ירידת הדורות או נתקטנו הדורות ביהדות, היא השקפה הרואה את הדורות הקדומים ביהדות כמדורגים גבוה יותר, במישורים שונים. כך, נטען לעתים שבימים עברו רמת הקרבה של האנשים לאל, הייתה גבוהה יותר

בימים עברו רמת הקרבה...? באיזה דור מדובר דור יוצאי מצריים עם העגל והפעור? דור השופטים עם הבעל והאשתורת? דור המלכים עם הרבה מאד ע"ז שונים ומשונים? בית שני וכו'  איך הם היו קרובים? עם מה נמדדה הקירבה שלהם?

ירוחם ,לא מדובר על רמת העם אלא על רמת הגדויילים.
האם יש היום איזה גדול שיכול לחבר מזמור אחד ברמה המופלאה של  ספר תהילים? ברמה של התנ"ך?
האם יש גדול שיכול לחבר ספר ברמה של מורה נבוכים ? שירים ברמה של ריה"ל?של רשב"ג?פילוסופיה ברמה של סעדיה גאון?

ולמה זה קרה? כי הגדולים בעבר לא חיו בבועה. הם למדו והיו בקיאים בחכמת הגויים שסביבם. 


 הגדויילים של היום מגיל אפס חיים בבועה  וזו התוצאה.

תלמיד חכם היום צריך להתמודד עם חומר בהיקף שהראשונים כלל לא העלו בדעתם.

מבחינה גשמית, יש עליית דורות. מבחינה רוחנית, יש ירידת דורות.
חז"ל הבינו את המקרא באותה מידה שהראשונים והאחרונים הבינו את הגמרא. 
רבי יוסף אבן מיגאש, שהרי"ף אמר עליו שאפילו בדורו של משה רבינו לא נמצא חכם ונבון כמותו, ושהרמב"ם כתב עליו "הבנת האיש ההוא בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ובעומק עיונו, עד שאפשר לי לומר לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו", כתב שאין בזמנו מי שראוי להורות מחוזק עיונו בתלמוד.

כתב החזו"א:

וכתב השדי חמד:

ובטעם הדבר דהלכה כבתראי מאביי ורבא ביאר בספר אבן משה (ונקרא בשם תולדות שמים וארץ) להרב מוהר"ם מלאדז בח"ב ד' ק' בהגהה, כי עד אביי ורבא היה ערך גדלות דעת הראשונים רב מאוד, ולכן מיעוט הדעת שבהתלמיד והבתרא נגד דעת רב הקדום היה שיעור גדול. ולכן לצד ההבדל הגדול אשר בין דעתם יהיה לומר שלא ירדו לסוף דעת הראשונים כלל, ולכן אין לסמוך על דעת התלמיד או אבתרא מה שהוא נגד דעת הרב הקודם. והיה זה נוהג עד אביי ורבא, כי עד כה היה ההפרש רב בין דעת הרב לדעת התלמיד. אבל בימי אביי ורבא כבר נתמעט הדעת עד כדי שלא היה ההפרש גדול כל כך בין כח השגת התלמיד נגד רבו באופן שלא ידובר מעתה אשר לא ירד התלמיד לסוף דעת רבו, כיון שהפרש הוא אך מעט בינותם, ולכן כיון שידע תוכן דעת רבו וחלק עליו, יהיה עניינו כענין הננס על גבי ענק ולכן הלכה כבתראי.