|
|
| נשלח ב-15/6/2017 01:24 |
|
| |
יש, לדעתי ההגדרה של קאסוטו טובה ואלגנטית: הסגנון הכהני הוא סגנון משפטי, ובו התורה משתמשת בקטעי סיכום, בקטעים חשובים שהיא רוצה להדגיש את עוצמתם, וכמובן, בקטעים משפטיים. על הפירוש שלו לחילופי השמות אכן ערערו כדבריך אבל בין כה וכה חילופי השמות איבדו מגדולתם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 01:32 |
|
| |
לפי הגיוןן פשטני, דון קיחוטה, הספר המתורגם ביותר בעולם אחרי התנ"ך, לא נכתב ע"י סופר אחד, שהלא הדמות הראשית מדברת בספרדית עתיקה ושאר הדמויות בספרדית מודרנית. הספר תורגם לאחרונה לספרדית עכשווית, ולמרות שהתרגום נהיה לרב-מכר, האקדמיות הספרדיות הוקיעו את התרגום כפשע נגד הספרות.
באנגליה האליזבטנית יצא לאור ספרו הראשון של המשורר אדמונד ספנסר "יומן הרועים" עם הקדמה והערות שוליים פרשניות מאת חברו המלומד E.K. המסייעות לקוראים להבין מלים ארכאיות ואזכורים ספרותיים בהם ספנסר השתמש. ההערות של E.K. נבונות, אירוניות, פעמים רבות סותרות את דברי המשורר או זו את זו, או סתם שגויות או לא מדויקות או מיותרות. הן מסבירות את מבנה הספר ותוכנו תוך הבעת תיאוריה ספרותית הרחוקה מהשקפתו של ספנסר.E.K. מעולם לא זוהה בודאות, ולמרות שהיו ספקולציות שונות שזיהו אותו עם אנשים ממשיים, מבקרי הספרות האנגלים לדורותיהם לא הצליחו להכריע אם זה היה אדם אמתי או דמות ספרותית שספנסר המציא. יש הסבורים שספנסר עשה פרודיה על מבקר שלא מסוגל להבין שירה על מנת לשעשע את הקוראים וללמדם היאך לקרוא שירה.
באנגליה מזה מאות שנים יש תיאוריות קונספירציה הטוענות ששקספיר לא היה ולא נברא, אלא שימש כשם עט של מחבר שחפץ לכתוב בעילום שם. אחת התיאוריות טענה שהמחזות של שקספיר נכתבו ע"י קבוצה ממורמרת של פוליטיקאים, מה שמסביר את ריבוי הסגנונות במחזותיו. למבקרי הספרות האנגלים לדורותיהם, בהכירם היטב את הגאונות הייחודית המצויה בכל כתביו ואת האזכורים אודותיו בכתבים של עמיתיו, אין ספק ששקספיר הוא שקספיר.
תוקן על ידי מם80 ב- 15/06/2017 01:33:00
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 03:18 |
|
| |
אם מבקרי הספרות האריות לא הצליחו להכריע אם ספר מלפני כ-400 שנה נכתב ע"י מחבר אחד או ע"י שני מחברים, היאך מבקרי המקרא השועלים יכולים לדעת מי חיבר טקסט שנכתב לפני אלפי שנים? ואם אינם יכולים לדעת זאת, היש הבדל בין התיאוריות של מבקרי המקרא לבין הקונספירציות אודות שקספיר, הלא אלה גם אלה פרי דמיון יצירתי?
אלא באמת רק מי שחיבר את הטקסט יודע שהוא חיברו, והקוראים בוחרים אם להאמין שהמחבר אמנם חיברו (מסורת), או לסבור שמחבר אחר חיברו (ביקורת מודרנית), או לטעון שמחבר איננה אלא דמות אידאולוגית שנועדה לסמן את גבולות המשמעות של טקסט בתרבות (פוסט-סטרוקטורליזם).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 08:48 |
|
| |
שלום אתה לא צריך להקיף את כל התורה, אבל אתה צריך לתקוף את השורשים ולא ענף זה או אחר. חזרתי על זה כבר איזה חמש פעמים באשכול ללא הועיל. אתה יכול לא להסכים, אבל זה עניין לוגי פשוט. העובדה שדחית השערה כלשהי לא מוכיחה שום השערה אחרת (אלא אם הן ממצות וכאן הן לא). העובדה היא שלריבוי המחברים יש ראיות (אפשר כמובן לחלוק על כל ראיה, וזה בדיוק מה שאתה צריך לעשות כאן) שלא קשורות להשערת התעודות, ואתה צריך להתמודד איתן (אתה לא צריך כלום, ואתה יכול גם להמשיך להתמודד עם אנשי הקש שהקמת ולהרגיש גיבור, אבל נראה שאתה מנסה להתמודד עם ביקורת המקרא).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 09:51 |
|
| |
בראשית בריאת העולם- מגילת אלהים א,א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. א,ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. א,ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. א,ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. א,ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ} א,ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. א,ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. א,ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. {פ} א,ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. א,י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. א,יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. א,יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. א,יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי. {פ} א,יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. א,טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. א,טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. א,יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. א,יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. א,יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי. {פ} א,כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִיםיִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. א,כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. א,כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. א,כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי. {פ} א,כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. א,כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. א,כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. א,כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. א,כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. א,כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. א,ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. א,לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. {פ} ב,א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. ב,ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ב,ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.[1] {פ}
[1] שם אלהים מורה על שלטון, והוא נכתב בתורה בפרשיות אוניברסאליות, כגון תיאורי הדורות, או בפרשיות שיש בהם כעס ומרירות, כגון בלידת בני לאה, בכל מקום שאין צורך לייחד את ישראל דוקא. ולכן נכתבה הפרשה הראשונה של התורה בשם אלהים, הפרשה מתארת את בריאת העולם, הפרשה היא אוניברסאלית, ה' כרגע בורא את העולם ומלואו, העולם שייך לכולם ולא רק לישראל, ולכן רק שם אלהים הוא המתאים לכך. אין לפרש את שם אלהים שבפרשה, שה' ברא את העולם במידת הדין (כפי דעת חז"ל), כי שמחה גדולה (בהשאלה) היתה לפני הקב"ה בבריאת העולם, מקרא מלא דיבר הכתוב "כל אשר עשה טוב מאוד", אין כאן דין וכעס כי אם אוניברסאליות, שם המורה על שלטון וכוח, אין צורך להשתמש בשם יחודי, ודוקא השם הכללי הוא המתאים, ולכן כך עשתה התורה, כל הגדרה אחרת של הדבר מחטיאה את המטרה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 09:52 |
|
| |
מעשה גן עדן- מגילת הויה ב,ד אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים[1] אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. ב,ה וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. ב,ו וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. ב,ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ב,ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶןמִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. ב,ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָלוְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע. ב,י וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן; וּמִשָּׁם, יִפָּרֵד, וְהָיָה, לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. ב,יא שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹןהוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. ב,יב וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם. ב,יג וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, גִּיחוֹןהוּא הַסּוֹבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ. ב,יד וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר; וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי, הוּא פְרָת. ב,טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. ב,טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. ב,יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָעלֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּמוֹת תָּמוּת. ב,יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. ב,יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. ב,כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. ב,כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. ב,כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. ב,כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. ב,כד עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. ב,כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ. ג,א וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. ג,ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג,ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּןאָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ג,ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ג,ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע. ג,ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. ג,ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. ג,ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּןלְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן. ג,ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. ג,י וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. ג,יא וַיֹּאמֶרמִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּאָכָלְתָּ. ג,יב וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. ג,יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל. ג,יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. ג,טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. {ס} ג,טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְבְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. {ס} ג,יז וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּאֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ג,יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. ג,יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. ג,כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה: כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי. ג,כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹרוַיַּלְבִּשֵׁם. {פ} ג,כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. ג,כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶןלַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. ג,כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.[2] {ס}
[1] ראה הערה להלן על יג,י שם הובא הפנייה למגילה שלנו (כגן יהוה), והמגילה שם היא מגילת הויה, ומשם הוכחנו שגם המגילה שלנו היא מגילת הויה. שם הויה מורה על מציאות עליונה שלא תיפסק, והוא נכתב במקומות המיוחדים לישראל, כשבאים להראות את חיבתו של ה' אליהם, או כשעוסקים בדברים הקשורים לייחוד הנהגתו של ה' בעולם. השם השולט בפרשה שלפנינו הוא "הויה אלהים", זהו המקום היחיד בכל התורה שהשתמשו ב-2 השמות כאחד. מדוע? התשובה: כעקרון הפרשה היא פרשת הויה, יש כאן יחוד של הנהגת ה' בעולם, ה' מתייחס בצורה פרטנית לאדם ומשפחתו, שם אלהים הכללי איננו מתאים כאן, שם הויה היחודי מתאים יותר. אז מדוע כל הפרשה נושאת שם נוסף מיותר, הויה אלהים? והתשובה: משום כמה פסוקים המופיעים בפרשה, שלא יתכן לכתוב בהם שם הויה, אפילו לא בהשאלה. להלן הפסוקים החריגים בפרשה, שמופיע בהם רק שם אלהים. ג,א וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה הויה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. ג,ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּןאָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ג,ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.
רק בפסוקים אלה נזכר שם אלהים לבדו, מדוע? בפסוקים א' ג' הסיבה- מכיון שהנחש והאישה אמרו דברים מוטעים שלא ציוה אותם הויה אלהים. ובפסוק ה' הסיבה- מכיון שלא שייך לומר אפילו לא בדרך ההטעיה, והייתם כהויה אלהים, ולכן נכתב והייתם כאלהים ידעי טוב ורע. על פי כל האמור יובן מדוע הוסף שם אלהים לשם הויה בפרשה שלנו, בכדי שבפסוקים ג,א-ה יהיה ניתן להשתמש רק בשם אלהים, ולהשמיט את שם הויה. [2] יש כאן שני תיאורים של הבריאה, פרק א בבראשית, תיאור הבריאה בצורה אובייקטיבית רשמית וקצרה, ואילו פרק ב תיאור הבריאה בצורה זורמת בתוספת מילות התפעלות, כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, כי טוב העץ למאכל, כי לא המטיר. בבראשית א נאמר שהעצים נבראו ביום השלישי והאדם ביום השישי, ואילו בפרק ב נאמר שקודם נברא האדם ואח"כ הצמחים. כמו כן בפרק א נאמר שקודם נבראו בעלי החיים ואח"כ האדם, ואילו בפרק ב נאמר שקודם נברא האדם ואח"כ בעלי החיים. כל תיאור מתיאורי הבריאה נכתב בשם ה' שונה, נמצא שיש לפנינו שתי מגילות המתארות את בריאת העולם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 10:37 |
|
| |
| יש3 כתב: |  | שלום אתה לא צריך להקיף את כל התורה, אבל אתה צריך לתקוף את השורשים ולא ענף זה או אחר. חזרתי על זה כבר איזה חמש פעמים באשכול ללא הועיל. אתה יכול לא להסכים, אבל זה עניין לוגי פשוט. העובדה שדחית השערה כלשהי לא מוכיחה שום השערה אחרת (אלא אם הן ממצות וכאן הן לא). העובדה היא שלריבוי המחברים יש ראיות (אפשר כמובן לחלוק על כל ראיה, וזה בדיוק מה שאתה צריך לעשות כאן) שלא קשורות להשערת התעודות, ואתה צריך להתמודד איתן (אתה לא צריך כלום, ואתה יכול גם להמשיך להתמודד עם אנשי הקש שהקמת ולהרגיש גיבור, אבל נראה שאתה מנסה להתמודד עם ביקורת המקרא). |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 11:05 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  |
ענית לי?
|
|
שאלת משהו?

לא בדיוק הבנתי מה אמרת. זה הדיון בינינו התחיל בזה שכתבתי שקסוטו לא משכנע לגבי שמות ה', שאלת למה, עניתי שלא נראה לי שאפשר לעבוד עם זה אפריורית. עכשיו כתבת שההגדרה שלו טובה ואלגנטית, אבל אז כתבת על הסגנון הכהני וזה לא נראה לי קשור, ואני תוהה אם בעצם אנחנו לא מדברים על אותו דבר, ומיד אחר כך אתה כותב שבאמת על הסברו לחילופי השמות ערערו ונשמע שאתה מסכים עם הערעור. אז האם אנחנו מדברים על חילופי השמות או על משהו אחר?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 14:23 |
|
| |
יש
האם השערת התעודות אינה נכנסת להגדרה 'אחד משורשי ביקורת המקרא'
אם כן, אני בודק את אחד מהשורשים.
אם לא, אני לא בודק את ביקורת המקרא, אלא אני בודק את הטקסט של התורה עצמה ללא קשר לדברים חיצונים, האם הטקסט יכול להיות קרי כספר אחד או לא. אחד בדרכים לבדוק דבר כזה היא להשתמש עם הביקורת שמופנית לגבי התורה ולהראות שאחרי החלוקה ביקורת המקרא לא הועיל כלום, ואדרבה מדבריהם מתברר שדוקא אי החלוקה סבירה יותר.
אני התחלתי עם דוגמא אחת: סדר בריאת המינים. הבאתי את הגורמים לחלוקה מתוך הטקסט, לא מפני ארכלוגיה 'דת'ולגויה או דברים אחרים, שיתכן שיש ראיות לחלוקה, אבל לא דנתי בהם), אני התייחסתי לטקסט עצמו, שבו אנחנו מוצאים: סתירות הבדלים, כפילות, שלפי טענת ביקורת המקרא אחרי החלוקה הם נעלמים, ואת זה אני בודק. ובדוגמא שהבאתי למשל, גם אחרי שחילקנו פרק א' מפרק ב' עדים יש סתירה בתוך פרק א' עצמו על סדר בריאת המינים. וכן שאר הדבריםואני שוב צמיין אני לא טוען שזה הוכחה שתורה מן השמים, או שכל התורה נכתבה מסופר אחד, אני התחלתי בבראשית ובפרשת בראשית נראה לי שדוקא אי-החלוקה סבירה יותר
תוקן על ידי שלוםטוב ב- 15/06/2017 14:30:44
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 14:24 |
|
| |
דרום חוקר אתה התייחסת לשמות הא-ל, ולא למה שאני הבאתי בענין סדר בריאת המינים
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 15:50 |
|
| |
| מם80 כתב: |  | באמת רק מי שחיבר את הטקסט יודע שהוא חיברו, והקוראים בוחרים אם להאמין שהמחבר אמנם חיברו (מסורת), או לסבור שמחבר אחר חיברו (ביקורת מודרנית), או לטעון שמחבר איננה אלא דמות אידאולוגית שנועדה לסמן את גבולות המשמעות של טקסט בתרבות (פוסט-סטרוקטורליזם). |
|
ואם אין קושיות לא על המסורת ולא על הביקורת, או לחילופין על שניהם יש קושיות לדעתך מה עדיף לקבל?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 17:20 |
|
| |
שלום כתבתי כמה דברים וערבבת ביניהם: 1. השערת התעודות היא לא ביקורת המקרא אלא ההשערה המקובלת בין מבקרי המקרא. ביקורת המקרא היא מתודולוגיה. להגיד שהשערה היא שורש של מתודולוגיה זו טעות מושגית חמורה. 2. כשאתה בוחן את הטענות נגד אחדות המקרא, אתה צריך לבחון ראיות נגד התיאוריה שלך. אם הראיות הללו שרירות וקיימות, הרי שדחייה של תיאוריה אחרת לא תבסס את התיאוריה שלך, אלא רק תביא לצורך לחפש תיאוריה אחרת. 3. כשאתה בוחן את תורת התעודות, אתה צריך לבחון את השורשים ולא את הענפים. ההשערה לגבי פרקים א-ג בבראשית היא יישום של השערת התעודות (אמנם אפשר להעלות את ההשערה באופן מקומי גם בלי זה אבל זה יהיה דיון מקומי). כשאתה בוחן את השערת התעודות, אתה צריך לבחון את הדברים שהביאו לקביעה שיש 4 תעודות (ועדיף שקודם תדון ב-D, אחר כך ב-P ורק בסוף ב-E ו-J).
(אני חוזר על עצמי ומקבל את הרושם שאתה לא מבין חלק ממה שאני כותב [אולי למשל את המילה מתודולוגיה], אז אם יש משהו שאני כותב שאתה לא מבין, תגיד ואסביר).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 17:20 |
|
| |
אני דיברתי על הסגנון הכהני. תורת חילופי השמות של קאסוטו היא מאולצת, אבל בין כה וכה הטענה הזו נדחתה. לגבי הסגנון הכהני אתה מסכים איתו? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 18:14 |
|
| |
אריאל בעוה"ר אין לי מושג על מה אתה מדבר. רק אדגיש שלא תמכתי כאן בהשערת התעודות. אף פעם לא ניסיתי להתמודד עם השאלה הזו במלוא רוחבה או אפילו בקצת ממנו ואני ממש לא מבין בזה מספיק בשביל להביע דעה. אני רק מנסה לעודד דיון נכון. דומני שגם לשאלה הזו אין השפעה קריטית על השאלה המהותית יותר הנוגעת אלינו - האם התורה ניתנה בידי ה' או לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2017 20:57 |
|
| |
| שלוםטוב כתב: |  | , עדיין המסורה גוברת. |
| נראה כי עיקר הביקורת היא שמנסים "לגבור" על משהו או מישהו, במקום לחתור אל האמת. אם תורת איינשטיין נכונה, אז לא מפני שכתב אותה איינשטיין או מישהו אחר. גם תורת משה. לא שם איינשטיין ולא שם משה לא הופכים לנכון משהו. אתה יכול לשכנע את עצמך, אם תרצה, שנולדת, למשל, יש מאין, וגם תוכל להביא עדים לזה. כמו שיש מלא עדים שראו חייזרים, אני בעצמי פגשתי אנשים, דווקא נחמדים מאוד, שאחד מהם העיד, שחייזרים לקחו אותו והחזירו, ושני האמין בזה באמונה שלמה. גם הם יכולים להתגבר על כל ביקורת. אבל בשביל מה?
אם אתה מאמין שתורה נפלה יש מאין, ואמתות תורה נשענת בעיניך על "העובדה" הזאת, אז אמונה שלך לא גוברת על אמונת אלה שביקרו אצל חייזרים. גם אם אתה תשכנע את כולם, שתורה נפלה מן השמיים, זה לא מוכיח את אמיתותה. מן השמיים נופל גם גשם, גם להבדיל קקי.
ואם מישהו מאמין כי "אצבע א-לוהים" עשתה את הלוחות פשוטו כמשמעו, אז משמעות האמונה הזאת היא גשמות, וזהו מינות בהגדרה.
אז לפני להתגבר על משהו, יש להגדיר מה זה אמת ובמה היא. אלא אם לא מעניינת אותך אמת, אז כן, נא תמשיך להתגבר. אבל בשביל מה בדיוק?
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|