כל הברכות על תנאי; הרב קנייבסקי: ההבטחות לא מחייבות

ירוחם 
ומי ברא את האדם? אומר לנו הקב"ה "אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי". ואם האדם אינו אלא יציר כפיו של הקב"ה - ולא זו בלבד אלא שנעשה בדמותו ובצלמו של אלוקים - "ומה איקונין של מלכים... מורקן ושוטפן ...", ואם המורקן והשוטפן כך, ק"ו המכבדם לאנשים חיים בכל מיני כיבוד. ואמנם הנביא אינו אלוקים, אבל דבר ה' שבפיו הוא כן דבר אלוקים, ומעשיו יכולים גם כן להיות מעשים בעלי משמעות "אלוקית" - ראה ע"פ הרמב"ם בדרגת רוח הקודש ששרתה על השופטים, שמעשיהם היו בהשראה אלוקית, נמצא שמעשיהם מעשים קדושים הם, ועל דבר זה נקבעה מעלת "שימוש חכמים".
האם הנבואות התקיימו? ע"פ דעת התנ"ך, כל הנבואות שהיו אמורות להתקיים עד ימי אנשי כנסת הגדולה, אכן התקיימו. ומדובר בנבואות רבות. אפשר לא להאמין, אבל כך כתוב בתנ"ך. גם ביהושוע (סוף פרק כ"א) טרח וכתב הנביא כי "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דיבר ה' אל בית ישראל, הכל בא". ויש הרבה מה להתבונן בדבר, לגבי קריאה מדודקת של נבואות. אם למשל אתה חושב על הנבואות שנכתבו בתחילת פרשת לך לך, ייתכן, למשל, שהם מדברות בעיקר על אברהם עצמו, ו"ואעשך לגוי גדול" זה רק אחת מהברכות שמתייחסות לאברהם עצמו,וגם הברכות שאחריה מתייחסות לאברהם - ולא לגוי הגדול שיצא ממנו. כמובן, לגוי הגדול יש זכות כבני אברהם, על כל המשתמע מכך. וכבר נאמר בעמוס "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה - על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם". אם ניקח למשל את הנבואה על יאשיהו - הרי שדווקא כאן חז"ל קלעו לפשט הפשוט והאמיתי ביותר. כל מי שרוצה להיווכח בכך, צריך, למרבה הצער להשקיע דקה שלמה של קריאה בתנ"ך - בספר מלכים ב' פרק כ"ב, פס' ט"ו-כ'. שם הנביאה מנבאת לשליחי יאשיהו שהפורענות הכתובה בתורה - בא תבוא, ועם זאת, המלך יאשיהו בזכות תשובתו יזכה שלא לראות בפורענות. אפשר בהחלט להבין שכוונת הנבואה "ונאספת אל קברותיך בשלום" אינה דווקא לדרך בה ימות, אלא לכך שמיתתו תהא בתקופת שלום, כלומר לכך שמיתתו תהיה לפני פורענות החורבן, וכמו שמפורש שם "ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה". וכתוב שם בפירוש שזה "יען רך לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דיברתי על המקום הזה". לא כתוב "בגלל שהיית צדיק באופן אישי" אלא "ותכנע... בשמעך אשר דיברתי על המקום הזה" - כלומר זה כמו להגיד "בגלל שהבנת את משמעות החטא ועונשו" - כלומר חטא ישראל ועונשו. לא מוזכר כאן שום פן אישי כאיש יהודי אלא כמלך יהודי - כלומר האםמלכותך ראויה להחזיק מעמד או לא, ולא האם אתה ראוי למות בשלום. וזה מדוקדק גם מלשון הכתוב בפס' ט"ו "אמרו לאיש" - שתבוא הפורענות, לעומת פס' י"ח "ואל מלך יהודה... כה תאמרו אליו" - שיזכה שבימיו לא תבוא הפורענות. ע"פ זה גם ניתן להבין את דברי חז"ל, שהוא רצה שפרעה לא יעבור בארצו למלחמה בגלל הבטחת "וחרב לא תעבור בארצכם" - והוא חשב שאם נאמר לו "ונאספת אל קברותיך בשלום" - הרי שמלך מצרים מנסה ללכת נגד הנבואה הזאת, ואם כן זכותו של יאשיהו, לפי דעתו - כלומר לפי דעתו של יאשיהו - לעצור את פרעה. גם בנבואת יונה וחזקיהו ניתן לדקדק, אם תרצו אסביר מה וכיצד. בכל מקרה, צריך לזכור, שמכיוון שבאמת הנביאים היו בני אדם, והם דיברו בעברית ולא באלוקית, לכן אך טבעי הוא שיקרו אי הבנות, וכדי ליישר את ההדורים צריך לפעמים לשבת לדו-שיח עם הנביאים, ולנסות להבין כיצד קרו אי הבנות בין האוכלוסיות הכל כך קרובות אחת לשנייה, כל כך קרובות וכל כך מבינות האחת את השנייה בכל התחומים - מלבד תחום הנבואה. זה מוזר איך שתי אוכלוסיות כל כך קרובות כמו אוכלוסיית שנת ה' אלפים תשע"ז ואוכלוסיית שנת ב' אלפים תשע"ז - איך האוכלוסיות האלו לא מצליחות להבין אחת את השנייה? באמת נושא למחקר.

לגבי התוספות ביבמות, אגב - אני בכלל לא בטוח שישעיהו לייבוביץ טרח לקרוא אותו עד הסוף. כי הציטוט ש"אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות" - הציטוט הזה הוא רק ההוא אמינא של התוספות - כלומר ההנחה הראשונית שלו, אבל המסקנא היא בהחלט שהנביא מנבא מה שיהיה בסופו של דבר אחרי כל התגלגלות המאורעות.

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=39627
האם זה אינו מעלה את התקווה לאפשרות של קיום נבואת "ואריה כבקר יאכל תבן"?
ואם אפשר לשחזר בן אדם על סמך תא בודד מגופו - אולי גם תחיית המתים אינה כה בלתי סבירה.
קיצורו של דבר, אל לנו למהר ולשלול מה שאיננו יודעים. אנו לא צריכים לקבל כל דבר בעצימת עיניים, אבל אנו בהחלט כן צריכים לשים לב שלא תמיד אנו יודעים הכל ומבינים הכל. [לפעמים גם אדם מאמין ודתי יכול להיות צודק.]