ביקורת תהיה – על ביקורת המקרא

אחד מיסודי היהדות היא האמונה שהתורה הנתונה בידינו ניתנה למשה רבינו משמים ועברה במסורת דור אחר דור ולא נתוסף ולא נגרע אפילו כלשהיא מאת שניתנה מאת ה'.

כאן חילקתי את הטקסט של ספר מלכים כב, (שלטענת ביקורת המקרא מסופר כאן על מציאת ספר דברים(

 ויקבר אתו בקברתו בגן עזא וימלך יאשיהו בנו תחתיו
בן שמנה שנה יאשיהו במלכו
ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם ושם אמו ידידה בת עדיה מבצקת  
ויעש הישר בעיני ה'
וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאול
ויהי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח המלך את שפן בן אצליהו בן משלם הספר בית ה' לאמר: עלה אל חלקיהו הכהן הגדול ויתם את הכסף המובא בית ה' אשר אספו שמרי הסף מאת העם ויתנהו על יד עשי המלאכה המפקדים בית ה' ויתנו אתו לעשי המלאכה אשר בבית ה' לחזק בדק הבית לחרשים ולבנים ולגדרים ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את הבית אך לא יחשב אתם הכסף הנתן על ידם כי באמונה הם עשים.
ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הספר ספר התורה מצאתי בבית ה' ויתן חלקיה את הספר אל שפן ויקראהו  
ויבא שפן הספר אל המלך וישב את המלך דבר ויאמר התיכו עבדיך את הכסף הנמצא בבית ויתנהו על יד עשי המלאכה המפקדים בית ה'  
ויגד שפן הספר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה הכהן ויקראהו שפן לפני המלך  ויהי כשמע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו  ויצו המלך את חלקיה הכהן ואת אחיקם בן שפן ואת עכבור בן מיכיה ואת שפן הספר ואת עשיה עבד המלך לאמר  לכו דרשו את ה' בעדי ובעד העם ובעד כל יהודה על דברי הספר הנמצא הזה כי גדולה חמת ה' אשר היא נצתה בנו על אשר לא שמעו אבתינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עלינו  וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירושלם במשנה וידברו אליה ותאמר אליהם כה אמר ה' אלהי ישראל אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי  כה אמר ה' הנני מביא רעה אל המקום הזה ועל ישביו את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה  תחת אשר עזבוני ויקטרו לאלקים אחרים למען הכעיסני בכל מעשה ידיהם ונצתה חמתי במקום הזה ולא תכבה  ואל מלך יהודה השלח אתכם לדרש את ה' כה תאמרו אליו כה אמר ה' אלהי ישראל הדברים אשר שמעת  יען רך לבבך ותכנע מפני ה' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה ועל ישביו להיות לשמה ולקללה ותקרע את בגדיך ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי נאם ה'  לכן הנני אספך על אבתיך ונאספת אל קברתיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה וישיבו את המלך דבר

ההכרח לחלוקה:

א. הכפל וימלך יאשיהו, ושוב בן שמונה יאשיהו במלכו. היה צריך להיות וימלוך יאשיהו בנו תחתיו ובן שמונה היה.

ב. המלך אומר לשפן להביא כסף והוא חוזר ואומר התיכו עבדיך את הכסף. המלך לא עונה כלום ולמרות זאת כתוב ויגד שפן אל המלך לאמר. אם זה סיפור אחד היה צריך להיות ויבוא שפן וישב את המלך דבר ויאמר התיכו עבדיך וכו' וספר נתן לי חלקיה.

ג. אם יאשיהו עשה את הישר בעיני ה' למה כשהוא מוצא את הספר של ה' הוא אומר כי גדלה חמת ה', והלא עשה הישר בעיני ה'. וכן מה שאמרה חולדה תחת אשר עזבוני.

אלא יש כאן שני סיפורים:

סיפור א'
מלך שעשה הישר בעיני ה'. והוא ביקש משפן הסופר שיביא את הכסף הנמצא בבית ה', ושפן השלים את המשימה.

סיפור ב'
מלך שלא עשה הישר בעיני ה', והפסוק מדגיש שהלך בדרך דוד, בדרך דוד אבל לא בדרך ה'. ושפן הסופר הביא לו ספר מבית ה', וכששמע המלך מה כתוב בספר הוא נבהל כי הוא עד היום הוא לא הלך בדרך ה', ולכן הוא אמר שהכעיסו אותו, וגם חולדה מסכימה איתו.

מכיון ששני הסיפורים היה עם אחד שראו לו שפן, לכן ערכו את שני הסיפורים לסיפור אחד.

עקבות של עריכה אפשר לזהות כששפן אומר לחלקיה שהוא צריך את הכסף וחלקיהו עונה לו ספר מצאתי. וכן כששפן אומר למלך שהביא כסף כתוב ויבוא שפן הסופר ויאמר למלך ויגד שפן הספר למלך לאמר, למה הוא אומר וחוזר ואומר כשאין תשובה בינתים.

מיותר לציין שפרשנות פסולה ולא מתקבלת, רק חלוקה תיישב את הסתירות.

בָּרוּךְ יי, בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים, וּבִּתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים, וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים כִּרְצוֹנוֹ. גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר, וּמַעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לַיְלָה, יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים:
אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע, בורא יום ולילה ומבדיל בין יום ובין לילה. א-ל חי וקים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד

יש כאן ברכה לה' על שהוא חכם ונבון שולט בטבע גולל, מעביר, מחליף כרצונו, בקיצור משדד מערכות, ומסיימים ששמו הוא צבקות, שמרמז על כח.

ולצידו תפלה לאלקים המנהיג את הטבע ולא משנה דברים, אלא מעריב ערבים ומסדר את הכוכבים במקומם. אין כאן שידוד מערכות. בדיוק הפוך מתארים את זה שהוא דוקא לא משדד מערכות הוא מסדר את הכל במשמרותיהם.

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים  
ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור  וירא אלקים את האור כי טוב
ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע
ויהי כן  
ויקרא אלקים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן
ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים
וירא אלקים כי טוב  
ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן  
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו
וירא אלקים כי טוב  
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים  והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן  
ויעש אלקים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים ויתן אתם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ  ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך
וירא אלקים כי טוב
ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים  
ויברא אלקים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו
וירא אלקים כי טוב  
ויברך אתם אלקים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ  ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
 ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן 
ויעש אלקים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו
וירא אלקים כי טוב  
ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ  
ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם  ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ  ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה  ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה
ויהי כן  וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד
ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
 ויכלו השמים והארץ וכל צבאם  
ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אתו
כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות

ההכרח לחלוקה הן רבות ולכן אזכיר רק הכרח אחד בכל יום:

א. בראשית ברא את השמים ואת הארץ, ואם כן כבר נבראו שמים וארץ ואיך כתוב אחר כך שנבראו רק ביום שני ושלישי.

ב. ביום שני כתוב ויאמר יהי ויהי כן, ואם כן למה כתוב אחר כך ויעש.

ג. ביום השלישי כתוב ויהי כן, ושוב ותוצא, אם כבר היה כן מה עוד היה צריך לצאת.

ד. ביום הרביעי מוזכר פעמיים שהמאורות הם להבדיל בין היום ובין הלילה. וגם כאן כתוב ויהי כן ולמרות זאת ויעש.

ה. ביום חמישי ויהי כן ולמרות זאת ויעש.

ו. ביום שישי ויאמר הנה נתתי ואחר כך ויהי כן. על מה הוא אומר ויהי כן?, הוא בסך הכל אמר הנה נתתי מה שייך להגיד על זה ויהי כן.

ז. ויכולו מלא כפילות וסתירות.

אלא בהכרח שיש כאן שני סיפורים:

סיפור אחד מספר שאלקים ברא את כל הבריאה. וסיפור שני האלקים לא ברא כלום, הסיפור מתחיל שיש כבר ארץ, כנראה נצחית, אלא ששורר שם תהו ובהו. הכל חשוך ורק רוח אלקים מרחפת על פני המים, גם הם נצחיים.

בסיפור הראשון הוא בורא יש מאין ובשני הוא מוציא יש מיש.

בסיפור הראשון הוא בורא ועושה פעולות דבר שמצריך יום לכל פעולה. אבל בסיפור השני הוא מוציא יש מיש על ידי אמירה בלבד ולכן לא צריך שבעה ימים. כמה זמן כבר לוקח להגיד עשרה פעמים יהי זה וזה.

 למען הנוחות נקרא להם: הבורא לזה שבורא יש מאין, והאלקים לזה שאומר ומוציא יש מיש.

 האלקים לא מפעיל אנרגיה, הוא אומר יהי אור וזהו, בין רגע נהיה אור. וסיום יצירה בכל דבר הוא וירא הבורא כי טוב. והוא מיד עובר הלאה ויאמר יהי רקיע ויהי מבדיל, יקוו המים, תדשא הארץ, יהי מאורות, ישרצו המים, תוצא הארץ, נעשה אדם. ובכל דבר כתוב אחר כך ויהי כן, ואחר כך וירא כי טוב.

האלקים צריך להוא לראות שזה טוב, כי הן נעשו מאליהן. אבל הבורא לא צריך לבוא לראות שזה טוב כי הוא עשה את זה.

רק פעמיים יש טעות, ביום שני לא כתוב וירא כי טוב, וביום חמישי לא כתוב ויהי כן. 'כנראה' שבמשך עבודת העריכה נשכחו שני דברים אלו. ויש גם הסבר רציונלי למה זה קורה בעריכת ספרים (חה.. חה.. חה..)

ויכלו השמים והארץ, ולא ויכל, כי הוא לא עשה שום דבר הם נעשו מאליהם. אין גם יום שביעי לברך ולקדש, הכל נהיה ביום אחד, אחד אחרי השני. הוא גם לא עבד שהוא צריך לשבות.

 לעומתו הבורא עובד קשה שבעה ימים. הוא מתחיל בבריאת השמים והארץ, הוא לא צריך לברוא את האור, כי כבר נכלל במה שאמר ברא את השמים ואת הארץ. הוא רק מספר שהבורא הבדיל בין האור ובין החושך, קרא להן בשם יום ולילה. ההבדלה הוא פעולה המצריכה זמן ולכן לוקח לו יום עד שסוף סוף הוא מצליח, אחרי זה הוא הולך קצת לנוח ומחר בבוקר יחזור לעבודה. הוא קם בבוקר של יום שני עושה את הרקיע, תחשבו כמה אנרגיה הפעיל, בסוף היום הוא כבר על סף התמוטטות, הוא הולך לנוח וחוזר למחרת. ביום השלישי הוא לא צריך לעבוד, אלא שמכיון שאתמול עשה את השמים, כנראה שבלילה ירד גשם, ולכן הארץ שהוא ברא בתחילת הפרשה מוציאה צומח, סוף סוף יש לו יום רגוע לנוח קצת, יום של חופש אבל עדין לא שבת כי לא סיים את כל המלאכה. ביום הרביעי הוא קם השכם בבוקר מפשיל שרוולים ועושה את המאורות, תחשבו על אלפי הכוכבים והגלקסיות את כולם הוא עשה ביום אחד, מחיאות כפים. בסוף היום הוא חוזר מזיע ועייף, כולו שרוף והידים שחורות מהעבודה עם השמשות, והוא נופל למיטה. ביום חמישי הוא קם בכחות מחודשים ועושה את חית הארץ, שוב יום מפרך הדורש קצת מנוחה. ביום שישי הוא בורא את האדם, מברך אותו ואומר לו שהוא הכין לו אוכל. וכך סוף סוף ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, להדגיש לא כמו האלקים מהסיפור השני שלא עשה כלום, האלקים שלנו עבד קשה. וישבות ביום השביעי מ'כל' מלאכתו, כונתו שגם ביום השלישי הוא נח אבל עכשיו הוא שבת מ'כל' מלאכתו אשר עשה. ויברך את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא לעשות.

אני בטוח שיש כאלו שישתכנעו שאכן החלוקה נכונה, זה עדיין משכנע לפחות כמו החלוקות של מבקרי המקרא.

אני לא יסתור עכשיו את כל הסיפור, אבל בקריאה מעמיקה כל אחד יראה שהכל פה שטיות והבלים, וכמוה חלוקת המבקרים למיניהם.

מה עוד שצריך לקחת בחשבון שגם בלי חלוקה אפשר לקרוא את הסיפור בלי תקלות, ואם כן למה לחלק.

באשר לקושיות יש איתי בכתובים הסבר נפלא לכל דבר ודבר, אולי בהמשך אביא את זה.

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ

וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ

ואדם אין לעבד את האדמה  

ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה  

וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה  

ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר  

ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע  

ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים  שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב  וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם  ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש  ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת  

ויקח ה' אלקים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה  

ההכרח לחלוקה:

א. כל שיח טרם יהיה, כל עשב טרם יצמח, כפול.

ב. מהו הסיבה שלא היו צמחים? בגלל שלא ירד גשם או למרות שכבר ירד גשם עדין לא צמח כי אדם אין לעבוד את האדמה.

ג. ויטע גן או ויצמח עצים בגן.

ד. הגן הושקה מגשם או מנהר המשקה את הגן.

אלא יש כאן שני סיפורים:

סיפור ראשון, שהוא בעצם ההמשך של הסיפור של ויאמר, מספר: שאחרי שנברא העולם ביום אחד, לא היה עשב כי לא ירד גשם, ולכן ה' ממטיר גשם ויצמח ה' כל עץ נחמד, הוא לא נוטע, הישות שלנו אינה עובדת פיזית, כמו בחלק הראשון של הסיפור. אחרי שיש גן יפה הוא לוקח את האדם ומניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. בסיפור הזה אנחנו לא צריכים נהר, כי יש ה' שיוריד גשם.

בסיפור השני, שהוא המשך הסיפור של הבריאה בשבעה ימים, כל שיח השדה טרם יהיה בארץ למרות שכבר ירד גשם ביום שני בלילה שמזה צמח עשב ועץ פרי, אבל כנראה שלשיח השדה צריך שמישהו יעבד את האדמה, וכיון שאין אדם לא היה שיח השדה. ולכן הוא יוצר אדם. כנראה שבסוף האדם לא יכל לעבוד ולכן הצטרך הבורא בעצמו לנטוע את הגן.

הבורא הזה הרי לא שולט על המים שהם היו נצחיים מלפניו, ולכן הוא חייב להעביר נהר שישקה את הגן, כי הורדת הגשם אינו בידיו.

 **

יש לי עוד חלוקות של: קין והבל, מגדל בבל, כיבוש יריחו, וכמובן ארבעה תעודות לתיבת נח, ועוד ועוד ועוד, אבל זה כבר התארך יתר על המידה.

בכל החלוקות שהבאתי, אני בטוח שיהיה מי שיגיד: נכון, אכן צריך לחלק אותם.

ולכן לקחתי את הכתבה הראשית שהיה אתמול בצהרים בבחדרי חרדים וגם על זה החלתי חלוקה וראו זה פלא:

יפה

פעם היה בדעתי לבדוק ספר (חדש, לא תנכי) ארוך מבחינת טכניקת החלוקה ל"פרשיות מקוריות", כפי שעשית ומבחינת דלוגי אותיות ורמזים
אבל הזמן.... 

שלום טוב

איקון ירוק מאד.

תמיד חשבתי בדיוק כמוך!

לא היה לי זמן לחבר ניתוחים כמו שלך. תודה על מאמציך!

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

 עצור! כאן חושבים שחושבים.

תלמיד ומימוני תודה
אבל בכל אופן אני גם מחכה לביקורת על דברי, כדי שאוכל לנפות אותם,

תוקן על ידי שלוםטוב ב- 13/06/2017 15:38:17

אפרים בן

אתה מוזמן להצביע על כל טעות שמצאת.

אחרת, יחשבו שאתה רק חושב שאתה מבקר... סמיילי (בחר את הצבע המתאים לך).

ובכלל, ממה שלמדתי הוא שראוי להימנע מקביעות גורפות. מה שכתב חברנו החדש התורם רבות שלום-טוב הוא עקרון ספרותי שיש להתייחס אליו. יש פרשיות שבהן החלוקה לקטעים המיוחסים למקורות שונים נועדה לפתור בעיות שאין להן פתרון נוח יותר. אדרבה, הבא דוגמאות כאלו שבהן ההרמוניסט (המאמין שכל התורה יצאה מתחת ליד אחת של כותב אחד) יתקשה להסביר סתירות בעוד הדוגל בחיתוך מקורות יוכל להסתכל עליו בחיוך השמור נגד דוגמטיקנים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ביקורת המקרא היא נושא רציני .במקום שפותח האשכול יביא לדוגמה טענה אחת שמקובלת על כל מבקרי המקרא ויפריך אותה כאן בפורום  הוא מביא דוגמאות מומצאות לא חכמות (בלשון עדינה)זה לא רציני.