כל הברכות על תנאי; הרב קנייבסקי: ההבטחות לא מחייבות

שיעור קצר באנתרופולוגיה: מה מבקש אדם לעצמו ולמשפחתו? חיים, בריאות, פרנסה, שידוכים וזרע של קיימא. ובימינו האדם החרדי יבקש גם שכל זרעו ילך בדרך התורה המסורה.

דא עקא (זו הבעיה) שאין פתרונות פלא וגם מי שיעשה לפי כל הכללים הטובים והנכונים אינו יכול לארגן לעצמו שום דבר ודאי. אין הבטחות בעולם הזה, וגם כאשר הקב"ה מבטיח, שמא יגרום החטא. האם לא חשש אבי אומתנו, יעקב, לאחר שחלם שה' מבטיח לו ליווי עד לבן ובחזרה, וביקש במיוחד לחם ובגד ושמירה?

והנה דעת חכמינו ז"ל בנושא זה, על סמך פסוקים ועל סמך הבנתם:

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו. שמא יגרום החטא.

כדרבי יעקב בר אידי [ שדייק כך]

דרבי יעקב בר אידי רמי [הקשה סתירה]

כתיב: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך [ה' הבטיח ליעקב בחלום לפני צאתו מהארץ אל לבן]

וכתיב: ויירא יעקב מאד [כשחזר ועמד להיפגש עם אחיו עשו].

אמר: שמא יגרום החטא

כדתניא: עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית.

עד יעבר עמך ה' - זו ביאה ראשונה.

עד יעבר עם זו קנית - זו ביאה שניה.

מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא.

(ברכות ד א)

חכמינו מייחסים גם לדוד המלך וגם ליעקב אבינו את התובנה שאפילו אם הקב"ה מבטיח משהו טוב, אולי זה לא יחזיק מעמד לתמיד, אולי חטאי האדם ימנעו ממנו את המובטח.

ואכן לפי הדרשה האחרונה עלית עזרא לארץ ישראל היתה אמורה להיות מלווה בניסים רבים כמו ביציאת מצרים (קריעת ים סוף, המן ועוד) אבל עם ישראל לא זכה בזה - בגלל חטאים שונים.

וחז"ל הבינו לפי הדרשה שזו היתה ממש הבטחה משמים לכלל העם, ובכל זאת ההבטחה היתה מותנית בהתנהגותם הטובה של העם וזה לא התממש.

ומה יהיה בשאר הדורות, עד היום?

אין, אין הבטחות.

ושוב במקורות שלנו, והפעם לגבי צדקה, והפעם נלך בשיטת רש"י בסוגיה.

תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו:

בני, מהו שאמר הכתוב "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת?"

נענה רבי אליעזר ואמר: צדקה תרומם גוי - אלו ישראל, דכתיב: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו...

ודעביד הכי לאו צדקה גמורה היא? [אם עשה כך הרי זו צדקה מוחלטת? וכפי שמוכח מן הציטוט הבא]

והתניא: האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני, ובשביל שאזכה לעולם הבא - הרי זה צדיק גמור.

לא קשיא: כאן בישראל, כאן בעובד כוכבים.

(בבא בתרא י ב)

מה החסרון בצדקה של גוי?

ורש"י ושוטנשטיין בעקבותיו, מסבירים שם:

נתינת צדקה, אפילו לחיי בניו, אינה נחשבת לחטא. במה דברים אמורים, באדם מישראל, הנותן צדקה בלב שלם כדי לקיים את רצון ה'. אדם כזה, גם כאשר יש לו מטרה נוספת בנתינה, חזקה עליו שלא יתחרט על נתינתו, אפילו אם אותה מטרה לא תושג (כגון שבנו לא יחיה) לפיכך נחשבת נתינה זו לצדקה גמורה. רבי אליעזר מדבר בגוי, שאינו נותן צדקה אלא לתועלת עצמו, ואם אינו מקבל את מה שרצה, חזקה עליו שהוא מתחרט על נתינתו, לפיכך אין זה נחשב צדקה אלא "חטאת".

העולה מכאן: מי שנותן על מנת שיזכה לשכר הצדקה, אין בזה פסול, והמצוה היא מצוה, אבל אין מובטח לו שמשאלתו תתמלא. ואם הוא מתחרט לאחר שלא התמלאה משאלתו, המצוה הופכת לו לחטא [והכל תלוי ביחסו החדש, ויש להשוות לסוגיה על המתחרט ממעשי מצוותיו ובאמת ראוי להאריך]. וכמובן אם הוא מקבל זאת באהבה, המצוה נשארת מצוה.

כל זה לענין התגובה העתידית לכך שהמשאלה בזמן הצדקה לא תתמלא. ומכאן למדנו וראוי להדגיש: למה השאלה מתעוררת? מפני למרות המצוה ולמרות הצדקה, המשאלה, גם משאלה כה פשוטה וכה חשובה כמו "שיחיה בני" עדיין לא מובטח לה שתתקבל!

וכעת שאלה רטורית (שאינה זקוקה באמת לתשובה כי כל אחד מבין לבד): האם בצדקה שנותנים לקופה זו או אחרת, גם בחסות רבנים, יש מעלה יתרה שהיא כן מבטיחה תוצאות? מה דעת התלמוד ומה דעת חז"ל?

הרב חיים קנייבסקי הוא תלמיד חכם ובקיא עצום, ומחבר ספרים רבים מלוקטים בכל חלקי התורה שבעל פה. גם אם מותר לא לקבל אותו בתור "מרן" עדיין אין לזלזל בידיעותיו וביראת השמים הפשוטה והתמימה שלו.

תשאלו: איך מופיע הרח"ק בדפי הפירסומת עם תצלומו ועם הבטחות מפליגות? ובכן, יש לשער שבדרך כלל אינו יודע מה אומרים בשמו. ראו מה קורה הפעם, כאשר נותנים לו לחוות דעה על מה שנכתב בשמו.

בעמוד המצויין לעיל בעיתון נאמר בכותרת המבהיקה בצבעי אדום ושחור:

ברכה נדירה ממרן שר התורה (למי שנותן למטרה שלהם):

התורמים למגבית... יזכו שילדיהם ילכו בדרך אבות.

ושיהיה ברור: זו ברכה חשובה מאד! ובמיוחד עם הנסיונות של היום. אבל מה לעשות, זה רק בכותרת הראשונה.

יש בהמשך גם סיפור על הברכה ועל הנוסח. מופיע שם כי הגבאים פנו לרח"ק והוא "הגיב וביקש למסור לתורמים על ברכה מיוחדת, שמי שידאג ליתומים האלו יזכה שכל ילדיו ילכו בדרך אבות והוא לא יצטרך לדאוג על שלמותם הרוחנית של ילדיו".

הקופה שאלה: האם זו הבטחה. ומרן עונה: הוא לא מבטיח. שוב שאלו: האם זה "בוודאי" ומרן עונה: כן, זה בוודאי. וכך עוצבו העלונים.

כמה שעות אחר כך מתקבל טלפון מהנכד. המרן קורא להם בדחיפות ולא לפרסם בינתים. כשהם מגיעים, תוך דקות ספורות (מעניין איך) ולאחר "הסבלנות הקבועה המתבקשת שמרן יצליח להרים את עיניו לרגע מהגמרא האהובה, הוא ניתק ואמר:

חשבתי שוב על ההבטחה, ובאמת הזכות היא בוודאי, אבל איך אפשר לנקוט בלשון של "ודאי", הרי אם יעשו אחר כך עברות, יאבדו את הזכות, כדאי יותר להוריד את המילה "בוודאי".

והכל עודכן.

יש רק להגיה על דבריהם, שאם התורמים יעשו עברות, הזכות לא תאבד, אלא רק ההבטחה תאבד, ושוב כמו שהם עצמם כותבים וכפי שמצאנו בתלמוד, "שמא יגרום החטא".

[היה מקום להוסיף כאן שקל מאד לחטוא, ברמה כלשהי, כי אין אנו יודעים שכרן של מצוות ולא עונשם של חטאים, וכבר אמרו שאם הקב"ה יעמוד בדין מי יזכה, ואפילו תנאים ואמוראים בכו מפחד. ועוד, שמא יגרום חטאם של אחרים, כפי שקין הרג את הבל וכפי שהאחים מכרו את יוסף. ולא עמדו להם זכויותיהם. וכן יאשיהו המלך הובטח לו שיחיה ויאריך ימים על ממלכתו ונהרג בידי הצבא המצרים שיצא לקראתו...].

אז כדאי לזכור זאת, כל אלו שמחפשים הבטחות להצלחה בלתי מסוייגת: אין כזה דבר, לא בעולם הזה.

צדקה? כן, כדאי. זה נפלא, ומעל לכל זו זכות לעזור לחלשים (וצריך רק למצוא דרך טובה ונכונה להעביר להם תמיכה, כי מתרימים יש רבים וכולם גוזרים כנראה חלק מהתרומות להוצאות ועוד, וכתבתי מהשערה ולא מידיעה). אבל אם אתם רוצים לתרום כדי שהברכה הרצויה תהיה מובטחת כמונחת בכיס, זה לא.

ומספרים על אביו של מרן שמישהו בא אליו וביקש ממנו ברכה ולדעת מה יהיה (אולי בעקבות טיפול רפואי מפחיד) וה"קהילות יעקב" נזף בו בקול רם כדרכו וגירש אותו:

מה אני, נביא?

ובעצם, גם נביא אינו יכול בהכרח להבטיח...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");