חכמים כאפיקורסים

שלוםטוב

אני מסכים שדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה בהחלט אומרים את.דברם. ועם זאת, יש מה להתבונן. כי יש צורת קריאה וצורת כתיבה של טקסטים, צורת קריאה וצורת כתיבה כפי שעשה הרמב"ם, וכפי שחשב שאחרים יעשו בספרו. צורת קריאה וצורת כתיבה של החוקרים באוניברסיטה, וכפי שהם חושבים שהתכוון הרמב"ם. צורת קריאה וצורת כתיבה המקובלת בבתי המדרש. וכן הלאה. אני מניח, שהחוקר מנחם נאבת, למשל, מניח שאילו הרמב"ם היה מתכוון למשמעות המקובלת - אז לדעתו היה צריך לכתוב את העיקרים כהקדמה למשנה תורה, נניח כמו שבמורה נבוכים הוא כתב בהקדמה למי הספר מיועד. זו רק דוגמא, אבל ניתן לחשוב על דקדוקים רבים נוספים, שאולי יטו לכאן ולכאן את הסברא - מה חשב הרמב"ם על שלושה עשר העיקרים, ועל משמעותם עבור האדם הדתי, עבור הדת, עבור לימודה, וכו'. אני מסכים שא"א לומר שבעצם זה משהו שולי, וזה גם תלוי הרבה ב"דברים שבעל פה" - כלומר מה הרמב"ם, נניח, אמר בפועל לאנשים שבאו לקרוא את ספריו, או שלא קראו את ספריו אלא פשוט שאלו אותו בקיצור מה עליהם לעשות או במה מצווה אדם להאמין וכו'. אינני אומר שום דבר לא לכאן ולא לכאן לגבי הרמב"ם או העיקרים, אני אומר רק לגבי מה אם אנו רוצים שתהיה הבנה בין לומדי הספרים - נניח בין לומדי בית המדרש לבין הלומדים באוניברסיטה. וזה היה חלקי מכל עמלי.

שערי תאוריות לא ננעלו, ותמיד אפשר להטות דברים, עובדות, ואפילו היסטוריות שלימות לכאן ולכאן.

שלוםטוב

תראה, אני בהחלט לא מסכים עם כל דבר שהחוקר מנחם נאבת כתב. אבל אם הוא אומר, נניח שי"ג העיקרים "הם לא באמת עיקרים" - צריך לשים לב מה בדיוק הוא אמר ומה לא. בדיוק כמו שאנו עושים כאשר אנו קוראים בטקסט שכתב איש דת. לא בגלל שהדת והחקירה הם אותו דבר, אלא בגלל ששניהם נכתבו ע"י בני אדם, ומה שחשוב הוא האמת - וגם הקב"ה - חותמו אמת. הקב"ה אינו חותם במילים "אלוקי האלוקים, משרד הדתות, ירושלים". וגם לא "עתיק יומין, בעל המסורה". הקב"ה חותם ב"אמת". מה שאמר החוקר מנחם נאבת, אינו שונה ממה שאומרים חוקרים או לומדים בתחום הזה או בכל מיני תחומים אחרים, תמיד יכולים להיות בכל אמירה - גם חלקים מדוייקים יותר, וגם חלקים מדוייקים פחות. לימדונו חז"ל "ארבע מידות ביושבים לפני חכמים: ספוג ומשפך משמרת ונפה". והמובחר שבכולם - נפה, שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. אין אפשרות לקבל רק סולת, גם אין מי שמקבל רק קמח. כולמנו מקבלים את הדברים כשהם מורכבים, ועבודתנו היא לעשות "בירורים" מלשון "ברירה". לברור ולקחת כל דבר המתאים - מתאים לאמת ומתאים לנו. י"ג עיקרים אינם כתובים אפילו בחמישה חומשי תורה. מה יותר עיקר: י"ג עיקרים או עשרת הדיברות? אתה יודע שאפילו עשרת הדיברות, תיקנו שלא יזכירום בכל יום - וכל כך למה - שלא יאמרו: אין תורה אלא זו. האם אינך חושב שבאותה דרך יש להתייחס להזכרת י"ג עיקרים? לכן אנו צריכים להיזהר לפני שאנחנו יוצאים נגד מישהו שכתב דבר בעל משמעות, גם אם אנו לא מסכימים איתו, וגם אם פשטות האמונה המקובלת אינה כך. כי פעמים רבות, אחר העיון נגלה, שבעצם מה שנאמר איננו נגד האמונה באמת, אלא רק מבהיר נקודה מסויימת בקשר אליה. ושוב, לא אמרתי כלום לגבי אם החוקר מנחם נאבת כותב או לא, ייתכן בהחלט שהוא טועה טעות חמורה. אבל אני מבהיר איך לדעתי צריך להתייחס לדבריו בהסתכלות ראשונית. 

ואם תאמר, והכתיב: ולא תתורו.
אף אני אומר כנגדך, שכך כתיב: ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

ונאמר והשבת אל לבבך וידעת את ה'

לא הבנתי מה אתה מתכוון, אבל אפשר להמשיך:
ונאמר: כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך ולמן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים

אני התכונתי לטובתך
רבינו בחיי בחובת הלבבות כותב שיש חיוב לחקור בעניני אמונה שנאמר והשבת אל לבבך וידעת

לגופן של דברים אני מכין את תגובתי

התחלתי סוף סוף לקרוא את הטקסט הארוך של מיכי חברנו שהעתקתי והדבקתי.

חשוב מאד. ויש שם דברים שצריך לדון בהם, בלי קשר כלל לשאלה אם זו אפיקורסות או לא.

נראה לי שבתוך הדיון המרתק הזה, של מיכי, התוקפים אותו, הדנים בדברים וכולנו, יש כמה נושאים ראשיים. יתכן שהם חופפים חלקית.

א. מה זה אפיקורסות. איך משתמשים במילה הזו. למי היא מתאימה היום. האם זה נורא להשתמש בה.

ב. האם יש עמדות שאסור להביע? שאלות שאסור לשאול?

ג. איך יודעים מה נכון ומה לא. האם יש עדיפות לעמדה מנומקת על פני שאינה כזו.

ד. שאלות נושאיות שונות, כמו האם חכמים יכלו לטעות, האם היו אירועים מסויימים בהיסטוריה כמו אלו שהמסורת שלנו בנויה עליהם, ועוד. ואיך מתייחסים לשאלות כאלו.


סברתי שראוי לדון בחלק הראשון וממנו ישתמע גם לגבי החלק השני. לגבי החלק השלישי, כתב מיכי דברים חשובים מאד. איני מסכים למה שהבנתי מדבריו, שעמדה מנומקת תמיד ראוי לאמץ. אם הנמקה היא מעין הוכחה או הצגת טיעון תקף, כלומר שבו המסקנה נובעת מן ההנחות, זה עדיין לא אומר שמסקנה היא נכונה. תקפות מבטיחה שאם ההנחות נכונות אז גם המסקנה כך. אבל זה שמישהו בנה טיעון יפה ומסודר ומנומק ואפילו תקף אינו מבטיח כלום. צריך בדיקה של ההנחות.

למעשה מיכי מסביר זאת בכמה מקומות. לפיכך אני מניח שבעמדה מנומקת כוונתו שגם ההנחות וגם המסקנה שמתבססת עליהן מרשימות את הקורא שהן נכונות.

ובכן, חזרה לסדר הראשון שקבעתי לעצמי.

מה זו אפיקורסות? אפיקורס המקורי היה פילוסוף יווני, שלפי הידוע לנו לא האמין באלים. כמדומה שהוא היה הדוניסט, כלומר האמין בגישה של לנצל את העולם הזה כי זה כל מה שיש.

חז"ל לקחו את המילה "אפיקורס" והשתמשו בה עבור מי שיש לו דעות פסולות. גם מי שאינו מכבד ראוי את החכמים מוגדר כאפיקורס. ואפילו מי שמבזה את חברו ליד חכם ייחשב לאפיקורס (ויש על זה מעשה בתלמוד שמדגים זאת).

אפשר לשער שיש רמות שונות וסוגים שונים של אפיקורסות.

ב. עד היכן מותר לשאול שאלות? עד כמה התשובות יכולות להיות שונות מן המסורת? ומה נעשה אם יש סתירה בין מה שנראה לנו אמיתי לפי ידיעותינו היום לבין מה שהמסורת קובעת?

למעשה על זה נפתח הפורום שלנו. על המוכנות להציג שאלות ולהתמודד. הצגת שאלות אינה אפיקורסות, אלא שיש להקפיד על דרך ארץ כיאות. לגבי התשובות, כאן יש בעיה.

נניח שאני (רק למשל תיאורטי) מגיע למסקנה שמשיחיות ומשיח אינם חלק מהותי של היהדות. אין לנו מה לצפות למשיח. אם יש מקום למשיח, הוא כבר בא פעם כאשר היה מאד טוב לעם ישראל, ולאחר מכן חזר להיות רע. האם אני אפיקורס?

ובכן, הדעה שהצגתי כאן מיוחסת לאמורא בשם הלל. אמנם עליו אומר רב יוסף שצריך שריבונו יסלח לו. אבל ראוי לשאול על מה הוא ראוי לסליחה: על זה שזו היתה מסקנתו או על זה שפירסם אותה ותלמידיו הפיצו אותה? ובכלל, האם יש לו עוון אם ניסה להגיע לאמת?

הנושא העיקרי שרציתי להעלות הוא זה: אם באמת הידע המודרני מביא לדחות מה שנחשב פעם ל"עיקרים" (ואיני דן בשאלה מדוע הם עיקרים או אם ראויים להחשב לכאלו, אלא רק אם הם תופסים מקום כזה בתודעתנו) - אם אדם שלמד ורכש מדע, פילוסופיה, חשיבה ביקורתית מוצא את עצמו שאינו יכול לקבל אמונות מסורת, מה זה אומר לא רק לגבי עצמו, ולא רק לגבי האופן שבו יתייחסו אליו, אלא מה זה אומר לגבי היהדות? התורה? אמונותינו?

בשעה שנטלתי חלק בפתיחת הפורום הזה היה לי אמון בתורה. היתה לי ביקורת על המסורת, כפי שיכולים לקרוא הקוראים באשכולות הפורום לדורותיו (דוגמא קלאסית: הקבלה היא בעיני מינות שנוצרה מאוחר, החל מלפני 800 שנה, ואני מוכן להצדיק את האשמתי זו). אך מה נעשה עם שאלות שנוגעות לעקרונות בסיסיים ועתיקים יותר.

לשמחתי אני מאמין שה' שומע תפילה ויש טעם להתפלל (גם אם אין חובה להתפלל את כל הנוסח המופיע בסידורים אלא רק את מה שתיקנו חכמינו). אני גם איני שולל את החיים שלאחר המוות ואת הגמול, ולא את היות התורה שבכתב מידי משה רבנו מפי ה' (אם כי את הרעיון הזה יש לפרש ולאו דווקא לפי פשוטו). אולם מה הייתי עושה אילו הייתי נאלץ מנימוקים מוצדקים לוותר על כמה מעקרונות אלו?

מה הייתי עושה ביני לביני? מה הייתי עושה עם ידיעותי? מה הייתי עושה עם אחרים שסבורים שבכך הפכתי לאפיקורוס?

דומה שמיכי שלנו (או שהיה שלנו, אבל איני מוותר עליו) מוצא את עצמו באותו מקום. והוא, ביושר לבב, מוכן לקבל את הכינוי "אפיקורס" בלי להיבהל. אני הייתי מעדיף לתקן. אם הוא מוכן לכינוי הזה, אני מעדיף לציין לידו תוספת: "אפיקורס לפי ההגדרה של זה וזה". ולהאריך בביאור הבעיה שמעוררת את המבקרים להדביק לו את הכינוי הזה.

ועל כל פנים, מיכי הוא אחד הבודדים שנלחמים את המלחמה על בירור הנכון והלא נכון, העיקר והטפל, בתוך היהדות שנמסרה לנו. מן הדיון הזה שחלקו הובא כאן באשכול נראה שמי שרוצה להשתתף בעיון כזה, שמוכן להיות ישר וחכם, יצטרך להתמודד גם עם ביקורת חברתית שתכנה אותו אפיקורס. זה אחד הדברים שרציתי להעלות בפתיחת האשכול. המחיר הזה.

מה שכואב וקשה עוד יותר הוא לעמוד מול זה שמה שגדלתי להאמין בו, שהיווה לי עצמי נחמה ושעל זה רציתי לגדל ולחנך את ילדי, גם זה אולי טעון בדיקה ותיקון. וכמעט שכחתי להזכיר שההתמודדות הזו, של מה אני עושה למען משפחתי וקהילתי (ותלמידי אולי) ועמי - באה רק לאחר שאני אוזר עוז להטיל ספק ולשאול כנגד מה שמחנכים לו, כלומר חוסר חשיבה ביקורתית. רק לאחר ייסורים אלו של איסוף האומץ לעמוד מול השאלות באים הייסורים החדשים, של האיש שמבקש לסייע לאחרים שמחפשים את האמת גם אם היא קשה.

כמובן, אולי אני טועה מכל וכל. אולי באמת מיכי אפיקורס וגם אני אפיקורס והכי טוב להחרים אותנו...

אמנם, אם כבר הגעתם עד לכאן, הרי אתם חברים קוראים בפורום הזה, ונחשפתם. מן הסתם אתם מבקשי אמת, אז אם התחלתם בדרך - המשיכו.

חותמו של הקב"ה אמת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");