פ"ב: העתיד?

טוב, רציתי לספר ומישהו כבר קדמני.

ירוחם

זה לא סוד. חפש שם אחרי "מיימוני מעצכח".

הקבוצה (הסגורה) היא "תורה האב". יש עוד כמה, אבל זו הבולטת מכולן.

זה לפחות המצב נכון לעכשו. אני חש ממש חדש ומבולבל במקום ההוא. זה ליותר צעירים מאיתנו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲ-דֹנָי ידוד וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם 
לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ידוָד."

זה לא חשוב בכלל איפה אתה כותב. אפשר לכתוב על החול בשפת הים, על החומה הסינית, או איפה שלא יהיה.

מה שחשוב זה לאן הגעת אחרי שכתבת כל כך הרבה.

שלישישי

נכון. אפילו פשיטא.

בכל אופן, יש חשבון שלי עם עצמי למה אני עושה מה, וזה ביני לבין קוני.

ויש חשבון שלי אם אני רוצה להועיל ואם הצלחתי.

***

חשוב מאד

נא לא לכתוב את שם השם מכמה סיבות שהתבארו בעבר. במיוחד לא שם של ארבע אותיות!

מיימוני
אאל"ט אני מבוגר ממך

ונניח שכן, אז מה? יש צעירים למרות הגיל.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

שלישישי

איקון ירוק. יפה שאלת.

אכן יש צד של גריעותא בהחלפת שם השם בשם דומה עם שינוי אותיות. על כן גם אני חש איזו אי נעימות בביטויים כמו אלוקים, קל המקובל בציבור שלנו, וכיו"ב.

במה דברים אמורים, בביטוי בעל פה, בקריאה.

אבל בכתב זה אחרת. יש המעתיקים או מדפיסים מתוך הפורום, ואז יש להיזהר בכבודן של אותיות אלו המצטרפות לשם. ולכן אפשר לחסוך את החשש הזה ואת הטרחה הזו על ידי החלפת אותיות של קודש באותיות של חול.

זה מעלה את השאלה שכבר עלתה באשכולות מספר, והייתי מעדיף לייחד לה אשכול ולא לכתבה כאן באשכול על הפייסבוק, כלומר מדוע יש הקפדה על שם. הרי השם אינו המהות. ולא עוד אלא שמתן יחס של כבוד ויראה לשם עלול ליצור אמונות מאגיות. אחד משני יסודות המאגיה, כפי שנראה מן המחקר בתחום, הוא שמי שיודע את השם של דבר כלשהו שולט בו. אכן גישה מאגית כזו קיימת לצערי גם במסורת שלנו.

אולם אפשר שהמסקנה היא שלכל נסיון תיקון יש מחיר. כוונתי לתיקון חינוכי ולא תיקון תיאורגי חלילה. התורה מצוה לנהוג כבוד גם בסממנים חיצוניים. יש איסורים שונים שנוהגים בחפצי המקדש, והתורה וחכמים הרחיבו אותם גם לגבי שם ה'. על מנת לתת ביטוי לתחושה הטבעית הפסיכולוגית של כבוד ויראה לא רק מן האלוקים אלא גם משמו, יש לנו הלכות של איסור ביטוי, איסור נשיאת שם השם לשווא, וחובת גניזה (איני מפרט כרגע מה דאורייתא ומה דרבנן, מה כתוב ומה הוא פירוש, ולמען האמת איני זוכר את הפרטים). המחיר של קבלת התחושה הזו של מורא אל תוך ההלכה, ואולי גם הרצון לחנך את האדם להתנהגות של מורא, עלולים להביא להופעתה של אמונה מאגית. אבל זה בלתי נמנע ולכן התורה וחכמים הניחו לזה לקרות.

אגב הדיון שפיתחתי כאן דומה שעמדנו על רעיון גדול. כל נסיון לתקן אמונות נכונות וגישה נכונה על ידי עיצוב התנהגות עלול בהמשך להביא לתוצאות מזיקות. אבל כך היא דרך העולם וזה טבעו של האדם, וההלכה אינה יכולה לחולל נסים. להפך, מטרתה היא לעבד את הטבע האנושי.

וכבר אמרו במדרש כי משה רבנו התפלא מדוע נאמר "נעשה אדם", וגם אם יש בכך משמעות (ויש פירושים יפים ואפשר שהם פשט) הרי המחיר הוא מתן מקום למינים לכפור (נניח שיאמינו בדואליזם, או שתי רשויות). וה' עונה לו, לפי המדרש: כתוב והרוצה לטעות יטעה. לפי דרכי, המדרש מצביע על כך שאי אפשר להינצל מן הטעות. אפשר רק לנסות. ותמיד לשמור על ערנות.

לא נראה לי שבדורנו ובפורומנו מישהו יבוא להאמין שיש כוח מאגי לאותיות של שם ה' או שאני עצמי מאמין בשטות כזו. מה שנשאר לנו הוא יחס של כבוד למסורת שתובעת מאיתנו כללים ולכן נקבע בחוקת הפורום שאין להשתמש בשם ה' אלא בשינוי קל כזה או אחר, וכפי שביקשתי מן המנהלים לתקן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");