|
|
| נשלח ב-5/9/2017 17:49 |
 |
| |
מאמר של שני הדוקטורים על כשרות הברבר:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2017 20:46 |
|
| |
אין לי רוח הקודש, אבל לבי אומר לי שדברי נתי היקר עומדים להימחק. אני מעתיק מה שראוי מתוכם להישמר.
אין אווזים 'מהדרין', כי נתהוותה בדורנו דור שפל חומרא חדשה בעניין כבד אווז. בכל הדורות אכלוהו, וצאו וראו שיר התהילה ששר לו הגאון מהרש"ל ביו"ד סי' ק"א בדין חתיכה הראויה להתכבד, וכן כל שאר הפוסקים שם! כעת גם זה אסור,
באמת למה אין? לפי מה ששמעתי מדובר באיסור ממשלתי משום צער בעלי חיים. שהרי נוהגים לפטמם. כמדומה שהעירו שאופן הפיטום עלול לפגוע באווז (בצוואר?) ולעשותו טריפה, וזה מה שכנראה גרם לממשלה לאסור זאת. אבל צריך מומחה שיסביר. נישטאיך?
עוד כתב חברנו היקר שטרם מקפיד על לשונו כראוי:
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2017 21:16 |
|
| |
| I_N_RUBIN כתב: |  | | אין אווזים 'מהדרין', כי נתהוותה בדורנו דור שפל חומרא חדשה בעניין כבד אווז. בכל הדורות אכלוהו, וצאו וראו שיר התהילה ששר לו הגאון מהרש"ל ביו"ד סי' ק"א בדין חתיכה הראויה להתכבד, וכן כל שאר הפוסקים שם! כעת גם זה אסור, לדעת ה'גדולים' הסניליים מחד והעמלק הבג"צי ומטומטמי 'צער בעלי חיים' מאידך. אז מביאים מהונגריה. במקום שישבו ה'גדולים' ויחקרו איך להביא טעמים חדשים, לגלות מאכלי גורמה נוספים, למצוא עוד דרכים להנאות ולתענוגות בפעם האחת והיחידה שבה חיים, רק מחפשים חומרות חדשות מתחת האדמה לאסור את המעט שעוד נשאר. אין לי אלא לקוות כי בקרוב ימצא אחד ה'מרנים' חומרא גאונית חדשה באוויר לנשימה - וכי אין הכלאות של חיידקים בלי 'מסורה'? יוציאו אז פסק כי אסור לנשום, ואז סוף סוף ניפטר מהם כולם חיש מהר, לרווחת כולנו. |
|
לא יישאר לך מניין לקדיש
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 07:21 |
|
| |
מישהו יכול להסביר: האם המחלוקת היא אם יש מסורת או לא? זה עניין שבעובדה ואם יש קהל שוחטים המעיד שיש אפשר לומר שאין?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 12:38 |
|
| |
מימוני <כפי מה ששמעתי מדובר באיסור ממשלתי משום צער בעלי חיים. שהרי נוהגים לפטמם. כמדומה שהעירו שאופן הפיטום עלול לפגוע באווז (בצוואר?) ולעשותו טריפה, וזה מה שכנראה גרם לממשלה לאסור זאת. אבל צריך מומחה שיסביר> כבר הסבירו כאן: פיטום אווזים וברווזים – ויקיפדיה הובא שם: http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14510&st=&pgnum=130&hilite _________________________ כך פוסקים הלכה בימנו: http://m.bhol.co.il/article.aspx?id=123805
<הגר"מ ברנדסדורפר ביקש לראותו מקרוב ולמשש בידיו, תוך כמה שניות הרים ראשו והחל לגעור בהם: "אתם רמאים. אתם כמו הקצבים בקראקא בזמן ה'מגלה עמוקות'. האם ככה אתם רוצים לרמות את הרבנים? הלא צבעתם את העוף הזה לבד. מרגישים מיד שזה צבע". ולא הסתפק בכך, ביקש מעשרות הנוכחים למשש את הנוצות של העוף. הנוכחים שמיששו את הנוצות הרגישו מיד את הצבע ונבהלו מהחוצפה והשקר. כמו כן הם חשו בידיהם , כי חלק מהנוצות נתלשו במכוון היות ולא הצליחו לצבוע את כולן>
נזכרתי: "אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין אם טהורה היא ואם טמאה היא", (שבת, קלח, ב). כנראה שאותה אשה חיפשה מי שיודע למשש, אך לא מצאה אפילו אחד מהם, מפני שכל המומחים למישוש היו בחופשת קייץ בשוייץ.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/09/2017 12:45:47
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 14:35 |
|
| |
מעניין אותי אם אני אבוא עם שליו לדוגמא לבית דין של הבד"ץ ויבקש הכשר על שחיטתו כשיצטרף אלי יהודי תמני זקן שיעיד שאת זה אכלו בתימן, מה הם יגיבו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 15:40 |
|
| |
א"ר יצחק: עוף טהור נאכל במסורת; נאמן הצייד לומר: עוף זה טהור מסר לי רבי. א"ר יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן. בעי ר' זירא: רבו - חכם, או רבו - צייד? ת"ש, דא"ר יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן; אי אמרת בשלמא רבו - צייד - שפיר, אלא אי אמרת רבו - חכם, בשלמא שמייהו - גמיר להו, אלא אינהו - מי ידע להו? אלא לאו, ש"מ: רבו - צייד, ש"מ
(תלמוד בבלי מסכת חולין דף סג עמוד ב)
ועוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור, ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן.
(רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה טו)
שתי שאלות עקרוניות:
1. מה צריך לדעת העד כדי להתיר? האם עליו להיות צייד? האם עליו ללמוד את המסורת מן הצייד? האם עליו להכיר את העוף בשמו או שמספיק שידע שזהו זה.
2. האם אפשר לפסוק כמו הגמרא והרמב"ם?
השאלה השניה אינה נוגעת לדיני כשרות ועופות אלא לכללי פסיקה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 15:43 |
|
| |
| I_N_RUBIN כתב: | | | אין אווזים 'מהדרין', כי נתהוותה בדורנו דור שפל חומרא חדשה בעניין כבד אווז. בכל הדורות אכלוהו, וצאו וראו שיר התהילה ששר לו הגאון מהרש"ל ביו"ד סי' ק"א בדין חתיכה הראויה להתכבד, וכן כל שאר הפוסקים שם! כעת גם זה אסור, לדעת ה'גדולים' הסניליים מחד והעמלק הבג"צי ומטומטמי 'צער בעלי חיים' מאידך. אז מביאים מהונגריה. במקום שישבו ה'גדולים' ויחקרו איך להביא טעמים חדשים, לגלות מאכלי גורמה נוספים, למצוא עוד דרכים להנאות ולתענוגות בפעם האחת והיחידה שבה חיים, רק מחפשים חומרות חדשות מתחת האדמה לאסור את המעט שעוד נשאר. אין לי אלא לקוות כי בקרוב ימצא אחד ה'מרנים' חומרא גאונית חדשה באוויר לנשימה - וכי אין הכלאות של חיידקים בלי 'מסורה'? יוציאו אז פסק כי אסור לנשום, ואז סוף סוף ניפטר מהם כולם חיש מהר, לרווחת כולנו. |
|
גדולי ישראל [וגם גדולי המזרח.. ואפילו אפיקורוס וכיו"ב במערב..] כתבו בהרחבה בספריהם מהי הדרך ל"אשריך בעולם הזה". ואכן, כל הנ"ל טוענים בתוקף שדרך הגרגרנים הנהנתנים והתאוותנים למיניהם ותחומיהם היא מתכון בטוח וודאי לאומללות וחוסר נחת וסיפוק, חלום יעוף, תוחלת נכזבה ובורות נשברים ממש - בעולם הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 15:45 |
|
| |
| מם80 כתב: | | | עוד נקורה שיש לשים לב אליה: תרנגול הודו איננו זן של תרנגול, אלא מין אחר של עוף ממשפחת הפסיוניים.
אומרת הגמרא (בבא קמא נה.): שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה, פשיטא, אמר רב חביבא משום דרבו בהדי הדדי (גדלים יחד) מהו דתימא מין חד הוא קמ"ל (אלא מינים נבדלים). רש"י זיהה את הפסיוני עם חוגלה והערוך עם פסיון. הן הטווס והן החוגלה והן הפסיון עופות טהורים המשתייכים למשפחת הפסיוניים, אליה שייך גם התרנגול, והיו להם מסורות כשרות פעילות.
תוקן על ידי מם80 ב- 29/08/2017 00:06:25 |
|
צריך לדעת בדיוק מהו זיהוי הטווס של הגמרא. ובכל מקרה יש מיני טווס (של הגמרא) טהורים ויש טמאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2017 16:01 |
|
| |
מאמר של זהר עמר על כשרות הטווס:
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2017 07:38 |
|
| |
לכשרות השליו, ראה:'
"היתר השליו הנאכל במסורת".
הרב בקשי-דורון, "'שו"ת בנין אב", חלק ד, סי' מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2017 09:16 |
|
| |
קישור לתשובת הרב בקשי-דורון
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52137&st=&pgnum=184&hilite _______________________
פרויקט שימור מסורת בעלי החיים הטהורים / ד"ר זהר עמר וד"ר ארי זיבוטפסקי
כאשר אנו מדברים על "מסורת" אנו זקוקים לפחות לשני תנאים הכרחיים: הראשון הוא מקור קדום, אמין ומוסמך של אותה המסורת, והשני הוא כוח משמר שיודע לשמר מסורת. לא תמיד שני התנאים הללו חברו יחדיו, והיו מסורות שונות (חשובות ככל שתהיינה) שחדלו להתקיים בקהילות שונות, מסיבות שונות.
דרישה לקריטריון 'מסורת' נזכרת באופן ברור רק בעניין כשרות העוף (ורק בקרב מעט מהאחרונים נשמעת הדרישה להחיל קריטריון זה גם על חיה ובהמה). וכך מגדיר זאת הרמב"ם: "ועוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור" (הלכות מאכלות אסורות א, טו). מסורת שהיא קבילה מבחינה הלכתית ניתן לקבל רק מאנשים מהימנים שיש להם מסורת. הכוונה היא לאנשים יראי שמיים שיש בידם מסורת חיה ופעילה, על פי הכלל התלמודי "נאמן צייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי"8. מעיקר הדין ניתן לקבל מסורת מכל אדם שמוחזק ככשר, כפי דברי רש"י בד"ה במסורת: "אם זכור הוא באדם כשר שאכלו, או שמסר לו רבו או צייד חכם שהוא טהור"9.
בדורות המאוחרים סמכו בעיקר על רבנים ושוחטים שהיתה בידיהם מסורת שעברה אליהם איש מפי איש מדורי דורות, וקיימוה הלכה למעשה. מדובר במידע אותנטי, מדויק ומהימן, שכן מעצם טיבעה מסורת הלכתית שבקבלה אינה יכולה להסתפק בהשערות בלבד, אלא בזיהוי חד-משמעי בעל מסורת רצופה, ברורה ומהימנה, שהתקיימה במשך מאות שנים ללא כל שינוי. אמינותה של מסורת כזו הוא מוחלט, שכן היהודים בכל התפוצות היו ידועים בהקפדתם באכילת מזון כשר; באופן אבסורדי דוקא חומרה יתירה זו היא שגרמה לכך שבמקרים בהם המסורת לא היתה פעילה תקופה מסויימת אבד תוקפה לדורות.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 07/09/2017 09:22:27
|
|
|
|
|
|
