פרק ד'אולה הופתע מאוד מהרעיון, במוחו עלתה תמונתו של הנסיך שוכב במורד ההר תחת האבנים. זעזוע עבר בכל גופו. "אולה, קרה משהו?" שאל המלך בדאגה, "לא, הכל בסדר" ענה אולה בעירפול "אז מדוע נפלו פניך?" אולה שתק, לא היה לו מה לענות, והוא לא ענה. המלך הבין כי דבר מה כאן לא כשורה. החתן היה נראה מידי מודאג, אך ממה יש לו לדאוג? הוא הרי מכיר טוב מאוד את יקוואל, והם אפילו היו חברים טובים. שמא חושש הוא משינויו של הנסיך בחצי השנה האחרונה? שינוי מוסרי או שינוי רוחני לטוב ולמוטב… אם עלה ברוחניותו אך טוב וחסד ואין להם ממה לדאוג, אך אם ירד חלילה… על זה אף המלך לא חשב.
כמה דרכי פעולה עלו במוחו של איסתרק אך אף אחת מהן לא היוותה פיתרון למחשבותיו האמתיות של חתן המלך.
"אנחנו נפתור את הבעיה, אל דאגה".
"דן!! זמן רק לא ראינו אותך! איך ההשתלבות בשלף? מסתדר? מרגיש טוב?"
"תודה יונתן, ב"ה אנשי הכפר נדיבים וטובי לב אלי על כל פנים." ענה דן וחיוך קל על פניו.
"אז מדוע נפלו פניך? בריאותך איתנה?" שאל בדאגה.
"גופנית כן. אך נפשי מתייסרת מחוסר ידיעה. כל שבוע אני משתלב בעבודה אחרת, רובן נחמדות ומסתדרות לי טוב, אך איני מצליח למצוא לעצמי מנוח. התוכל לעזור לי בדבר מה?" אורו לפתע עיניו של דן.
"באם אצליח אשמח לעזור בכל אשר תבקש."
"כל הזמן מסתובבות בראשי צמד מילים שמרגישות לי מאוד מוכרות וקרובות לליבי, ארמון המלוכה"
"זה טבעי, בכוזר יש ממשל מלכותי"
"אבל הן קרובות לליבי כאילו זה הדבר היחיד עליו שמעתי מימי ילדותי"
"כנראה מישהו במשפחתך שירת באחד הארמונות"
"יש יותר מארמון אחד בכוזר? תספר לי על זה יותר בבקשה"
"הכל פשוט, היה מלך שחלה ובשעת מחלתו נחטפו שני בניו הבכורים לאמם, העוצר דיאלידאן לקח את שרביט המלוכה וכשחזרו הנסיכים נעם לו הכתר על הראש ומאז יש שתי מלכויות כוזר"
"ותחת איזו מהן נמצאת שלף? יש הבדל מהותי ביניהן חוץ מהמלך?"
"אנו נאמנים למלך איסתרק השלישי! מקיימים את פקודותיו עפ"י התורה ואילו שם הם עושים כל מה שעולה על רוחם!"
'מעניין' חשב דן לעצמו 'מעניין לשמוע על כל הסיפור גם ממישהו מהצד השני'
נשלח מהאנדרואיד שלי 
כייף לשמוע,
