יש הרבה שגיאות- תתכוננו- אשמח אם תתקנו אותי.העגלה הראשונה עצרה, שני משרתים היו בה. לאחרה הגיע השניה המהודרת. משרת יצא מהראשונה, פתח בטקסיות את השניה, לא לפני שפתח מדרגה לאביר ולאורחו. לאחר הושטת יד טקסית לאביר. הצעיר רעול הפנים, ירד ונכנס לישיבה, עוקף את האביר. האביר נכנס בנחת, כיאות למעמדו. ואילו הצעיר, נכנס בצעד מבוהל חושש מפני עיניים בולשות. ילד קטן הביט בעייינים פקוחות למלא גודלן בשירת העגלות, ורץ לחפש את בן דודו, שאול.
האביר מנרם, ראש הישיבה, קיבל את פניהם. הוא ידע ונכון למטרת הפגישה. אף אם לא ידע, לכל הפחות שיער. וצדק, באופן שנראה כאילו היה מובן מאילו.
יוזבד, הרץ באופן לא אצילי במיוחד במרחבי האחוזה, נתקל בדודו, באלאר. "דוד באלאר אא... אני..." גמגם יוזבד.
הדוד הביט בו במבט בוחן. "אתה תוהה איה בן דודך האהוב" אומר הוא בציניות. "הוא בישיבה".
יוזבד הולך לשם, ובפתח רואה את שאול יושב סקרן על הספסל בחדר המבוא.
"יש מישהו אצל אביך, יוז."
"זהו האביר בליאטר."
"זה קשור לאורח האחרון שהגיע, הרב. הוא גם בפנים." שאול אומר.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
לאחר מספר חודשים יוזבד הבין מדוע בא האביר בפעם הזאת ועוד רבות אחריה. המרד. השאיפה לטוב ונטילת האחריות.
תוקן על ידי יוז ב- 22/06/2017 13:45:00
תוקן על ידי יוז ב- 22/06/2017 13:46:50
