|
|
| נשלח ב-22/6/2017 21:55 |
 |
| |
| שלוםטוב כתב: |  | אם ויברא את האדם הכונה לאנושות
צריך להיות:
ויברא את האנושות בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותו
או
ויברא את האנושות בצלמו, בצלם אלקים ברא אותם, זכר ונקבה ברא אותם
כי הרי גם מה שכתיב זכר ונקבה הכונה לאנושות |
|
זה כדרך לשון בני אדם, שמקצרים את הלשון, וכך אמר שאע"פ שתפס לשון יחיד "ברא אותו", מ"מ נבראו שניים, זכר ונקבה, וכיוון שהסביר שאלו שניים, אז חזר ושנה את כינוי הגוף בשינוי (בהתאם למשפט העוסק בשניים), כדי לחתום את האמירה שהיו שניים (ואולי גם כדי להדגישה).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2017 22:04 |
|
| |
| שלוםטוב כתב: | | | ומה הבעיה לפרש כמו שפירשתי, שתמיד הכונה איש עד הולדת קין והבל |
|
אמרתי - מכיוון שסיפור הבריאה הוא עניין גדול וחשוב מכדי לספרו על איזה אדם אחד חשוב ככל שיהיה. חז"ל אמרו "לא נברא העולם אלא למשה/דוד/משיח". האם בגלל זה יכתוב הרמח"ל - "לא נברא העולם אלא להיטיב למשה/דוד/משיח"? כמובן שלא. העולם נברא להיטיב לכולם. משה/דוד/משיח, רק מסמלים את הפיסגה. כך גם כאן - כשהקב"ה החליט לברוא "אדם בצלמנו כדמותנו" הוא לא התכוון במיוחד לאדם הראשון. הוא התכוון לכל אדם ואדם. אז האדם הראשון אולי היה לו מעמד מיוחד, אבל לא יותר ממעמד מיוחד. הוא עדיין איננו היצור האנושי היחיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2017 01:44 |
|
| |
אליקים
התורה ניתנה בסוד אבל גם בפשט ולכן הסיפור צריך להיות קרי מבלי טעיות וסתירות גם בפשט. אם התירוץ לסתירות היא: "סוד ה' ליראיו", אז מי יעמוד בסוד קדושים, ואני ישאיר להם גם את קיום המצוות. אם אנחנו האנשים הפשוטים צריכים לקיים תורה ומצוות, אנחנו גם אמורים להבין את התורה, ולא להירגע בזה שיש מי שמבין את זה על פי סוד.
אתה נכנס לפרצה דחוקה ובלבד שלא להסכים שסיפור הבריאה קריאה בפשטות מפשטות ברצף אחד.
אני לא מבין מה כל כך בוער לך לפרש את הפסוקים שישאר סתירה בבריאת המינים, ולא לפרש את הפסוקים על פי פשטות משמועתם, כמו שביארתי, שעל פי זה לא יהיה סתירה?!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2017 07:24 |
|
| |
זה לא פירצה דחוקה. וזה כי אמנם הכתוב נכתב לאנשים שמאמינים בתנ"ך, אבל גם לאנשים (אותם אנשים) שהם בנ אדם המדברים כדרך לשון בני אדם ואין להם בעיה עם שינויי לשון שאינם באמת סתירות, והתורה לא ראתה צורך לעקם את כתיבתה רק בגלל שבאחד הדורות יבוא איש אחד בשם ולהאוזן ויחליט שזה סתירה. באותה מידה היה אפשר לשנות את כל התורה כך שתתאים לכל השאלות והסברות ששאלו עליה בכל הדורות. ושאלו עליה בכל הדורות - ע"ע קורח. אפשר לשאול למה התורה ניתנה כפי שניתנה, ואפשר לקבל שכך היא ניתנה ועם זה צריך להסתדר. ואדם לעמל יולד.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 26/06/2017 07:31:50
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2017 16:36 |
|
| |
זה לא שולהאוזן החליט שיש סתירה, הוא העלה את זה והרבה אנשים מבינים גם כן כמוהו, וקבל את האמת (כשזה אמת) ממי שאומרו.
לטענתם בפרק א' כתוב שהשם ברא את האדם כזכר וכנקבה ובפרק ב' הוא ברא אותו כאחד.
ועל זה כתבתי שזה לא נכון בפרק א' כתוב שברא אותו, אלא שכדי שלא יהיה 'סתירה' בין פרק א' לפרק ב', שבפרק א' יהיה כתוב שהוא ברא רק אחד ובפרק ב' שנים (זכר וממנו נקבה), לכן הכתוב מציין מיד שזכר ונקבה ברא אותם.
לדוגמא:
אחד בנה בנין גדול לצורך מגורים. כשהוא בנה את זה הוא בנה את זה כדירה אחת, בסוף הוא החליט לחלק את זה לשני דירות.
הוא אומר: בניתי אותו, את שני הדירות בניתי.
ואחר כך מפרט בהתחלה בניתי אותו כדירה אחת, אבל אחר כך החלטתי שזה גדול מדי וחילקתיו לשנים.
האם יש איזשהוא בעיה במשפט שלו?
****
עדיין לא הבנתי מה קשה לך לקבל את פשט הכתובים כפשוטם כמו שפירשתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2017 16:40 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | באותה מידה היה אפשר לשנות את כל התורה כך שתתאים לכל השאלות והסברות ששאלו עליה בכל הדורות. ושאלו עליה בכל הדורות - ע"ע קורח.
|
|
אי אפשר לשנות, כי אז הוא משנה את הסיפור.
מה שאני לומד מקושיות הוא שאם עדין קשה לי כנראה שעדין חסר לי מידע בסוגיא, ואדרבה מתוך שמקשים קושיות אני עולה על המידע החסר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2017 22:33 |
|
| |
| שלוםטוב כתב: | | זה לא שולהאוזן החליט שיש סתירה, הוא העלה את זה והרבה אנשים מבינים גם כן כמוהו, וקבל את האמת (כשזה אמת) ממי שאומרו.
לטענתם בפרק א' כתוב שהשם ברא את האדם כזכר וכנקבה ובפרק ב' הוא ברא אותו כאחד.
ועל זה כתבתי שזה לא נכון בפרק א' כתוב שברא אותו, אלא שכדי שלא יהיה 'סתירה' בין פרק א' לפרק ב', שבפרק א' יהיה כתוב שהוא ברא רק אחד ובפרק ב' שנים (זכר וממנו נקבה), לכן הכתוב מציין מיד שזכר ונקבה ברא אותם.
לדעתי ולהואזן כן הבין נכון את הפשט באופן מקומי בתוך פרק א', גם אם אמנם הוא טעה בקשר לקשר לפרק ב'
לדוגמא:
אחד בנה בנין גדול לצורך מגורים. כשהוא בנה את זה הוא בנה את זה כדירה אחת, בסוף הוא החליט לחלק את זה לשני דירות.
הוא אומר: בניתי אותו, את שני הדירות בניתי.
ראשית, אם זה כל המשפט שכתוב - ייתכן שבאמת מלכתחילה בנה שניים? ומי אומר שבנה "בתחילה אחד" ורק "לבסוף" - שניים?
ושנית - זה גם לא אותו דבר, מכיוון שכאן מדובר על שני חלקים שווים של דבר אחד, ואילו בבראשית כתוב על שני "חלקים" שונים - זכר ונקבה, ולא זו בלבד, אלא שכתובשני משפטים שתוכנם העיקרי שונה זה מזה - באחד כתוב "בצלם אלוקים ברא אותו" - כלומר התוכן העיקרי - ה"חידוש" של המשפט הזה הוא - שהאדם נברא בצלם אלוקים, ואילו במשפט השני ה"חידוש" הוא מסוג אחר לחלוטין - והוא "זכר ונקבה ברא אותם" - כלומר בא ללמדנו כמה נבראו - לאו דווקא כמה אנשים, אבל לפחות כמה "בני קבוצה" - כלומר כמה "בני קבוצה אחת" נבראו יחד - ועל זה הפסוק אומר שנבראו "זכר ונקבה" - ולכן אם לא כתוב אחרת אז ודאי שנבראו שניים - וזה שכתוב קודם "אותו" - זה בא להגיד שנברא בצלם אלוקים, וזה שתפס לשון "אותו" - זה בגלל שמדבר על "סוג האדם" ולא על "מי בדיוק נברא ואיך נברא" - ושוב יש כאן את השיקול דלעיל - "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" - איזה טעם יש לברוא אדם פרטי וזניח "בצלם אלוקים"? ודאי שאם התורה מספרת שמישהו נברא "בצלם אלוקים" - היא מספרת את הסיפור הזה על "האנושות" כולה. ולכן ודאי ש"אדם" הכתוב בפסוק זה - הינו אך ורק המייצג של האנושות כולה. (ואמנם נכון שאדם הראשון נחשב כאיש פרטי המייצג, אבל זה רק כדבר נוסף, ולא במקום היות שמו מהווה גם את שמה של האנושות).
ואחר כך מפרט בהתחלה בניתי אותו כדירה אחת, אבל אחר כך החלטתי שזה גדול מדי וחילקתיו לשנים.
האם יש איזשהוא בעיה במשפט שלו?
pasting
****
עדיין לא הבנתי מה קשה לך לקבל את פשט הכתובים כפשוטם כמו שפירשתי. |
|
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2017 00:43 |
|
| |
ראשית, אם זה כל המשפט שכתוב - ייתכן שבאמת מלכתחילה בנה שניים? ומי אומר שבנה "בתחילה אחד" ורק "לבסוף" - שניים?
נכון ולכן כתבתי שאילו לא היה לנו פרק ב' לא הייתי מפרש שהיה אחד שנחלק לשנים
אבל בתורה שלנו כתוב גם משפט שני:
בניתי אותו, את שני הדירות בניתי.
בהתחלה בניתי אותו כבית אחד ובסוף חילקתי את זה לשנים.
תוקן על ידי שלוםטוב ב- 27/06/2017 00:45:01
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2017 00:45 |
|
| |
כתבת:
ושנית - זה גם לא אותו דבר, מכיוון שכאן מדובר על שני חלקים שווים של דבר אחד, ואילו בבראשית כתוב על שני "חלקים" שונים - זכר ונקבה, ולא זו בלבד, אלא שכתובשני משפטים שתוכנם העיקרי שונה זה מזה - באחד כתוב "בצלם אלוקים ברא אותו" - כלומר התוכן העיקרי - ה"חידוש" של המשפט הזה הוא - שהאדם נברא בצלם אלוקים, ואילו במשפט השני ה"חידוש" הוא מסוג אחר לחלוטין - והוא "זכר ונקבה ברא אותם" - כלומר בא ללמדנו כמה נבראו - לאו דווקא כמה אנשים, אבל לפחות כמה "בני קבוצה" - כלומר כמה "בני קבוצה אחת" נבראו יחד - ועל זה הפסוק אומר שנבראו "זכר ונקבה" - ולכן אם לא כתוב אחרת אז ודאי שנבראו שניים - וזה שכתוב קודם "אותו" - זה בא להגיד שנברא בצלם אלוקים, וזה שתפס לשון "אותו" - זה בגלל שמדבר על "סוג האדם" ולא על "מי בדיוק נברא ואיך נברא" - ושוב יש כאן את השיקול דלעיל - "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" - איזה טעם יש לברוא אדם פרטי וזניח "בצלם אלוקים"? ודאי שאם התורה מספרת שמישהו נברא "בצלם אלוקים" - היא מספרת את הסיפור הזה על "האנושות" כולה. ולכן ודאי ש"אדם" הכתוב בפסוק זה - הינו אך ורק המייצג של האנושות כולה. (ואמנם נכון שאדם הראשון נחשב כאיש פרטי המייצג, אבל זה רק כדבר נוסף, ולא במקום היות שמו מהווה גם את שמה של האנושות).
אני לא מבין מה זה קשור לדיון שלנו, למה לפי הפירוש שלי זה מה אנשו כי תזכרנו, ולא סיפור בריאת האנושות
איזה טעם יש לברוא אדם פרטי וזניח "בצלם אלוקים"?
האדם הראשון כלל וכלל אינו פריט זניח, הוא אבי האנושות
תוקן על ידי שלוםטוב ב- 27/06/2017 00:49:55
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2017 10:47 |
|
| |
| אברם_העברי כתב: | | ושלישישי - אני מבין שהתקנאת בבעלבעמיו שנוהג לחוד חידות (כמו תגובתו המחכימה לעיל "אלוהים יצר את האדם מהבוץ, האדם נוצר מהקוף, וד"ל", שכרגע ווטסון של IBM עובד על פענוחה:) - אבל לאו כל כמיניה!
ולגבי "מיהו אלהים" וכו', ואגב הספר "מה שאלהים לא יכול", ברור כשמש שאלהים הוא מה שבני האדם קובעים שהוא - זה אומר בכה וזה אומר בכה (ע"ע הוויכוחים המצחיקים האם אלהים הוא נמנע הנמנעות או לא...).
נ"ב לגבי ה"סרט" אליו קישרת - לא זכיתי להבין את הקשר, אבל לפחות היית מביא את התרגום לשיר (שאין לו שום קשר לטיעוניך, חוץ מההליכה לסרט, והוא חלק מהז'אנר של שירי "אני זרוק ודפוק" של הרבטיקו היווני):
https://goo.gl/RMCHWJ
|
|
אני יסביר. זה פשוט. כפי שכתבת אכן כל הוויכוחים על מה א' יכול ומה הוא לא יכול וכו' - מצחיקים. כי איך אתה יכול לכתוב על א' ואין לך מושג מה זה? מצד שני, אם נתייחס לחקר המקרא נראה שגם הוא מצחיק. חוקרי המקרא חכמים ונבונים. יודעים שפות עתיקות, היסטוריה, גיאוגרפיה, ארכיאולוגיה. יודעים לפענח מגילות גנוזות ולחבר שברי חרסים. ואחרי כל מה שהם יודעים......... איך זה שאין להם מושג על א' ?
"הדמות" הכי מרכזית של התנ"ך? מי הוא א' וכו' מי שרוצה לדעת מה זה א', צריך למצוא את היוצר של המציאות- את הבורא. אני לא יודע מי יצר את השמש, הירח והכוכבים ואין לי מושג לא על מפץ גדול/קטן או מה שלא יהיה. אבל אני מכיר את המציאות שלי. לכן אם אני יכול להצביע על מי שיוצר את המציאות שלי אוכל לומר מי זה א', מי זה הבורא. מה הקשר של השיר לעניין תרגום טוב של השיר יש כאן –
http://www.lovesongforgreece.com/?page_id=2647
השיר מספר על קשי-החיים. בדרך כלל, בני אדם לא מנסים לברר לעצמם מדוע המציאות שלהם נראית כפי שהיא, (מה יוצר אותה) נכנעים לגורלם והולכים לישון. (דוגמה אופיינית: לאחרונה היו לי ח"ד עם משמונים. הצעתי לו להעמיד במבחן רעיון מסוים של בלייק. לא הצלחתי. כי למה להיכנס לארץ ישראל כאשר אפשר לנדוד במדבר הפילוסופי ולטחון חול? אבל, יש מי שלא נכנע לגורלו {לא יושב ומתפלסף, "אני זרוק ודפוק" (*ראה להלן)} והולך לסרט. כשאתה הולך לסרט אתה מפנה את גבך למציאות. מתעלם ממנה. זה מה שבלייק כתב:
https://goo.gl/VX8Wwg
מי שיצליח למצוא שיש קשר בין הדמיון שלו (הסרט שלו) - למציאות שלו, – ימצא את א', את הבורא. ובשביל זה לא צריך את ווטסון. *להלן אפשר להראות איך ה-"אני זרוק ודפוק" השפיע וממשיך להשפיע על הגורל היהודי. יש לנו ביהדות מה שנקרא תחנון. ,,,,,,,,צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ:אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ דֹפִי. הֶעֱוִינוּ. וְהִרְשַׁעְנוּ. זַדְנוּ. חָמַסְנוּ. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר. יָעַצְנוּ רָע. כִּזַּבְנוּ. לַצְנוּ. מָרַדְנוּ. נִאַצְנוּ. סָרַרְנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. צָרַרְנוּ. קִשִּׁינוּ עֹרֶף. רָשַׁעְנוּ. שִׁחַתְנוּ. תִּעַבְנוּ. תָּעִינוּ. תִּעְתָּעְנוּ: סַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ. וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ:
כאשר זה הסרט שלנו. כאשר אנחנו מחזיקים את עצמנו כרשעים וחוטאים כאשר אנחנו אומרים שוב ושוב ביטויים כמו: "כבשה בין שבעים זאבים", "תולעת יעקב". זה לא ברור מדוע הגורל שלנו נראה כך?
עוד מעט יש לנו שוב את ט' באב. איך לדעתך נראה הסרט – הדמיון של מי שמתאבל ברצינות על החורבן? אני משאיר לך לנחש מי הצליח להחליף (חלקית) את הסרט של עם ישראל והיה הגורם לחזרתנו לארץ ישראל. פלמנקו? הגיע הזמן להתקדם. ניקוס ורטיס - https://youtu.be/REjUMuPUNwQ
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2017 14:23 |
|
| |
"אם תרצו אין זו אגדה?", אלא שהחלום של אלטנוילנד (אותו כינה אחד העם "חיקוי של קופים בלי שום תכונה לאומית עצמית") איננו החזון של אלחנן ליב לוינסקי ("עתה אין הדבר קשה כל כך, כמו שהיה לפנים, אשר השם "כשר" היה כמו מפלצת לשאינם בני-ברית וגם להרבה בני-ברית. כעת השם כשר "שם תואר" של חבה. השם כשר מורה נקיות עד דק מן הדק; וגם הרבה בעלי אכסניות שאינם משלנו כתבו על שלטיהם: כשר, לא בשביל היהודים, אבל גם בעד אומות- העולם... רבה מאד פעולת היהודים בכל ענפי המסחר וחרשת המעשה, ותראה פעולתם והדרתם בכל, אבל עיקר כחם וגבורתם רק בעבודת האדמה ונטיעת הצמחים, אשר בה הראו נפלאות."), והחזון של לוינסקי תולדה של החזון של אברהם מאפו, והחזון של מאפו נולד בכח התנ"ך וברוחו, וכבר אמר רס"ג: אומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה.
תוקן על ידי מם80 ב- 27/06/2017 14:23:35
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2017 17:26 |
|
| |
שלישישי - לטעון כנגד המחקר המקראי ש"אין לו מושג על א'(להים)" זה מצחיק כמעט כמו לטעון שלך יש מושג על א'(להים), כי קראת את השטויות שבלייק כתב...
אז בלייק שם בפי ישעיהו את התיזה שלו, לפיה שכנוע פנימי עמוק הוא-הוא הא'(להים) וממבו-ג'מבו מהסוג הזה - כשהוא מתעלם ממה שלישעיהו עצמו היה להגיד על הא'(להים) והופך אותו לניו-אייג'ר ממוצע (אמנם
לזכות בלייק יש לציין שהוא הקדים את זמנו! אלא שלא היה לו מושג מהו אינסוף, ולוּ ידע היה מבין שאי אפשר למצוא את האינסוף בתוך עצמך, או בתוך כל דבר אחר...)
בקיצור, על זה נאמר - "נו נו".
אבל מה מאוד סמרו שערותיי וצללו אוזניי עת שפילנא עיניי לסיפא דדבריך, שם הצעת להתקדם מעבר לפלמנקו אל... ניקוס ורטיס, אוי לאוזניים שכך שומעות! משל לאדם השומע באך או בטהובן, ומציע לו מישהו להתקדם ל... משה פרץ!
אם זה סדר העדיפויות המוזיקלי שלך, אני מניח שא'(להים) בשבילך זה אייל גולן? :)))
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2017 23:26 |
|
| |
| שלוםטוב כתב: | | ראשית, אם זה כל המשפט שכתוב - ייתכן שבאמת מלכתחילה בנה שניים? ומי אומר שבנה "בתחילה אחד" ורק "לבסוף" - שניים?
נכון ולכן כתבתי שאילו לא היה לנו פרק ב' לא הייתי מפרש שהיה אחד שנחלק לשנים
אבל בתורה שלנו כתוב גם משפט שני:
בניתי אותו, את שני הדירות בניתי.
בהתחלה בניתי אותו כבית אחד ובסוף חילקתי את זה לשנים.
אכן אני מסכים שפרק ב' מוכיח על פרק א', אבל 1.כמו שאמרתי הנקודה היא שההבנה המקומית בתוך פרק א' יותר מסתברת כמו שהבינו בביקורת המקרא. ו2. הואיל ופרק א' אינו מביא שום רמז לכך שנבראו מלכתחילה כאחד - ממילא דינו להתפרש כמו שהוא כתוב בסתמא - שפירושו הוא שנבראו כשניים, ולכן לא נכון יהיה לפרש את המילה "אותו" כמתייחסת לשניהם יחד כנשבראו דו פרצופין באדם אחד. וגם אם אנו מסכימים שנבראו דו פרצופין באדם אחד, אבל לא לזה הכוונה במילה "אותו".
תוקן על ידי שלוםטוב ב- 27/06/2017 00:45:01
כתבת:
ושנית - זה גם לא אותו דבר, מכיוון שכאן מדובר על שני חלקים שווים של דבר אחד, ואילו בבראשית כתוב על שני "חלקים" שונים - זכר ונקבה, ולא זו בלבד, אלא שכתובשני משפטים שתוכנם העיקרי שונה זה מזה - באחד כתוב "בצלם אלוקים ברא אותו" - כלומר התוכן העיקרי - ה"חידוש" של המשפט הזה הוא - שהאדם נברא בצלם אלוקים, ואילו במשפט השני ה"חידוש" הוא מסוג אחר לחלוטין - והוא "זכר ונקבה ברא אותם" - כלומר בא ללמדנו כמה נבראו - לאו דווקא כמה אנשים, אבל לפחות כמה "בני קבוצה" - כלומר כמה "בני קבוצה אחת" נבראו יחד - ועל זה הפסוק אומר שנבראו "זכר ונקבה" - ולכן אם לא כתוב אחרת אז ודאי שנבראו שניים - וזה שכתוב קודם "אותו" - זה בא להגיד שנברא בצלם אלוקים, וזה שתפס לשון "אותו" - זה בגלל שמדבר על "סוג האדם" ולא על "מי בדיוק נברא ואיך נברא" - ושוב יש כאן את השיקול דלעיל - "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" - איזה טעם יש לברוא אדם פרטי וזניח "בצלם אלוקים"? ודאי שאם התורה מספרת שמישהו נברא "בצלם אלוקים" - היא מספרת את הסיפור הזה על "האנושות" כולה. ולכן ודאי ש"אדם" הכתוב בפסוק זה - הינו אך ורק המייצג של האנושות כולה. (ואמנם נכון שאדם הראשון נחשב כאיש פרטי המייצג, אבל זה רק כדבר נוסף, ולא במקום היות שמו מהווה גם את שמה של האנושות).
אני לא מבין מה זה קשור לדיון שלנו, למה לפי הפירוש שלי זה מה אנשו כי תזכרנו, ולא סיפור בריאת האנושות
"מה אנוש כי תזכרנו" - הבאתי לא כראיה אלא כסברא - שהואיל ויש לנו סברא כזאת, בלי קשר לפסוק הכתוב בלשון זו, אבל עצם זה שיש לנו סברא - מה נחשב לי אדם אחד לספר עליו ולכתוב עליו בתורה דברים שיהפכו ללימוד לדורות.
איזה טעם יש לברוא אדם פרטי וזניח "בצלם אלוקים"?
האדם הראשון כלל וכלל אינו פריט זניח, הוא אבי האנושות
לכן הוספתי: "(ואמנם נכון שאדם הראשון נחשב כאיש פרטי המייצג, אבל זה רק כדבר נוסף, ולא במקום היות שמו מהווה גם את שמה של האנושות)." כלומר היותו איש מייצג, והיותו אבי האנושות, אינה כ"כ עיקר שעבורו ייכתב בתורה שהוא לבדו נברא בצלם אלוקים, ובפרט בהשוואה לפירוש האחר שניתן - ולדעתי מוכרח - לתת למילה "אדם" בפסוק זה - והיינו שהפירוש שניתן - מוכרח - לתת - שהכוונה לאנושות, הרי ודאי שיותר יש עניין לכתוב שהאנושות נבראה בצלם אלוקים מאשר לכתוב שהאדם הראשון נברא בצלם אלוקים.
[quote] ting
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2017 00:03 |
|
| |
אני עדיין לא מסכים עם דבריך, אבל נראה לי שמצינו עד תום את הויכוח - אני כבר שמעתי והבנתי את מה שיש לך להגיד, ולמרות זאת אני לא מסכים עם דבריך. וגם אתה כבר הבנת (אני מניח) את מה שאני אומר ולמרות זאת אתה לא מסכים עם דברי. בכל אופן אפשר להתקדם כי גם לדבריך למעשה אין סתירה בין פרק א' לב'.אלא שלדעתי לא רק שאין סתירה, אלא יש גם קושיא על מבקרי המקרא. ולדעתך לא קשה על מבקרי המקרא
תוקן על ידי שלוםטוב ב- 28/06/2017 00:03:40
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2017 00:10 |
|
| |
אוקיי, רק שאותי לא כל כך מעניין לדון בביקורת המקרא, יותר מעניין אותי המקרא בעצמו, ולכן אני רואה חשיבות להדגיש שבעצם ביקורת המקרא צדקה בפירוש המובלע בדבריה שנתנה לפרק א' כשלעצמו.
|
|
|
|
|
