אתמול הוגש כתב אישום נגד הפרסומאי שתקף את עובדותיו, מי שהעסיק במשך שנים נשים וביצע בהן עבירות מין, שכל שומען, תצילינה שתי אזניו. 

חרושת של שמועות קרמה עור וגידים , הציבור אוהב צהוב וכמה שיותר, לציבור גם יש זכרון קצר, אבל למתלוננות - לא. 

וטענה אחת שנשמעה עולה בקהלים שונים, בפורומים שונים, גלויים יותר וגלויים פחות, טענה אותה הציג גם עורך דינו, זאת גם בלי להכיר את חומר הראיות והיא: איך הן לא קמו הבנות ועזבו את מקום עבודתן מיד בפעם הראשונה? 

ודאי הן רצו, ודאי הן הסכימו, לא יכול להיות שלא, אין כאן עבירה, כך פסק אותו קול שפרץ מכוונים שונים, גברים כנשים. 

קול שעדיין עולה בישראל של 2017. 

לשאלה הזו יש תשובה משפטית והיא יושבת בחומר הראיות. 

אבל יש לה גם תשובה אחרת, תשובה שהגיעה מתוך ליבה של אחת המתלוננות. 

וכך היא כתבה לנו: 

שואת 2017 

פעם פגשתי ניצולת שואה. 

היא סיפרה לי על הדרת היהודים, על הגטו, על מחנות העבודה, על מחנות המוות והמשרפות 

שאלתי אותה: דודה כשראית שכתוב שהכניסה ליהודים וכלבים אסורה, ראית שמשפילים אותך.. למה לא ברחת? 

ודודה, כשראית נאצי מרביץ ליהודי, למה לא החזרת לו? 

ודודה, כשקראו לכולם להתאסף ולגור בגטו ברעב ובמחסור.. למה אז לא צעקת? לא ברחת? 

וכשלקחו אותך ברכבת של בהמות למחנה עבודה.. למה הסכמת לעלות לרכבת? 

והנאצי הזה במחנה העבודה שרצח את חברותייך, שפגע בך והרעיב וצעק והשפיל.. למה לא נתת לו איזה בעיטה? למה התייצבת למחרת שוב במסדר? 

ודודה.. כשראית את המשרפות והרחת את המוות.. וכבר ידעת שאם תלכי לשם זה יגמר רע.. למה אז המשכת ללכת? 

אולי השלט "העבודה משחררת" גרם לך לרצות לעבוד באושוויץ? ואולי המוזיקה שליוותה את היהודים למשרפות היא שגרמה לך להצטרף אליהם? ואולי פשוט נהנית מכל זה ולכן הסכמת והלכת ונהרגת אלף פעמים באינספור מיתות משונות? 

ודודה.. מה זה המספר הזה שיש לך על היד? יתכן שאת רק חלק מכל הזוועה הזאת? יתכן שהמספר מוכיח שאת לא היית הראשונה ולא האחרונה שנרצחה באכזריות על ידי הנאצים הארורים? 

והדודה שתקה. 

לא בגלל שאין תשובות. 

אלא בגלל שמי שלא היה שם לא יוכל להבין. 

אבל יש משהו שגם דודה לא תוכל להבין. 

דודה שהייתה בשואת 1948 וסבלה נוראות אבל נשרפה פעם אחת לא תוכל להבין את נפגעת שואת 2017 

כי בשואה הזאת נשים לא נשרפו פעם אחת אלא עשרות פעמים. נשרפו הושפלו נאנסו ונרצחו שוב ושוב. יום ועוד יום. ושרדו וקמו בבוקר רק בשביל למות שוב. 

אל תנסו להבין 

אפילו דודה לא תצליח 

ואנחנו מוסיפים: כשאתם שופטים ולא מצליחים להבין, תדעו שתבינו רק כשתהיו שם. 
ואתם לא רוצים לחוות את השואה הזו כדי להבין. 

אתם רק יכולים לנסות להכיל ולעזור לבאה בתור לצאת מן המיצר הזה, רגע לפני שהיא כבר לא יכולה לבד.