בן ישיבה חרדי וגיוס, דמא דידך סומק טפי?

צענע

הפוליטיקאים היו רק דוגמה. הכלל הוא שהרגשת הערכה גדולה כפי ששידר מיימוני מגיעה למי שעושה משהו חריג, לא על הליכה בתלם. העובדה שאדם משלם מיסיו בהתאם לאוירה ולחוק בסביבתו או מתגייס בהתאם להם אינה סיבה אוטומאטית להעריכו, כשם שהיות אדם תלמיד ישיבה אינה סיבה אוטומאטית לכך. איתי בצבא היו כמה וכמה שאינם נושא מיוחד להערכה וכבוד, וגם בישיבה היו כאלו. האחוזים די דומים....

"הכלל הוא שהרגשת הערכה גדולה כפי ששידר מיימוני מגיעה למי שעושה משהו חריג, לא על הליכה בתלם. העובדה שאדם משלם מיסיו בהתאם לאוירה ולחוק בסביבתו או מתגייס בהתאם להם אינה סיבה אוטומאטית להעריכו, כשם שהיות אדם תלמיד ישיבה אינה סיבה אוטומאטית לכך."
 
לקרוא ולא להאמין.

אתה משווה תשלום מסים או ישיבה בישיבה להליכה לצבא?

אדם שהולך לצבא (גם אם הוא הולך בתלם)ומוכן בכל רגע להקריב את חייו כדי שאתה תוכל לשבת בשקט ולהקליד ממש עכשו- ראוי לקצת יותר כבוד והערכה שלך .
(ואיזה הולך בתלם-האחוז של המשתמטים הולך  ועולה ולכן הליכה לצבא היום היא כבר לא הליכה בתלם מה שאין כן הליכה לישיבה או תשלום מסים)

צענע

קראי והאמיני

1. הערכה הינה בגין תכונות אישיות ומאמצים אישיים ולכן אם נובעים מחוק ותלם ההערכה מוגבלת. גם אם יש סכנת חיים. כתבתי לך שאני מכיר כמה מעמיתי בצבא המקריבים חייהם בגאון (ביחידה קרבית) והינם חלאת אדם. אין צורך ואי אפשר להעריך אותם (בשונה מלהכיר טובה).
2. גם אם אחוז השתמטות גבוה יחסית (לא בדקתי אבל לא הגיוני יותר מ 10% ללא חרדים), עדיין התלם הוא הגיוס. וגם החוק.
3. מעניין מה קשה יותר – לשרת בצבא או לדון עצמך ומשפחתך לחיי עוני קיצוני (ויש כאלו). חושבני שרוב האנשים היו בוחרים שצבא. שוב – לא כל תלמיד ישיבה ראוי להערכה על כך, ולא רק בגלל שרובם אינם בעוני קיצוני אלא בגלל שגם הם הולכים בתלם

.


בשנותי, הכרתי לא מעט אנשים שחירפו נפשם למות, למען הגנה על עמם וערי אלוקיהם.

הכרתי גם לא מעט שהלכו לאהלה של תורה.


מהקבוצה הראשונה, איבדתי כמה חברים. הם חירפו נפשם במובן הבסיסי ביותר של המלה, ולא תמיד חזרו לביתם.

נפקד מהם יותר מאיש אחד.


אף אחד מחברי שהמיתו עצמם באהלה של תורה, לא מתו. לא נפקד מהם איש.

... ואידך פירושא הוא.