איתא בגמרא איכא סבי בבבל ובאר שם משום שמחשכי ומקדמי לבי כניסתא אף על פי שנאמר למען יאריכון ימיך על האדמה כלומר ארץ ישראל מכאן שכול הקדושה המעשית של ארץ ישראל החל מחורבן בית שני בשנת 3828 הועוברה בעליונים לבתי מדרשות ובתי כנסיות של ישראל, בתי מקדש המעט שלנו, - ואין יותר שום קדושה מעשית המחייבת איזה שהוא חיוב הילכתי בארץ ישראל או בירושלים או בהר הבית המתחם וההקדש של כול אלו עם כול האיסורים שלו כגון איסור יציאה מארץ ישראל שלא לצרכים מיוחדים, איסור עליה להר הבית המתחם משום קדושה יתרה האוסרת טמאי מת לעלות או חלקים מיוחדים שם שאסור גם לטהורים לכנוס בהם משום מקום ההיכל והקודש קודשים שמותר רק לכוהנים בשעת עבודתם, הכול בטל ומבוטל וכן אין גם עניין הפוך להתפלל דווקא שם או לעלות לשם בשביל איזה שהוא פולחן מיוחד הכול שטויות גמורות שאין בהם יותר שום ממש.
מכול זה עולה שישמור האדם היהודי על המעט קדושה שניתנה לנו בבתי מדרשות ובתי כנסיות שלנו בית המקדש המעט שלנו במר גלות הארוך הזה, כגון לא לשוחח שם שיחה בטלה, לא לעשותו קפנדריא, להמצא שם בלבוש הולם עם כיסוי ראש ולעסוק בתורה תפלה ומצוות, ולא להתבהל מכול מיני קדושות לא קימות מטופשות כי כול בית כנסת וכול בית מדרש ותלמוד תורה וישיבה וכולל באשר הם בכול מקום בכדור הארץ מקודשים בקדושה הזאת.
כי איסורי הבמות וההקדש שהקדיש שלמה המלך את בית המקדש וירושלים בימי בית ראשון בעצמם בטלו ובשורש עמוק יותר הקדש ארץ ישראל הקטנה הזאת בתוך כול כדור הארץ גם בטל ונשארו בו רק כמה הלכות דקות של שמיטין תרומות ומעשרות וערלה, וכן שפטור מיום טוב שני של גלויות אך בשאר העניינים כול כדור הארץ הגלובוס הזה הוא אותו עניין ומכאן ואילך החל מ3828 מחכים שתתפשט קדושת ארץ ישראל על כול העולם בימי המשיח השלמים במהרה בימנו.
