|
|
| נשלח ב-22/5/2017 12:30 |
 |
| |
| מם80 כתב: |  |
לדעת בלייק, ידע אמיתי נובע מהשראה פואטית גאונית ולא מניסויים.
|
|
תודה שהרחבת.
נכון שידע אמיתי נובע מהשראה - הדמיון האנושי.
ראה ציטוטים של אלברט איינשטיין לגבי הדמיון האנושי.
https://www.brainyquote.com/quotes/authors/a/albert_einstein.html
אבל, "העולם" רוצה לראות שהידע אכן "פועל" ולכן אתה צריך להוכיח את נכונותו
על ידי ניסוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2017 14:24 |
|
| |
השראה זו השפעה על אנושית. הוכחת נכונות של דברים תלויה בשכל האנושי, ומאחר שהאין הנבראים כבורא, הבינה האנושית מוגבלת ועלולה להיות שגויה, אפילו אם העולם כולו סבור שהוכיח נכונות דברים על ידי ניסויים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2017 10:30 |
|
| |
איך אתה יודע שהשראה זו השפעה על אנושית? איך אתה יודע שאין הנבראים כבורא? איך אתה יודע שהבינה האנושית מוגבלת?
נכון שכתבת " לדעת בלייק, ידע אמיתי נובע מהשראה פואטית גאונית ולא מניסויים." ?
בלייק מגדיר בצורה מאד ברורה בניגוד לכל הפלספנים מיהו א'.
לפי בלייק, הדמיון האנושי הוא א'. מכאן, מה שאתה קורא לה "השראה זו השפעה על אנושית"
ההשראה היא הדמיון, שהוא א'.
בלייק כתב את הדבר הבא: Why stand we here trembling all around calling on God for help and not" "?ourselves in whom God dwells מכאן אתה למד שלפי בלייק, א' שוכן באדם. והמסקנה? הבורא והנברא הם אחד.
לדעתי, אף אחד לא יצליח להפריך את בלייק. אבל אם לא תנסה איך תדע?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2017 14:23 |
|
| |
ציטטת דברים שבלייק כתב בשם לוס, דמות דמיונית המייצגת במיתולוגיה של בלייק את המצב הנפול של הדמיון הנבואי, שלפי בלייק יצר את האדם הראשון, נח, אברהם, משה, שמואל, דוד, ויחזקאל. אין הכוונה לדמיון האנושי סתם. מכל מקום, גם אם האלגוריות של בלייק מעניינות, הרי שהגותו השירית-דמיונית רחוקה מדרכה של תורה ומהיהדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2017 10:25 |
|
| |
העניין איננו אם הגותו של בלייק רחוקה או קרובה לדבר כזה או אחר. השאלה היא: האם הגותו של בלייק לגבי מיהו א' ואיך המציאות משתנה ("השיחה" שלו עם ישעיהו הנביא) נכונה או לא. כדי לדעת אם בלייק צודק או לא, צריך להעמיד את הגותו במבחן.
אברהם אבינו העמיד את הסחורה של אביו במבחן. כך צריך לעשות עם כל מחשבה ודעה.
אם היית מעמיד את הגותו במבחן, אולי היית מגלה שהתנ"ך מאשר את הגותו.
https://goo.gl/SVnduI
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2017 11:41 |
|
| |
שים-לב שבלייק מנה במכתב שהבאת את משה, שלמה, איזופ, הומרוס ואפלטון כגדולי החכמים הקדמונים, ואח"כ התייחס לשירת הומרוס, וירגיליוס ומילטון כאמנות נעלה ולתנ"ך כספר המחזיק והמלמד יותר מכל ספר אחר, אולם כעבור כ-10 שנים כתב:
The stolen and perverted writings of Homer and Ovid, of Plato and Cicero, which all men ought to contemn, are set up by artifice against the Sublime of the Bible; but when the New Age is at leisure to pronounce, all will be set right, and those grand works of the more ancient, and consciously and professedly Inspired men will hold their proper rank, and the Daughters of Memory shall become the Daughters of Inspiration. Shakspeare and Milton were both curb'd by the general malady and infection the silly Greek and Latin slaves of the sword
("הכתבים הגנובים והמעוותים של הומרוס ואובידיוס, של אפלטון וקיקרו, אשר על כל בני האדם לגנות, הוכנו בתחבולה נגד הנשגבות של התנ"ך")
נמצאנו למדים שההגות של בלייק משקפת דעות שונות, לפעמים סותרות זו את זו, ושהגותו התפתחה והשתנתה במהלך השנים, ואין בלייק המוקדם הלכאורה קל יחסית להבנה כבלייק המאוחר הקשה מאד להבנה.
תוקן על ידי מם80 ב- 24/05/2017 12:36:33
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2017 12:30 |
|
| |
ובהערות של בלייק לעבודות של ריינולדס, בלייק כתב:
The great bacon he is called - I call him the little bacon - says that everything must be done by experiment His first principle is unbelief ("בייקון הגדול כמו שקוראים לו - אני קוראהו בייקון הקטן - אומר שעל כל דבר להיעשות בניסוי. עקרונו הראשון הוא היעדר אמונה") Bacon's philosophy has ruin'd England. Bacon is only Epicurus over again. ("הפילוסופיה של בייקון הרסה את אנגליה. הוא איננו אלא עוד פעם אפיקורוס")
תוקן על ידי מם80 ב- 24/05/2017 12:44:58
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2017 13:09 |
|
| |
מם,
אתה הולך למחוזות רחוקים כמו בייקון ומתעלם מהדעות של בלייק על הקריאה היהודית של התנ"ך ?
הוא קרא אחרת לגמרי את התנ"ך . לגבי היהודים הוא כתב:
"שנינו לילה ויום בתנ"ך קוראים
אלא אני קורא לבן ואתם שחורים"
במאמר הזה של פרופ' פיש יש פירוט נרחב על יחסו ליהדות:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/bleick.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2017 13:12 |
|
| |
שינוי דעה איננה בעיה, מי לא משנה את דעתו? בלייק כתב שמי שאיננו משנה את דעתו הריהו כמים עומדים... https://www.brainyquote.com/quotes/authors/w/william_blake.html העניין איננו אם בלייק שינה את דעתו. (הערכתו כלפי התנ"ך התגברה) זה לא משנה אפילו אם הוא האמין במה שכתב. העניין הוא האם דעותיו נכונות או לא. (אני מתייחס רק לשני עניינים: 1. מיהו א'?, 2. מה יוצר/משנה את המציאות?). לדעתי, הדרך היחידה לדעת, היא רק אם מעמידים את דעותיו במבחן. אם יש לך דרך אחרת לדעת, מהי? את המבחן אפשר להתחיל עם השאלה: מה יוצר את המציאות שלי?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2017 14:24 |
|
| |
שלישישי,
בלייק היה נוצרי, וכמו רוב הנוצרים, גם אלה ההבראיסטים, קרא את התנ"ך בדרך אחרת. להתייחס לכמה פסוקים משירתו ולנתח אותם כאילו מביעות דעה תיאולוגית מוצקת, זו שטות, כי שירתו היא מכלול המביע חזון סתום, כזה הדורש ראשית-כל פיענוח שירי של אלגוריה מורכבת. יתירה על כך, השירה של בלייק מדברת בשבח לוס, ההשראה השירית, ונגד אוריזן, ההגיון הרציונלי. אז מה הטעם להתייחס לשירתו כאילו מדובר במאמר מדעי/פילוסופי?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2017 21:15 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | | מם,
אתה הולך למחוזות רחוקים כמו בייקון ומתעלם מהדעות של בלייק על הקריאה היהודית של התנ"ך ?
הוא קרא אחרת לגמרי את התנ"ך . לגבי היהודים הוא כתב:
"שנינו לילה ויום בתנ"ך קוראים
אלא אני קורא לבן ואתם שחורים"
|
|
- זה תרגום לא מדוייק והבנה שגויה של הפרופסור את השיר.
Socrates taught what Meletus
Loath'd as a nation's bitterest curse And Caiaphas was in his own mind A benefactor to mankind Both read the Bible day and night But thou read'st black I read white
תרגום:
שניהם את הספר יומם ולילה קראו
אך קריאתי מוארת היכן שקריאותכם קדרו
פירוש:
בלייק כינה קריאה הגיונית פשטנית של מה שכתוב - חושך, וקריאת שירית "בין השורות" - אור.
כוונתו שכשם שמלטוס וקייפרס קראו בתנ"ך יומם ולילה (הומרוס היה התנ"ך של מלטוס) קריאה חשוכה שהביאה אותם בשם המסורת להיות קטגורים של סוקרטס ושל אותו האיש, כן בלייק שהזדהה עם סוקרטס ועם אותו האיש, קריאתו את התנ"ך מוארת ביחס לקריאה החשוכה של הדת הנוצרית הממסדית.
תוקן על ידי מם80 ב- 25/05/2017 21:37:07
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2017 21:20 |
|
| |
| מם80 כתב: | |
אז מה הטעם להתייחס לשירתו כאילו מדובר במאמר מדעי/פילוסופי?
|
|
מם80,
ההתייחסויות של אלברט איינשטיין לדמיון האנושי זה שום-כלום? מה הועילו כל מנתחי השירה של בלייק? דבריו הפכו להיות מובנים יותר? הצעתי איך להתחיל את בחינת דבריו. אם לא תבחן בעצמך לא תדע. ככה פשוט.
אלברט איינשטיין: The only source of knowledge is experience. Logic will get you A to B. Imagination will take you every. Imagination is more important than knowledge. Imagination is everything. It is the preview of life's coming attractions.
The hardest thing to understand in the world is the income tax.
תוקן על ידי שלישישי ב- 25/05/2017 21:25:47
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2017 22:04 |
|
| |
שלישישי,
השירה של בלייק לא היתה מובנת במשך כמה דורות ונחשבה כשגעון, עד שהגיעו מבקרי ספרות שהצליחו לפרשה ולהבהיר מה הגיונה הפנימי. לפי בלייק, קריאה אמתית של טקסט היא יצירה אמנותית חדשה, יצירה אמנותית חדשה נובעת מהשראה שירית, והשראה שירית אי-אפשר לבחון, או שאתה מאמין לאמתותה או שלא, או שהיא משכנעת אותך או שלא.
על ההבדלים בין מדע ואמנות עיין המאמר "העין והרוח" מאת מרלו-פונטי.
One year while I was at his Princeton home preparing his return, Mrs. Einstein, who was then still living, asked me to stay for lunch. During the course of the meal, the professor turned to me and with his inimitable chuckle said: ''The hardest thing in the world to understand is income taxes.'' I replied: ''There is one thing more difficult, and that is your theory of relativity.'' ''Oh, no,'' he replied, ''that is easy.'' To which Mrs. Einstein commented, ''Yes, for you.''
תוקן על ידי מם80 ב- 25/05/2017 22:27:28
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2017 14:25 |
|
| |
| אפריםבן כתב: | |
כלומר מה שכתוב בתורה שמלחמת ה' בעמלק היא עד סוף כל הדורות מתבטל?
למה מתאספים אנשים נשים וטף לשמוע את פרשת זכור אם מצוות מחיית עמלק התבטלה?
לא בתבטל כמו לא מתבטל "עין תחת עין".
למה מתכנסים לשמוע "עין תחת עין" אם לא הולכים להוציא עין תחת עין
מה פשר ההשוואה?האם יש כינוס מיוחד של אנשים נשים וטף לשמוע עין תחת עין?
|
|
אפרים
א. הדת נחשבת לדבר שבסיסו אינו משתנה, ועם זאת כל הדתות משתנות כל הזמן, בדיוק כמו, נניח, אישיות של אדם - שאף על פי שאדם אחד הוא בילדותו בבחורות בבגרותו ובזקנותו, מכל מקום אופיו של האדם נצבע ומצטייר מחדש בכל תקופה ותקופה. לכן גם עניין כמו "מחיית עמלק", שלמעשה לא נשאר ממנו כי אם זכרון בעלמא, מכל מקום שומרי הדת מקיימים את זה אבל, זו מצווה - כמו שאומרים בבתי המדרש - "כמו נטילת לולב". כלומר חסר משמעות וטעם, אלא פשוט כי הדת מחייבת כל מיני טקסים, וקריאת פרשת זכור היא פשוט עוד טקס. העובדה היא, כמו שיודע כל מי שחי בחברה הדתית - שאין אף אחד שחושב על כך בצורה "אמיתית", אלא פשוט שומעים את זה וממשיכים הלאה.
ב. איני יודע איך היה הדבר לפני, נניח 400 שנה, אבל היום אכן ישנם אנשים שחושבים לחדש כל מיני מצוות "משום מקום", פשוט בגלל שהם קראו בתורה או בנביא, או ברחבי ספרי התושב"ע, שצריך לקיים את המצווה, ואז הם אומרים: רגע, אז למה שלא נתאמץ לקיים אותה? ומייד הם קמים ו"מעוררים" את כולם לקיימה. אני מניח שאחת הסיבות לזה היא דווקא העובדה שבמאתיים השנים האחרונות פשה החילון והשכיח דברים, ואז כל אדם חושב שכל מה שצריך הוא "לחפש" ולמצוא את המצווה בתורה - ולהחליט לקיימה "מחדש", בעוד שהוא אינו שם לב שאולי הוא פשוט ממציא את המצווה "יש מאין". אנשים רבים העירו לי על כך, כלומר בהקשרים אחרים, שאני אומר דברים שכבר נאמרו ומה צורך יש לי לומר את זה שוב. אבל זה בדיוק העניין - עדיף לראות את העולם החדש שלנו דרך המשקפיים של האמירות הישנות והרעיונות העתיקים, מה שנקרא כביכול "להמציא את הגלגל" - זה עדיף ועוזר לתקן ממה שאנשים עושים להסתכל על העולם הישן דרך המשקפיים של העולם החדש, ולהמציא דברים שלא היו ולא נבראו ואפילו משל לא היו, אלא הם נובעים בסך הכל מאי-הבנה שלהם את העולם הישן, מאחר והרעיונות החדשניים אינם יכולים להפוך למייצרים של רעיונות עתיקים, ואדרבה "ישן מפני חדש תוציאו". בקיצור, אנשים ממציאים מצוות, ולצערנו זו תופעה הולכת וגדלה, ואכן זה אינו דבר ראוי, אבל מכל מקום זה לא ראיה על כוונת התורה "המקורית", וכמו כן אינו אינדיקציה לדרכיהם של הדתיים בכלל, ולא דרכיהם של הדתיים "הרגילים" - בפרט. אני מודע לכך שהיום הרבה דתיים "רגילים" כבר נהפכו לדתיים מהסוג שהוזכר קודם, ועדיין אני חושב שהזרם המרכזי איננו כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2017 09:49 |
|
| |
| מם80 כתב: | |
''Oh, no,'' he replied, ''that is easy.''
"To which Mrs. Einstein commented, ''Yes, for you
|
|
א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִםלְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. ב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶםעַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. ג וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָהלְעֵינֵי, כָּל-מִצְרָיִם. ד וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים, אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶםכָּל-בְּכוֹר; וּבֵאלֹהֵיהֶם, עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים. הוַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵרַעְמְסֵס; וַיַּחֲנוּ, בְּסֻכֹּת. ו וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. ז וַיִּסְעוּ, מֵאֵתָם, וַיָּשָׁב עַל-פִּי הַחִירֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן; וַיַּחֲנוּ, לִפְנֵי מִגְדֹּל. וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת, וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ-הַיָּם הַמִּדְבָּרָה; וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בְּמִדְבַּר אֵתָם, וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה. ט וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִיםוַיַּחֲנוּ-שָׁם. י וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם; וַיַּחֲנוּ, עַל-יַם-סוּף. יא וַיִּסְעוּ, מִיַּם-סוּף; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר-סִין. יב וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר-סִין; וַיַּחֲנוּ, בְּדָפְקָה. יג וַיִּסְעוּ, מִדָּפְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּאָלוּשׁ. יד וַיִּסְעוּ, מֵאָלוּשׁ; וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת. טו וַיִּסְעוּ, מֵרְפִידִם; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר סִינָי. טז וַיִּסְעוּ, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיַּחֲנוּ, בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה. יז וַיִּסְעוּ, מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲצֵרֹת. יחוַיִּסְעוּ, מֵחֲצֵרֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּרִתְמָה. יט וַיִּסְעוּ, מֵרִתְמָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִמֹּן פָּרֶץ. כ וַיִּסְעוּ, מֵרִמֹּן פָּרֶץ; וַיַּחֲנוּ, בְּלִבְנָה. כא וַיִּסְעוּ, מִלִּבְנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּרִסָּה. כב וַיִּסְעוּ, מֵרִסָּה; וַיַּחֲנוּ, בִּקְהֵלָתָה. כג וַיִּסְעוּ, מִקְּהֵלָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּהַר-שָׁפֶר. כד וַיִּסְעוּ, מֵהַר-שָׁפֶר; וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה. כה וַיִּסְעוּ, מֵחֲרָדָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמַקְהֵלֹת. כו וַיִּסְעוּ, מִמַּקְהֵלֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָחַת. כז וַיִּסְעוּ, מִתָּחַת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָרַח. כח וַיִּסְעוּ, מִתָּרַח; וַיַּחֲנוּ, בְּמִתְקָה. כטוַיִּסְעוּ, מִמִּתְקָה; וַיַּחֲנוּ, בְּחַשְׁמֹנָה. ל וַיִּסְעוּ, מֵחַשְׁמֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּמֹסֵרוֹת. לא וַיִּסְעוּ, מִמֹּסֵרוֹת; וַיַּחֲנוּ, בִּבְנֵי יַעֲקָן. לב וַיִּסְעוּ, מִבְּנֵי יַעֲקָן; וַיַּחֲנוּ, בְּחֹר הַגִּדְגָּד. לג וַיִּסְעוּ, מֵחֹר הַגִּדְגָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּיָטְבָתָה. לד וַיִּסְעוּ, מִיָּטְבָתָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעַבְרֹנָה. לה וַיִּסְעוּ, מֵעַבְרֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. לו וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ. לזוַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. לח וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי יְהוָהוַיָּמָת שָׁם: בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. לט וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה, בְּמֹתוֹ, בְּהֹר הָהָר. {ס} מ וַיִּשְׁמַע, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַןבְּבֹא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מא וַיִּסְעוּ, מֵהֹר הָהָר; וַיַּחֲנוּ, בְּצַלְמֹנָה. מב וַיִּסְעוּ, מִצַּלְמֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּפוּנֹן. מגוַיִּסְעוּ, מִפּוּנֹן; וַיַּחֲנוּ, בְּאֹבֹת. מד וַיִּסְעוּ, מֵאֹבֹת; וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בִּגְבוּל מוֹאָב. מה וַיִּסְעוּ, מֵעִיִּים; וַיַּחֲנוּ, בְּדִיבֹן גָּד. מו וַיִּסְעוּ, מִדִּיבֹן גָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. מז וַיִּסְעוּ, מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה; וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים, לִפְנֵי נְבוֹ. מח וַיִּסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. מט וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב. {ס}
|
|
|
|
|
