אין שמחה כהתרת ספקות?!?!

ב"ה מה שלומכם? מזמן לא יצא לי להיכנס.. רציתי לשתף אתכם במשהו. לפני פרק זמן של בערך חודש נפגשתי עם בחור מסויים כמה פגישות. אחרי הפגישה הראשונה מאד התלבטתי בגלל ש משהו חיצוני, אבל החלטתי לנסות להעלים עין. ובאמת שלא התחרטתי על זה. כשהיינובשלב בו צריך להחליט אם להתקדם לפגישה שמתחילה להחשב "מתקדמת", התלבטתי על כמה דברים.. גם העניין החיצוני ההוא וגם עוד נושא לא מאד קריטי. והגעתי למסקנה שמה שלא יהיה, הבחור הזה שווה את הוויתורים שלי, הוא ממש היה "בראש שלי", ובסגנון שלי, חכם מאד, ועוד נוספו לזה הרבה מעלות טובות.. למעט העובדה שהוא ירוק גמור בשידוכים. כשגמרתי להתלבט, הסבתא לי שהוא עוד לא.. בכללי נאמר לי שהכיוון חיובי.. כבר בניתי מגדלים וקיבלתי בהבנה את העובדה שקצת מלחיץ אותו שהכל קורה לו כל כך מהר.. אבל אז זה כבר התחיל להימרח והתחלתי להיחלץ בעצמי, עד שהגעתי לתוכנה שהעיקר מבחינתי שיגידו משהו! העיקר לצאת מהספק.. אבל אז פתאום הגיעה התשובה המפתיעה :לא. הוא ביקש שיעביר לי שאני מקסימה, מדהימה מוכשרת וחכמה ויפהפיה וכו'.. אבל.. הפרשנות של כל מי ששמע את הסיפור הזה היתה שהבחור פשוט תפס רגליים קרות. עברה מאז תקופה.. ואני עוד לא נרגעתי ממנו. אמנם בשבועות הראשונים טענתי שאין שמחה כהתרת ספקות וכנראה שזה לא זה.. אבל משהו בי מרגיש כבר כמה שבועות שהסיפור הזה עוד לא נגמר.. אני מנסה בכוח להדוף את המחשבות האלה כדי להמשיך הלאה. לא יצא לי להיפגש עם בחור נוסף מאז, אבל אם כן - חבל שלא אתן לעצמי להכיר אותו ולהתחבר בגלל מישהו מהעבר.. אבל זה לא נפסק.. אני נזכרת בו כמה פעמים ביום. מוצאת את עצמי חוזרת על בדיחות ואמרות שפר שלו. ומדמיינת לעצמי דמיון מתוק שהוא יחזור.. מה עושים עם זה?? לנסות להפסיק את המחשבות בכח? להרפות? אני מבולבלת..

פרומערית.

איך הגעתי לפוסט הזה אין לי כ"כ שמץ.
מה שכן, זוכר אותך מניק שלי בגלגול אחר.

המציעא-סיפא שלך..כ"כ מזדהה. זה פחות או יותר מה שאני חווה בתקופה האחרונה.
לא יודע אם את עדין בכלל, אני ממש אשמח לשמוע אם היה לזה המשכיות לאחר מכן, אם התחתנתם (?!)

וכן אני יודע,
****הקפצת העשור****