פרופ' יובל נח הררי, היית מקבל אצלי ציון אפס

הרב ד"ר אליהו זייני קרא את מאמר שלו פרופ' יובל נח הררי על הערכים החילוניים וקובע: "פרופ' הררי, לא רק שהעגלה שלך ריקה, אלא אף הפכת אותה!"

  (צילום: סרוגים)

בורות מדעית ובורות פילוסופית

במאמץ נואש להציל את החילוניות משיפלותה פרופ' יובל נח הררי אחז בעמדה מתנשאת ("האמת החילונית, ידיעות אחרונות 31 אוג' 17), השופטת-כל כאילו העולם ומלואו הם נחלתו הבלעדית, והציע לחילוניים לחדול התקפה על השאיפה להקנות כמה יסודות יהודיים במערכת החינוך ובמקום זה להציע ערכים 'אחרים'.

ראשית, מגיעה לו תודה עמוקה על הגדרת הצבור החילוני כ'אנשים שלא מאמינים באלוהים, שלא שומרים שבת, שלא אוכלים כשר', יוצא ב"ה שהרוב המוחץ של מדינת ישראל אינו חילוני, ועל פי אחד מערכיו הנערצים על ידו, הערך הדמוקרטי, עליו להתכופף בפני כל ערך דתי!

תוך שימוש מעוות לחלוטין במשל 'העגלות' ששימש להשוואה בין הערכים המקובלים על הצבור הדתי ובין אלו המקובלים על הצבור החילוני, במהלך השיחה שבין החזון איש ובין בן גוריון, הוא התאמץ להראות שהעגלה החילוניות אינה ריקה.

כנראה שהלוגיקה אינה תחום בו מתמחה פרופ' הררי

ובכן אמרתי מעוות, משום שבויכוח בין שתי דמויות אלה הדיון נסב סביב מה כל אחת מהן מכילה מבחינה יהודית, אבל מרגע שאדם מגדיר את עצמו כחילוני, בהכרח עגלתו ריקה מערכים יהודיים! כנראה שהלוגיקה אינה תחום בו מתמחה פרופ' הררי. ולמעשה הוא בעצמו מאשש טענתי, שהרי כערכים 'חילוניים' הוא מונה ששה: האמת, החמלה, השוויון, החופש, האומץ והאחריות. כל יהודי בר דעת עומד משתומם מול חוסר ההבנה היסודית של איש זה. הלא אין בששת הערכים האלה כל ערך יהודי (לפחות בימינו) כי כל גוי עלי אדמות השואף למינימום מוסר, מאמץ רעיונות אלה כעקרונותיו, אז עגלתך ריקה מתוכן יהודי – מר הררי!

ואם תעיז להשיב שערכים אלה מקובלים גם בעולם היהודי הדתי (ואכן נכון הדבר), אז בזה תסתור את עצמך, שהרי הנך טוען בספרך שהדתות לא תרמו דבר, וא"כ תצטרך להודות שהן תרמו את הערכים החילוניים בהן אתה מתיימר לדגול!

היית מקבל אצלי אפס בבחינה

אבל דבריך חמורים לאין ערוך מזאת. הלא כעטור בתואר אקדמי מכובד, אתה מתיימר להיחשב איש מדע, מבלי להבין שהיסטוריה אינה מדע בכלל, אלא צורת הסתכלות סובייקטיבית שלא יהיה לה מעולם ערך של מדע. שהרי מסקנות נחשבות מדעיות רק אם הן ניתנות לבדיקה, ועל זה אתה חוזר להדגיש בספרך ובמאמרך, ובהיסטוריה שום דבר לא ניתן לבדיקה, כי הכל עבר וחלף לו!

בניגוד לך, אני מתמטיקאי במקצועי, על תקן זה, סטודנט המפגין חוסר הגיון משווע כזה היה זוכה לאפס מוחלט בבחינה בלוגיקה!

דיון פילוסופי ירוד

ועתה להיבט ההגותי. אינך מהסס להצהיר ש'המחויבות הראשונה של בני אדם חילונים היא לערך האמת. החילונים לא מבלבלים בין אמת לבין אמונה, ועבורם האמת מבוססת על עובדות, ראיות ותצפיות'. לא אוכל כ"כ לומר ההיבט הפילוסופי, כיון שהרמה האינטלקטואלית שאתה מפגין היא כה ירודה, שאינני יודע איך אוכל לכנות דיון בדבריך 'דיון פילוסופי'.

אפשר ללמד עליך זכות, הנך בא ממדעי הרוח, ולכן אתה משלה את עצמך שיש במדע הכרת ה'אמת', ובורות כזו מאפיינת רק מי שלא עסק מימיו במדעים מדוייקים. כי באלו האחרונים, אין אחד שיעיז להעלות על דעתו שיש במדע אפשרות להשיג אמת כלשהי. איזו ילדותיות מצדך! מהפילוסופיה הקאנטיאנית ועד הפנומנולוגיה האחרונה, כל הזרמים הפילוסופים הצליחו לנפץ כבר את המושג הזה שאתה קורא לו 'אמת' ולשלול את אמיתותו ואת יכולת האדם להשיגו.

ערך בלתי ניתן להשגה

אמנם זה יהיה מצידי קצת לא הגון, אחרי ששללתי ממדעי הרוח את המעמד של 'מדע', שאסתמך עליהם כדי לסתור דבריך. ואכן, אינני זקוק להם בכלל, בפיזיקה, עיקרון האי וודאות של אייזנברג כבר ניפץ לרסיסים כל יכולת אנושית להכיר אמת כשלהי. ובמתמטיקה עיקרון אי ההכרעה של גודל, גם ניפץ אפשרות זו בכל תחומי הלוגיקה המדעית!

הנך רואה שהערך העליון הראשון בו נפנפת הוא בלתי בר השגה וכולו אשליה, אשליה שאפשר להטעות על ידו רק בורים במדע. אם היית ניחן בהשכלה מספקת, היית יודע שממציא המכניקה הקוונטית, נילס בור, היה רגיל להדגיש שאין כל יכולת להתייחס לאובייקטים בפני עצמם, אלא רק ל'תופעות'. ובאשר למחיצה שהקמת בין אמת לאמונה, אינשטיין שהיה קצת יותר מבין במדע ממך, לא היסס להודות ש'להאמין שקיימים חוקים בסיסיים המנהלים כל דבר בטבע, מושתת גם הוא על סוג מסויים של אמונה'.

מה יעשה הררי אם לא נכיר בערכיו?!

ולגבי חמשת ה'ערכים' האחרים של העולם החילוני, לא נתחיל במשא ומתן מהשוק כדי להוכיח שכולם ערכים שצמחו בתודעה האנושית כולה מתוך התודעה הדתית התורנית והאמונית, המגועלה ובזויה בעיני פרופ' הררי. כשקיבלנו אותם על עצמנו בהר סיני.

גם לא נתחיל בדיון פילוסופי, בו קל היה לי לצטט את סרטר ששלל כל מושג של ערך, באשר הוא נחשב כזה רק מתוך הסתכלות סובייקטיבית. בלשון פשוטה יותר: כדי שהתנהגות תיחשב 'ערך' היא צריכה להיות מוכרת ע"י אחרים. לכן נשאלת שאלה: מה יעשה הררי אם לא נכיר בערכיו?! במה ייחשבו ערכים? בעיניו הוא?!

בנוסף לכך, כל מהותם של 'הערכים' משובשת אצלו. 'חמלה' ו'אחריות' דורשים קולקטיב כשלהו כדי שיחשבו כערכים. והלא חוסר האמונה והחופש בהם הוא דוגל שוללים התחשבות בכל קולקטיב שהוא, כיון שכל קולקטיב כובל ולכן שולל חופש! גם לגבי המושג חופש, הוא נזהר לא להשתמש במונח המקובל של 'חירות', כי אז היה נתקל ביציאת מצרים שלא הייתה קיימת לדעתו. כמובן נשאלת השאלה, אם יציאת מצרים לא הייתה קיימת, איך ובמה הוא יהודי?!

ואם נמשיך בנוגע למושג החמלה. איך מחילים אותה על טרוריסט. מושג כמו חופש לאיש העולם התחתון הוא הרס החברה והמוסר. ערך השוויון שמשתמשים בו הרבה הוא מטבע שחוק מהחילוניות המרקסיסטית-בולשביקית. וגם מתמיה של'אומץ' הוא קורא ערך. וכי חסר אומץ לשהידים?! אין לאומץ כל ערך אם לא יוגדר היעד של אומץ זה. ובינינו ובין עצמנו, מי גילה יותר אומץ, היהודי המאמין שנכנס לכבשן האש במשך אלפי שנים כדי להגן על אמונתו, או החילוני כמוך שהיה משתמד ללא כל היסוס כפי שעשו רוב חבריך האקדמאים בספרד הנוצרית של איזבלה?!

הפכת את העגלה

נסיים את הכל בהצהרה נוספת של איינשטיין, שאם יפנים אותה, אין לי ספק שתועיל לו מעט ותוציא אותו מבורות ומפרימיטיביות אינטלקטואלית כרונית: 'כל המעורה באופן רציני בשיטה זו של מחקר, אינו יכול להימלט מהוודאות ששכל מסוים מתגלה דרך חוקי העולם – שכל הרבה יותר עליון מזה של האדם, בפניו, אנו שחקנים צנועים, ומחויבים להרגיש ענווה'. וקצת מענווה זו לא תזיק לו.

אין פלא ששונא ישראל כאובמה שיבח את ספרך, אין לנו סימן ברור יותר מהרקבון שחרוז בדבריך.

פרופ' הררי, העגלה שלך אינך רק ריקה, אלא אף הפכת אותה!

==

הרב ד"ר אליהו זייני הוא ראש ישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה.

ינוח
הדתי חייב לציית למצפון, כי אחרת מדוע הוא חייב לשמור את הברית עם רבש"ע?

בעב
אודה אם תסביר איך המצפון גורם לקיים את הדת ובכדי לא להסתבך בויכוח מיותר נדבר על נחום איש גמזו

התורה אומרת שהואיל והוצתאי אתכם מארץ מצרים, אתם צריכים לקיים את התורה. זו לא טענה שפונה למצפון?

ינוח, התורה לא אומרת שחייבים לציית לצו מצפון, כי זה יהיה אבסורד, המצפון מעורר את האדם, אבל לא מצוה אותו דבר ספציפי, אם הייתי חייב לציית למצפון לא הייתי יודע מה לעשות. התורה אומרת שהרצון של האדם להיות טוב והנכונות שלו לוותר משלו עבור אחרים והשאיפה שלו להיות קדוש, היא חלק מצלם אלהים, ואת הרצונות האלו צריך ליישם ע"י ציות לצו התורה, שהיא המתכון של מי שנטע בנו את המצפון. כמובן שאין מניעה להתנהג בצורה מצפונית גם במה שהתורה לא דברה, ולא רק שאין מניעה זה חלק ממדת הקדושה וההטבה וכו', אבל הקו הכללי נגזר ע"פ התורה. למשל התורה קובעת שלא נכון לומר שאין לאדם זכות להעניש אדם אחר בעונש מוות. 
ולגבי הרעיון של מאי דעלך סאני, זה לא כ"כ פשוט ליישום, שכן לכל חברה יש מערכת אכיפה שאמורה לאכוף חוקים לפי ההגיון של המחוקק ונבחרי הציבור מה טוב לציבור. השוטר שונא שעוצרים אותו ונותנים לו דוח על כך שלא שם חגורה, ובכל אופן הוא עושה את זה לאחרים כי החוק קובע שזה טוב לכולנו, הסוציאליזם אוכף מדיניות חברתית מסויימת משום שהוא חושב שזה טוב לציבור, וכך גם הקפיטליזם. כשמתחילים עם ה'טוב לציבור' אף אחד לא יודע איך זה ייגמר...

לגבי השאלה- האם יש חובה דתית לציית לצו המצפון-

עיין בהקדמת הרב ניסים גאון למסכת ברכות- שמוכיח שאכן יש חובה,

מזה שסדום לדוגמה נענשו- בלי שנצטוו להתנהג אחרת.

ועוד כמה ראיות בסגנון הזה.

"האם המסורת היהודית מכירה באתיקה שאינה תלויה בהלכה?"

מצד רביעי, המצפון יכול להגיד לך מה לא לעשות - לא להתנהג כמו סדום אין שום דילמה.

ינוח, במחילה, אתה מעוות את דברי. לא טענתי שאין ערך כזה בדת, אלא שאין מציאות כזו בכלל, אין דבר כזה צו מצפון, המצפון לא מצוה שום דבר הוא רק מעורר. במקרה של להציל בשריפה כל בני האדם שוים, כי יש דברים בולטים שאין בהם ספק (לא שאני רואה שהצלה וזק"א עמוסים מתנדבים חילונים דוקא), אבל כשמגיעים לכל מיני דילמות כל אחד עושה מה שבא לו, ואי אפשר לקרוא לזה 'צו'.
המצפון מביא את האדם לחיפוש אחר משמעות ולדרכים לפתרון דילמות. אבל לא מצווה מה לעשות.  

בעל

איך הטיעון הזה ישכנע את אימי שיצאה מאושוויץ?

ינוח

כמי שגדל בחברה הדתית, אני יכול להעיד, שהחובה לציית לצו המצפון חוזרת ונשנית ביומיום, ב"דברי תורה" למיניהם שאומרים בהזדמנויות שונות (אצל דתיים אומרים הרבה, כולל כל מיני אזכורים סתמיים ומקריים של רעיונות תורניים), בדרשות בבית הכנסת ובבתי המדרש, בניתוחים ופרשנויות לסוגיות שונות, ועוד הרבה. זה פשוט כ"כ מקובל, שלא מחפשים לזה איזה "מצוה" מיוחדת - אבל כן, כמו במאמר שהביא ספרן - יש דווקא מצווה שנקראת "ועשית הישר והטוב" שלדעת הרמב"ן ו מצווה שמצווה להישמע ל"צו המצפון", אם כי מאמרים כמו אלה אינם תמיד נפוצים, כי פשוט לא מחפשים קשר בין המצפון לדת בצורה רשמית. פשוט יש דת ויש מצפון ולאף אחד אין בעיה עם שניהם, ונכון שיש אנשים פחות מצפוניים, שאצלם זה מתבטא גם בפירושים שהם ייתנו לרעיונות תורניים וכדומה, אבל זה עניין של אופי אישי ולא קשור לדת כעיקרון. אגב הספר "חובת הלבבות", שכמדומני הוא הממציא של המילה "מצפון" - הוא כתב את ספרו מכיוון שחשב שחסר ספרים שמתעסקים ב"חובות הלבבות" - בלהישמע ל"צו המצפון" (אצלו זה כולל "מצפון" דתי, אבל לא משנה, אני מדבר על העיקרון), ומזה אתה למד שאכן ישנם רבנים רבים שמצטערים על כך שאנשי דת לא מתעסקים ב"מצפון" וכדומה,וזה מלבד כל מה שכתבתי על הימצאותו של המצפון בלימוד תורה וכדומה.
בסופו של דבר, אני חושב שבאמת זה ענייין בעיקר של האדם בעצמו והחברה שבה הוא גדל, ולא דווקא עניין של חברה דתית. נכון שגם לזה יש משמעות, אבל כאמור נראה לי שקשה להראות קשר ברור ומוחלט או חוסר קשר ברור ומוחלט בין "דת" לבין "מצפון"

ארתח
ה"מצפון" של ה"חילוניות האידיאלית" לדעתי "גזר" מצוות רבות, תמצאם בכל ספרי ודברי החילונים בדורות האחרונים. נכון הם לא משתמשים במילה "מצווה" מכיוון שאמונתם היא חילונית, אבל ברמה של "צו מצפון" זה בהחלט קיים כ"חובה מוסרית", שאפשר להתווכח עליה, נכון, אבל גם על חובות דתיות מתווכחים, וגם על עיקרי הדת מתווכחים, וגם על איזו דת נכונה מתווכחים... אז מה נעשה? ה' יעזור....

המשך לינוח
נכון שישנם התנגשויות בין מצוות דתיות לבין מצפון, אבל זה יכול להיות פשוט בגלל הבעיה עליה אני מדבר כל הזמן - הדתות נכתבו בתקופה שבה המוסר המקובל היה שונה, ולא עלה על דעת אף אחד לשנות אותו. אז אדם דתי עלול לחשוש שמא המצפון שהוא רוצה בו, הוא חושש שבמקרים מסויימים הוא אינו מתאים לדת המקובלת עליו, שהרי הדת לא התייחסה לזה. זו בעיה שדורשת פיתרון, אבל עליך לזכור שזה דווקא בגלל "מצפון"כלפי אלוקים, וכן אמונה שהדת כוללת מצפון יותר כוללני מזה החילוני, ואם כי היה שמח להישמע לצו מצפונו האישי, הוא בעיקר חושש לעבור על "צו המצפון הכוללני הדתי שהוא מאמין בו", ונכון שצריך להתאים ביניהם, אבל בימינו המחשבה הדתית כ"כ מוזנחת, שאף אחד לא מנסה להתאים כבר, או שאינו יודע להתאים. ואצנם, קיימים אנשים רבים המאמינים ושומרים על מצוות דת, כמו הרפורמים, שאצלם המצפון ייחשב לחובה עליונה אולי אפילו יותר מזו הדתית. וגם הם בהחלט זכאים לתואר "דתיים", גם אם לדעתי הם אינם מקפידים די על משירת הדת, אבל זה עניין דתי פנימי - איך להגדיר את חובת ההקפדה על מצוות הדת, ובשום פנים ואופן לא עניין חילוני. אם כי אינני די מכיר את הרפורמים, אבל יבואו הרפורמים ויעידו... (אם יש רפורמים שקשה בעיניהם להצטרף אליי משום אמונותיי, אני בהחלט מבין אותם, אך מה אעשה, אני נשמע לצו מצפוני, וצו מצפוני אומר לי שאני צריך להישמע לאלוקים. יהי רצון שישלח ה' שלום בקרב עמו ישראל....)

אליקים, לא אמרתי שאין ערכים מקובלים בחברה של ימינו (שיש מי שמתעקש לקרוא להם ערכים חילוניים), אלא שהערכים האלו לא נגזרים מצו המצפון, אלא מתרבות מסויימת, צורת חשיבה, אמונות, וכו'. כל עוד אפשר להתווכח - זו הוכחה שזה לא נגזר מצו המצפון, כי אין באמת צו ברור שיכול לקבוע נורמות וכללים. ועוד, הערכים האלו הם בעיקר נורמות ציבוריות, הם לא מכוונים את האדם בחיים הפרטיים שלו.