למה התכוון המשורר באומרו שהתורה לא ניתנה ללמדנו מדע

התורה אמת, שהקב"ה נתן בכתב לכלל ישראל, ופירושה בע"פ לתלמידי חכמים.

כתב שד"ל בתחלת פירושו לתורה:
יבינו המשכילים כי המכוון בתורה אינו הודעת החכמות הטבעיות, ולא ניתנה התורה אלא להיישיר בני אדם בדרך צדקה ומשפט, ולקיים בלבם אמונת היחוד וההשגחה, כי לא לחכמים לבדם ניתנה תורה, אלא לכל העם; וכמו שענין ההשגחה והגמול לא נתבאר (ולא היה ראוי שיתבאר) בתורה בדרך פילוסופי, אבל דיברה תורה עליו כלשון בני אדם (וחרה אף ה' בכם, דברים ז' ד'; ויתעצב אל לבו, בראשית ו' ו' ורבות כאלה), כן עניין הבריאה איננו מסופר (ולא היה ראוי שיסופר) בתורה בדרך פילוסופי, וכמו שאמרו חז"ל (מדרש הגדול לבראשית א' א') להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר. לפיכך אין ראוי לתורני להוציא הכתובים ממשמעותם כדי להסכימם עם החכמות הטבעיות, גם אין ראוי לחוקר שיכחיש בתורה מן השמים, אם ימצא בסיפוריה דברים בלתי מסכימים עם המחקר הטבעי; אבל זה וזה ראוי להם, שיתבוננו בפנימיות לבב בני אדם, ובדרכי החכמה שהטבע נוהג בהם בדברו בלבו של כל אחד ואחד, לנער על פי דרכו, ולבחור בדרך אחר, ולזקן בדרך אחר, ולחזק בדרך מיוחד, ולחלש בדרך מיוחד, ולעשיר בדרך אחד, ולעני בדרך אחר, וכן לכל כיתות בני אדם הטבע מדבר בלבם בדרך פרטי הראוי לאנשי הכת ההיא, ולא יגלה הטבע לשום אחת מהכיתות האמת ערומה בלא מסוה ובלא לבוש; כן נותן התורה ית' (כי האל אשר ברא את הטבע והאל אשר נתן לנו את התורה, אל אחד הוא) בדברו עם בני אדם הוצרך לדבר כפי מדרגתם ולא כפי מדרגתו ית'.

מם
כל הציטוטים שאתה מביא יפים וטובים וודאי שיש להם ערך.
אבל, מה נעשה והם לא מקדמים אותנו?
כל הפירושים שהבאת עד עכשיו לא היו יותר מאשר דעת בעליהם.
לא ראיתי שמי מן הפרשנים שהבאת הציע דרך להעמיד את פירושו
במבחן המציאות.

נשאל שוב: הבוקר קראתי קריאת שמע.
לפי דעת הרמב"ם א' שמע אותי?

שלישישי,

כשחכמי ישראל, מקבלי השמועה ומוסריה, כגון הרמב"ם והאברבנאל, מדברים, התורה מדברת בפיהם.
אם אין אמונת חכמים, אזי אולי חלק מדבריהם נשמעים תפלים, כי על מנת להבין את דבריהם כראוי נדרש לתת אימון בדבריהם וללומדם בעיון. על-כן נאמר במסכת אבות: עשה לך רב.
.
רמב"ם: הקב"ה יודע הכל ואין דבר הנעלם ממנו. 

מכובדי,

זה מוטיב חוזר בהרבה מאד אשכולות ובפרט באלה שמתייחסים לרמב"ם. דת היסטורית ודת פילוסופית מוציאות זו את זו. אין שום תקדים בתולדות האדם של דת פילוסופית/מדעית. הרמב"ם ניסה בכל מאודו לרבע את המעגל. למה? כי הוא מצא את שתי ההמצאות האנושיות העצומות: תבונה ואמונה כבעלות כוח שווה בנפשו. המאמץ היה הרואי. אך נכשל. 

דת היסטורית (של מאמינים אמיתיים בשר ודם) דורשת א' שומע תפילה ולא דורשת תשובה לשאלה איך זה בדיוק עובד. פילוסופיה מציעה כל מיני טיעונים מדוע הא' הוא כך ולא אחרת - מעולם לא הצליחו להניע דתית מסות בני אדם בטיעונים אלה.

הרמב"ם הוא מופת של כשלון ביישוב סתירה זו. אינני יודע לגבי עם ישראל, אבל לא נראה לי שהא' מחוייב לשיטותיו של הרמב"ם

לגבי בלייק לא קשיא - סבירא ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא...:)

מם, איפה כתבתי את זה? ברור שצריך ללמוד הכל אבל לקבל כל דבר בביקורתיות כדי להבין מה האינטרס שעומד מאחורי מי שכתב את הדברים.

אתה מרבה לצטט דברים כדי להוכיח את הטענות  שאתה מעלה. הבעיה שלך היא שאתה מצטט ללא ביקורתיות.
למשל תצטט: " חכם עדיף מנביא" לחיזוק טענה שלך כאילו זו קביעה אמיתית וסופית מבלי להבין שזו אימרה אינטנרסנטית ולכן אין לה שום ערך.