מה שאלוהים לא יכול

טוען שתפלה לשינוי מין העובר הוא כמו תפלה שאבריא ממחלתי, וכפי שהגדיר את זה שהם שינוי בחוקי הפיזיקה ולא בחוקי הלוגיקה.

לא מדוייק, מחלה מתרפאה בדרך הטבע, אם באופן טבעי אם על ידי רפואות. בעוד שעובר לא יתחלף בדרך הטבע, ואין "כדורים להחלפת העובר". וביותר לפי דברי הגמרא שאיש מזריע תחילה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. אם כן בקשה להתהפכות העובר להבא דורשת שינויים למפרע גם בחוק הגיון. אבל כשמתפלל שיבריא ממחלה, אינו מצריך שיתהפכו העובדות שכביכול לא היה חולה מלכתחילה, אלא גם אם הוא חולה הוא מתפלל שהמצב ישתנה מכאן ולהבא ויבריא.

לכן אמרו במשנה שאם אשתו מעוברת ומתפלל על התהפכות העובר הרי זו תפלת שוא, כי הוא רוצה שאם הבעל הזריע תחילה יתהפך העובדה ויהיה שהאשה הזריעה תחילה.

ועל זה מקשה הגמרא שאצל לאה זה התהפך, דאמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה נהפכה לבת. קושיית הגמרא אינו שמצאנו שלאה התפללה על זה, כי אם כן מה תירץ אין מזכירין מעשה נסים, הרי הקושיא היתה איך התפללה לאה. אבל האמת היא שרב לא אמר שלאה התפללה, הוא אמר שלאה 'דנה דין בעצמה' כלומר הסתובבה עם רגשות קשות, וקוותה שזה יהיה נקבה. קושיית הגמרא היא ממה שאמר רב מיד נהפכה לבת, מזה הקשה שלפי דברי רב יתכן אפשרות להתהפכות העובר. ומתרץ אין מזכירין מעשה נסים, (להביא ראיה ממנו – רש"י).

לפי התירוץ הזה אכן אין להתפלל כלל על התהפכות העובר וזה לא שונה ממי שמתפלל על קול צווחה שזה לא יהיה בתוך ביתו. בשניהם הוא דורש שינויים בחוקי הלוגיקה.

(אכן לפי זה יש לדון בדברי רב מהיכן ידע שזה היה זכר שהתהפך לנקבה, אולי זה היה נקבה מלכתחילה. במדרש תנחומא מביא ראיה מדכתיב ואחר בלשון זכר ולא ואחרת, ובמהרש"א ציין שמדברי הגמרא לא משמע כן. ויש לדייק ממדברי הגמרא שאמרו מיד נהפכה לבת שנאמר ותקרא שמה דינה, משמע שדייק כן מדכתיב ותקרא שמה דינה. יתכן שכונת הגמרא שאם זה היה מתחילה נקבה לא היתה לאה קוראת לה דינה, כי היא לא קשורה לדין כי ממילא היתה נקבה, אבל אם זה היה זכר ורק משום הדין התהפך לנקבה, לכן נקראת דינה על שם הדין)

לפי התירוץ השני בגמרא שזה לא היה נס, אלא ששניהם הזריעו בבת אחת, ואז עד ארבעים יום העובר אינו מוגדר. אם כן עד ארבעים יום מותר להתפלל שתלד אשתי זכר, למרות שהוא לא יודע אם הזריעו ביחד או לא, כיון שיש אפשרות שהיה כך אין זה תפילת שוא.

ויש לציין שבמדרש תנחומא מביא חולק על שיטת משנתינו: רב הונא בשם רבי יוסי אף על פי ששנינו הרי זה תפלת שוא, אינו כן, אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר, לפי שאין קשה לפני הקדוש ברוך לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות.  ומביא ראיה מלאה שהתרעמה על הקב"ה שלא תהא רחל פחות מן השפחות 'ומיד שמע הקב"ה תפלתה ונהפך העובר'.

שימו לב שהמדרש תנחומא שסבר שמותר להתפלל אכן כתב שלאה התפללה, אבל לשיטת הגמרא לאה לא התפללה ורק דנה דין בעצמה, כמו שכתבתי.

כמו כן בירושלמי אמרו שרק ביושבת על המשבר אסור אבל קודם לזה מותר להתפלל, ומביא ראיה מרחל 'שהתפללה'.

*********

אם דברי נכונים, לפי משפט הסיום של המחבר, משפט הסיום שלי צריך להיות:

בהקדם בקשת סליחה מאניני הטעם המכובדים: "בזה נשתבש מחבר הספר שמפני בורותו בדברי הגמרא לא ירד לסוף ההבדל שבין שינוי חוקי הפיזיקה לשינוי חוקי הלוגיקה, ומתוך כך לא הבין כלל את המשנה והסוגיא בגמרא..."

********

המציאו לדעתך, ברור שיהיה מי שיטען שקבלו כך במסורת. ועוד שאני לא בטוח שזה הומצא לתרץ את השאלה הזאת. אני לא מתמצא כל כך במקורות הביטוי נהמא דכיסופא כך שאני לא יכול להכריע בזה.

אבל גם אם המציאו, האם כל התאוריות למיניהם לא הומצאו.

מה שכתבת לגבי שכר ועונש

אני לא נמצא בבית דין של מעלה, ואני ל יודע איך דנים שם, כמה עוברים וכמה לא,

למשל יתכן חילוני שבעיניך הוא הולך לגיהום ויתכן כשגיע למלעה ידונו אותו כתינוק שנשבה, ותפקידו בעולם בכלל היה משהו אחר.

אבל גם אם נניח שרובם לא עוברים את המבחן, אם המטרה היתה להציל את האוכלים מנהמא דכיסופא. המשקל שיהיו אנשים מעטים שלא יאכלו נהמא דכיסופא מכריע על מה שהרבה אנשים ילכו לגיהונם במקום לאכול נהמא דכיסופא

תוקן על ידי שלוםטוב ב- 30/05/2017 05:30:03

תוקן על ידי שלוםטוב ב- 30/05/2017 05:29:25

אני מבין את כוונת הכתובים כי האל אינו יכול לראות הרע – היינו לראות הרע ולהישאר אדיש לכך, ואדישות כזו היא רעה ובלתי-מוסרית כשלעצמה כמ"ש כל שבידו למחות וכו'.

ב.      ב. מ"ש 'ירוק11': לגבי לאה, זו אכן שאלה נכונה, מדוע ללאה היה מותר להתפלל שיעשה לה נס, אבל השאלה הזאת כשלעצמה לא חזקה כל כך. ראשית, לאה היתה לפני מתן תורה, שנית - אין מביאים ראיה ממה שעשתה, אולי עשתה באמת שלא כדין? עכ"ל.

איני מבין דבריו מה זה שייך למתן תורה, וכי הדין דאין צועקין על לשעבר נלמד מאיזה פסוק? אני הבנתי קושיית הש"ס ולא מהני רחמי, היינו כלומר איך שנינו היתה אשתו מעוברת וכו', והרי מצינו שנתפללה לאה על עניין כזה. ואיני יודע האיך שייך לפרש הקושיא בעניין אחר – וכי מבין מישהו הקושיא כאילו בא הש"ס להוכיח דאפשר שתועיל תפילה להפך מין העובר? הרי בעלי הש"ס ודאי האמינו בקריעת ים סוף כפשוטה, וא"כ וכי צריכים הם להוכחה שיש בכוח הקב"ה להפך מין העובר.

ג.       ג. לגבי המחלוקת בין 'ירוק11' ל'שלוםטוב' אם "רוב האנשים נכשלים במבחן החיים" או לא, לכאורה זוהי עצמה המחלוקת הישנה בין ב"ש לב"ה אם טוב לו שלא נברא משנברא או לא, וידוע מה נפסק. ועל טענות 'ירוק11' בעניין זה עלה בדעתי כעת להוסיף ממ"ש הפילוסוף דייוויד יום בספרו הנורא 'דיאלוגים על הדת הטבעית', כי עינינו הרואות, בעולם הזה לפחות, שיותר הרבה לפי ערך יש לאדם צער ועוגמת נפש מיסורים הבאים עליו ממה שהוא נהנה ומתענג בהנאות שזוכה להן.

וז"ל שם עמ' 129: כל טובות החיים כולן יחד לא יעשו אדם למאושר מאד אך כל הרעות יחד יעשו אותו לאומלל באמת וכו', עכ"ל, והאריך, ע"ש. ולפ"ז א"כ וכי לא יצא הפסדו בשכרו בצער גיהנום לעומת תענוג גן עדן... אולי אמנם כתב כן בהיותו נוצרי, כי בעד תענוג גן עדן המוסלמי שציפו לו המועתזילה בודאי הכל כדאי. ואעתיק אפס-קצהו ממ"ש בספרי מדברי הפילוסוף האשערי אל-ג'ויני, בהלעיגו על עניין נהמא דכיסופא – ובכמה טרחות עלה בידי להשיג ספרו דרך ארה"ב, אחר שהמו"ל הלבנוני כתב לי במייל מנומס כי החוק בארצו אוסר עליו לשלוח דואר לישראל... וזה אפס-קצהו ממה שהבאתי בספרי, עמ' 54 הערה 98: "הרי ידוע כי לו היה מלך בזמננו אנו גומל לאדם חסד, מכבדו במעונו, נותן לו מענק נדיב, מעלהו לדרגה גבוהה, ובמקביל היה שוכר משרת-בית ומשלם לו את משכורתו לאחר שהלה כילה את זיעת אפיו ונשחק בעבודת-כפיים, מי מהם אשר קיבל את חסד המלך, נידון יותר, בצדק, כבר-מזל, נכבד ונחשב... אנו מוסיפים כאן: מוזר ביותר מצידם לסבור כי להפקיר אדם שאינו מאמין לאבדון, הוא טוב יותר עבורו מלגמול לו חסד. לא יתכן עיוורון גדול מזה. ישמרנו אלוהים מכופרים!" ע"כ הבאתי בספרי שם מדברי אל-ג'ויני, אשר תירגמתי מן התרגום האנגלי. ואח"כ הבאתי שם מדברי אלגאזאלי, והוצרכתי לתרגמו במו-ידי מן הערבי כי אין לו אפילו תרגום אנגלי. והאריך שם בגנות סברת נהמא דכיסופא, ע"ש בספרי; והא לך אפס-קצהו בלשונו הזהב: "התשובה, כי בקשת המחסה באלוהים מדעת יגיע לכלל היהירות על האל יתעלה, וההתנשאות על אפשרות חסדו, והנחת התענוג ביציאה מטובתו המוקדמת – יותר ראויה מבקשת המחסה באלוהים מן השטן! [...] ישמרנו אלוהים מן ההיתלשות מטבע השכל לגמרי. ואם הדברים על זה הדרך, ייטיב יותר אם ישאל מן האל יתעלה לתת להלה בינה, אולי ירצהו, ולא יתעסק בוויכוחים עימו". עכ"ל. מי יוכל להעלות כאן תמונת אלגאזאלי, מן הערך בוויקיפדיה או ממקום אחר. איזו הדרת פנים! כולו אומר קדושה ויראת שמיים. ומה הפלא? כשלומדים כל יום מוסר וספרי יראים וחיים בידיעת השכר המובטח בגן עדן המוסלמי, מה התימה שמגיעים לכאלו מדריגות.

תוקן על ידי ירוק11 ב- 30/05/2017 09:21:25

על הטענה על אלו שנכשלו שיצא שכרם בהפסידם.

נכון שמי שנכשל נוח לו שלא היה נברא בככל ויאכל גן עדם בחינם, מלאכול גיהונם בדין.

אבל אנחנו צריכים להסתכל על מטרת הבריאה
אם מטרת הבריאה היא שמי שלא רוצה לאכול בחינם, יוכל להשיג את האוכל בשכר.
 זה מכריע את הכף לטובתם נגד אלו שנכשלים.

ואם שה' הוא טוב ומדרכו להיטיב, ואיך לא מסתכל על הרוב שנכשלים,
 זה לא שאלה, כי יראת שמים נתונה לבחירתו של אדם, והוא הוא מי שבחר לסטות מן הדרך ולהכשל, בכוחו לעבר את המבחן, 

 ולפי אמונתי ה' לא נותן נסיונות שלא יכולים לעמוד בהם. זה אומר שכולם עומדים במבחן שהם יכולם להצליח בזה, ואלו שבוחרים שלא להצליח זה בחירה אישית

כתבתי לפי אמונתי, כי תיקף תגיד שזה תירות לתרץ את הנהמא דכיסופא.
אבל זה לא נכון זה 'הומצא' כדי לחזק את הנבחנים שלא יתיאשו כשרואים לפניהם נסיון גדול.

בכל אופן בכללי אין פסול בלהמציא תירוץ ליישב תירוץ ... וכו' וכו'
 וכי כל התאוריות למיניהם לא הולכים בדרך זה, מניחים תיאוריה, מקשים על זה, משנים קצת את התאוריה, ומפתחים תיאוריות נוספות, ושוב מקשים, ושוב מוסיפים תיאוריה חדשה לצד אלו הישנות, עד שבסוף אנחנו מגיעים למסקנא

נהמה דכיסופא אינה השערה, זה עובדה שכל אחד מודה בזה, שאדם מעדיף לקבל אוכל  תמורת עבודה מלקבל אוכל חינם. כמובן שאת ההתרגלות הבושה ווהרגשה הלא טובה יורדת, אבל על זה כבר כתבתי לך (שוב תיאוריה) שבעולם הבא אין התרגלות.

התאוריה היא רק, שבריאת העולם היתה משום שלא יאכלו נהמא דכיסופא, ועל זה הקשית שהאנושות נעמדת בפני דבר רע יותר מנהמא דכיסופא, שיאכלו גיהנום בלי כיסופא.
על זה נתתי לך תשובה (שוב תיאוריה, אם אתה רוצה) שה' לא נותן נסיון לאדם שאינו יכול לעמוד בה.

תוקן על ידי שלוםטוב ב- 30/05/2017 17:50:33