מה שאלוהים לא יכול

די מצחיק לקרוא את הפרק על התיאולוגיה החסידית. בעוד שהרציונלים לדורותיהם מתכוונים באמת ברצינות, ושוברים את הראש כיצד להסביר מצד אחד שאלוהים הוא כל-יכול, ומצד שני שזה לא יכריח אותם להגיד שטויות שהוא יכול לרבע את המשולש וכדומה. ואפילו המקובלים כרמ"ע מפאנו - עדיין מגיבים באופן רציונלי יחסית, הרי שהמניע של ההוגים החסידיים נראה יותר כמו 'אבא שלי הוא הכי בעולם ואבא שלי הוא גדול מכולם', כיצד יתכן של הזיסער ריבוינו של עולם יגידו שהוא לא יכול לרבע משולש, איך אפשר להתחצף אליו כך? אוי געוואלד.

עתה הגעתי אל פרק יט, העוסק בנמנעות בתיאולוגיה החבדי"ת, כאן השגעון כבר מגיע לשיאים, וכמוהו זעם המחבר.
חסידי חב"ד, זאת יש לדעת, הם אנשים עם מעלות לא מבוטלות. השירים שלהם - אין כמותם, והנכונות שלהם ל'פרבריינגענס' עם שתיה חריפה, שירה והרבה מלל אינסופי, גם כן דבר נחמד. אבל כמו כולם, יש להם גם חסרונות, ואחד הבולטים שבהם הוא ההערצה העצומה לתורת חב"ד ובמיוחד לרביים שלהם, שלדעתם היו גאוני עולם וכל מילה שיצאה מפיהם היא חכמה מזוקקת. וכך קורה, שאם אחד הרביים שלהם נפח איזו נפיחה, הרי שבמקום להגיב כמו אנשים נורמליים ולהעמיד פנים שזה לא קרה, הם מוכרחים מיד להכריז קבל עם ועדה שריח טוב מזה הם לא הריחו מחייהם. אם אתם לא מאמינים, קראו את הויכוח שניהלו שני חבדניקים עם נדב שנרב בפוסט שכתב נדב שנרב במקור ראשון על הספר משל"י (הפוסט נקרא 'לברוא אבן ולהרים', גגלו עליו, או לפי השם של נדב שנרב).
העסק, מתחיל, כרגיל עם איזה הגיג של הרבי הראשון, בעל ה'תניא', שאמנם בספריו הקלאסיים לא כתב כלום, אך במאמריו שעברו במשך מאות שנים בכתבי יד עד שנדפסו ב'מאמרי אדמו"ר הזקן על עניינים (כרך א', עמ' מא) הוא עוסק בנושא, ורוקח איזו מרקחת משונה ומבולבלת של דעות הפילוסופים בענין 'הנמנעות', הלקוחה חלקה ממה שקרא בספרים כמו מורה נבוכים (עד כמה שהצליח להבין) וחלקה השלים בעזרת דמיונו, כך למשל הוא ממציא שיש שיטה פילוסופית "יש מהם שמאמין בנמנעים (כלומר, שאלוהים יכול הכול, גם סתירות לוגיות) הגם שאינו מאמין בחידוש הבריאה, באומרם שהנמנעים אפשר להיות מצד כוח אלוקות שהוא נבדל מערך האנושי", וגם מה שהוא נמנע בשכל אנושי כמו ב' הפכים כא', יוכל להמציא מכוח האלוקות, אחר שאין לחקור על מציאותו כנ"ל, וכידוע ליודעים בלשונות הפילוסופים בספריהם שיש להם ראיות ומופתים הרבה לזה, כמ"ש בס' חובת הלבבות וכו' ומורה הנבוכים וכו'".

אחד הדברים המצחיקים ביותר הוא שרש"ז מלאדי קבע כי הרשב"א חלק על 'כת הנמנעות', כפי שהוא כותב ב'מאמרי אדמו"ר הזקן על עניינים' כרך א' עמ' מד, וזה לשונו:
ויובן ביאור עניין זה מעניין אורות וכלים... ואף שהם ב׳ הפכיים, מכל מקום על זה אמרו: עושה שלום במרומיו - שר של מים וכו', וכמ׳׳ש בספרי הפילוסופים בעניין כת הנמנעות, דהיינו שבזה הם מודים ומאמינים שהקב״ה יוכל לעשות שינוי מהיפוך להיפוך - מה שהיה חושך שיתחיל תיכף להאיר, וכדומה מדברים אלו, מפני שמאמינים בו ית׳ שברא את העולם, שאין הדבר עושה את עצמו, ומאחר שברא החושך והאור יכול לעשות תחילה חושך ואח״כ אור (וגם אריסטוטלוס הרשע שהיה מחוכם יותר מפילוסופים דזמננו שמכחישים באלוקות לגמרי הודה על זה וכו'); אכן להיות שני דברים הפכים ביחד, כמו חושך ואור ישמשו ביחד או מים ואש - אמרו שזהו מהנמנע מאחר שהם מנגדים, ודברים כיוצא באלו קראום כת הנמנעות. והרשב״א בתשובה השיב על דבריהם וקרא תגר, מאחר שהבורא ית׳ כל-יכול יכול לשנות סדרי בראשית... ואין לחקור בדבר איך ומה הוא, אחרי שהוא למעלה משכלנו

אצל רש"ז, כך קובע רובין, זה נבע יותר מרשלנות מאשר בזדון, משום שהוא לא הכיר כנראה את תשובת הרשב"א ח"ד סי' רל"ד, שם הוא מצהיר במפורש 'ואצלי שני חלקים בנמנע', ומבאר בהדיא את דעתו שאלוקים אמנם יכול לגבור על נמנעים פיזיים, אבל לא על סתירות לוגיות, כדעת כל העוסקים בנושא מרס"ג עד ימי הרשב"א. אבל מכיון שאדמו"ר חבד"י אינו יכול לטעות, המשיכו האדמורים שאחריו וכל חסידי חב"ד לטעון בעזות מצח שהרשב"א אכן חלק על הנמנעות, כשהדברים מגיעים לשיא בהגותו של האדמו"ר האחרון. על כך בהמשך, אם יהיה לי כוח.

ירוק
נראה שמזמן לא נהנית כל כך.

אני מתלקק מכל מילה בספר.
שכחתי לציין שגם בויכוח המפורסם של הרשב"א עם הבדרשי - אותו בעל התניא כן ראה - לא כתוב שום דבר על כך שהוא חולק על נקודה זו, אלא להיפך: הבדרשי מצהיר על כך במפורש והרשב"א לא מתווכח איתו על כך. איך בעל התניא הצליח - אפילו לפי חוסר ידיעתו - להגיע למסקנה זו? כנראה שהכל אותו הקו; הוא סימן את המטרה מראש, הבדיקה שלו בספרים היתה כנראה חלשה מאוד ובדרך אגב, ואחר כך 'זכר' שכך הרשב"א אומר.

בהמשך הפרק מתאר רובין את המשך סוגיית הנמנעות בדור השלישי של חב"ד, ה'צמח צדק' בחיבורו ספר החקירה, שהינו – כדברי רובין – יוצא דופן בספרות חב״ד, ולפי המסורת שם נכתב מחמת "הכרח והוראת השעה ומענה על שאלות שבאו מחוג מיוחד, ועל פי השקפות שלו ודעותיו". עיקרו של הספר לדברי רובין הוא עיסה מעורבבת ומבולבלת מהספרות הפילוסופית היהודית של ימי הביניים, שהמחבר מנסה בצורה מגושמת להוכיח ממנה "עשרה מופתים על חידוש העולם"

אני אמנם לא עוקב ממש כאן, למרות שהיו לי דברים רבים לכתוב, אבל סתם הערה להעיר: נחמד להשתמש ברשב"א כמקור לאיזו חלוקה מעניינת בין נמנעות פיזיות לנמנעות לוגיות, אבל מה נעשה שלדעת רוב ככל חכמי הכופרים אין לוגיקה כי אם זו התלויה בפיזיקה?

למה שלא תכתוב? 
אני מאוד מופתע, הלוגיקה תלויה בפיזיקה? אני לא ידעתי כך.

האמת שגם לי דברי אליקים היו נראים מוזרים מאוד, אך מכיון שידיעותי בפילוסופיה קלושות, העדפתי שלא להביע עמדה בנושא. אדרבה, ידונו החכמים ונשמע.

אני ממשיך להביא ציטוטים מן העיסוק החב"די ב'נמנעות':

מכל הוגי וכותבי חב"ד, יש לציין שהיחיד שגילה קצת הגינות היה ר' הלל מפאריטש בספרו 'פלח הרימון' (שה"ש דף קכו.)