְלֵי־אֵ¡ל וּמִצְוֹתָµיו יִנְצֹֽרוּ׃

הוא לא מתעד כאן היסטוריה, ולכן הוא לא מספר על מעמד הר סיני, הוא בא ואומר אל תשכחו שהקים עדות ביעקב ותורה שם בישראל.

והוא אומר למה אני אומר אל תשכחו, כי אבותינו כן שכחו.

וְלֹ´א יִהְי¸וּ ׀ כַּאֲבוֹתָ§ם דּוֹר¾ סוֹרֵ÷ר וּמֹ»רֶµה דּ½וֹר לֹא־הֵכִ³ין לִבּ¡וֹ וְלֹא־נֶאֶמְנָ¦ה אֶת־אֵ³ל רוּחֽוֹ׃

והוא מפרט מתי היו אבותיכם דור סורר ומורה

בְּֽנֵי־אֶפְרַ§יִם נוֹשְׁקֵµי רוֹמֵי־קָ¡שֶׁת הָ­פְכ§וּ בְּי³וֹם קְרָֽב׃ לֹ³א שָׁ½מְרוּ בְּרִ³ית אֱלֹהִ¡ים וּ­בְתוֹרָת§וֹ מֵאֲנµוּ לָלֶֽכֶת׃ וַיִּשְׁכְּחµוּ עֲלִילוֹתָ¡יו וְ­נִפְלְאוֹתָ§יו אֲשֶׁ³ר הֶרְאָֽם׃ נֶ³גֶד אֲ½בוֹתָם עָ³שָׂה פֶ¡לֶא בְּאֶ¦רֶץ מִצְרַ³יִם שְׂדֵה־צֹֽעַן׃

בָּ³קַע יָ½ם וַיַּֽעֲבִירֵ¡ם וַֽיַּצֶּב־מַµיִם כְּמוֹ־נֵֽד׃ וַיַּנְחֵ³ם בֶּעָנָ³ן יוֹמָ¡ם וְכָל־הַ­לַּ§יְלָה בְּא³וֹר אֵֽשׁ׃ יְבַקַּ³ע צֻ½רִים בַּמִּדְבָּ¡ר וַ­יַּ§שְׁקְ כִּתְהֹמµוֹת רַבָּֽה׃ וַיּוֹצִ³א נוֹזְלִ³ים מִסָּ¡לַע וַיּ¦וֹרֶד כַּנְּהָר³וֹת מָֽיִם׃

וַיּוֹסִ³יפוּ ע½וֹד לַחֲטֹא־ל¡וֹ לַֽמְרµוֹת עֶ­לְי§וֹן בַּצִּיָּֽה׃ וַיְנַסּוּ־אֵµל בִּלְבָבָ¡ם לִֽשְׁאָל־אֹµכֶל לְנַפְשָֽׁם׃ וַֽיְדַבְּר§וּ בֵּֽאלֹ»הִµים אָ½מְרוּ הֲי³וּכַל אֵ¡ל לַעֲרֹµךְ שֻׁ­לְחָ§ן בַּמִּדְבָּֽר׃ הֵ´ן הִכָּה־צ¸וּר ׀ וַיָּז³וּבוּ מַיִם¾ וּנְחָלִ÷ים יִ»שְׁטֹµפוּ הֲגַם־לֶ½חֶם י³וּכַל תֵּ¡ת אִם־יָכִ¦ין שְׁאֵ³ר לְעַמּֽוֹ׃ לָכֵ´ן ׀ שָׁמַµע יְהוָ§ה וַֽיִּתְעַבָּµר וְ½אֵשׁ נִשְּׂקָ³ה בְיַעֲקֹ¡ב וְגַם־אַ­§ף עָלָµה בְיִשְׂרָאֵֽל׃ כִּ´י לֹ³א הֶ½אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ¡ים וְלֹµא בָ­טְח§וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ׃

וַיְצַ³ו שְׁחָקִ³ים מִמָּ¡עַל וְדַלְתֵ¦י שָׁמַ³יִם פָּתָֽח׃ וַיַּמְטֵ¼ר עֲלֵיהֶ³ם מָ³ן לֶאֱכֹ¡ל וּדְגַן־שָׁ­מַ§יִם נָ³תַן לָֽמוֹ: לֶ³חֶם אַ½בִּירִים אָ³כַל אִ¡ישׁ צֵידָ¼ה שָׁלַ¦ח לָהֶ³ם לָשֹֽׂבַע׃

יַסַּ³ע קָ½דִים בַּשָּׁמָ¡יִם וַיְנַהֵ¦ג בְּעֻזּ³וֹ תֵימָֽן׃ וַיַּמְטֵ¼ר עֲלֵיהֶ³ם כֶּעָפָ³ר שְׁאֵ¡ר וּֽכְחµוֹל יַ­מִּ§ים ע³וֹף כָּנָֽף׃ וַ½יַּפֵּל בְּקֶ³רֶב מַחֲנֵ¡הוּ סָ­בִ§יב לְמִשְׁכְּנֹתָֽיו׃ וַיֹּאכְל³וּ וַיִּשְׂבְּע³וּ מְאֹ¡ד וְ­תַֽאֲוָתָ§ם יָבִµא לָהֶֽם׃ לֹא־זָרµוּ מִתַּאֲוָתָ¡ם ע­§וֹד אָכְלָµם בְּפִיהֶֽם׃ וְאַ´ף אֱלֹהִ¸ים ׀ עָ¨לָ´ה בָהֶ§ם וַֽ½יַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶ¡ם וּבַחוּרֵ¦י יִשְׂרָאֵ³ל הִכְרִֽיעַ׃

בְּכָל־זֹ½את חָֽטְאוּ־ע¡וֹד וְלֹֽא־הֶ­אֱמִ§ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃ וַיְכַל־בַּהֶµבֶל יְמֵיהֶ¡ם וּ­שְׁנוֹתָ§ם בַּבֶּהָלָֽה׃

אִם־הֲרָגָµם וּדְרָשׁ¡וּהוּ וְ­שָׁ§בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל׃ וַֽ½יִּזְכְּרוּ כִּֽי־אֱלֹהִ³ים צוּרָ¡ם וְאֵµל עֶ­לְיוֹן גֹּאֲלָֽם׃וַיְפַתּµוּהוּ בְּפִיהֶ¡ם וּ­בִלְשׁוֹנָ§ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ׃וְ½לִבָּם לֹא־נָכ³וֹן עִמּ¡וֹ וְלֹµא נֶ­אֶמְנ§וּ בִּבְרִיתֽוֹ׃וְה´וּא רַח¸וּם ׀ יְכַפֵּµר עָוֹן¾ וְֽלֹא־יַ»שְׁחִµית וְ½הִרְבָּה לְהָשִׁ³יב אַפּ¡וֹ וְלֹֽא־יָ­עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃

וַ½יִּזְכֹּר כִּי־בָשָׂ³ר הֵ¡מָּה רµוּחַ ה­וֹלֵ§ךְ וְלֹ³א יָשֽׁוּב׃ כַּ½מָּה יַמְר³וּהוּ בַמִּדְבָּ¡ר יַ­עֲצִיב§וּהוּ בִּֽישִׁימֽוֹן׃ וַיָּשׁ³וּבוּ וַיְנַסּ³וּ אֵ¡ל וּקְד¦וֹשׁ יִשְׂרָאֵ³ל הִתְווּ׃ לֹא־זָכְרµוּ אֶת־יָד¡וֹ י­§וֹם אֲ‍ֽשֶׁר־פָּדָµם מִנִּי־צָֽר׃ אֲשֶׁר־שָׂ³ם בְּ½מִצְרַיִם אֹֽתוֹתָ¡יו וּ­מוֹפְתָ§יו בִּשְׂדֵה־צֹֽעַן׃ וַיַּהֲפֹ³ךְ לְ½דָם יְאֹרֵיהֶ¡ם וְ­נֹזְלֵיהֶ§ם בַּל־יִשְׁתָּיֽוּן׃ יְשַׁלַּ¼ח בָּהֶ³ם עָ½רֹב וַיֹּאכְלֵ¡ם וּ­צְפַרְדֵּ§עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם׃ וַיִּתֵּ³ן לֶחָסִ³יל יְבוּלָ¡ם וִֽ­יגִיעָ§ם לָאַרְבֶּֽה׃ יַהֲרֹ³ג בַּבָּרָ³ד גַּפְנָ¡ם וְ­שִׁקְמוֹתָ§ם בַּֽחֲנָמַֽל׃ וַיַּסְגֵּ³ר לַבָּרָ³ד בְּעִירָ¡ם וּ­מִקְנֵיהֶ§ם לָרְשָׁפִֽים׃ יְשַׁלַּח־בָּ¸ם ׀ חֲר¼וֹן אַפּ§וֹ עֶבְרָ³ה וָזַ³עַם וְצָרָ¡ה מִ­שְׁלַ§חַת מַלְאֲכֵµי רָעִֽים׃ יְפַלֵּµס נָתִ§יב לְאַ»פּµוֹ לֹא־חָשַׂ³ךְ מִמָּ³וֶת נַפְשָׁ¡ם וְ­חַיָּתָ§ם לַדֶּµבֶר הִסְגִּֽיר׃ וַיַּ³ךְ כָּל־בְּכ³וֹר בְּמִצְרָ¡יִם רֵאשִׁµית א­וֹנִ§ים בְּאָהֳלֵי־חָֽם׃ וַיַּסַּ³ע כַּצֹּ³אן עַמּ¡וֹ וַֽיְנַהֲגֵµם כַּ­עֵ§דֶר בַּמִּדְבָּֽר׃ וַיַּנְחֵ³ם לָ½בֶטַח וְלֹ³א פָחָ¡דוּ וְאֶת־א­וֹיְבֵיהֶ§ם כִּסָּµה הַיָּֽם׃ וַ½יְבִיאֵם אֶל־גְּב³וּל קָדְשׁ¡וֹ הַר־זֶ­§ה קָנְתָµה יְמִינֽוֹ׃ וַיְגָ´רֶשׁ מִפְּנֵיהֶ¸ם ׀ גּוֹיִ§ם וַֽ½יַּפִּילֵם בְּחֶ³בֶל נַחֲלָ¡ה וַיַּשְׁכֵּµן בְּ­אָהֳלֵיהֶ§ם שִׁבְטֵµי יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיְנַסּ³וּ וַ½יַּמְרוּ אֶת־אֱלֹהִ³ים עֶלְי¡וֹן וְ­עֵדוֹתָ§יו לֹ³א שָׁמָֽרוּ׃ וַיִּסֹּ³גוּ וַֽ½יִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָ¡ם נֶ­הְפְּכ§וּ כְּקֶ³שֶׁת רְמִיָּֽה׃ וַיַּכְעִיסµוּהוּ בְּבָמוֹתָ¡ם וּ­בִפְסִילֵיהֶ§ם יַקְנִיאֽוּהוּ׃

הוא לא סיפר לנו היסטוריה, אם רצה לספר לנו היסטוריה למה הוא מערבב את הסדר הרי רצה לתעד את ההיסטוריה. הוא אומר אל תהיו כאבותיכם שהיו דור סורר: נתנו להם לחם ושאלו היוכל תת שאר, עשה להם פלאים ביציאת מצרים, ושאלו היוכל לעשות פלא. אבל בענין קבלת התורה מה היה צריך להגיד 'נתתי להם את התורה' אבל הם היו דור סורר, כפרו בטובה, ולא האמינו שאני יכול לתת תורה, ושאלו היוכל לתת תורה.. מה היה צריך להיות ההמשך. בדיוק הפוך בגלל שנתת את התורה הם מרדו, ולא למרות שנתת.

האירוניה שבדבר שכל הפרק בא להגיד אל תשכחו ששם תורה בישראל, ואחד בא ואומר מכאן מוכח שלא שם תורה בישראל. זה מה שקורה כשלא מסתכלים בפירוש הפשוט של המילים, ולומדים את הפשט מפי מבקריו.

אותו דבר עם פרק קה, צריך פשוט ללמוד פירוש המילות,

הוֹד³וּ לַ½יהוָה קִרְא³וּ בִּשְׁמ¡וֹ הוֹדִµיעוּ בָ­עַמִּ§ים עֲלִילוֹתָֽיו׃ שִֽׁירוּ־ל½וֹ זַמְּרוּ־ל¡וֹ שִׂ­§יחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָֽיו׃ הִֽ½תְהַלְלוּ בְּשֵׁ³ם קָדְשׁ¡וֹ יִ­שְׂמַ§ח לֵ´ב ׀ מְבַקְשֵׁ¼י יְהוָֽה׃ דִּרְשׁ³וּ יְהוָ³ה וְעֻזּ¡וֹ בַּקְּשׁ¦וּ פָנָ³יו תָּמִֽיד׃ זִכְר§וּ נִפְלְאוֹתָµיו אֲשֶׁר־עָשָׂ¡ה מֹ­פְתָ§יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃

זֶ½רַע אַבְרָהָ³ם עַבְדּ¡וֹ בְּנֵ¦י יַעֲקֹ³ב בְּחִירָֽיו׃ ה½וּא יְהוָ³ה אֱלֹהֵ¡ינוּ בְּכָל־הָ­אָ§רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃זָכַ³ר לְעוֹלָ³ם בְּרִית¡וֹ דָּבָµר צִ­וָּ§ה לְאֶ³לֶף דּֽוֹר׃ אֲשֶׁ³ר כָּ½רַת אֶת־אַבְרָהָ¡ם וּשְׁב¦וּעָת³וֹ לְיִשְׂחָֽק׃ וַיַּֽעֲמִידֶ³הָ לְיַעֲקֹ³ב לְחֹ¡ק לְ­יִשְׂרָאֵ§ל בְּרִ³ית עוֹלָֽם׃לֵאמֹ§ר לְךָ§ אֶתֵּµן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ¡עַן חֶ­§בֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃ בִּֽ½הְיוֹתָם מְתֵ³י מִסְפָּ¡ר כִּ­מְעַ§ט וְגָרִµים בָּֽהּ׃ וַֽ½יִּתְהַלְּכוּ מִגּ³וֹי אֶל־גּ¡וֹי מִ­מַּמְלָכָ§ה אֶל־עַµם אַחֵֽר׃ לֹֽא־הִנִּ³יחַ אָדָ³ם לְעָשְׁקָ¡ם וַיּ¦וֹכַח עֲלֵיהֶ³ם מְלָכִֽים׃ אַֽל־תִּגְּעµוּ בִמְשִׁיחָ¡י וְ­לִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃ וַיִּקְרָ³א רָ½עָב עַל־הָאָ¡רֶץ כָּֽל־מַטֵּה־לֶµחֶם שָׁבָֽר׃ שָׁלַ³ח לִפְנֵיהֶ³ם אִ¡ישׁ לְ­עֶ§בֶד נִמְכַּµר יוֹסֵֽף׃ עִנּ³וּ בַכֶּ³בֶל (רגליו) [רַגְל¡וֹ] בַּ­רְזֶ§ל בָּ³אָה נַפְשֽׁוֹ׃ עַד־עֵµת בֹּֽא־דְבָר¡וֹ אִמְרַ¦ת יְהוָ³ה צְרָפָֽתְהוּ׃ שָׁ³לַח מֶ½לֶךְ וַיַּתִּירֵ¡הוּ מֹשֵׁµל עַ­מִּ§ים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃ שָׂמ³וֹ אָד³וֹן לְבֵית¡וֹ וּ­מֹשֵׁ§ל בְּכָל־קִנְיָנֽוֹ׃ לֶאְסֹ³ר שָׂרָ³יו בְּנַפְשׁ¡וֹ וּזְקֵנָµיו יְחַכֵּֽם׃ וַיָּבֹ³א יִשְׂרָאֵ³ל מִצְרָ¡יִם וְ­יַעֲקֹ§ב גָּ³ר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃} וַיֶּ³פֶר אֶת־עַמּ³וֹ מְאֹ¡ד וַ­יַּֽעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃ הָפַ³ךְ לִ½בָּם לִשְׂנֹ³א עַמּ¡וֹ לְ­הִתְנַכֵּ§ל בַּעֲבָדָֽיו׃ שָׁ½לַח מֹשֶׁ³ה עַבְדּ¡וֹ אַ­הֲרֹ§ן אֲשֶׁ³ר בָּֽחַר־בּֽוֹ׃ שָֽׂמוּ־בָ½ם דִּבְרֵ³י אֹתוֹתָ¡יו וּ­מֹפְתִ§ים בְּאֶ³רֶץ חָֽם׃ שָׁ³לַֽח חֹ½שֶׁךְ וַיַּחְשִׁ¡ךְ וְלֹֽא־מָ­ר§וּ אֶת־(דברוו) [דְּבָרֽוֹ]: הָפַ³ךְ אֶת־מֵימֵיהֶ³ם לְדָ¡ם וַ­יָּ§מֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃ שָׁרַ³ץ אַרְצָ³ם צְפַרְדְּעִ¡ים בְּ­חַדְרֵ§י מַלְכֵיהֶֽם׃ אָ½מַר וַיָּבֹ³א עָרֹ¡ב כִּ­נִּ§ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃ נָתַ³ן גִּשְׁמֵיהֶ³ם בָּרָ¡ד אֵ¦שׁ לֶהָב³וֹת בְּאַרְצָֽם׃ וַיַּ³ךְ גַּ½פְנָם וּתְאֵנָתָ¡ם וַ­יְשַׁבֵּ§ר עֵ³ץ גְּבוּלָֽם׃ אָ½מַר וַיָּבֹ³א אַרְבֶּ¡ה וְ­יֶ§לֶק וְאֵ³ין מִסְפָּֽר׃ וַיֹּ³אכַל כָּל־עֵ³שֶׂב בְּאַרְצָ¡ם וַ­יֹּ§אכַל פְּרִ³י אַדְמָתָֽם׃ וַיַּ³ךְ כָּל־בְּכ³וֹר בְּאַרְצָ¡ם רֵ­אשִׁ§ית לְכָל־אוֹנָֽם׃ וַֽ½יּוֹצִיאֵם בְּכֶ³סֶף וְזָהָ¡ב וְאֵ¦ין בִּשְׁבָטָ³יו כּוֹשֵֽׁל׃ שָׂמַ³ח מִצְרַ³יִם בְּצֵאתָ¡ם כִּֽי־נָפַ¦ל פַּחְדָּ³ם עֲלֵיהֶֽם׃ פָּרַ³שׂ עָנָ³ן לְמָסָ¡ךְ וְ­אֵ§שׁ לְהָאִµיר לָֽיְלָה׃ שָׁאַ³ל וַיָּבֵ³א שְׂלָ¡ו וְלֶµחֶם שָׁ­מַ§יִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃ פָּ³תַח צ½וּר וַיָּז³וּבוּ מָ¡יִם הָ­לְכ§וּ בַּצִּיּµוֹת נָהָֽר׃ כִּֽי־זָ½כַר אֶת־דְּבַ³ר קָדְשׁ¡וֹ אֶֽת־אַבְרָהָµם עַבְדּֽוֹ׃ וַיּוֹצִ³א עַמּ³וֹ בְשָׂשׂ¡וֹן בְּ­רִנָּ§ה אֶת־בְּחִירָֽיו׃ וַיִּתֵּ³ן לָ½הֶם אַרְצ³וֹת גּוֹיִ¡ם וַעֲמַ¦ל לְאֻמִּ³ים יִירָֽשׁוּ׃

גם כאן דוד המלך לא בא לגולל את ההיסטוריה, הוא אומר זכרו את הנפלאות שעשה, להכניס אותנו לארץ ולהנחיל עמל לאומים.

כל הפרק דוד המלך מגולל איך שהבטיח את הארץ לאברהם, ולכן שמר על ישראל לכל אורך התגלגלותם ולא רק בדרך הטבע גם עשה נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע, ולמה, כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו, ולכן נתן להם ארצות גוים, (ועמל לאומים, שלא הוריש להם ארץ שוממה.)

אותו עקרון של יהושע, אלא שיהושע שבא להגיד לעם ישראל תבחרו אתם אם תרצו להיות בצד השני, הוא הציג להם יותר את הצד שמי שלא היה חלק מהעם סגולה שלא התחשבו בו כשהגיע לטובת העם סגולה. ודוד המלך שמדבר לאלו שנשארו חלק מהעם סגולה ואומר להם זכרו את הנפלאות ואת הטובות שהוא עשה למי שנשאר בצד הזה, הוא מציג יותר את הצד של העם סגולה ולכן הוא מביא גם את כל הניסים מעל הטבע להציג במלואו את הצד של אלה שנשארו העם סגולה. והוא אומר למי שנשאר בצד של העם סגולה שיכיר בחסדו וטובו של מקום.

אבל רגע רגע, עוד לא סיימתי. באיזה משפט דוד המלך מסיים את נאומו: כל המסע הזה הוא בעבור דבר אחד, בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ׃

תהלים פרק-קו

מִ§י יְ½מַלֵּל גְּבוּר³וֹת יְהוָ¡ה יַ­שְׁמִ§יעַ כָּל־תְּהִלָּתֽוֹ׃ אַ½שְׁרֵי שֹׁמְרֵ³י מִשְׁפָּ¡ט עֹשֵׂ¦ה צְדָקָ³ה בְכָל־עֵֽת׃ זָכְרֵ³נִי יְ½הוָה בִּרְצ³וֹן עַמֶּ¡ךָ פָּ­קְדֵ§נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃ לִרְא´וֹת ׀ בְּט¨וֹבַ´ת בְּחִירֶ§יךָ לִ½שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ³ת גּוֹיֶ¡ךָ לְ­הִתְהַלֵּ§ל עִם־נַחֲלָתֶֽךָ׃ חָטָµאנוּ עִם־אֲבוֹתֵ§ינוּ הֶעֱוִµינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃

אֲב¨וֹתֵ´ינוּ בְמִצְרַ¸יִם ׀ לֹא־הִשְׂכִּ¼ילוּ נִפְלְאוֹתֶ§יךָ לֹ³א זָ½כְרוּ אֶת־רֹ³ב חֲסָדֶ¡יךָ וַיַּמְר¦וּ עַל־יָ³ם בְּיַם־סֽוּף׃ וַֽ½יּוֹשִׁיעֵם לְמַ³עַן שְׁמ¡וֹ לְ­הוֹדִ§יעַ אֶת־גְּבוּרָתֽוֹ׃ וַיִּגְעַ³ר בְּיַם־ס½וּף וַֽיֶּחֱרָ¡ב וַיּוֹלִיכֵµם בַּ­תְּהֹמ§וֹת כַּמִּדְבָּֽר׃ וַֽ½יּוֹשִׁיעֵם מִיַּ³ד שׂוֹנֵ¡א וַ­יִּגְאָלֵ§ם מִיַּµד אוֹיֵֽב׃ וַיְכַסּוּ־מַµיִם צָרֵיהֶ¡ם אֶחָµד מֵ­הֶ§ם לֹ³א נוֹתָֽר׃ וַיַּאֲמִµינוּ בִדְבָרָ¡יו יָ­שִׁ§ירוּ תְּהִלָּתֽוֹ׃

מִֽ½הֲרוּ שָׁכְח³וּ מַעֲשָׂ¡יו לֹֽא־חִ­כּ§וּ לַעֲצָתֽוֹ׃וַיִּתְאַוּ³וּ תַ½אֲוָה בַּמִּדְבָּ¡ר וַיְנַסּוּ־אֵ­§ל בִּֽישִׁימֽוֹן׃ וַיִּתֵּ³ן לָ½הֶם שֶׁאֱלָתָ¡ם וַיְשַׁלַּ¦ח רָז³וֹן בְּנַפְשָֽׁם׃

 וַיְקַנְא³וּ לְ½מֹשֶׁה בַּֽמַּחֲנֶ¡ה לְ­אַהֲרֹ§ן קְד³וֹשׁ יְהוָֽה׃ תִּפְתַּח־אֶ½רֶץ וַתִּבְלַ³ע דָּתָ¡ן וַ­תְּכַ§ס עַל־עֲדַµת אֲבִירָֽם׃ וַתִּבְעַר־אֵµשׁ בַּעֲדָתָ¡ם לֶ­הָבָ§ה תְּלַהֵµט רְשָׁעִֽים׃

יַעֲשׂוּ־עֵµגֶל בְּחֹרֵ¡ב וַ­יִּשְׁתַּחֲו§וּ לְמַסֵּכָֽה׃וַיָּמִµירוּ אֶת־כְּבוֹדָ¡ם בְּתַבְנִµית שׁ­§וֹר אֹכֵµל עֵֽשֶׂב׃ שָׁ½כְחוּ אֵ³ל מוֹשִׁיעָ¡ם עֹשֶׂ¦ה גְדֹל³וֹת בְּמִצְרָֽיִם׃ נִ½פְלָאוֹת בְּאֶ³רֶץ חָ¡ם נ­וֹרָא§וֹת עַל־יַם־סֽוּף׃ וַיֹּ§אמֶר לְֽהַשְׁמִ»ידָµם לוּלֵ±י מֹ¨שֶׁ´ה בְחִיר§וֹ עָמַ³ד בַּפֶּ³רֶץ לְפָנָ¡יו לְהָשִׁµיב חֲ­מָת§וֹ מֵֽהַשְׁחִֽית׃

 וַֽ½יִּמְאֲסוּ בְּאֶ³רֶץ חֶמְדָּ¡ה לֹֽא־הֶ­אֱמִ§ינוּ לִדְבָרֽוֹ׃ וַיֵּרָגְנµוּ בְאָהֳלֵיהֶ¡ם לֹµא שָׁ­מְע§וּ בְּק³וֹל יְהוָֽה׃ וַיִּשָּׂ³א יָד³וֹ לָהֶ¡ם לְהַפִּµיל א­וֹתָ§ם בַּמִּדְבָּֽר׃ וּלְהַפִּ³יל זַ½רְעָם בַּגּוֹיִ¡ם וּ­לְזָרוֹתָ§ם בָּאֲרָצֽוֹת׃

וַ½יִּצָּ³מְדוּ לְבַ³עַל פְּע¡וֹר וַ­יֹּאכְל§וּ זִבְחֵµי מֵתִֽים׃ וַ½יַּכְעִיסוּ בְּמַֽעַלְלֵיהֶ¡ם וַתִּפְרָץ־בָּ­§ם מַגֵּפָֽה׃ וַיַּעֲמֹ³ד פִּֽ½ינְחָס וַיְפַלֵּ¡ל וַ­תֵּעָצַ§ר הַמַּגֵּפָֽה׃ וַתֵּחָ³שֶׁב ל½וֹ לִצְדָקָ¡ה לְדֹµר וָ­דֹ§ר עַד־עוֹלָֽם׃ וַ½יַּקְצִיפוּ עַל־מֵµי מְרִיבָ¡ה וַיֵּµרַע לְ­מֹשֶׁ§ה בַּעֲבוּרָֽם׃כִּֽי־הִמְרµוּ אֶת־רוּח¡וֹ וַ­יְבַטֵּ§א בִּשְׂפָתָֽיו׃

לֹֽא־הִ½שְׁמִידוּ אֶת־הָֽעַמִּ¡ים אֲשֶׁ´ר אָמַ¦ר יְהוָ³ה לָהֶֽם׃וַיִּתְעָרְבµוּ בַגּוֹיִ¡ם וַֽ­יִּלְמְד§וּ מַֽעֲשֵׂיהֶֽם׃ וַיַּעַבְדµוּ אֶת־עֲצַבֵּיהֶ¡ם וַיִּהְי¦וּ לָהֶ³ם לְמוֹקֵֽשׁ׃ וַיִּזְבְּח³וּ אֶת־בְּ½נֵיהֶם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶ§ם לַשֵּֽׁדִים׃ וַיִּֽשְׁפְּכ¸וּ דָ÷ם נָקִ±י דַּם־בְּנֵ¨יהֶ´ם וּֽבְנוֹתֵיהֶ§ם אֲשֶׁ³ר זִ½בְּחוּ לַעֲצַבֵּ³י כְנָ¡עַן וַתֶּחֱנַµף הָ­אָ§רֶץ בַּדָּמִֽים׃וַיִּטְמְאµוּ בְמַעֲשֵׂיהֶ¡ם וַ­יִּזְ§נוּ בְּמַֽעַלְלֵיהֶֽם׃

 וַיִּֽחַר־אַ³ף יְהוָ³ה בְּעַמּ¡וֹ וַ­יְתָעֵ§ב אֶת־נַחֲלָתֽוֹ׃ וַיִּתְּנֵµם בְּיַד־גּוֹיִ¡ם וַֽיִּמְשְׁלµוּ בָ­הֶ§ם שֹׂנְאֵיהֶֽם׃ וַיִּלְחָצµוּם אוֹיְבֵיהֶ¡ם וַ­יִּכָּנְע§וּ תַּ³חַת יָדָֽם׃

פְּעָמִµים רַבּ§וֹת יַצִּ»ילֵµם וְ½הֵמָּה יַמְר³וּ בַעֲצָתָ¡ם וַ­יָּמֹ§כּוּ בַּעֲוֹנָֽם׃ וַ½יַּרְא בַּצַּ³ר לָהֶ¡ם בְּ­שָׁמְע§וֹ אֶת־רִנָּתָֽם׃ וַיִּזְכֹּ³ר לָהֶ³ם בְּרִית¡וֹ וַ­יִּנָּחֵ§ם כְּרֹ³ב חֲסָדָֽיו וַיִּתֵּ³ן אוֹתָ³ם לְרַחֲמִ¡ים לִ­פְנֵ§י כָּל־שׁוֹבֵיהֶֽם׃

דוד המלך מביע כאן את התפעלותו ומשמיע את תהלתו, בכך שלמרות שעם ישראל הכעיס את ה', כשחזרו בתשובה הציל אותם. ולמרות שחזרו שוב ושוב למרוד בו, למרות הכל כשנמכו בעונם שמע לרנתם ויתן אותם לרחמים.

אין שום מקום להזכיר כאן את קבלת התורה, ולהגיד לא השכילו בהנחיל להם תורה וימרו בחורב, הפוך בגלל שהנחיל להם תורה זה היה סיבה למרידה.

 

ולסיכום:

אוי לבורות ואוי לנבערות. שלשה מקומות בנ"ך שהנביא מעיד ומזהיר את עם ישראל על שמירת התורה, אפשר לטעון שמשם ראיה שלא ידעו על מעמד הר סיני.

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2017 07:32 לינק ישיר 

שלוםטוב כתב:

...
כמה ימים הסתובבתי בכאבי נפש ויסורי מצפון, היתכן שכל מעמד הר סיני הוא סיפור אגדה, או כמו שהגדיר את זה: היסטוריה קדושה שאינה עובדתית...

עד שלקחתי ספר יהושע וקראתי את הפרשה מההתחלה עד הסוף, ואז שמתי לב שלא רק מעמד הר סיני לא ידע יהושע, אלא גם ירידת המן, שהוא הזכיר בפרק ג, גם זה הוא שכח להזכיר בתיעוד ההיסטורי שלו, וגם השליו, ובארה של מרים, ופתיחת פי האדמה במחלוקת קרח ועדתו, וכו' וכו'.



דוגמה מעניינת להנחלת "היסטוריה קדושה שאינה עובדתית" על ידי גורמים בעלי עניין,* באופן שהמונחל בכלל לא שם לב אליו...:) 
* במקרה זה חז"ל, ובמקרה של הר סיני - ?...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ועמהם ספר תורת ה' - על נפוצות התורה שבכתב בימי בית ראשון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.