דתיות פנימית

"בני־ישראל העומדים תמיד על הנקודה העליונה בענין התפתחות הכירו את האמונה הטהורה והצרופה לפני כל אומה ולשון והם נושאים עיניהם אל התעודה האנושית הכללית. וכפי מצבם רואים תם את כל העולם כמשוגעים. ולכן הקציבו להם פינות מיוחדות [ניטות] בבחינת ברירת האוכל מן הפסולת. אמנם יש השמחים על בטול התהומים המיוחדים לבני ישראל. אולם האיש היודע את אשר לפניו אינו יכול לשמוח על זה. אילו ידענו כי העולם נשתנה באמת לטוב והתחיל לתתקרב אל מטרתו, היה החזיון הזה מרנין את הלב, אבל לדאבון הלב עלינו להודות על האמת המרה כלענה, כי ההתערבות לא באה מצד קרבת העמים אל המטרה, אלא להיפך מצד ריחוק בני־ישראל מהמטרה, עד שגם הם נסחפו בזרם הכללי ואינם מתפלאים עוד על ההנהגה הפראית שבעולם. בני-ישראל חדלו מלהביט על העולם כעל שגעון משום שאף הם מתנהגים כן. ובהנהגה זו הם חוטאים למטרתם, כי על ישראל מוטלת החובה לרפא הריסות העולם ועליהם להצטיין בזה וכל זמן שלא יבינו את השחתת העולם אין תקוה שייטיבו את מעשיהם."