ציץ אליעזר ב' כ"ה
תלמידי חכמים בשמירת העיר וחומותיה.
גרסינן בבא בתרא (ד' ז' ע"ב): רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן אמר ר"ל רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב אספרם מחול ירביון וכו' אלא ה"ק אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון, וק"ו ומה חול שמועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כ"ש שמגינים עליהם. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל מ"ט לא תימא ליה מהא, אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח, ור"ל סבר לה כדדרש רבא. ואני חומה זו כנס"י ושרי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
והנה יש להבין מפני מה לא הסתפק רבי יוחנן בראית ר"ל מהפסוק של אספרם מחול, ומה הוסיף בלימודו מהפסוק של אני חומה.
בפשטות יש לומר מפני שבפסוק של אספרם לא נזכר דרש של תורה ות"ח כי אם רק מעשיהם של צדיקים ומוסב על מ"ש לעיל מיניה ולי מה יקרו רעיך עיין בתוס', אבל הקרא של אני חומה ושדי כמגדלות נדרש מפורש על תורה ות"ח.
וי"ל דנפ"מ בזה גם להלכה, דאי מפסוק של אספרם מכיון שלא נזכר דרש של תורה ות"ח. צריכים לפטור אפי' למי שאין תורתו אומנתו אם הוא רק בעל מעשים ומתחסד עם קונו, ולהכי קאמר לי' ר"י מקרא דאני חומה שנדרש על תורה ות"ח, למילף שפטרינן דווקא תלמידי חכמים שתורתן אומנתן, ולא הסתפק בלימוד מקרא דאספרם שאין משמעות שצריכים דווקא ת"ח.
ובחידושי רש"ש ראיתי שכותב שהנפ"מ בלימודים, דאי ילפינן מאני חומה משמע דתורה לחודא שומרת כחומה ואע"פ שאינו מפורסם במעשים טובים רק שלא יזלזל במצוה, משא"כ בקרא דר"ל.
וכדברי הרש"ש נראה שמוכח נמי כן מפירוש רבנן /רבנו/ גרשום בגמ', שבדברי ר"ל שאמר רבנן לא צריכא נטירותא כותב שתורה ומעשים טובים שלהם משמרין אותן, והיינו מפני שר"ל סובר דבעינן שיהא גם מפורסם במע"ט, ולהכי יליף מקרא דאספרם, ובדברי רבי יוחנן שיליף מאני חומה כותב זו תורה שמגינה על לומדיה כחומה שמגינה על אנשי העיר ואינו מזכיר גם מעשים טובים כדמזכיר בדברי ר"ל, והיינו מפני שרבי יוחנן סובר שתורה לבד שומרת כחומה אף שאינו מפורסם במע"ט.
ולפי"ז מכיון דקיי"ל בכל דוכתא דר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן, א"כ גם כאן הלכה כר' יוחנן ותורה לחודא שומרת כחומה ולא צריך שיהא גם מפורסם במע"ט, ובלבד שלא יזלזל במצות, וכנפסק ביו"ד (סי' רמ"ג סעי' ג') בתלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור. [והוא ביד רמה על ב"ב ובתשובת הרא"ש כלל ט"ו פרט ז' עיי"ש], ודון מינה, דאבל אם אינו מזלזל במצות ויש בו יראת שמים פטור אף שאינו מפורסם במע"ט, וכן משמע באמת גם מדברי הרמב"ם (בפ"ו מה' שכנים ה"ו) שפוסק שכל הדברים הצריכים לשמירת העיר אין לוקחין מתלמידי חכמים שאין תלמידי חכמים צריכים שמירה שהתורה שומרתן, ואינו מזכיר גם מעשים טובים, והיינו כנ"ל דפוסק כר"י שתורה לחודא שומרת כחומה, וכדברי הרמב"ם איתא נמי בחו"מ (סי' קס"ג סעי' ד').
ומה"ט יש לי מקום עיון בדברי תשובת מהר"ם אלשקר (סימן י"ט) שכותב בסוף התשובה, דבעינן שיהיה הת"ח בעל מעשה וחסיד כדכתיב כל קדושיו בידיך, דמכל הנ"ל הרי מוכח דכל שלא מזלזל במצות ויש בו יראת שמים פטור, דתורה לחודא משמרתו ולא בעינן שיהא גם בעל מעשה וחסיד, ואולי גם כוונת המהר"ם אלשקר היא למעט בעיקר שלא יהא עובר עבירות, וכמו שמסיים וכותב: אבל אם הוא צורבא מרבנן וסנו שומעניה הרי הוא כעם הארץ וגרוע ממנו, אבל כל זמן שהוא בעל מעשה ותורתו עיקר הרי הוא פטור. והיינו שכל זמן שלא סנו שומעניה הרי הוא נקרא בעל מעשה מכיון שתורתו עיקר ופטור.
והנה בב"מ (ד' ק"ח ע"א) ולהלן בב"ב (ד' ח' ע"א) איתא: אמר רב יהודה הכל לאגלי גפא [לשער חומות העיר להציב בהו דלתות. רש"י] אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא. ופירש"י בב"מ שם: לא צריכי נטירותא, תורתו משמרתו כדכתיב בשכבך תשמור עליך. ותמוה לי למה הוצרך רש"י להביא האי קרא דבשכבך תשמור עליך שלא נזכר בגמ', ולא הביא כלל הנך קראי דלעיל דאספרם, או אני חומה, שהוזכרו בהדיא בגמ' ב"ב הנ"ל על האי דינא גופא דרבנן לא צריכי נטירותא.
ונראה ליישב כזה, דהנה בשו"ת רדב"ז ח"ב (סי' תשנ"ב) נשאל על ענין השתתפות תלמידי חכמים בפריעת שכר שומרי השכונה, והשיב מהגמ' הנ"ל דהכל לאגלי גפי /גפא/ אבל רבנן לא צריכי נטירותא, שזה מוסכם ולא נפל בו מחלוקת, אבל כותב, שאם החכמים המה מהצועקים להעמיד שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא והבעלי בתים טוענין אין אנו צריכים שמירה אם לא יסייעו כולם, וכ"ש כשנתרבו הגניבות בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם, בכה"ג אין ספק שחייבים התלמידי חכמים לסייע עמהם. ודווקא כשהמלך או שר העיר מצוה להניח שומרים בכל שכונה ושכונה או שיצאו הם בעצמם לשמור על כל אחד לילו, אז פטורים החכמים דלא בעו נטירותא ופורעין הבעה"ב עליהם, ואם צריכים לשמור בעצמם יצאו הם ולא החכמים, דרבנן לא בני מיפק באכלוסא נינהו, אבל לא כשגם הם בעצמם תובעים עיי"ש.
למדנו מתשובה זו של הרדב"ז שכל זמן שהתלמידי חכמים אינם מן הצועקים לשמירה אזי המה פטורים לא רק משמירה מחשש שלא יבוא גנבים, אלא אפילו כשנמצאים כבר גנבים שבאים וצריכים לשמור שלא יגנבו ג"כ פטורים הת"ח ואינם חייבים לסייע לבעה"ב.
והנה בגמ' לא הוזכר הפסוקים של אספרם, ואני חומה, כי אם גבי דשורה, שהוא יציאת בנין חומת העיר, אבל לא גבי אגלי גפא, ורש"י שם בב"מ מפרש שאגלי גפא הוא לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר, ויש לומר דהיינו שני גוונא שמירה (א) דשורא. שהוא לבנין חומת העיר אפילו בשעת שלום שיהא מוכן לכל שעת פורעניות (ב) אגלי גפא, שהוא בשעה שיש כבר צבא שונאים מסביר לעיר וצריכים לגדור חומת העיר, כל הפרצים, ולהעמיד שעריה ולנועלם שלא יוכלו צבא השונאים להיכנס.
ולפי"ז יתיישבו דברי רש"י, די"ל דמהפסוקים של אספרם מחול ירבון, וביותר מהפסוק של אני חומה שאומר ר"י, ידעינן רק שרבנן לא צריכי נטירותא באופן של הסוג הא', שאינם צריכים לדאוג בשעת שלום לשמא יצטרכו לחומה, כי תורתן מגין עליהם כחול לים וכחומה לעיר והם בעצמם הנטורא קרתא, כדאיתא בירושלמי חגיגה (פ"א ה"ז), ובריש פתיחתא דמדרש איכא עיי"ש. ולכן הובאו הפסוקים האלה גבי דשורא וכנ"ל, אבל לא ידעינן מזה דלא צריכי נטירותא ופטירי גם מסוג השמירה של האופן הב' שרואים שלא היו נטורי קרתא ולא היו לעיר כחומה וכחול לים אלא צבא שונאים אורבים לעיר ליכנס, כאגלי גפא וכנ"ל, ולזה הוצרך רש"י להביא ע"ז שפטירי אפילו מסוג שמירה כזאת מלימוד אחר, והיינו מקרא דבשכבך תשמור עליך, שאף שהעיר אינה מוגנת אבל עליך תשמור התורה במיוחד. ולכן לא צריכי רבנן נטירותא אפילו בכה"ג.
ויש עדיין לברר, זה שרבנן פטורים משכר שמירה, אם הוא רק כשהשמירה היא לצרכי ממון או אף כשהשמירה היא גם לצרכי נפשות.
והנה בב"ב שם בד' ח' ע"א איתא: אמר רב פפא לשורא ולפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא. רש"י מפרש, לשורא לתיקון החומה, לפרשא פרש שהולך סביבות העיר לשומרה ולידע מה היא צריכה, לטרזינא שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער, ולפי"ז אין הוכחה על צרכי נפשות כי כל אלו הדברים יכולים להתפרש גם כצרכי ממון לבד, כמובן, כי הם נצרכים גם בזמן שלום, לשומרה מגנבים ולשקוד על תיקון העיר, וכן לשמור על הכלי זיין שזה צריכים תמיד.
אכן אבל בפי' רבנו גרשום מבאר הביאור של לפרשא שהוא שקונים סוסים לפרשים כדי שיצאו חוץ לעיר לעיין אם באו גייסות, וזה בודאי מיקרי כבר צרכי נפשות, וכן מפרש הביאור של טרזינא שהוא לצורך כלי זיין שנושאין אותן שומרי חומות העיר, ולפי מה שמפרש הביאור של לפרשא כנ"ל. ניתן גם זה להתפרש שכוונתו שהוא כדי שיהא להם כלי זיין לפרשא ללחום עם הגייסות שירצו להתפרץ לתוך חומות העיר, והיינו צרכי נפשות וא"כ לפירוש זה של רבנו גרשום מוכח מכאן דגם מה שצריכים לשמירה לצרכי נפשות ג"כ פטורים הת"ח מלתת.
וכן אף שממה שפירש"י בכאן אין הוכחה על צרכי נפשות, אבל ממה שמפרש בב"מ הנ"ל שלאגלי גפי /גפא/ הוא לסייע לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר, מוכח בהדיא שגם לצרכי נפשות פטורים דשלא יכנס צבא שונאים בודאי צרכי נפשות הוא.
וכזה שהת"ח פטורים אף אם צריכים לצרכי נפשות ראיתי בחידושי מהרש"א שכותב כן על הילפותא של ר"י מאני חומה, שלפי דרש זה יש ללמוד לפוטרם בין באו על עסקי ממון ובין באו על עסקי נפשות עיי"ש.
והכי מוכח נמי מלשון שו"ת הרא"ש (כלל ט"ו ענף ז') שכותב בסתמא: וכן כל מיני מסים שהציבור מטילין לבנין החומה ולהגפת הדלתות ושארי שמירת העיר אין ת"ח חייבים בהם כל עיקר, ומשמע מפשטות לשונו דפטורין כל עיקר אפילו ממה שצריכים לשמור לצרכי נפשות, וכן מוכח נמי מדברי הרמב"ם (בפ"ו מה' שכנים ה"ו) שכותב שכל הדברים שצריכין לשמירת העיר אין ת"ח צריכין שמירה שהתורה שומרתן, וכן בחו"מ (סי' קס"ג סעי' ד'), והסברא נמי מוכחת כן שפטורים בכל האופנים, דהא הרי הטעם שפטורים הוא מפני שת"ח לא צריכי נטירותא ותורתן משמרתן כמבואר בגמ' וברמב"ם ושו"ע שם וכן ביו"ד (סי' רמ"ג סעי' ב'), ואם משמרתן שלא יזוקו בממון. הרי מכ"ש שמשמרתן שלא יזוקו בנפשן.
ועי"ש עוד לענין פטור ממסים
