לירוק
תפסיק עם התירוצים המצחיקים [שבאו לעולם עקב הצורך לתרץ] על הגביל את עצמו
אני לא רואה שום פסול בלתרץ, כל הטכנולוגיה שאתה רואה לעיניך באים כתוצאה מתירוצים. ההנחה שאי אפשר לעבור את מהירות האור, לא הגיעה מאיזשהו הוכחה. איינשטיין קבע 'שכנראה' אי אפשר לעבור את מהירות האור, כי היה צריך להמציא תירוץ למה האור לא מתקדם במהירות יותר גדולה. בסוף הוכיח שזה אכן כך, אבל כשהתחיל זה היה המצאת תירוץ מצחיק עקב הצורך לתרץ למה האור רץ במהירות הקבועה שלו.
אני לא אומר שאם תירצתי זה כבר הוכחה שנכון מה שאמרתי. אבל אני מגיע מנקודה אחרת, זה לא אני שאמרתי שיש א-להים ואני מנסה לתרץ את זה, קיבלתי במסורת שיש א-לוהים, אלא שיש קושיות על זה ואותם אני מתרץ.
אף אחד לא ביקש ממנו להגביל את עצמו.
נכון
אף אחד לא ביקש ממנו, אבל הוא רצה להגביל את עצמו, וברא אדם בצלם א-להים שתהיה לו בחירה חופשית, וחקק חוקי טבע. ואם הוא לא יעמוד בחוקים אין שויות לחוקים, כי כל יום היה משתנה חוק אחר בטבע לפי הדרושות של אדם זה או אחר, כי אם בכל פעם שמשהו ינסה להרוג יהודי, הא-לוהים יתערב וישנה חוקי טבע, לא יהיו יותר חוקי טבע. חוץ מזה שהוא לוקח את הבחירה מהאנושות.
ה' לא יכול לסתום לבלעם את הפה או סתם כך להרוג אותו - או בכלל להתעלם ממנו, כי 'הוא לא רצה לשנות את הטבע', אבל משום מה זה לא הפריע לו לפתוח את פי האתון, העיקרון הוא פשוט: מה שהוא כן עשה - הנה לכם משדד הטבע, ומה שהוא לא עשה - כי הוא לא רוצה לחרוג מן הטבע, ממש קוהרנטי לתפארת.
ולכן אמרתי לזה שקיבל תעודה שהוא יודע לנגן, שאני לא מאמין לו. כשהוא לא יודע לנגן הוא אומר לי יש לי תעודה, וכשיש איזה קטע שהוא ניגן הוא טוען 'הנה הראתי לך שאני יודע לנגן'.
ברור שלפעמים יש יוצאים מן הכלל להראות שיש מי ששולט בטבע, או כשאין ברירה אחרת (כן גם זה מגבלה שהא-להים הגביל את עצמו, שהוא נתן בחירה חופשית לאדם, ולפעמים 'מכריחים' אותו להתנהגות כלשהוא. אני לא זוכר היכן, אבל יש בנביא שאומר שה' טוען לעם ישראל שהם מכריחים אותו לעשות נסים).
כמובן שאי אפשר להבין את כל ההתנהגיות של ה', כי יש הרבה חישובים צדדיים שמשפיעים על ההחלטה האם לשנות את הטבע או לתת לטבע ולהמשיך ולמצוא איזשהוא מהלך בין הטיפות לצאת מהבעיה. אבל כדי שלא 'תצחק' שוב, ניקח את הסיפור של בלעם וננסה לנתח אותו:
היה היה עשיר גדול שהיה לו הרבה כסף ולא היה לו מה לעשות עם זה. הוא היה אדם עם לב טוב, ולכן הוא החליט לחלק את הכסף לאנשים אחרים. הוא לא רצה לחלק את הכסף בחינם כי אז יהיו אנשים שיתביישו לקחת, וגם אלו שכן יבואו סוף סוף יהיה להם איזשהו בושה. לכן הקים מפעל ענקי ששם הוא העסיק את כל מי שרצה לעבוד, ותמורת העבודה הוא שילם להם כסף. הוא הקים ועדה למפעל, פתח חברה וחילק תפקידים, הוא עצמו שימש כנשיא החברה, ולצידו מינה מנהל שיעזור לו בניהול המפעל.
במשרד שלו היו שני שלחנות אחד בשבילו ואחד בשביל המנהל. הנשיא עצמו לא עבד, כל מה שעשה היה שהסתכל על המסך לצפות על ידי העיניות הרבות שהיו פזורים ברחבי המפעל, וכך הוא ראה את כל הנעשה במפעל. ככה הוא היה יושב כל יום מפתיחת המפעל עד סגירתו, חוץ מבין השעה 1 ל2, שאז היה הולך הביתה ומשאיר את המפעל תחת פיקוחו של המנהל.
יום אחד החליט המנהל שבמקום לעבוד בשביל הנשיא הוא יכול לעבוד בשביל עצמו, אבל חבל על הכח להקים חברה מחדש, ולכן החליט לעשות מרד פנימי נגד נשיא המפעל וכך להשתלט על המפעל. הוא התחיל לנהל מגעים עם עובדי המפעל דרך האימייל, אבל הוא נזהר לעשות את זה רק בין 1 ל2, כשהנישא לא נמצא במפעל. מה שהוא לא ידע שבין 1 ל2 הנשיא יושב על הכורסא בביתו ובודק את כל המיילים של עובדי המפעל.
הנשיא שראה את כל מה שהמנהל מעולל, יש לו כמה דרכים לסדר אותו.
הוא יכול להתעלם ממנו, אלא שאז המנהל יצליח בתוכניתו ויפיל אותו.
הוא יכול לפטר אותו (להרוג אותו מבחינת מקום העבודה שלו) ולמנות מנהל אחר במקומו, ואז הכל יבוא בשלום. אבל אם הוא יעשה את זה מה מבטיח שלמנהל הבא לא יתחשק יום אחד למרוד בו. וגם שאם הוא סתם כך יפטר אותו המנהל ישמיץ אותו, והתקשורת – שממילא היו להם חשבון לסגור איתו – יקפצו על החגיגה, גם עובדי המפעל לא יעמדו לצידו, כי הם לא ידעו למה 'באמת' הוא פיטר את המנהל.
הוא גם יכול לסגור לו את שירות האימייל (לסתום לו את הפה), אבל אז הנמנהל לא היה עוצר, הוא היה יכול להחליף את שיטת העבודה. נניח שהיה מתחיל לשלוח מכתבים כתובים, ואז הנשיא היה צריך לקחת ממנו את הדפים ואת כלי הכתיבה. המנהל יתחיל עם דיבורים בטלפון, והנשיא יפסיק את שירות הקו של המשנה. וכך אפשר להמשיך ולהמשיך.
הבעיה עם זה הוא שבכל פעם הנשיא עובר על חוקים, שלא חוקקו אבל מובנים מאליו שהם צריכים להיות כדי לנהל מפעל, שירות אימייל, כלי כתיבה, שירות טלפון.
לכן החליט הנשיא לשלוח מסר למנהל שהוא יודע על התוכנית שלו, ואם הוא יודע מה טוב בשבילו שיפסיק עם הפעולות שלו. המשנה לא ידע שהבוס יושב לו על האימיילים, ולכן הניח שכנראה מישהו הדליף או שלא נזהר ועשה את זה בזמן שהנשיא היה במפעל, ולכן הוא החליט להזהר במשנה זהירות ולעבוד על תוכנית המרד רק בין 1 ל2 כשהנשיא לא נמצא במפעל. הנשיא שראה שהמנהל עובד על תוכנית המרד רק בין 1 ל2, החליט להשאר כל היום במפעל כך שלא יהיה לו למנהל את הזמן לתכנן את תוכניתו. הנשיא לא מוגבל ואם הוא דוקא רוצה הוא יכול לפטר את המנהל וכך יוכל להמששיך שלא להיות במפעל בין 1 ל2, אבל הוא עושה את החישוב שלו ומחליט שעדיף כך.
אבל בקטע זה הנמנהל היה כבר נחוש ולמרות שהנשיא היה כל היום במפעל, הוא חתר תחת מרותו והתסיס את הרוחות, אז כבר לא היתה לו ברירה והנשיא העיף אותו מהמפעל.
נשאל את עצמינו, עכשיו כשהוא כבר העיף את המנהל, האם היה שוה לו לחכות, או שהיה עדיף להעיף אותו מלכתחילה כשהתחיל בתוכנית המרידה.
כמובן שהתשובה תלויה בהרבה דברים, אבל בצורה שאני יצגתי את הסיפור עדיף שהוא חיכה, כי כך כל עובדי המפעל יודעים שהוא לא העיף אותו על מה בכך, כולם יודעים שהגיע לו העונש שקיבל. וכשהתקשורת תנסה להכפיש את שמו יהיה מספיק עובדים שיעמדו לצידו ויספרו את האמת על כל הפעולות המרדניות של המשנה.
המשל אינו בדיוק כמו הנמשל, אבל אני חושב שזה מקרב את ההסבר לשכל.
כשבלעם רצה לקלל, אם אלקים היה הורג אותו אף אחד לא היה יודע מכל הסיפור. יותר מזה יש כאן נקודה שאין את זה במשל. אחת מהיסודות בבריאת האדם הוא הצלם אלקים שיש לו, שזה הבחירה שלו, האלקים הגביל את עצמו ונתן בחירה חופשית לאדם. ולכן הוא לא יכול ללכת נגד החוקים ולקחת מבלעם את הבחירה. זה שבלעם רצה לקלל את בני ישראל לא מחייב אותו במיתה. ולסגור את הפה זה גם נטילת הבחירה. לכן הוא רק הזהיר אותו שלא יקלל.
הנביא אומר ראה מה יעץ עליך בלעם, ומסיים למען דעת צדקות ה'. זה עוד נתון שצריך לקחת בחשבון בקבלת ההחלטות, כי אם היה הורג את בלעם לא היו בני ישראל יודעים את צדקות ה'.
כשבלעם כבר התחיל לקלל אז הוא היה מוכרח להשתלט על פיו ולא נתן לו לקלל, רק ברוך ברך.
עכשיו תשאל למה לו להשתלט על הפה, למה לו סתם לו את הפה שלא ידבר בכלל. או למה לא להתעלם ולשנות את הטבע שקללה לא תשפיע.
התשובה על זה, אני לא אלקים ואין לי את כל המידע שהיה לו אז שהביא אותו להחלטה זו או אחרת.
אבל המעט שאני יכול לדון נראה לי שלהתעלם לא יכול כי אז בלעם יקלל והקללה תשפיע.
לתת לו לקלל ולהתעלם מן הקללה, אולי עדיף לפתוח את פי האתון ולא להתעלם, בשניהם יש כאן שינוי בחוקה. למה החלטת שלהגיד געזונטערהייט, זה יותר קל מלא לכעוס. ולמה החלטת שלהרוג את בלעם יותר קל מלפתוח את פה האתון. מי אמר שלהבריח את הכנעני יותר קל מלשלוח את הצירעה. ומי החליט שלקרוע את ים סוף יותר קשה מלהרוג את כל המצרים במגיפה.
מה שנשאר קשה בסיפור, שאם הוא נותן לטבע להתנהג למה הוא פתח את פי האתון.
אני יגיד את האמת ולא אשקר, אין לי תשובה על זה. אבל...
אני גם יודע למה אין לי תשובה, אין לי את כל המידע שעמד בפני האלקים כשקיבל את ההחלטה הזו. ולא רק בהחלטה זו, אלא בכל החלטה שהוא עושה, ולכן אני לא מסיק מסקנות, למרות שאני יכול לדון בדברים ולנסות להבין ולפעמים מצליח להבין.
ואכן כן בעיקרון, ה' לא משנה את הטבע, וכשהוא משנה את הטבע אני רואה בזה שידוד מערכות והשולט עליהם.
מתיש, מצחיק, הומצא. נכון, אבל יותר משכנע מלקבל שהא-להים לא שולט בסדרי העולם ומוגבל לעשות את מה שהוא רוצה לעשות.
**
אני חושב שאנחנו לא מנהלים את אותו דיון. אני יודע שהא-להים הוא בעל יכולת בלתי מוגבלת (כך אמר לי אבי שקיבל מאביו וכו' ואין כאן המקום לדון אם זה נכון להאמין בגלל זה או לא, זה לא נושא הדיון) ולכן אני דן בהתנהגות הא-ל ומנסה להבין אותו. ואתה מנסה להבין את דרכי הא-ל וכשאתה לא מבין אתה שולל את יכולתו ומסיק שהוא מוגבל.
בסופו של דבר שנינו לא מבינים הרבה דברים, אני לא מבין למה האלקים מתנהג איך שהוא מתנהג. ואתה לא מבין מי הגביל את א-להים. אבל אני מבין למה אני לא מבין, ואתה לא מבין למה אתה לא מבין.
