בן ישיבה חרדי וגיוס, דמא דידך סומק טפי?

כמעט כל מי ששרת בצבא ביחידה שאינה עילית הכיר חיילים שלא רצו לשרת. אלה נרדפים על ידי המערכת הצבאית - הם נשפטים למאסר ונענשים בצורות אחרות. במקרים שבהם לא מצליח הצבא להכריח אותם לאמר רוצה אני הם משוחררים. כך יכול הצבא לנהוג בחיילים שעמם הוא מתמודד כפרטים.

הדיון הזה מתחשב אך מעט בבעיות המעשיות של שירות החרדים בצבא. הבעיה העיקרית היא שהם כלל לא רוצים לשרת, ושיש להם עורף חברתי ופוליטי שתומך בהשתמטות. במצב הזה לא יכול הצבא להתמודד עם המוני המסרבים לשרת ועדיף לו שלא לגייס אותם כלל.

לדעתי יש בכל הדיון ארך-השנים וקצר-המוחין הזה על "מלחמת מצוה" ו"שבט לוי" ושאר-ירקות, מידה לא-מבוטלת של היתממות.
איש אינו יכול להתכחש לכך שהמתגייס לצבא אינו עושה זאת על מנת להגן על "עם ישראל" מ"יד צר הבא עליהם", אלא בעיקר להגן על "מדינת ישראל" מ"יד צר הבא עליה", כש"מדינת ישראל" היא גוף הכולל בתוכו פרטים רבים, מהם טובים כעצם קיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל, ומהם פחות ופחות חיוביים, כקיומה של ריבונות חילונית על ארץ ישראל, המבצעת מעשים רבים המנוגדים לרצון ה'. ולכן בעצם המתגייס לצבא משרת בזאת את המדינה, שברצותה מושיעה את ישראל מיד צר, וברצותה הופכת לו לצר. גם מילואימניק פשוט שמחלק מזון לבסיסים עושה בעצם את אותה הפעולה של לוחמי השייטת - השמירה על המדינה!

יתר על כן, הנושא היום אינו השמירה על הריבונות היהודית בארץ ישראל וקיומנו בה. כאשר היה זה הנושא, כמו במלחמת השחרור, רבים וטובים מבני-התורה התגייסו להגנת העם, ולדעתי במידה ויווצר איום מוחשי על קיומנו כעם חופשי בארץ-הקודש ישתתף רובו המכריע של העם במאבק. הבעיה היא שמדינת ישראל כרכה את עצמה עם עם ישראל כמייצגת בלעדית שלו, ואינה מאפשרת סוג של הזדהות עם הריבונות היהודית ללא הזדהות עם המדינה החילונית.
מכיון שצה"ל אינו מהווה הגנה לעם בארצו, ולא לריבונותנו כאן בארץ ("ושב מאחריך" וד"ל), אלא אך ורק הזרוע הכוחנית של המדינה שהכניסה עצמה לתוך נעליים גדולות למידתה של ריבונות ישראל בארצו, הרי ששירות בו אינו נושא לדיון כלל.

וצדק - תודה על הקפצת האשכול. [כנראה שיש גם הקפצות מועילות..]

גם לי כלרבים הציקה מאד סוגיה זו, וגם אני מאז שהגיעני הזימון הראשון לצבא חקרתי ודרשתי למצוא תשובה לשאלת האבסורד הנורא הזה, וכי דמך דידך סמיק טפי?. ואם לתמצת את התשובות שקיבלתי אז מפי ספרים וסופרים הרי שמסתבר כי
התשובה לשאלת אי גיוס חרדים לצבא, תלויה במי הוא השואל. אם השואל הינו אדם שאינו שומר תומ"צ, הרי שהתשובה היא מסגנון הדברים שהוזכרו. קלקול, אי התחשבות של הצבא בצרכי הדת, וכו'. ואם השואל הוא אדם האמון על ברכי האמונה בכוחה הסגולי של התורה, יהיה נוסח התשובה. "גם החרדים משרתים בדרכם הם". וכו'.

כמובן שגם לי כלרבים, לא סיפקו תשובות אלו מענה. אם בגלל שהן נראו לי טכניות משהו. או בגלל פירכות המציאות שהיו לי עליהן. לבד מהעובדה שעד כמי שהשיגה ידי, דעת התורה מחייבת שירות בצבא מטעמים שונים ואכ"מ.

היום דומני שאני מבין מדוע דעת מנהיגי הדור שוללת את השירות בצבא.

לשיטתם אזלו. - בניגוד לדעתו של זריחת עץ, איני סבור כי החרדיות עצמה היא אי הגיוס לצבא, אי גיוס שממנו נובעים, אי רכישת ההשכלה הגבוהה, ואי הרצון לעבוד בצורה מסודת, בקרב החרדים. על אף שמבחינה טכנית הדברים נכונים.

להיפך, אותה דעה שבשלה אין מקנים במסודות החינוך החרדיים לבנים ולו מינימום של השכלה כללית, ובשלה לא מעודדים [בלשון המעטה] רכישת השכלה גבוהה ובגרויות. ובשלה המוסכמות החברתיות כלבוש, וכדו' כה מקודשות. היא העומדת גם מאחורי אי הגיוס לצבא.

הדעה (שדומני שאחזו בה מרבית גדולי הדורות האורטודוכסיים [לבד מרבני הציונות הדתית] במאה השנים האחרונות.) כי האידאה התורנית ביחס לחיי היהודי, דורשת: הסתגר! עם שונים אל תתערב! לא ככל העמים בית ישראל! היא העומדת מאחורי החינוך השולל כמעט כל אפשרות למגע דעות עם העולם שבחוץ בכלל והעולם המערבי בפרט. שהרי אם האדם אינו בעל השכלה כללית ואקדמאית. וחיי הרוח והתרבות שלו הם תכני דת בלבד, ובנוסף לכך לבוש הוא שחורים ואינו משרת בצבא. כמעט בלתי אפשרי שיווצר קשר בינו לבין העולם שבחוץ. וגם אם יעבוד במשהו שאינו פנים שבטי, הרי שהמגע שלו עם החוץ לא יהיה מפגש תרבותי רוחני, וכזר ישאר.

לדעה זו ישנם סימוכין במקורות, [את חלקם פירטתי ב - http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?whichpage=2&topic_id=1040749] ולכן על אף שבאופן אישי אולי איני מזדהה עמה כ"כ. מקום להבנת הדברים יש כאן.

ואם אסכם זאת בקצרה: הסיבה שבשלה אין החרדים משרתים בצבא היא, כי האידאולוגיה החרדית על כל גווניה סבורה כי אל להם לבניה להגיע למפגש תרבותי רוחני עם כל מה ומי שמחוץ לה. ואל להם לבניה לקדש אלא את תכניה שלה בלבד.

חג שמח.

" כמו במלחמת השחרור, רבים וטובים מבני-התורה התגייסו להגנת העם, ולדעתי במידה ויווצר איום מוחשי על קיומנו כעם חופשי בארץ-הקודש ישתתף רובו המכריע של העם במאבק"

לא רבים מבני התורה. מעטים מאוד, יחידים, ומורדים .

בארבע שנים האחרונות המדינה הייתה ברגעים מאוד לא קלים. לא שמענו שום רב או מורה דרך שיורה לתלמידיו, לפחות אלה שבין כה לא לומדים, שיטו שכם ויצטרפו לאחיהם. בשיא הפיגועים , כשכל יומיים שמענו על התפוצצות, של נגמ"ש על חייליו, החרדים עסקו בכל הרצינות בשאלה הרת הגורל על מה חושבת ההודית כשעושים לה קרחת.

חסדאי,

יש כיום הרבה אנשים עם התנגדות אידיאולוגית לשירות בצבא, וחוץ ממיעוט קטן הם משרתים. האידיאולוגיה לא היתה משנה לולא היו החרדים מממשים אותה בסרוב מאורגן (או איום בסרוב מאורגן) לשרת.

יצחקומר.

פספסת את כוונתי. הדגשתי את ההבדל בין מלחמות של מדינת ישראל לבין איום על קיום ריבונות יהודית (!) בארץ ישראל.

יעקב

האיום הקיומי על המדינה ועלינו היושבים בארץ הזאת, לא נפסק לרגע אחד. ופעילות הצבא ועצם קיומו היא הערובה (בדרכי ההשתדלות) לקיומינו.

כך שבעצם אתה וחבריך היושבים בבתיכם ספונים, וחיים על חשבון דמם של אחרים המחרפים נפשם למען בטחונך, ולמען היכולת שלך לחיות חיים רגילים, וללמוד תורה, הנכם משתמטים מהחיוב הבסיסי של "לא תעמוד על דם ריעך" ומזה שכל מי שאינו מצטער עם הציבור, לא יראה בנחמה.

בשבוע שעבר ניתן פסק דין שדוחה את העתירות לביטול חוק טל.

דעתי כדעת חסדאי, אך עקב רהיטות הדברים אני מביא קטעים מתוך החוו"ד המנומקת של השופט חשין שבדעת מיעוט מול 8 שופטי עליון ביקש לבטל את החוק. את שאר מעשה האמן של המצדד בחיוב השופט ברק שהנמקתו גם היא פרוסה על מאות סעיפים ו-80 עמו' ניתן לקרא כאן [לחיצת ימין ושמירה בשם]

הטיעון שהובא בתחילת האשכול ותמך בו ווטו נראה לי מגוחך.
לומר כיום שהם באו בגבולי לפני 60 שנה ולכן איני משרת דומה לאומר שאינו מקיים את הכרעת המשנה ברורה מפני ש'סבא שלי היה לפני המשנה ברורה' ואין הכוונה לדון על המשל.
אין הגבלה על המחויבות הפשוטה להשתתף עם החברה בכך שהחברה הוקמה בהתיעצות עמי ובהסכמתי.
גם מי שאינו מרוצה מראש הממשלה אינו פטור מלשלם מסים.
זהו המשחק וזוהי המציאות כל עוד אינך קוסמופוליט וגם אם כן.
שמא נאמר שמדינת ארה"ב עושה עוול לאזרח בהענישה אותו על עבירה על חוקיה כיון שהוא בכלל היה מעדיף שהיא תהיה מושבה יפנית?
זהו אופיו של שלטון וכך בנויה כל חברה.

לגבי הטיעון כי החלטות כאלו צריכות להתקבל לאור ההלכה ולכן כל עוד שאין הדרג הבטחוני מורכב מראשי ישיבות לא נשרת, זהו אבסורד.
דומה שאין כתחום הצבאי כדי להמחיש שאין ההלכה משמשת כיועץ מקצועי, יש אמנם הגבלות הלכתיות על כל תחום אך ברור שבמדינת הלכה אופטימלית הקבינט יהיה מורכב אך ורק מאנשי בטחון שיעשו גם טעויות וגם הטעיות, כלום כל עוד שההחלטות אינם מושלמות או אף פחות אין הפרט מחויב?
אם כן מתי כן? מאיר

מאיר,

איני יודע היכן אתה חי!

הנך כותב: "אין הגבלה על המחויבות הפשוטה להשתתף עם החברה בכך שהחברה הוקמה בהתיעצות עמי ובהסכמתי" ובזה טענת לעומת מה שכתבתי בעמוד הראשון.

אני מדבר על בני הישוב הישן הקשור לעדה החרדית שזו חברה עצמאית מקדמת דנא עד היום הזה, "בהתיעצות עמי ובהסכמתי"? אתמהה! אדרבה, על אפי ועל חמתי. גם בארה"ב ישנו חוק שבאיזה אופן שהוא ניתן להתנער מהמחויבות האזרחית [וגם מפסידים הזכויות] וכאן איך שאומרים בירושלים הגיע בן גוריון לבש מכנסי קהאקי קצרים והחליט עבורי איך לנהל את החיים!