כותב שאין לו תאוות ממון אך מתקן תיקונים בכך שאוגר הממון.
אגב יש את הגמ' (ב"ב קי.) על שבואל בן גרשום, שראה דוד שממון חבעב עליו ולכן הוא שימש ככהן לע"ז, וכדי למונעו מכך הוא מינה אותו על אוצרות ביהמ"ק. מכאן ניתן להבין שגם אחזקה ועיסוק בכסף, מספקים את תאוות הממון.
אכן, אבל זה פחות קריטי לטיעון שכתבתי נגד ההגיון הזה שמרוב שמבטלים את תאוות הממון לא נותנים אותו לצדקה... (ניוטרל, כופר זה כנראה מי שמביאים לו טיעון מהגמ' והוא מתעלם)