הציבור החרדי אין לו שום בעיה עקרונית עם גיוס לצבא.
אם זה היה באמת מותאם לצרכיו,היה מה לדבר.
ומותאם לצרכיו,זה גם אומר שלא יקחו בחורים בשנות הישיבה שלהם במשך 3 שנים,היה מקום לדבר על שנים מאוחרות יותר.
אבל,כאשר המדינה כולה מציגה תדמית של עוינות,הרבנים מאבדים את האימון שלהם בשלטונות,שאכן יהיה ניתן להגיע להסדר אמיתי.
לפני זמן,היה הוראה שאסור לחילים דתים לצאת כשזמרות שרות,אז אם זה היחס של המדינה לחילים הדתים שמקיזים את דמם למען המדינה,מה יש לצפות ממנה.
תוקן על ידי סגסג ב- 07/11/2010 18:35:39
נשלח ב-7/11/2010 19:01
מישאחזו כתב:
אני מוצא את עצמי נכנס לוויכוח האינסופי הזה סתם כדי להשחיל הערה.
איך אדם אומר אמירות כמו:
"אף אחד לא באמת דורש מהחרדים להתגייס בגלל הצורך הצבאי של מחסור בחיילים ושגיוסם יהיה באמת שינוי משמעותי בהגנה על המדינה."
כשאין לו מושג ירוק במצבת כח האדם בצבא.
אין לו מושג מה המצב היום? מה היה המצב אתמול? מה התחזית למצב מחר?
באילו חילות יש חוסר? באילו חילות יש עודף?
לפני שנים רבות הגעתי להתגיס מעט אחרי גיל 20, והרופאה בסיכום פרופיל נחרדה מהזקן שלי, ולחשה לרופא מתלמד 'צריך לראות איך לשחרר אותו', ותקעו לי פרופיל 37 ללא כל סבה, בצירוף מכתב שכשיזדקקו לי יקראו לי.
בנוסף.
לפני כעשור כשאהוד ברק כיו"ר האופוזיציה דרש לגיס את הבחורי ישיבות הזדמנתי לביכנ"ס דתל"י, והתבקשתי לדרוש.
ולפני הדרשה ראיתי שהציבור הכולל גם כמה נכי צה"ל וכמה הורים שכולים מדברים על המלחמה והצבא של פרשת השבוע דאז פרשת מטות.
ובנאומי ספרתי על 4 מי האיש וכו' ילך וישוב וכו', והתמקדתי באחרון על הירא מעבירות שבידו. הוספתי על כי יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, וסיפרתי על פרשת השבוע שכולם חזרו בריאים ושלמים, וכשהציבור היה פעור פה סימתי במשפט המחץ 'כמה הייתי רוצה להתגיס לכזה צבא'
מאז דרשתי הרבה מאד באותו ביכנ"ס, אך לא הוזקקתי יותר לנושא.
הציבור החרדי אין לו שום בעיה עקרונית עם גיוס לצבא.
ועל כך נאמר: "להלכה, אין הבדל בין להלכה לבין למעשה, אבל למעשה יש".
נשלח ב-7/11/2010 23:27
אודה למי מהמנהלים אם יוכל למחוק את הפוסט שלי למעלה, לא יודע למה אי אפשר לערוך הודעות בצורה נורמלית בהיידפארק. לוגיקה:
1.שחרור בגלל זקן הוא דבר רווח.לא שמעתי על חייל אחד עם זקן שגוייס לשירות מלא.כולם יצאו על סעיף נפשי.(דני מט משל)
2.אין ספק שיכולותיך הרטוריות האגדיות מוכיחות את צדקת דרכך. אמליץ לגייס אותך על מנת לתת את אותן דרשות פוערות פה במסגד שבשייח-רדואן.
3.העובדה שהוזמנת לדרוש שוב ושוב באותו בית כנסת סותמת את הגולל על הוויכוח.
מי יתן ויום אחד נהיה ראויים לכך שתרצה להתגייס להלחם לצדנו. בנתיים נאלץ לחלק את הצלשים והעיטורים לשאינם יראים מהעוונות שבידם. או לאמותיהם.
נשלח ב-8/11/2010 09:44
נוסיף לך עוד סיפור, ולצערי אינני בטוח בפרטי השמות, ע"כ אצפה לעזרת חכמי הפורום. מעשה במשכילים שערכו הצגה על מלחמה יהודית, התאספו המוני חיילים בשאגות קרב ובצהלות מלחמה, וקם הכהן ואמר מי האיש אשר וכו' ופרשו מעט, וכך פרשו הנשואים הטריים קוני הדירות טרם חנוכתם ונוטעי הפרדסים הטריים, אך רוב ניכר של הציבור נשאר. הוסיף הכהן ואמר מי האיש הירא וכו', ופרשו כולם מלבד שני רבנים זקנים. התחיל ויכוח בין הרבנים למי יש את הכבוד לירות ראשון, והסתיימה ההצגה. וכשספרו לחפץ חיים על ההצגה, נענה ואמר, 'רק שכחו להוסיף שהרבנים נצחו'
זכרו ידידי, כאשר הכל היה כהלכה איש לא מת במלחמה! ובהתאם לכך לא היה צורך בצל"שים הניתנים על סיכון אישי!
נשלח ב-8/11/2010 10:00
אז כיום ,כאשר לא הכל כהלכה, זאת לא הבעיה שלך.שילכו וימותו. שיקראו לך כשיכשירו את המטבח בכשרות "שארית".
אני מקווה שמצאת מה לא היה כהלכה בישיבה של רבי אלחנן וסרמן.כדאי שנדע.
נשלח ב-8/11/2010 10:04
לוגיקה אף אחד לא מת במלחמה? הרי מדובר עד ששית? ומי שספר את המעשה הזה לא היה בחייו בצבא, בטח 'ישחקו הנערים לפנינו' היה חבורעס ולא חבורות.
נשלח ב-8/11/2010 10:53
לוגיקה מה שמסקרן אותי איך אתה-לפי מה שכתבת- בוחר ניק בשם לוגיקה?
נשלח ב-8/11/2010 12:39
בכל מקרה לאור הצריך עיון שאמרתי בראש הדף, הגיע הזמן לנאה מקיים.
נשלח ב-8/11/2010 13:03
[בע"ב,
נדמה לי שבדבריו לעיל ("כאשר הכל היה כהלכה איש לא מת במלחמה") הוא כיוון לכך שגם בצד השני נשארו להילחם רק שני רבנים זקנים...]
נשלח ב-8/11/2010 14:11
מישאחזו, אתה נשמע די כועס, אבל אני לא כך מבין למה. הרי אין לך מושג מי אני ומה עשיתי בחיי, אז למה אתה מסיק שלא שירתתי בצבא? מבחינתך יכול להיות שאני ראש אכ"א בכבודו ובעצמו! אני העלתי שאלה הלכתית שעלתה לי, וקיוויתי שהאנשים הרציינים שבפורום ידונו עליו בצורה רצינית.
נניח שזה באמת היה המצב, האם היית נותן פטור לכל בני הישיבות? זה מה ששאלתי.
נדב, לגבי התרצנות- אני מסכים לגמרי, אבל זה לאו דווקא אומר שכיום אין לזה סיבה הלכתית. לגבי הסוגיא שם- קודם כל בפשטות הסוגיא כן מדברת על תקנות הציבור, שבהם תלמידי החכמים חייבים לגמרי, חוץ מדברים מסוימים שפטרו אותם (כגון האוכלוזא בגלל כבודם והנטירותא- בגלל הדרשות שם). מהסוגיא שם אין ללמוד על כל עניין חיוב מצווה, כי כלל לא מדובר שם על מצוות.
ולכן אם נגיד שהסיבה ללכת לצבא אינו קשור בכלל למצווה כלשהיא, אלא בגלל השתתפות בצורך של עצמך- אז אכן יש חיוב להתגייס. (כדברי רש"י שם: "אפילו מרבנן-שהכל צרכים למים"). אבל כלפי אלו שטוענים שיש מצווה להגייס, אז באמת יהיה פטור.
חשבתי שיהיה ניתן לדון על השאלה הזאת כמו על יתר השאלות, אבל אני מבין שזה נושא רגיש מדי (בצדק) אצל הרבה אנשים, ולכן אני אשאל את השאלה בצורה שונה- מה המקום שהקהל צריך "לפעול" במקום הת"ח, והאם מותר לתלמידי חכמים לדרוש מהקהל לעשות זאת. (בלי התייחסות לשאלת הצבא)
נשלח ב-8/11/2010 15:01
קוצו_של_י כתב:
...
האם בכל זאת יש חיוב על כולם להתגייס? הרי נניח שהחיוב הזה הוא נכון בצורה הגורפת ביותר שמציגים אותו, למה אין כאן עניין של "היו לפניו עשיית מצווה ותלמוד תורה, אם אפשר למצווה להעשות על ידי אחרים- לא יפסיק תלמודו" (הלכות תלמוד תורה).
הרי אף אחד לא באמת דורש מהחרדים להתגייס בגלל הצורך הצבאי של מחסור בחיילים ושגיוסם יהיה באמת שינוי משמעותי בהגנה על ...
.
דומני שאתה מתבלבל בהבנתך את הרמב"ם.
מצוות לימוד תורה מוטלת על היחיד. החובה לצאת למלחמת מצווה, מוטלת על המלך, על הציבור כולו. הרמב"ם מגדיר מהי מלחמת מצווה, ואחת המלחמות המוגדרת כך היא "עזרת ישראל מידי צר".
המלחמת מצווה, המלך כופה על כולם לצאת.
כמובן, מי שהמלך משחרר אותו מחובתו, או אינו כופה עליו - זו זכותו של המלך. אבל השיקול שהמצווה יכולה להיעשות על ידי אחרים, כפי שהבאת לעיל - כלל אינו רלבנטי. שיקול זה שייך רק במצווה פרטית, לא בדבר שמוטל על הציבור.
על כן אם השלטון דורש ממישהו להתגייס, אין הוא יכול להתחמק בטענה שאחרים כבר מתגייסים. רק מי שפטר אותו המלך מגיוס, יכול לעשות כן. ויש לומר כי מי שנפטר משירות צבאי כדי שיישב וילמד תורה, ואינו עושה כן, אלא גולש בפורומים או משחק באישקוקי, גדול עוונו עד מאד.
נשלח ב-8/11/2010 16:00
לא הבנתי, לדבריך העוסק בת"ת פטור ממצוות (שאחרים יעשו במקומו) אבל בשאר דברים שאחרים יכולים לעשות במקומו חייב? מה הסברה? נדמה לי שעל כרחך תגיע לסוג החילוקים שעשיתי בין מצווה כלפי שמיא לחיובים שהם בעמקו של דבר "חיובי חו"מ" במובן שתארתי לעיל.
ושוב אני טוען שלפחות בסיטואציה של עזרה מיד צר שבא עליהם יש לפחות את חיוב החו"מ הנ"ל ולמאי נפק"מ אם יש בזה גם "מצווה"? נראה כאילו אתה סובר שהיות הדבר "מצווה" מעביר אותו מהחו"מ ליו"ד או משהו כזה, כאילו בטלה החובה שלי כלפי השני כשיש לי גם חובה כלפי שמיא. בעיני זה מוזר.
