| נשלח ב-27/9/2017 15:27 |
 |
| |
על הקשר בין דמוקרטיה ליברלית להצלחה כלכלית
האם יש מתאם חיובי בין דמוקרטיה ליברלית להצלחה כלכלית של מדינות?
בשביל לענות על השאלה הזאת אנו זקוקים לשיטות דירוג מקובלות לחירות פוליטית ואישית, ועבור הצלחה כלכלית.
המדד המקובל ביותר לחירות הוא "דו"ח חירות בעולם"
במדד זה כל מדינה מקבלת ציון בין 1 ל7 עבור חירויות פוליטיות,, וטווח ציונים דומה עבור חירויות אזרחיות, כאשר, ציון נמוך משקף חירות גדולה יותר. את שני הציונים משקללים לממוצע משותף, כך שמדינה עם ציון בין 1 ל2.5 נחשבת כחופשית, בין 3 ל5 כחופשית למחצה, ואילו מעל 5 כלא חופשית.
בשנת 2017, נבדקו 195 מדינות וישויות פוליטיות, מתוכן 86 נמצאו חופשיות, 59 חופשיות למחצה, ו50 לא חופשיות. אגב, ישראל מקבלת את הציון של 1 עבור חירויות פוליטיות ו2 עבור חירויות אזרחיות, והיא כמובן נחשבת למדינה חופשית.
מדד זה מקובל ביותר, ונמצא בשימוש בקרב האו"ם, הבנק העולמי, וגופים נוספים, ונחשב כמדד מוביל לכימות דמוקרטיה. קיימים מדדים ושיטות מדידה נוספים, אך קיימת קורלציה גבוהה בינו לבינם, ולכן גם מדידה בשיטות אחרות תיתן תוצאה דומה למדי.
ומכאן נעבור לדירוג הצלחה כלכלית.
הדרך המקובלת ביותר לכך היא בכמות התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש, אך ראשית אזהרת טרחנות קלה. בחצי עמוד הבא אסביר על קצה המזלג איך מודדים תוצר לנפש. מי שלא מעוניין בפרטים, יכול לדלג ישר לשורת הסיכום.
מה זה תמ"ג?
סך הסחורות והשירותים שיוצרו במשק המקומי בתקופה נתונה (לרוב שנה). חשוב לציין שזה מונח רחב יחסית שכולל גם שירותים שמתקבלים באופן אוטומטי מתשתיות נתונות, כדוגמת מגורים בבניין קיים, וכן שירותי ממשלה.
ניתן לחשב את זה בדרכים שונות. אחת מהדרכים היותר מקובלות היא דווקא על ידי חישוב הכנסות. סוכמים את הצריכה הפרטית, השקעות, צריכה ציבורית ויצוא, ומזה מפחיתים את היבוא.
די ברור כי ככל שבמדינה יש יותר תושבים, כך סך התמ"ג שלה יהיה גבוה יותר, ולכן גם מדינה של דלפונים כהודו תציג תוצר גבוה יותר מאשר מדינה קטנה שאזרחיה על פי רוב מבוססים כדוגמת שוויץ, ומשום כך נחלק את סך התמ"ג במספר תושבי המדינה ונקבל תמ"ג לנפש.
כיון שכל מדינה מחשבת לפי המטבע שבה היא משתמשת, בשביל להשוות בין כל המדינות, עלינו לבצע השוואה זו במטבע אחד. דרך אחת לבצע זאת, היא על ידי השוואה על בסיס שער החליפין, שבו כביכול נמיר את המדידה של כל מדינה שבוצע במטבע שלה, במטבע אחיד - לרוב דולרים. החיסרון בשיטה זו היא בהבדלים ביוקר המחיה בין מדינות, כל תרמילאי ישראלי יודע כי כוח הקנייה של דולר אחד בהודו גדול בהרבה מכוח הקנייה שלו בישראל. ולכן הדרך היותר מקובלת היא השוואה על בסיס כוח הקנייה של כל מטבע.
לסיכום: מחשבים את התוצר הכולל של המדינה, מחלקים אותה במספר האזרחים, ומשקללים לפי כוח הקנייה המקומי.
יש מספר מוסדות בינלאומיים שמבצעים את ההשוואה בין הכלכלות של המדינות, בקישור הזה תוכלו לראות רשימות של מדינות לפי תמ"ג משוקלל לנפש מתוך אתרי הcia, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומי. כל אחת מהרשימות מבצעת חלוקה קצת שונה למספר מדינות וישויות, וגם חישוב קצת שונה של התמ"ג, אם כי יש מתאם גבוה בין כולם.
מטעמי נוחות בחרתי ברשימה של קרן המטבע הבינלאומי (International Monetary Fund) , וזה בגלל שהוא מחלק את ה"עולם" ל186 מדינות ועוד 5 ישויות, כך שמקבלים מספר קרוב לחלוקה של דו"ח החירות העולמי, כך שקל להשוות בין המדינות בשתי הרשימות. לטובת קוראים יראי ה' שלא עברו על חרם הקדמונים הנורא על לימוד שפות זרות, ניתן למצוא רשימה שמבוססת על אותם נתונים באתר העברי של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
לצורך הדיון בחרתי ב50 המדינות עם התמ"ג לנפש הגבוה ביותר, ככאלו שכדאי לבדוק האם יש מתאם להצלחתן הכלכלית לבין שיטת הממשל שלהם. נציין שמדינת ישראל נמצאת במקום ה38, בתקווה להישאר בקבוצת המדינות המפותחות, עם שאיפה לטפס למעלה.
אם נניח לרגע שאין קשר בין הצלחה כלכלית לשיטת ממשל. אז היינו מצפים למצוא ברשימת ה50, את אותה התפלגות, פחות או יותר של מדינות חופשיות, חופשיות למחצה ולא חופשיות שקיימת בכל 195 המדינות והישויות. במקרה כזה 44% מהמדינות היו חופשיות, והיתר לא חופשיות וחופשיות למחצה.
במציאות המצב כמובן שונה לחלוטין. 84% מאותן מדינות מצליחות, מוגדרות בדו"ח החירות העולמי כחופשיות.
כשעושים זום-אין לרשימת המדינות, התמונה אפילו קיצונית יותר, וזה בגלל המאפיין הבולט של המדינות הלא חופשיות שנמצאות ברשימת 50 המדינות העשירות. להלן 7 המדינות: קטר, ברוניי, איחוד האמירויות, סעודיה , בחריין, עומאן, גינאה המשוונית. כמדומני שכבר בשלב זה חלק מהקוראים מזהה את התבנית. הבסיס של כלכלת כל 7 המדינות הוא משאבים טבעיים- בעיקר נפט וגז, בניגוד לכמעט כל המדינות העשירות האחרות (חוץ מכווית החופשית למחצה וטרינדד וטובגו החופשית) שמשאביהן הטבעיים מהווים חלק קטן מהתוצר הלאומי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2017 17:38 |
|
| |
תלמיד חבר
(האם כבר ברכתיך עם בואך? ראויה לך ברכה כפולה).
איקון ירוק מאד על הכתיבה הבהירה, המעניינת, המשולבת בהומור.
קריא מאד. ושמתי לב לשיטה להציע סיכומים מודגשים מפעם לפעם כדי למנוע אמל"קיות.
אני מגלה סוד. גרסה קודמת של המאמר המוצלח הזה נפסלה כיון שאחד המנהלים תבע לדעת מה הקשר בין האשכול לבין הפורום. כנגדו טענתי ששום דבר מחקרי ומדעי לנו לא זר. וכי לא היו לנו דוגמאות של אשכולות בעניני מדע נטו?
מה שהיה חסר בסוף הוא אמנם הערה או שאלה שתציע פתיחה של דיון. אבל הדברים ראויים לעיון גם בלי שאלות. הם מבוא חשוב למושגים שנראה שכל אדם חושב צריך להכיר.
ועתה אוסיף אני את ההערה/שאלה המתבקשת:
האם אפשר ליישם את הניתוח הזה גם לישויות מגזריות? למשל - אנו החרדים?
מה התוצר שלנו? ושמא יש לומר שחלק מהתוצר שלנו הוא רוחני, במובן שסופר או כל אמן או כל חוקר במדעי הרוח הוא מייצר. האם ניתן לאמוד תוצר כזה? ואולי הוא שווה ממון?
השאלה הכואבת באמת היא מה מידת החירות שקיימת בציבור שלנו. איני מתכוון לחירות ללכת נגד ההלכה, אלא לחירות לדבר (מתוך כיבוד כללי הלכות לשון הרע) ולחשוב (למרות האיסור של הרמב"ם על הצגת שאלות פילוסופיות).
יותר מכך, בעקבות המיתאם בין חירויות לבין הצלחה כלכלית יש להציג שאלה דומה לגבי השגיות גם בתחומים אחרים. למשל, האם יש מידרג של אורך חיים, איכות חיים, ואולי אפילו מוסריות של חברה? (זה שדה מוקשים, למעשה, כי צריך לדון מה נכלל במוסר ומה אינו אלא תקין פוליטית). אנסה להציע כי מוסריות נמדדת בשמירה על חוקי הצדק והיושר (יש פחות רמאויות וגניבות ויותר מעשי חסד). האם גם כאן יש מיתאם?
ומה עם נאורות והשגים מדעיים ואינטלקטואליים? האם יש מדידה של אלו והאם גם כאן ניתן לזהות מיתאם?
ואם כל השאלות האלו ניתנות לתשובה והן נבדקות, איך זה בר יישום לגבי החברה החרדית שלנו? (שאלה מגזרית שתעניין מן הסתם כמעט רק את באי המגזר, אבל הפורום שלנו הוא חרדי, פחות או יותר...).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2017 19:49 |
|
| |
תלמיד
היה יותר טוב לו היית עושה ריגרסיה, ואז היינו יכולים לדעת אם יש קשר בין שני המשתנים באופן כללי, כלומר מה המתאים (שזה מה ששאלת בהתחלה). עם מה שעשית אנחנו לא יכולים לדעת שזה המצב.
וכמובן, אזכיר לכולם שהעובדה שיש מתאם לא מוכיחה סיבתיות. מסתבר שיש מתאם בין היות המדינה שוכנת מערבית לקו הגבול בין ברית נאטו לברית וורשה ומזרחית לאוקינוס השקט ובין כל אחד מהמשתנים האחרים. זה כמובן לא אומר שהאקלים (במובן הימי ביניימי של המושג) הוא הסיבה. [לא שאתה נפלת בזה, אבל מי שקורא בהחלט יכול ליפול בזה]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2017 23:25 |
|
| |
יש
איקון ירוק על הערה מתודולוגית חשובה. זה דבר פשוט, אבל ממש צריך להזכיר זאת כי לא כולם יודעים. וקצת תמוה שתלמיד חבר לא הזכיר זאת בעצמו - וגם אני לא עשיתי זאת.
מיתאם, או קורלט, זו התאמה שאפשר להציג בגרף שמראה על דמיון בין נתונים, מה שמעורר את השאלה אם יש קשר הדדי.
אבל למיתאם יכולים להיות הסברים שונים. וגם אני התרשמתי מייד מן הסקירה הנאה של תלמיד-חבר, שמייד נראתה כמוכיחה שככל שיש דמוקרטיה כך יש יתרונות נוספים.
ושמא פחות חשוב הלמה כמו העובדה שיש מיתאם?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2017 23:27 |
|
| |
הנחת יסוד סמויה בדיון של תלמיד-חבר הוא שגם חירויות אזרח וגם תמ"ג גבוה הם דברים טובים. אבל הם בהחלט לא היחידים שחשובים לבני אדם וגם לא היחידים שצריכים להיות חשובים.
מצאתי ממש כעת ברוטר מאמר מעניין. ואני מעתיקו כולו. הנושא הוא עוני מול סיפוק וזה מתחיל מהשאלה עד כמה חרדים מחפשים עבודה.
דעה: מלכוד האושר החרדי (על הירידה במספר הגברים החרדים שיוצאים לעבוד) | | נכתב ע"י שאול אמסטרדמסקי: פתאום, באמצע הנייר של הכלכלן הראשי על כך שמגמת העלייה בשיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק העבודה נבלמה, הגיעה הערת שוליים מספר 7 שתפסה לי את העין. "שיעור התעסוקה הנמוך של החרדים נובע מההעדפות השונות בחברה החרדית ונעוץ בעיקר בבחירת לימודי תורה על פני עבודה", כותבים אנשי הכלכלן הראשי באוצר ומפנים למחקר שפרסם הקיץ המכון החרדי לחקר מדיניות. השילוב של שתי העבודות האלה הכניס אותי לדכדוך שאני לא יודע מה עושים איתו. הנה החומרים שמהם בנוי הדכדוך הזה: הבעיה נורא פשוטה: החרדים לא נמצאים מספיק בשוק העבודה. וכשאני אומר חרדים, אני מתכוון בעיקר לגברים חרדים. למה זה בכלל חשוב? משום שהחלק היחסי של החברה החרדית באוכלוסיה יכפיל את עצמו בתוך עשורים ספורים, ואם אנחנו רוצים לשמור על רמת החיים שלנו, ושהילדים שלנו ייהנו מרמת חיים גבוהה יותר, אנחנו חייבים שיהיו לנו מספיק ידיים עובדות בשכר גבוה שימשכו את המשק הזה קדימה. אחרת הנטל על כתפי הידיים העובדות יהיה הרבה יותר מדי כבד. והנה, בשנים האחרונות יותר ויותר חרדים דווקא הצטרפו לשוק העבודה. הנייר של הכלכלן הראשי באוצר מראה שהמצטרפים היו בעיקר חרדים בגילאי הביניים, ובעיקר מזרמים שאינם ליטאים הארד קור (כלומר, מקרב מצביעי ש"ס או חסידים). בשנים האחרונות בכל פעם ששאלתי חרדים שנכנסו למעגל העבודה למה זה קרה, התשובה היתה נורא פשוטה - צורך כלכלי. בתקופה האחרונה חלקם כבר התחילו לדבר על דברים כמו "מימוש עצמי", אבל עדיין, השורה התחתונה היתה נורא ברורה - לו היתה לי יכולת כלכלית לא לעבוד, לא הייתי עובד. ככה זה נראה בגרף, מתוך הסקירה הזו של הכלכלן הראשי: 
מנקודת המבט החילונית שלי, שיהיה. מה זה משנה מה גרם לחרדים להיכנס לשוק העבודה, העיקר שהתחילו להיכנס. אבל אז בא הנייר הזה של הכלכלן הראשי והראה שהמגמה הזו - מגמת העלייה בתעסוקה - נבלמה. אחד ההסברים של החוקרים הוא בדיוק המשפט הזה שציטטתי קודם - לחרדים יש מערכת העדפות אחרת. מה שאנחנו - החילונים או הדתיים הלאומיים - מזהים בתור חיים של עוני, הם רואים בצורה אחרת לגמרי. תכף אראה לכם את המספרים מהמחקר השני. אבל עוד לפני זה, המשמעות של המשפט הזה היא שאם העלייה המסוימת שהיתה בשיעור התעסוקה מיצתה את עצמה, כי יש חלק (ענק) מהחברה החרדית שמסתפק בחיים של כמה אלפי שקלים לחודש ומרגיש מרוצה מאוד מהחיים שלו, ושהוא חי חיים עשירים, אז אין לי שמץ של מושג איך אפשר לגרום לחלקים גדולים מספיק של החברה הזו להיכנס לשוק העבודה. וזו כבר בעיה שאין לי מושג איך פותרים. החרדים מבסוטים מהחיים שלהם והנה זה במספרים, מתוך המחקר של ניצה קסיר ואסף צחור-שי מהמכון החרדי למחקרי מדיניות: דבר ראשון, החרדים מבסוטים מהחיים שלהם. למעשה, הם כל כך מבסוטים מהחיים שלהם (יותר מכל מגזר אחר) שזה נראה קצת כמו הבחירות בסוריה בזמנו. הנה: 
דבר שני, לחרדים יש הכנסות שביתר הקהילות אין. מלגה לאברכים, למשל, בגובה של 1,810 שקלים בממוצע לאברך. עם כל הקרבות על קצבאות הילדים, בסוף הקצבה הממוצעת למשפחה חרדית היא בסך הכל 620 שקל בחודש. הכסף הגדול בהרבה נמצא במלגות מהכוללים, שחלקן הוא מתקציב המדינה, וחלקן מתרומות מחו"ל. ואפרופו תרומות, החרדים מקבלים הרבה תרומות, אבל גם תורמים הרבה (427 שקל בממוצע לחודש), למרות שההכנסה הממוצעת שלהם נמוכה מזו של המגזר הכללי. ככה זה כשאתה קהילה. אבל עזבו את זה. אחת הנקודות החשובות שעולות במחקר של קסיר וצחור-שי היא שכלל לא בטוח שצריך למדוד עוני דרך הפריזמה של ההכנסות, אלא דווקא של ההוצאות, לפחות במה שקשור לחברה החרדית. ההוצאות בחברה החרדית נמוכות יותר, חרף העובדה שהמשפחות בחברה החרדית גדולות בהרבה מאלה במגזרים האחרים. ובמקום שאני אבלבל לכם את השכל, פשוט תציצו בגרף הזה. אני יכול להסתכל בו שעות: 
ועכשיו אני מגיע לשורה התחתונה - התחושה הסובייקטיבית של העוני. כשהחוקרים שואלים את החרדים "האם אתם מרגישים עניים?", לא רק שהתשובה שלהם בגדול היתה לא, דפוס התשובות שלהם כמעט שאינו שונה מזה של יהודים שאינם חרדים (אצל הערבים התמונה שונה בתכלית). הנה, תראו: צילום מסך מהמחקר של המכון החרדי למחקרי מדיניות 
הסתכלו רגע רק על שתי העמודות השמאליות. אם לא היו אומרים לכם מי זה מי, הייתם מתקשים לנחש מי הם החרדים ומי הם היהודים שאינם חרדים. אלה ואלה מרגישים עניים (כמעט) באותם שיעורים (נמוכים). וכשזה המצב, וההוצאות נמוכות יותר, וההכנסות מגיעות מכל מיני מקורות, והממשלה שופכת תקציב, והגברים החרדים מפסיקים להיכנס לשוק העבודה כמו קודם, זה מדכדך אותי. זהו. עד כאן הבכי והנהי החילוני שלי. זה הרגע שבו הייתי ממש ממש שמח לשמוע חרדים וחרדיות שיספרו לי איך הם רואים את זה. http://www.kan.org.il/Item/?itemId=23053 | http://rotter.net/forum/scoops1/428352.shtml?utm_source=rotter.net&utm_medium=newsticker
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2017 01:17 |
|
| |
רוב המדינות העשירות הן אירופאיות (גאוגרפית או תרבותית) וכך גם רוב המדינות עם דמוקרטיה ליברלית, יתכן ובנקודת זמן זו תרבות אירופאית שלובה עם עושר (אולי בגלל השליטה בעבר של המעצמות הקולניאליות האירופאיות והדומיננטיות של ארה"ב שעיצבו את העולם בצלמם) וגם עם דמוקרטיה ליברלית, במאה ה19 ובמחצית הראשונה של המאה ה20 תרבות אירופאית לא גררה בהכרח דמוקרטיה ליברלית אבל כבר אז עמי אירופה היו עשירים יותר בהשוואה לשאר העולם.
יתכן גם כי לאורך זמן עושר מוביל לדמוקרטיה ליברלית ובעיקר עושר שנובע מיזמות וכישרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2017 12:29 |
|
| |
להשוואה צריך דיקטטורות מערביות לא קומוניסטיות. (ברור מראש שכלכלה קומוניסטית תתפקד באופן שונה).היום לא ידוע לי, אבל במאה הקודמת היו מדינות כמו ספרד וצ'ילה שהיו דיקטטורות לא קומוניסטיות. מה היה המצב הכלכלי שלהן אז?
ראיתי מישהו שטען שבצ'ילה היה דיקטטור לא קומוניסטי, ולכן היום היא אחת המדינות המצליחות ביותר בדרום אמריקה, בניגוד לקובה שאיתרע מזלה לקבל דיקטטור קומוניסטי ולכן עד היום היא מדינה ענייה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2017 13:06 |
|
| |
ספרד הייתה ענייה (לפחות במושגים אירופאיים) בסיום תקופת הדיקטטורה של פרנקו (למיטב ידיעתי היא הייתה ענייה יחסית לשכנותיה החל מהמאה ה17), צ'ילה היא המדינה העשירה ביותר בדרום אמריקה ומקובל לייחס זאת (יש חולקים) למדיניות הכלכלית של (הרודן) אוגוסטו פינושה - הודרכה על ידי תלמידיו של מילטון פרידמן, אבל יש לזכור ששכנותיה גם היו דיקטטורות בתקופת שלטונו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2017 13:30 |
|
| |
מימוני,
ראשית, חן חן על הברכות והאיחולים. זו אחת מהודעותיי הראשונות בפורום גם אם לא ממש הראשונה שלי. אבל בגלל הסטנדרטים הגבוהים של האכסניה ושוכניה, הכתיבה פה תמיד מאתגרת ודורשת השקעה כך שתמיד יהיו בעיני הקוראים כחדשים.
התייחסת לכך שהפוסט כביכול מנותק מהעיסוק הרגיל פה ביהדות ו"חרדיות", ואף ציינת כי היה חסר בסופו הערה או שאלה שתציע פתיחה של דיון, מן הסתם לגבי תוקפו של הניתוח למגזר החרדי.
אציין כי בכוונה נמנעתי בהודעה המקורית להחיל בפירוש את דבריי על המקום והזמן בו אנו שוכנים, כדי לחסוך מחלק מהקוראים את התחושה של "מאמר השקפה" שבא לתקוף אורח חיים, ובמקום זה העדפתי שהדברים ידברו בעד עצמם.
שאלת "מה התוצר שלנו? ושמא יש לומר שחלק מהתוצר שלנו הוא רוחני, במובן שסופר או כל אמן או כל חוקר במדעי הרוח הוא מייצר. האם ניתן לאמוד תוצר כזה? ואולי הוא שווה ממון?"
חשוב להדגיש כי תוצר אינו מבטא את הערך האמיתי של החברה, ובוודאי לא של האינדיבידואל. כולנו מכירים את התיאור הרומנטי של אמן מיוסר מזה-רעב שלא מצליח להתפרנס, ורק לאחר מותו יצירתו הופכת למוערכת, ומתעשרים חדשים משלמים הון עבור יצירה שאותה יוכלו להציג כסמל סטטוס…
התוצר לנפש (הממוצע כמובן) של אזרחי המדינה חשוב בעיקר מהסיבה הפרוזאית של "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". אינני מדבר רק על מותרות (למרות שההבדל בין מותרות לצורך אינו תמיד ברור), אלא על הצרכים הבסיסיים ביותר.
קח לדוגמה את הנושא של אורך חיים. למרות שבישראל של ימינו יש הבדלים בין אוכלוסיות מסוימות, בעיקר בין האוכלוסייה היהודית לערבית (כ4 שנים הבדל), והבדל דומה בין נשים לגברים, בסופו של דבר כולם נמצאים בטווח לא גדול מתוחלת החיים הכללית של המדינה, כך שהעלייה הגדולה והקבועה לאורך כל שנות המדינה ואף לפניה, גורמת שגבר ערבי בישראל של ימינו חי יותר מאשה יהודייה של שנות התשעים
בערך תוחלת חיים בויקיפדיה ניתן לראות הבדלים עצומים בתוחלת החיים בין מדינות מפותחות לאלו שאינן, הבדלים שהם כמעט בלתי נתפשים. עיקר ההבדל נובע מהבדלים בתזונה, תברואה ובריאות. מה לעשות, כל אלו עולים כסף, והרבה. ב2014 ההוצאה הממוצעת לבריאות לנפש (לא משפחה) בישראל היה כ10000 שקל בשנה, ובסך הכול יותר מ80 מיליארד שקל בשנה עבור כל אזרחי ישראל. סכום זה מתחלק בין הוצאה ציבורית ופרטית. ברוב מדינות הOCED ההוצאה גדולה יותר, אם כי חלק מזה נובע בגלל שהאוכלוסייה בישראל צעירה יותר וצורכת פחות שירותי רפואה. אגב, על העלויות האלו כמובן צריך להוסיף עלות של תברואה ותזונה טובה.
בלינק הבא נוכל למצוא דירוג של מדינות העולם לפי תוחלת חיים. גם ברשימה זו, כמעט כל המדורגים בטופ -50 הם מדינות דמוקרטיות. מן הראוי לציין כי דירוג זה שונה קצת מהדירוג של התוצר לנפש בכך שמדינות עשירות לא חופשיות שכלכלתן מבוססת על משאבים הופכות לזנב לאריות, ונדחקות לתחתית ה50 העליונות. דווקא קובה הענייה והדיקטטורית היא בעלת תוחלת החיים הגבוהה ביותר מבין המדינות הלא חופשיות - מקום 34. חלק מזה נובע שקובה משקיעה רבות בהכשרה של רופאים ואחיות, והיחס בין מספר הרופאים למספר האנשים במדינה הוא מהגבוהים בעולם. מנהיג קובה בשנות ה90 פידל קסטרו אף סיפק בזמנו אלפי רופאים לוונצואלה של ה"חבר צ'אבז" תמורת נפט. קשה שלא להעלות הרהורים נוגים על החברה החרדית ומערכת החינוך שלה שלא מכשירה בכלל רופאים, ושמספר הרופאים בה לאדם הוא כשל מדינה אפריקאית ענייה, וגם הם ברובם הגדול בעלי תשובה או עולים מארצות חו"ל.
בתגובה אחרת שלך הפנית למאמר המצוין של שאול אמסטרדמסקי. וזה המקום להדגיש נקודה חשובה. ההכנסה של משק בית חרדי, הוא כ85% מזו של משק בית חילוני. בגלל ההבדל בין גודל המשפחה, רמת החיים הממוצעת של חרדי היא מחצית משל חילוני. אך האם במדינה חרדית רמת החיים והתוצר לנפש תעמוד לפחות על מחצית ממה שהיא היום? כנראה שלא. ראשית, כי החברה החרדית מסתמכת בחלקה על מדינת רווחה מודרנית שאליה היא תורמת באופן יחסי מעט. אך יש פה משהו אפילו יותר מהותי, שהא-ג'ון צ'אנג בספרו הפופולרי "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם" עוסק בו. אם הפער בשכר של אקדמאים לחסרי השכלה מגיע עד לפי 2, פער גדול בהרבה קיים עבור אותו תפקיד וכישורים בין מדינות שונות לפי רמת פיתוח. בהודו שכר ממוצע ליום עבודה של פועל פשוט הוא 2-3 דולר, לעומת ישראל ששכר המינימום ליום עבודה הוא יותר מפי 20! אומנם ככל שרמת המיומנות עולה, פערי השכר בין המדינות יורדים, אבל אפילו בהייטק שבו יש ניידות גדולה, ומפתחים גם יכולים לבצע עבודות מרחוק עבור חברות גלובליות, או לקוחות מארצות אחרות, הפערים בשכר עצומים. הסיבה לכך היא שהתפוקה ובעיקר הביקוש לה והסכום שמוכנים לשלם עליה במדינה שבה חי העובד, תלויה בהתפתחות הכלכלית של המדינה עוד יותר מזו של העובד עצמו. רמת הפיתוח תלויה בעיקר בפרמטרים הבאים: הון פיזי, הון אנושי משכיל ומיומן, הקצאת משאבים להשקעות ולאפיקים יצרניים, השתתפות רבה בכוח עבודה, תכנון משפחה, מחקר ופיתוח, מוסדות ונורמות שלטון, כלכלה תחרותית, סביבה תומכת צמיחה כלכלית, חירות פוליטית ואישית. החברה החרדית נמצאת בדירוג עולמי גרוע עבור כמעט כל אחד מהפרמטרים. בחלקם היא אפילו מייצרת שיאים שליליים. מדובר בחברה שבה גבר עובד נחשב על פי רוב כסוג ב', ושרמת ההשכלה הכללית הנמוכה שבה הוא זוכה במערכת החינוך למיטב ידיעתי אין לה אח ורע במדינות העולם.
התייחסת גם לנושאים אחרים שראוי לבדוק כגון: איכות חיים, רמה מוסרית, יצירה אינטלקטואלית, ועוד, אך בגלל התארכות התגובה, ולפני שאחרון הקוראים שנותר עוצם את עיניו בעייפות… אתייחס ליתר דבריך בתגובה נפרדת.
ולשאר החברים דפה, הערתכם על ההבדל שבין מתאם לסיבתיות בהחלט חשובה. ואני מקווה לתת תשובה מפורטת על כך בשבוע הקרוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2017 14:47 |
|
| |
הדוגמא של ימנו ונצואלה ממדינה משגשגת ועשירה למדינה בפשוטת רגל לאנשים אין מה לאכול הודות להחלפת השיטה מקפיטליסטית דמוקרטית לקומוניטית מרקסיסטית
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2017 02:06 |
|
| |
מימוני,
כהמשך לתגובתי, אבחן כאן את המתאם בין דמוקרטיה ליברלית לתחומים אחרים שהצעת לבדוק.
נאורות: לא ידוע לי על מדד מקובל לנאורות, אם נקבל את ההגדרה של קאנט "העז לחשוב ללא הדרכת הזוולת" לנאורות, אז מדידה של חירות הדיבור והמחשבה היא התחלה טובה. למען האמת, "דו"ח חירות בעולם" שעליו אנחנו מתבססים מחשב ציון משוקלל מחירות פוליטית ואזרחית. חלק מהחירות האזרחית מורכבת מחופש העיתונות. יש מתאם גבוה בין החירות האזרחית לזו הפוליטית. להלן גם קישור למדד חופש העיתונות של מדינות, שגם משקף את אותו קשר חיובי.
הצעת לבדוק את מידת חירות הדיבור והמחשבה הקיימת בציבור החרדי. אני חושב שהתשובה ברורה למדי.
לפי האידאולוגיה החרדית, את ההכרעות הפוליטיות והאזרחיות בחייהם של האנשים אמורים לקבל גדולי התורה, ואילו לשאר האנשים יש רק זכות הצבעה, לא בחירה, וככל שהגוף הפוליטי חרדי בעיקרו, כך ינסו לבטל בו אפילו מראית עין של בחירות "למען השלום" (ע"ע ב"ב, קרית ספר)
גם לגבי חופש העיתונות והמחשבה התמונה די דומה. לפי המודל החרדי הרצוי, עיתון צריך להיות "מטעם" ומפוקח ומצונזר על ידי ועדת רבנים. לא מדובר רק באידאה, אלא בניסיונות שונים לאכוף עיקרון זה. בתחילה ניסו לחסל את השבועונים, אחר כך את האתרים החרדים, כאשר קו החזית היום הוא הסמארטפונים. ניסיונות אלו נכשלו ברובם, בגלל העדר יכולת אכיפה חוקית ומשטרתית מחמת היותנו ב"גלות בתוך יהודים", אם כי לא בוחלים באמצעים אפקטיביים אחרים, בעיקר ענישה של ילדים באי קבלתם למוסדות חינוך בגלל הוריהם.
בקיצור, מי שלא מוכן לקבל את קיומו של הפורום שמותר להזכיר את שמו, לא יאפשר את קיומו של זה שאסור להזכיר את שמו…
לסיכום מצב חירות המחשבה והדיבור במגזר, נצטט שוב את הגדרת קאנט לנאורות "העז לחשוב ללא הדרכת הזולת", וכל מילה נוספת מיותרת.
הישגים מדעיים ואינטלקטואליים: המתאם פה חד אף יותר. בדקתי את זה בשתי דרכים.
-
דירוג מספר זוכי פרס נובל ביחס לגודל המדינה. כמעט כל המדינות והישויות המובילות בה הן דמוקרטיות. גם הדיקטטוריות החריגות, הן ברובם בגלל זכיות בפרס נובל לשלום, שלא מעיד בהכרח על יצירתית מדעית או אינטלקטואלית.
-
ניסיתי גם לבדוק את מספר הפרסומים הממוצע לאדם בכתבי עת מדעיים במדינות השונות. לא הצלחתי למצוא רשימה כזאת, אך מצאתי רשימה של 40 המדינות שמדעניהם פרסמו הכי הרבה מאמרים מדעיים, כאשר הרשימה עצמה ממוינת לפי מספר פרסומים לנפש. ראוי לציין כי בגלל שתנאי הכניסה לרשימה הוא מספר הפרסומים הכולל של המדינה, ניתן לראות בה גם מדינות לא דמוקרטיות נחשלות עם אוכלוסייה גדולה, אך בדירוג הפנימי של הרשימה שמבוסס על פרסומים לנפש, הן מגיעות למקומות האחרונים.
מוסריות של חברה: כפי שציינת, אין קריטריון ברור לדירוג מוסריות של חברה. בעיני רבים הפגיעה בחירות ושוויון שקיימת בדיקטטורות אינה רק לא מועילה, אלא פגומה מוסרית במהותה. מדינה שבה לנשים אסור לצאת מהבית ללא מלווה או לנהוג במכונית, ושאדם מושלך לכלא כי פגע בכבוד הדיקטטור, ושילד מופלה בקבלה לבתי ספר על סמך מוצא הוריו או כחלק מענישה קהילתית נגדם, היא חרפה מוסרית, לא פחות מכך שהיא מובילה לנחשלות.
אם נדרג לפי עבירות פליליות, כיוון שחלקן לא מדווח, משום כך נהוג לבדוק לפי מספר רציחות נמוך לאדם, בהנחה שרצח על פי רוב מדווח, או לפחות ניתן לבצע הערכה למספרם. במדינה שאפילו אין אפשרות להעריך את מספרם, ברור למדי שאין צורך להמשיך לדון בה....
להלן דירוג מדינות לפי מספר רציחות למאה אלף איש. ניתן לראות שגם בה יש מתאם חיובי בין מספר רציחות נמוך לדמוקרטיה ליברלית, בעיקר כשבודקים את המדינות הפחות אלימות, אם כי הקשר חלש יותר.
ראוי לציין כי בהתייחס לחברה החרדית, יש בה מעט מאוד מעשי רצח, שוד וכדו', אם כי לא מעט עבריינות מינית, והרבה עבירות על חוקי המדינה, כדוגמת אי-תשלום מס וכדו'.
חלק מזה נובע מה"גלותיות" החרדית. הרי החברה היהודית של סוף בית שנח הייתה אלימה למדי.
השאלה המתבקשת, האם מצב זה יישאר אם וכאשר החרדים ייהפכו לרוב השולט. בפרט אם נוסיף לזה את הכוח המשחית, והקריסה הכלכלית הצפויה, כך שהעתיד פחות ברור.
איכות חיים: מדובר בהגדרה קצת אמורפית. אך להלן דירוג מהתוצאה הראשונה בגוגל ל"life quality ranking". מיותר לציין כי גם כאן במקומות הראשונים נמצאים מדינות חופשיות שפגשנו בצמרת כמעט כל הדירוגים האחרים שהוזכרו.
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 01/10/2017 02:09:20
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2017 07:58 |
|
| |
תודה!
עכשו צריך לחשוב הלאה...
אספת מידע רב. (נראה לי שצריך עדיין כדמות תיאוריה שתנסה להסביר את המיתאמים, למרות שדומה שתיאוריה כזו מתבקשת מעצמה).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2017 13:38 |
|
| |
חברים רבים פה הדגישו את ההבדל בין מתאם לסיבתיות, ולכן אין זה בהכרח שדמוקרטיה גורם לעושר, אלא יתכן שהפוך, ואולי בכלל יש סיבה אחרת שגורמת לשניהם.
סמיתי הציע שהאירופיות היא הגורמת לעושר, וכנראה בגלל הוותק של אותן מדינות שצברו את הונן כבר במאה ה19 ובמחצית הראשונה של המאה ה20.
אם נעיין שוב בדירוג העושר של המדינות, נוכל לראות שרבים מהן אינן אירופיות והפכו למדינות מפותחות רק בעשרות שנים האחרונות. אומנם, בהשמטת המדינות האירופיות, גדל שיעורן של המדינות החופשיות למחצה, בעיקר הונג- קונג ומקאו בעלות המסורת הדמוקרטית ש"נבלעו" לאחרונה בסין, וסינגפור בעלת האופי הסמכותי, אך כפי שציינתי כבר, הדיקטטורות היחידות שנמצאות בה, הן כאלו שצברו את בסיס הונן ממשאבים טבעיים. אין ולו אחת שעשתה זאת בדרך המקובלת. כדאי להדגיש שלמרות שבמדינות אסייתיות, לעתים משטרים סמכותיים - דמוקרטיים למחצה מגיעים להישגים כלכלים נאים, אך אותן מדינות מאופיינות בדרך כלל ב"דיקטטור נאור", ששם את הצמיחה הכלכלית בסדר עדיפות עליונה, ומנהל את המדינה ביעילות מופתית, תוך ביצוע וקידום פרויקטים ושינויים מבנים במהירות שלא תמיד אפשרית בחברה דמוקרטית. בהתייחס לחברה החרדית עלינו לשאול כמובן את השאלות הבאות, האם הנהגתה אכן מעלה לראש סדר העדיפויות את נושא הצמיחה הכלכלית, והאם אותה הנהגה שמורכבת מאינספור רבנים, אדמו"רים, חצרות וכו' מתנהלת בצורה יעילה ורוצה ויכולה לקדם ולבצע פרויקטים, רפורמות ושינויים מבניים במהירות מקסימלית. כמדומני שהתשובה ברורה.
בדיקה ברשת - בפורומים וכתבי עת, של מהות הקשרים בין כלכלה מצליחה, דמוקרטיה ומאפיינים אחרים כדוגמת קפיטליזם, השכלה ו"מודרנה" מכניסה למים שאין להם סוף של דיונים וויכוחים סוערים. אך כיון שפורום זה עוסק בעיקר בנושאים שקשורים ל"חרדיות", אז כפי שהעיר מימוני, הסיבה פחות חשובה מקיומו של מתאם. במדינה חרדית, אנו צפויים לדיקטטורה ולעוני. לא מדובר רק בתחזית, אלא כפי שכתבתי באחת מתגובותיי הקודמות, גם כיום ההכנסה נטו (לא התוצר לנפש) של חרדי, היא מחצית מזו של יהודי לא חרדי, וזה למרות שהחברה החרדית חלק ממדינה מפותחת עם מערכת רווחה מבוססת קצבאות..
מדוע כבר כיום החרדים עניים?
להערכתי זה נובע בעיקר מהסיבות הבאות:
אחוז ניכר מהגברים בגיל העבודה אינו עובד. הנשים שכן עובדות, עובדות פחות שעות בשבוע ביחס לנשים אחרות. הסיבות לכך טיפול בילדים, חופשות לידה, שמירת היריון שכר נמוך יותר עבור אותה שעת עבודה. בעיקר בגלל השכלה והכשרה מקצועית נמוכה יותר, אך גם בגלל העדר קשרים מתאימים. בחירה במספר מקצועות מצומצם ובאווירה חרדית ו\או סמוך לבית, בעיקר מסיבות דתיות. חלק גדול מאוכלוסייתה מתחת גיל העבודה בגלל ריבוי ילדים. ניתן לראות כי מספר הלידות של אישה חרדית גדול אף יותר ממדינות אפריקה העניות. במדינה חרדית, מעבר לשיעורם הנמוך של מפרנסים, אנו צפויים גם לפיצוץ אוכלוסין בשטח שגם כיום הוא מהיותר צפופים במדינות המפותחות.
האם שיטת הממשל החרדית משפיעה כבר כיום על העוני?
בעיקר בשימור האידאולוגיה ויצירת אותם דפוסים שמייצרים את העוני, ולא בניהול לא יעיל ומושחת של הכלכלה, בגלל שהמשטר הכללי בישראל עדיין דמוקרטי וליברלי.
מה יקרה במדינה חרדית? כפי שציינתי בתגובה קודמתי, יש הבדל גדול יותר בין עובדים זהים במדינה מפותחת ולא מפותחת, מאשר עובדים שונים באותה מדינה, ולכן במדינה חרדית העוני יוחמר בסדר גודל, בפרט שחלק גדול מהמגזר אינו עובד כלל, ואחוז יחסית גבוה מההכנסות הן מקצבאות. ניתן להוסיף לזה את הקצאת המשאבים הרבה לדת, מגבלות וביורוקרטיה של מאבקי חצרות, ועדות רבנים/פיקוח/צנזורה, נפוטיזם משחית ,ואת ההשפעה (אם היא אכן משפיעה) של צורת השלטון הלא דמוקרטית, וקיבלנו קטסטרופה, וזה עוד לפני שנגענו בכלל בצורך הקיומי שלנו בצבא, שצעירי המגזר לא ממש מתגייסים אליו.
לא נעים לסיים בנימה כה שלילית, אך עדיף ראייה מפוכחת של המציאות, מאשר לטמון את הראש בחול.
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 02/10/2017 14:03:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2017 07:34 |
|
| |
קודם כל אני חושב שמדינה בעלת משטר חופשי ונאור , תהיה מוצלחת יותר מבחינה כלכלית. זה מסיבה פשוטה, במדינות אחרות תהיה מוטיבציה של השלטון לשדוד את העסקים המצליחים ואז המצליחים ירצו פחות להצליח. חלק גדול מנפח הכלכלה, ינוצל להתעסקות עם השלטון ולא יושקע בפיתוח הכלכלה. אבל אני גם מגיע ממקום אחר, יש לי קשרים בשמאל האקטיביסטים והם כמובן לא כאלו משוגעים על קפיטליזם ואולי גם לא חסידים מושבעים של הדמוקרטיה הליברלית. מה שהם יגידו כזה דבר שהמדינות העשירות הן מדינות אירופה ששדדו ושודדות עד היום הזה את המדינות של אסיה ואפריקה. הקולניאליזם של בריטניה, צרפת ספרד הולנד ובלגיה אפשר להן להגיע לרמת חיים מאוד גבוהה. עד היום למדינות קולוניאליות מסויימות ישנה שליטה בקולוניות, צרפת היא דוגמה מצוינת. חברות צרפתיות מקבלות הרבה פעמים עדיפות בפיתוח מקורות משאבים באפריקה, נגיד. גם ארצות הברית יוצרת קולוניאליזם כלכלי במרכז אמריקה , מתוקף היותה שוק ענק של צריכה, היא יכולה ממש לרכוש כלכלות ולנצל אותן. זה מה שנעשה במקסיקו כבר הרבה שנים. שמפעלים אמריקאיים מזהמים פשוט נשלחים מעבר לגבול כדי לזהם את מקסיקו, מה שמגדיל את הרווחיות שלהם ומאפשר להם להתחרות נגד מפעלים באירופה או במזרח הרחוק. אז זה מה שטוענים האקטיביסטים וזה מה שיפה במורכבות של הכלכלה שאפשר לטעון הרבה טענות ולהוכיח נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2017 07:48 |
|
| |
ת"ח
האחריות מבגרת
קירטון
ולכן אוסטריה ונורבגיה מצליחות יותר ממוזמביק?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2017 08:09 |
|
| |
אני מתאר לעצמי שאילו מוזמביק הייתה שולטת במשך מאוד שנים על צ'כיה, הונגריה,מורביה, בוהמיה וגליציה, אזי מצבה הכלכלי היה איתן יותר. לגבי נורווגיה, היא הלוא אחותן החורגת של בחריין ודובאי. התמ"ג האדיר שלה, הוא תוצאה של היותה מדינה דלילה באוכלוסיה, ששולטת על מאגרי נפט גדולים ועצומים. דבר מצחיק לגבי נורווגיה שהוא גם נכון לגבי מדינות אבל, מאפיין בעיקר אותה, זה שהם כל כך עשירים ,שהם משלמים כסף לאזרחים שיעבדו במקצועות מסורתיים , כמו ציידי מלכודות מקצוע בכלל לא סימפטי וכבר הרבה שנים אינו כלכלי, כי הסינים מגדלים חיות פרווה בחוות ענקיות, אבל בנורווגיה יש עשרות אלפי ציידי מלכודות פשוט כי הממשלה משלמת להם להמשיך לעבוד בזה. אין ספק שזה מעדיף מאבטלה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
