חז"ל עיצבו את התנ"ך בצלמם ובדמותם?

התורה בעיקר לא נכתבה כספר היסטורי כרונולוגי.  זאת לא תפקידה. בכל הסיפורת נוצרו חללים גדולים ותמיהות גדולות לא מוסברות ללומד.טרחו חז"ל למלאות את החללים הללו , לפי הבנתם והשקפתם. הם כמובן לא עשו זאת בטקסט בנ"ך. וכל מי שלומד יכול מיד להבחין ולהבין כי אלו דברי חז"ל ולא דברי התורה. ולכן איני מבין על מה אתה מלין?
על מי שיש לך להלין זה על מוריך ואבותך . שהפכו את הפרשנות ואת המקור למכלול אחד. וזו כבר בעיתך האישית ובעית האחרים שממשיכים ללמוד כך.

ירוחםשמ,
כפי שציינתי, שאלתי העיקרית אינה על פרשנות חז"ל, אלא על העדר התייחסות במקרא לתורה שבעל פה, לרבנים ולסמכותם, למרות שאלו היסודות של היהדות הפרושית\אורתודוקסית.

יש התייחסות לעשות ככל אשר יורוך השופטים במקום  שבו יבחר ה' ואפילו גזר דין
מוות למי שממרה את פיהם.
לא נראה לי שיש יותר ברור מזה.
כמובן  שמדובר בבית דין מוסמך שהיה בתקופה ולא ברבנים וישיבות המוכרים מהיום.

תלמיד חבר

ברוך הבא אל הפורום!

לפני שאנסה לענות לשאלותיך, הרשה לי להוסיף הקדמה.

ראשית, העלית נושא שכולנו מתמודדים איתו. יש תפיסות שגדלנו עליהן, בין בהתאם לדברי התלמוד, ובין בהתאם למה שהתווסף עליהם במשך הדורות, והפך לחלק מן המסורת - למרות שהוא מחודש.

זו מעין הדילמה שמתאר הרמב"ם במורה נבוכים. אצלו, אדם מתקשה להבין דברי תורה כפשוטם, אפילו במישור התיאולוגי ואצלנו, אדם שנתבע להבין אגדות כפשוטן, כאמת היסטורית, יתקשה לעשות זאת במקרים רבים. ואז עליו לבחור, לכאורה, בין השלכת ההבנה וזה אומר לוותר, מבחינה מסויימת, על הבנתו ועל אישיותו, או לוותר על המסורת, ומי ירצה לעשות זאת?

הפתרון של הרמב"ם היה להבהיר שאנו מקבלים את סמכותם של דברי התורה ושל הנביאים, אבל גם מבינים שלא דבר אמור להתפרש כפשוטו.

אין כאן עדיין תשובה לכל שאלה פרטית, אבל יש כאן הכרת הערך של החשיבה העצמית והעצמאית, תוך שמירת האמון במסורת, לצד היכולת לומר: לא כל דבר צריך להיתפס כפשוטו.

ומה עם אלו שתובעים להבין כל דבר כפשוטו? ובכן, עליהם הרמב"ם אומר דברים חמורים, כגון שהם מבזים את התורה ואת חכמי התורה.

הרמב"ם נתן לנו דגם כיצד לשמור על נאמנות למסורת אך איפשר לנו להשתחרר מהעול של מחוייבות למה שאינו יכול להיות אמת, וגם התיר לנו לחלוק על קודמינו אם מתברר שהם טעו.

אילולא הרמב"ם, יתכן שהיינו מגיעים לאותה מסקנה, אבל היה לנו פחד עמוק שאנו מרחיקים לכת. גם כך, בדורות האחרונים אפשר למצוא התייחסויות פוסלות, עד כדי האשמה באפיקורסות, כלפי מי שמעז לומר שלא כל אגדת חז"ל היא פשט היסטורי. כך אפשר להבין מדברי הרב דסלר וכך אומרים בשם החזו"א.

לאור גישת הרמב"ם, אנו מגלים שאנו בהחלט רשאים לראות את עצמנו כאורתודוכסים תוך שאנו מרשים לעצמנו ביקורת היסטורית.

זה הדבר הראשון שחשוב לי לכתוב, מפני שבכך נחה דעתנו מן העיסוק בשאלות כאלו.

מותר לשאול, מותר להציע פירושים אחרים. זו אפילו חובה.

עתה אני דן בשתי שאלות שאפשר לזהות בדבריך. הראשונה מתייחסת לשפע של סיפורים שנראים רחוקים מפשט המקרא, אבל רבים כמותם נפוצים בתלמוד.

האם היו דוד המלך, בניהו בן יהוידע, אברהם אבינו ואליעזר עבדו ועוד רבים אחרים, כולם תלמידי חכמים שעסקו בויכוחים על התורה שבעל פה?

בהתאם למה שכתבתי לעיל, יש לנו מפתח. ראשית, הסיפורים האלו אינם חייבים להיות מסורת היסטורית. מה הם כן? ובכן, הם באים להביע רעיונות שונים. ויש כאן אפשרויות רבות.

למשל, יתכן שחז"ל ביקשו להביע אמירה מסויימת לגבי הדור שלהם, אבל ייחסו זאת אחורה, לימים קדומים. כאשר הדמויות המופיעות בסיפור הן רק סמל לאירועים מימי חז"ל ולאישים מימי חז"ל.

ולעתים האמירות נועדו לחזק רעיונות שחז"ל האמינו בהם והם שהחזיקו את עם ישראל במשך הדורות. למשל, שלא פסקה ישיבה משום דור. זה לא אומר שאברהם אבינו למד תורה, ובוודאי לא במובן שלנו, או אפילו של חז"ל. זה כן אומר שבלי ללמוד תורה, לעם לא יהיה קיום ולתורה לא תהיה שמירה.

אנסה להביא דוגמאות מאוחר יותר בל"נ, אבל דומה שהרעיון ברור.

השאלה השניה שלך נוגעת לתורה שבעל פה. מה היא, מה היא כוללת, וכיצד יש לחכמים סמכות לפרש ואף לשנות מן התורה שבכתב.

כפי שקל לראות, אלו כמה שאלות שונות.

מהי תורה שבעל פה? זו שאלת השאלות. לפי הנתונים כלומר הדוגמאות בגמרא, זה מתחלק לכמה סוגים. יש מה שאפשר לראות כהסברים ואפילו פירושי מילים. מהו למשל

יש עדיין סתירות וקושיות בין מה שאנו מוצאים בתנ"ך או בתורה. חז"ל היו ערים לחלק מקושיות אלו. לפעמים הם היו מוכנים להרחיק לכת עד כדי גניזת ספר שבא במסורת (יחזקאל, קהלת) אילולא הצליחו ליישב את הסתירות על ידי דרשנות. והם מעידים על כך בעצמם.

הדבר הראשון שיש לשים אליו לב הוא שלא צריך לפחד מסתירות.

הנביא יחזקאל קבע כללים רבים לגבי המקדש והכהנים שישרתו בו לעתיד לבוא. חלק מכללים אלו סותרים את המסורת שלנו. חז"ל קודם כל שמו לב לסתירות ובדקו אפשרויות. אחת האפשרויות היתה לומר שיש כאן טעות או למצער בעיה והפתרון הוא לגנוז את הספר. או בגלל שאכן אלו טעויות או בגלל שכל עוד לא ברור למה הכוונה, צריך להרחיק את הספר מן ההמון. (השווה: כאשר החשמונאים שיחררו את המקדש, ומצאו בו אבנים שנפסלו ואולי כלים שנפסלו, הם גמרו בדעתם להניח אותם בגניזה עד שיבוא נביא או מישהו מקביל ויאמר מה לעשות בהם).

בסופו של דבר הם מצאו פתרון מניח את הדעת והספר נשאר במסורת שלנו.

כאשר חז"ל נתקלו באירועים בלתי אפשריים מצד ההלכה, הם העלו שאלות והציעו פתרונות. כך, כאשר שאול לקח את בתו, אשת דוד, ונתן אותה לאחר, חז"ל הציעו ששאול הסתמך על פרשנות הלכתית כדי לבטל את הנישואין. זו לא חייבת להיות ההיסטוריה. זו השערה היסטורית. היא מעידה שחז"ל הכירו שיש כאן בעיה, וכבר הכרה זו מניחה את דעתנו. איננו שוטים או משוגעים כאשר אנו מתקשים להשלים עם אירוע כזה, שמלך ישראל שאמור להיות צדיק לוקח את אשת חתנו בלי גט ונותן אותה לאחר.

חז"ל גם היו ערים לקשיים במסורת בין ספרים בתנ"ך והציעו דרשות. חלק מהן הבאת בעצמך. האם עלינו להאמין שההסברים שלהם הם הנכונים מבחינה היסטורית? ששתי התייחסויות לעמשא באות לרמז על כך שעמשא נלחם כדי לקיים פרשנות היסטורית? זו אפשרות. האם מי שאמר את הדברים התכוון שנקבל אותם כאופן שבו עלינו לקרוא את הפסוקים או שהוא בא להציע אפשרות בלבד?

דעתי נוטה שיש כאן פרשנות אפשרית. אם נמצא טובה ממנה, כלומר כזו שתואמת את הפשט ואת הנחות היסוד שלנו, כולל הנחות האורתודוכסיות, זה בסדר גמור.

יש להאריך הרבה בדברים אלו וכבר כתבתי באריכות כזו שגורמת לדלג. הרשה לי לסיים בהתייחסות לדוגמא שהבאת. האמנם למדו תורה בישיבות בימי חזקיהו? האמנם עסקו בדיני טומאה וטהרה כל כך הרבה?

ובכן, טומאה וטהרה, נושאים זרים לנו היום, היו פעם חשובים מאד. יש לנו דוגמא של חגי הנביא המציג שאלה מסובכת (או לא) לכהנים. בימי חז"ל הקפידו על כך כפי שיכלו וגם יצרו תואר "חבר" למי שנזהר בזה.

אבל דומה שעיקר הדרשה על לימוד התורה בימי חזקיהו בא ללמד לא על אותו דור אלא על הדורות הבאים. אם אנו רוצים לשמור על עצמנו ולזכות לסייעתא דשמיא, אולי אפילו לנסים, הדרך לכך היא להרבות בלימוד תורה. אין אומתנו אומה אלא בתורתה, כדברי רב סעדיה גאון. חז"ל ציירו את הרעיון החשוב הזה דרך סיפורים כדוגמת התיאור של דורו של חזקיהו. ואנו, בוודאי בפורום הזה, משתדלים להמשיך באותה דרך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מומלץ לקרוא בעיון את המאמר של הרב עוזיאל "ישיבות ומתיבתות":

מבלי להתייחס לענייני מסורת בהלכה - העניין די פשוט. כשחז"ל מפרשים את המקרא על פי דרכם. זה בדיוק כמו שאנו בדורנו מפרשים את המקרא על פי דרכנו. ובדיוק כמו שהרמב"ם במורה נבוכים על פי דרכו.

לכן בדיוק דעתי שיש לקבל 'כפשוטם' את דברי חז"ל, כאשר 'כפשוטם' היינו להבינם כנתינתם ע"י חז"ל. וכמובן לא חייבים ללמוד את זה, מכיוון שזה לא חלק מהתרבות שלנו, אבל כשלומדים צריך לחפש איך ללמוד את זה "כפשוטו" כי רק "כפשוטו" הייתה כוונתם האמיתית. כמובן, חייבים ללמוד את זה, לא כפשוטו, אבל כן כחלק מלימוד תורה, וכדלהלן.

אמנם, בימינו זה כבר נהפך ל"נושא לימוד", כיוון שלא ברור איך הדרך המדויקת ללמוד "כפשוטו". ועל כן יש סיבה להתעסק בזה כנושא בפני עצמו, וילמד איש איש כדרכו ובלבד שידע את זה העיקרון, שחז"ל התכוונו "כפשוטו"=התכוונו בדיוק למה שהם אמרו, ע"פ ההקשר התרבותי שבו הם אמרו את הדברים. וללא הבנת דבר זה, איני יודע אם בכלל יש טעם להתעסק בלימוד חז"ל, כיוון שעיסוק ע"פ דרש או גם מחקר ללא הבנה זו אינו אלא כצפצוף הזרזיר והתוכי, או גרוע מכך: כחיקוי הקוף. או גרוע מכך: כאדם שקרן המסלף את האמת

לגבי ענייני הלכה: זה בדיוק הרעיון - וכמו שכתב דייר (ואם לא התכוון לזה ואולי אינו מסכים - עימו הסליחה, ומוזמן לומר את דעתו. עכ"פ להבנתי:): בכל דור ודור, מפרשים מחדש ע"פ תרבותנו היום כיצד יש להבין את כוונת נותן התורה ע"פ תרבותו, ולהתאים את הדברים, כמובן מבלי לשנות את המסורת המקובלת, וכך גם אם תקרה טעות - מה שחשוב הוא שעשינו את המקסימום כדי להתאים את תרבותנו לכוונת התורה ותרבותה. כמובן, השופטים אינם המנהיגים היחידים, וכפי שביארתי כאן2 http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2262102&whichpage=8#R_2. הכל כמובן, לדעתי.

ולכן כאמור, גם בימינו יש ללמוד את דברי חז"ל - כחלק מלימוד תורה, כלומר - כדי לדעת איך להתאים את עצמנו למסורת המקובלת מעשית ולימודית (=פרשנית) - לאו דווקא מסיבות של "אמת מדעית" אלא בדיוק כמו שלומדים את התפתחות כל רעיון שעל פיו אנו חיים, ואכמ"ל למה צריך לעשות את זה, אבל זה פשוט וברור, וכמו כן כדי שנוכל להמשיך את המסורת - פשוט כתרבות, הרי אם אנו רוצים לשמר את התורה, אי אפשר לשנות את תרבות קיומה ולימודה בבת אחת.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 04/09/2017 19:12:13

תודה לכל המשיבים.