בן ישיבה חרדי וגיוס, דמא דידך סומק טפי?

החרדיות הישראלית היום, לפחות זו הליטאית, פירושה אי שירות בצבא. אין זו רק תופעת לוואי של החרדיות או פועל יוצא, אלא זהו מקור החרדיות עצמה.
כל שאר המאפיינים של החברה החרדית בישראל הם תוצאה ישירה של אי השירות הזה. העדר היכולת לצאת לעבוד, העדר היכולת לרכוש השכלה גבוהה, והיווצרותו של לחץ חברתי כנגד רכישת השכלה כזו וכנגד עבודה. הסגירות הקיצונית. כל אלו הינם תוצאה של דבר אחד בלבד - קיומה של דחיית גיוס המחייבת הישארות בישיבה.

ממילא לדרוש מהחרדים לשרת בצבא, זה כמו לדרוש מהם לוותר על החרדיות עצמה.

בוגי

יופי של ניסוח (אגב, אנחנו מכירים מאיפשהו, וד"ל?), אבל בעניין הנימוק השלישי יש מקום להרחיב: שאלת הלגיטימיות של עצם קיום המדינה היא כבר די 'פאסה', וכעת עומדת בעיקר שאלת קבלת ההחלטות לגבי יציאה למלחמה ואופן ניהול המלחמה. מכיון שמדובר בדיני נפשות, שאין צורך להכביר מילים על חומרתם ההלכתית, הרי שהחלטה בהם חייבת להיות על פי ההלכה, שאם לא כן יש בהם חשש שפיכות דמים, על כל חומרתו; ואם בהוצאת ממון שלא עפ"י ההלכה (בבתי המשפט של המדינה) יש חוששים משום גזל, בקיפוח חיי אדם לא כש"כ. והרי ברור וידוע שההחלטות בעניין זה מתקבלות באינסטנציות שההלכה איננה נר לרגליהן, בלשון המעטה, (ובייחוד לפי בתפיסה החרדית, הרואה את הציונים כמי שאינם מהססים להתגרות בגויים וכו' רק בשל שיקולים של "כבוד לאומי" וכד' - אבל זה רק סניף קטן נוסף לעיקר הטענה).

זהו טיעון כבד-משקל, גם אם למחנה הדתי-ציוני יש תשובות כבדות-משקל משלו.

מצד שני, תמה אני על ווטו מיודענו, שמגלה בדרך כלל רוח ביקורתית מפוכחת וכאן נתפס ברטוריקה של החרדים-הירושלמים משכבר הימים ("המגזר הנמצא כאן ברגליו שלא מכוח המדינה ושאינו חפץ בשלטון הציוני, בהחלט מה לו ולצרה שהמיטה עליו הציונות?"). אתה באמת חושב שכל המאסות הגדולות הללו של יהודים חרדיים היו מגיעים הנה ללא הצלחת המפעל הציוני? ואתה באמת חושב שעולם התורה - שהוא בסיס החרדיות הישראלית- היה מתפתח פה גם תחת שלטון גויי, שהיה נוהג הרבה פחות רוחב-יד כלפי המגזר החרדי (ולא משנה כרגע אם רוחב היד הזה הוא מאונס או מרצון, ממניעים טהורים או ממניעים אינטרסנטיים)? ובוא נניח שלא היו ציונים, והרחרדים היו מגיעים הנה בהמוניהם לבדם (פשוט מגוחך, אבל בוא נניח); ובכן,אתה באמת חושב שהערבים היו מוכנים לסבול נוכחות יהודית מאסיבית בארץ גם ללא הציונים? ואתה באמת חושב שלא היו מתחילות פרגעות בהם? ואתה באמת חושב שהיהודים החרדים היו מוכנים לסבול זאת ולא היו מארגנים גופים של הגנה עצמית? ואולי אפילו היו מפתחים שאיפות לריבונות מדינית? ובכן, אתה באמת חושב שאך ורק הציונות היא מקור הסכסוך?

ושיהיה ברור: אני רחוק מלהיות ציוני-דוגמאטי עיוור וקנאי, המסנגר על הציונות בכל במה אפשרית וכנגד כל כתב אישום. יש לא מעט נקודות שבהן אני מצטרף לביקורת החרדית על הציונות. אבל יש להגן על האמת בטענות אמת, ולא בדמגוגיה מיתממת.


אידך גיסא

מועתק מחדרי חרדים:

קראתי את האשכול בקפידה, כיון שהשאלה הזו מציקה גם לי. אני מבקש לסכם את הטענות שהועלו, ולעמוד על שורשיהן.

מדוע באמת לא מתגייסים?

א. המדינה לא שלנו והיא לא מעניינת אותנו. היא אולי אפילו מטרד. - אבל זה לא נכון לגבי רובנו. עובדה שאנו מצביעים בבחירות, עובדה שאיננו עוזבים את הארץ.
יתכן שניתן להכין עמדה עקבית של מי שיכול להסביר מדוע הוא אינו בעד גיוס אבל בעד הצבעה בבחירות ולקיחת תקציבים, בתור אנוס שמציל מהפריץ. זה קו מקובל, למשל, ב"יתד נאמן".
אבל בליבי זה נראה חוסר יושר.
גם העובדה שמישהו כמו אמתער ניסה להציג את העמדה הזו אינה יכולה עדיין להצדיק אותה. וכפי שהעירו לו, ההצטדקות שהציג לוקה באי דיוקים היסטוריים, שלא לומר בעיות ערכיות.

ב. החרדים אינם מקבלים יחס זהה לחילונים, ולכן אינם חייבים אותן חובות.
טענה זו, שהמדפיס הציג בצורה שיטתית, עשתה עלי רושם, אבל איני סבור שזה נכון לגמרי.
כפי שכתבו אחרים, יש אוכלוסיות רבות שסובלות מיחס של איפה ואיפה. והן אינן פטורות מגיוס.
בדומה לכך, הטענה שהצבא עושה טעויות, לפעמים בגלל שיקולים פוליטיים, היא חשובה – אבל קשה לראות בה הצדקה לפטור גורף מגיוס. צבאות מתנהלים בצורה זו מאז ומעולם, ולא כל מצביא הצטיין בכישוריו ובהחלטות שאינן שגויות. זה חלק מהמחיר של החזקת צבא.

ג. הצבא אינו מתחשב בצרכים החרדיים. זו טענה של ממש. אמנם, אי אפשר ואין ראוי לצפות שבצבא יאפשרו לחייל החרדי לשמור שבת כפי שהוא רגיל בבית (יש משימות שעל גבול פיקוח נפש, ויש לעיין היטב כיצד יש לנהוג בהן), וכידוע במחנה פטורים, למשל, מנטילת ידים. ולכן, יש ללמוד את הנושא היטב כדי לברר את האסור ואת המותר. אך בינתיים, ברור שהצבא אינו מתחשב בדרך כלל בצרכים הדתיים. וזו טענה לגיטימית שאם מגייסים אדם, צריך לספק לו את צרכיו. זה מקובל, למשל, בצבא האמריקאי.
אך האם זה פוטר אותנו בינתיים מגיוס?

ד. החרדים עלולים להתקלקל בצבא. זו נראית לי טענת הטענות. אלא שהיא מעידה על משהו שלילי מאד אצלנו.
האם החינוך שלנו אינו מסוגל לפתח בחורי ישיבה שיחזיקו מעמד מול הפיתויים של העולם החילוני? האם זה חסרון של החינוך, של המתחנכים - או של משהו במערכת?
איני אוהב לחשוב על השאלות האלו, אבל אני סבור שעלינו להתמודד איתן.

ה. הצבא אינו זקוק לחרדים. זו טענה שנראית לי אמיתית. הצבא זקוק למתגייסים באיכות גבוהה, ולא לבשר תותחים. בעבר, הצבא נזקק לכל אדם, וגם שימש כאמצעי חינוכי (או "חינוכי") בידי קברניטי המדינה כדי להפוך את כל המתגייסים, מכל סוגי הרקע, ל"ישראלים".
יש להבדיל בין התיפקודים האלו. צריך צבא מתוחכם ויעיל, של אנשי מקצוע. גיוס המוני של בחורי ישיבות, שרובם באמת אינם עונים על צרכים אלו של הצבא, לא יביא תועלת.
אך כל עוד יש צורך בחיילים שיעמדו במחסומים ויבדקו מחבלים תוך סיכון עצמי, מה באמת יכול להיות הפטור לבחור ישיבה, כאשר בשעת מלחמת מצוה יוצאים הכל, כולל חתן מחדרו?

בסופו של חשבון, יש הבדל מהותי בין הטענה הראשונה לבין כל האחרות.
הטענה הראשונה קובעת שאין חובת גיוס. שאין חובת השתתפות עם היהודים המתגייסים, שיש איזה שהוא הבדל בינינו לבינם.
כל הטענות האחרות מודות שקיים חיוב להתגייס (משפטי, הלכתי?), אך מנסות לדחות אותו בטענות ותואנות שונות, מוצלחות פחות או יותר.

אני איני שבע רצון מאף אחת מהן.
אמנם, אני סבור, בה במידה, שניתן לתבוע מהצבא ומהרשויות המוסמכות שיבנו מערכות שמתאימות לחייל החרדי, במיוחד כיון שזו מדינה יהודית. ועוד ניתן לתבוע מן הצבא להתייעל ולבחון אם הוא באמת זקוק לגיוס המגזר החרדי לצרכי בטחון, או שאין זה אלא תירוץ שנועד לכרסם בדימוי של הציבור החרדי בציבור הרחב, או לפגוע בציבור בחורי הישיבות שבאמת לא כולם עמידים בפני הניסיונות הקשים שמציב העולם המודרני בכלל והצבא בפרט.


עד שנמצא תשובות לשאלות ובעיות אלו, עומדים לנגד עיני דברים ששמעתי מחבר (מזרחיסט, כמובן), דברים שכבר ציטטתי בפורום:

כל עוד אתם החרדים משתמטים מגיוס, ומסיכון חיים באופן שיטתי - אני מרגיש קרוב יותר לחילונים, כיון שיש בינינו ברית של דם.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני יקר,
אנא הוסף קישור ל"הפלייה השיטתית" עליה למדת מהמדפיס.

אידך (ועוד איך )

דווקא טיעונך שההלכה היא אשר עליה לקבוע בנושאי אובדן חיים (בהנחה שנסכים על חלוקה בין הסכלים והחכמים מקהל הרבנים), מסייע לדבריי. אותה ההלכה לו היתה שלטת, לא היתה מתגרה בערבים ולא היתה גוזלת מהם אדמות אלא מקפידה שזו תשולם בטבין ותקילין וגם היתה משאירה לערבים את ההנהגה הפוליטית עם מחלקות התברואה של העיריות (כמובן שהיתה גם מסדרת לובי יהודי בקרבה), כך שממשיכי דרך זו של הרב זוננפלד ופרופ' דה-האן (שלצורך הויכוח נניח שישנם עדיין) יכולים בהחלט לטעון שאין עליהם לשרת בצבא על בסיס ספקולטיבי שהערבים היו רודפים גם אותם ולא מנשקים אותם כמו שאת מוישע הירש.

תוקן על ידי - בוגיעלון - 16/02/2004 5:54:32