| נשלח ב-19/10/2017 07:57 |
 |
| |
המוות שאחרי המוות
מה זה מוות?
ניתן להציע שתי תשובות.
לפי גישה אחת, שכנראה רווחה בכל התרבויות העתיקות, והיא תואמת לגישתן של הדתות הגדולות, ולגישתו של הפילוסוף דקארט, האדם מורכב משילוב של נשמה וגוף. הגוף מת. הנשמה משתחררת.
המוות הוא ניתוק.
לפי הגישה המודרנית יותר, האדם אינו אלא גוף, כולל מוח מתוחכם. המוות הוא סופי. אין אחריו כלום.
עד כאן לא כתבתי שום דבר חדש. מכאן ואילך אני מביא ממצאים שקראתי ממש הבוקר. אל תגידו שלא הזהרתי. זה מפחיד. זה מעורר מחשבה, אבל מפחיד.
ואולי מעורר ומשמח? זה תלוי בנו. אבל זה ודאי מערער כמה דברים שחשבנו שידענו, ומצריך אותנו להתבונן במה שלא נעים לחשוב עליו: סוף החיים. התגלית האחרונה לקוחה, אם לסמוך על התקשורת, מן המחקר המדעי שאם לא נסמוך עליו, על מה נסמוך?
אז כך. תחום מחקר מעורר חשד אבל מרתק בודק את מה שמכנים חוויות של סף המוות. אלו דיווחים של בני אדם, מתרבויות שונות, שעברו מה שמכנים "מוות קליני". ברגעים האלו הגוף שלהם חדל לתפקד (הפן הביולוגי יתואר לקמן), אבל הם עדיין חוו מה שחוו. חלקם מתארים את מה שקורה סביבם, למשל בבית החולים. תיאורים אחרים מספרים על עזיבת העולם הזה ומעבר, לעתים במנהרה ארוכה שבסופה אור ומקור של שמחה. יש כאן מקום לפרש את הדיווחים בסגנון הזה כמפגש עם אלוקים. (אני יודע שזו פרשנות בלבד ואפשר לערער עליה מזויות שונות).
עתה יש תיאוריה חדשה.
החוקרים, אם הם אמינים, טוענים שלאחר שהלב מפסיק לפעול, תאי המוח ממשיכים לתפקד לאורך זמן קצר או ארוך, שיכול להימדד בדקות. חלון הזמן הזה יכול לשמש גם להחיאה (במובן הרפואי).
ברגעים האלו לאדם אין גוף עובד, אבל המוח ממשיך לתפקד, אם כי התאים מתים בהדרגה.
זה יכול להסביר את הדיווחים על ידיעה על מה שמתרחש בסביבתו של המת, כלומר זה שליבו הפסיק לפעום, מפני שהמוח עובד ואולי גם מנגנון השמע.
יש לשים לב כי גם אם התיאוריה הזו נכונה, היא אינה אומרת אם יש או אין נשמה. אפשר לטעון שיש נשמה והיא פשוט מתעכבת עדיין ליד הגוף, או בתוכו, ואפשר לטעון שאין נשמה, ויש רק חויות של תאי המוח שעדיין שרדו.
בכל מקרה, כפי שכותב אחד הרופאים או העיתונאים, זה מפחיד מאד. מה יכול לעבור במחשבתו של אדם ברגע הזה, שהוא אולי חש שגופו כבר לא עובד, ויש לו רק שניות או דקות להרהר על עצמו, על חייו.
הוא אינו יכול להעביר לאחרים מה שהוא חש. הוא כלוא בתוך עצמו.
זה בהחלט, אני סבור, יכול להיות רגע של חרטה עמוקה על כל מה שעשיתי לא נכון, או שלא עשיתי כלל. וזה יכול להיות רגע מאושר של שמחה במה שכן עשיתי, ואולי מתן תודה לאלוקים על מה שזכיתי.
אם המחקר אמיתי וראוי לאמון, אז יש לו שתי מסקנות מעניינות.
1. הוא מסביר את תופעת הNDE, חוויות של סף המוות, באופן ביולוגי, בלי להזדקק לטענה שיש נשמה. (זה לא אומר שאין וזה לא אומר שאין מפגש של הנשמה עם אלוקים. זה רק אומר שמה שמדווח אינו יכול להחשב להוכחה, לפחות לא באותה רמה של תוקף).
2. זה מעורר שוב את השאלה לגבי רגע המוות, ובמיוחד לגבי השתלות. איך צריך לקבוע מוות לפי ההלכה? מאימתי האדם נחשב מת ומותר, סליחה על הביטוי, לקצור איברים?
עד כאן סיכום של ממצאים מעניינים מן התקשורת והמדע, עם הפרשנויות האפשריות. עכשו הרשו לי הערה אישית.
התיאור של הרגע האחרון של חיי התודעה הוא, לגבי מי שמנסה לדמיין לעצמו את הזמן הזה, תזכורת לשאלה: איך הייתי רוצה לראות את עצמי ברגע האחרון של חיי? אילו חיים ארצה שיהיו לי, שאחשוב עליהם, אזכור אותם, אדון אותם, באותו רגע של פרידה?
זו בהחלט הזמנה לתשובה במובן החיובי של המילה, לחשוב על המסלול של חיי, על הכיוון, על ההחלטות הפרטיות של כל רגע, ועל הדרך כולה.
מתנה טובה נתן לנו הקב"ה ותשובה שמה. תמיד אפשר לתקן. תמיד אפשר לחשב מסלול מחדש בכיוון טוב יותר, לתרגם זאת להחלטות בריאות וטובות יותר בכל רגע ורגע. זה לא תמיד קל, אבל זה אפשרי, וזה יעניק לנו, לפי המחקר, רגע אחרון של שלווה מאושרת כאשר נדע, במבט לאחור, שעשינו את המיטב שיכולנו.
אני סבור שיש המשך גם אחר כך, אבל זה נושא לאשכול אחר...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 09:42 |
|
| |
קצת לא ברור לי מה מפחיד אותך, הרב מיימוני.
הרגע של הרפלקסיה על החיים? הרי אתה עושה חשבון הנפש מידי יום, והרי זה מהותו של חשבון הנפש.
הפחד שמפחיד אותנו בדרך כלל הוא שנקבל פרספקטיבה הפוכה לגמרי על "איך צריך להעביר את החיים", כגון שהאיסלם היה האמת לכל אורך הדרך... או לחילופין שמלאכי חבלה מכינים לנו גחלי רתמים וכדו'.
לפי המחקר שציטטת - אין שמץ של תוספת מידע או כניסה למימד אחר של תודעה, אלא המשך התודעה שלנו, התודעה הישנה והטובה, החלודה מעט אבל לא שום דבר מסעיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 09:58 |
|
| |
עד שאנו עוסקים בפחד במוות שלאחר המות.
חשוב יותר לפחד מהחיים שלפני המוות. האם אנחנו באמת חיים?האם זה נקרא חיים?
יעיל יותר חשוב יתר וטוב יותר. כי את החיים אפשר עדיין לתקן ולשנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 10:32 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
מתנה טובה נתן לנו הקב"ה ותשובה שמה. תמיד אפשר לתקן. תמיד אפשר לחשב מסלול מחדש בכיוון טוב יותר, לתרגם זאת להחלטות בריאות וטובות יותר בכל רגע ורגע. זה לא תמיד קל, אבל זה אפשרי, וזה יעניק לנו, לפי המחקר, רגע אחרון של שלווה מאושרת כאשר נדע, במבט לאחור, שעשינו את המיטב שיכולנו.
|
|
הוצע לך לראות את זה: https://youtu.be/2aWM95RuMqU
אבל אין לך זמן.
כל זמן שאין לך מושג על אלוהים אתה רק מעלה השערות של כזה כאילו.
בשביל מה זה טוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 10:35 |
|
| |
תוקן על ידי ספרן ב- 19/10/2017 10:36:01
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 10:43 |
|
| |
מיימוני
לא הבנתי מה חדש.
הכתבה מתארת מחקר שמאשר את קיומה של חווית סף המוות. החוקר המדובר, עוסק בזה ומפרסם כבר איזה 20 שנה. לא מדובר במשהו חדש.
לא מתואר בכתבה שום מחקר שמנסה להסביר את זה, אלא רק מחקר שאומר שהתופעה קיימת. מועלית בכתבה תיאוריה שהמוח עדיין מתפקד למרות שלא נקלטים גלי מוח. לא מוסבר כיצד המוח פועל בלי לייצר גלים, ולא מה זה אומר לגבי התפקודים שלו (גלי המוח הם לא כל הפעילות החשמלית של המוח, אלא רק חלקה, אז אולי זה אפשרי - אני ממש לא מבין בזה).
ניכר שאתה יודע שהתופעה הזו היא לא משהו שהתגלה רק הרגע, והייתי חושב שאתה מתרגש מהתיאוריה שבכתבה, אבל לא ברור לי מה מרגש בה. מה שאתה אומר גם מתמקד בעצם זה שיש תודעה שזה חלק מהתופעה הידועה. הרעיון שלאדם יש תודעה אחרי שהוא מת הרי הוא בכלל רעיון עתיק. בקיצור, לא הבנתי על מה המהומה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 15:13 |
|
| |
יש ספר נפלא בדיוק על הנושא הזה שנקרא "מעבר" של סופרת העל קוני וויליס. הוא מדבר בדיוק על הנושא הזה. גם מביא תיאוריה מדעית מאוד יציבה לתופעות האלו וגם מפריך את הקשקושים הספיריטואליסטיים נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 16:23 |
|
| |
המדענים עצמם ממש לא בטוחים בהסבר התופעה, אבל מי צריך מדענים אם יש סופרים (והרי גם לא צריך היסטוריונים כדי לדעת מה קרה באירופה לפני 100 שנה, גם בזה קירטון ידע להסתמך על סופרים).
נשגב גם מבינתי איך אפשר להפריך את הקשקושים הספירטואליסטים. האם סופרת העל הנכבדה עשתה תצפית אמפירית שמפריכה את ההשערה לגבי הנפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 23:47 |
|
| |
תודה לכל המגיבים.
לא באתי אלא להביא מה שהוצג בתור תגלית חדשה. תגלית שאם יש בה ממש היא מספקת הסבר לחלק מן התופעות שנכללות בNDE, חויות סף המוות.
הוספתי כמה הרהורים משלי, כפי שאותו רגע מצטייר בעיני, רגע שיכול להיות מלא אושר אבל גם מלא ייסורים וחרטות. ואכן טוב לעשות תשובה כשיש לנו יותר זמן לתקן.
עתה למגיבים, אם יש לי מה לומר...
פתיאמי
כפי שכתבתי, יש כאן הסבר חליפי לתופעה של קיום התודעה גם לאחר שהגוף עצמו כבר אינו מתפקד. זה כמדומה משהו חדש.
השאלות שהעליתי מצד ההלכה ראויות להתייחסות.
כל אלו הם דברים חדשים עבורי. אולי לא הצלחתי להסבירם כראוי.
ירוחם
איקון ירוק. כתבת דבר חשוב מאד.
יש
נדמה לי שנסיתי להסביר מה חדש. כולל לדברי המדווחים גם תגליות, ממצאים על מצב המוח לאחר הפסקת פעילות הגוף, הלב. עד כמה שידוע לי, לפי הכתבה, אלו נתונים חדשים. האם הדיווח הזה נכון? איני יודע. אני תמים כדי לחשוב שמה שמופיע בעיתונים שאינם צהובונים בתחום המדע זה לא "פייק ניוז". אולי טעיתי.
קירטון
לא שמעתי על המקורות שציינת. סגנון דבריך מראה לכאורה שאתה כותב בציניות. התרצה לפרש עבור מי שאינו מבין רמזים?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 23:57 |
|
| |
שלישישי
לא שכחתי אותך.
יש לי טענה כלפיך על הפסד זמן של שעה. ואולי יותר.
לא זכור לי שהפנית אותי בעבר לכתובת הזו, אבל כעת הקדשתי לה את הזמן הזה.
זה היה מעניין אבל כמעט לא רלוונטי.
עיקר ההרצאה, כדי לחסוך זמן לאחרים:
המרצה הינו בעל קתדרה באוניברסיטה של וירג'יניה. זה נשמע מכובד מאד, אבל ראו גם כאן
(מכנים אותו פסאודו מדען. אבל גם לזה לא צריך למהר להאמין).
הוא מעלה את הטענה הראויה לעיון שהתודעה אינה בהכרח תלויה במוח. הוא מציין שהגישה הטוענת שאין תודעה אלא במוח ודרכו סובלת מכמה בעיות.
אחת היא שהיא עושה שימוש במונחים שמחפים על חוסר ידע. (EMERGENT זה מונח המתאר את הופעת התודעה במוח, אבל זה רק אומר שמאמינים שזה נמצא שם ורק שם ולא ברור איך. למעשה, אולי זה לא חסרון מהותי מפני שהמדע תמיד מתייחס לנתונים ראשוניים שאי אפשר לעשות להם רדוקציה נוספת. ובכל זאת, דומה שהגישה המטריאליסטית נמהרת מדי)
הוא מעלה טענות נוספות. כגון שפיזיקת הקוונטים מניחה מראש קיום של תודעה או תפיסה. איני בקיא בפיזיקה כדי לדעת אם זה נכון, ואם המונח "תודעה" משמש בפיזיקת הקוונטים, אם הוא משמש בה, באותו אופן שאנו מדברים עליו.
בכלל, העוסקים במחקר פסיכולוגי, ובמיוחד בתחום רגיש כמו זה שבאשכול שלנו, צריכים לוודא שהם כולם מסכימים על כללי השימוש במילים.
המרצה מביא מספרים וסטטיסטיקות על קיום של תודעה ללא מוח. חלק מהן מאד מעניין, אבל זה עדיין אנקדוטלי, ובמקרה הטוב ביותר - וזה נדיר לצערי - יש חומר למחשבה אבל הרושם הוא שהצגת הדברים חד צדדית.
למשל, מעשה בסטודנטית מצטיינת שהתברר שחסר לה חלק ניכר במוח, אולי יש לה רק את גזע המוח. אבל גזע המוח, לפי התיאוריות המדעיות של היום, מספק רק פונקציות ביולוגיות. אז איך היא הצטיינה בלימוד כאשר לכאורה לא היתה אמורה להיות מסוגלת לתפקד: לדבר, לכתוב, לקרוא?
יש עוד כמה דוגמאות כאלו, והחשדן ישאל היכן הדיווחים האלו נמצאים, באיזה כתב עת מדעי.
רוב החומר שלו אינו מספיק אמין או שהוא מוצג בצורה נאיבית מדי. הדיווחים על חויות סף מוות הם מרשימים, אבל הם טעונים בדיקה מתודולוגית שחסרה מאד.
עוד יותר מכך לגבי הסיפורים על גלגולי נשמות. רוב החומר שהוא מביא ניתן להסבר באופנים אחרים. לא כולו, אני מודה, אבל לא ברור עד כמה הדברים מדוייקים. למשל, כאשר חוקר אמריקאי מראיין ילד הודי או בורמזי, ולידו המתרגם, איך אפשר לדעת שהמתרגם אינו "משפר" את הסיפור? לכל הפחות היה צריך להקליט את הראיון ולהציגו בפני מתורגמן נוסף, או להחזיק שני מתורגמנים שאינם מסונכרנים וכיו"ב.
אלו רק כמה מהחסרונות שאני מוצא בדיווחים שלו.
זה לא אומר שאני סבור שהתודעה היא רק מוח ומתה עם המוח. אני כן חושש שההוכחות שלו הן לא מה שהייתי משתית עליו את הגישה שלי.
הרשה לי להביע תמיהה כיצד אדם חכם כמוך מסתמך על הרצאה כזו ומעניק לה, עד כמה שהבנתי, מעמד של הוכחה שאי אפשר להתעלם ממנה. לא זה הרושם שלי, כפי שניסיתי להסביר כאן.
אם טעיתי, אתה מוזמן להסביר במה טעיתי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2017 09:28 |
|
| |
מיימוני
אני עדיין שואל. נניח שנמצא איזשהו הסבר לתופעה, שהמוח מתפקד אחרי שמפסיק להגיע אליו דם - מה מרגש אותך בזה? מה שכתבת לא התרכז בשאלת המנגנון שמסביר את התופעה אלא בעצם זה שלאדם יש מודעות, כלומר בעצם חווית סף המוות שהיא דבר ידוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2017 10:43 |
|
| |
בלת"ק (עקב קוצר זמן)
ועדיין השאלה מה קורה אחרי המוות הסופי עומדת בעינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2017 16:21 |
|
| |
.
מיימוני,
המטריאליזם הוא רק גישה אחת מכמה גישות במדע. שאלות של גופנפש נדונו פעמים רבות מאד בספרות הרפואית, כמו גם על ידי פילוסופים רבים שאינם דוקא אנשים מאמינים.
מה התחדש לך?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2017 12:40 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
יש לי טענה כלפיך על הפסד זמן של שעה. ואולי יותר.
|
|
לי אין טענה לאף אחד.
אתה יכול לקזז שעתיים של הפסד, מתוך שלשת השעות שחסכת כשהתחמקת
מלעשות פדיון כפרות.
הנה יש לך עוד שעה לשימוש עתידי.
כדי שאולי נוכל לדון בעניין הייתי רוצה שתגדיר מהי "מודעות" לפי דעתך.
(לא מילון ולא ויקי).
כי ייתכן ויש לנו הבנה שונה של המושג.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2017 23:50 |
|
| |
אינני מבין את התמיהה.
ישנו מדע, ישנו מדע הרפואה. ישנם מדענים, חוקרים, רופאים.
המדע אינו יכול לאשר מה שלא הגיע לידיעתו שלו. והנה בא איש מדע, ואומר בקול ברור שישנה תיאוריה שמסבירה באופן מדעי תופעה בלתי מוכרת. תופעה שעל פי רוב המדע מעדיף לא להתעסק איתה, מסיבות כמו הגדרה של 'מדעיות' בעיני הפילוסופיה של המדע. וכאן נותנים תיאוריה שמאפשרת להכניס את התופעה לתוך התחום. ומדובר בתופעה שיש לה גם משמעויות חוץ מדעיות - משמעויות פסיכולוגיות ודתיות, לכל הפחות. (אני מניח שכל אחד מהשואלים פה מבין, שלתופעה הזאת יש משמעות פסיכולוגית ודתית די גדולה. דתית, זה אגב, כולל כמובן אינדיקציה נוספת לדיון הלכתי בהקשר הזה) אפשר לבדוק ולהתווכח מכאן ועד אחר כך, מה בדיוק המנגנון ומה משמעות הדבר עבור שאלת הגוף-נפש. אבל דבר אחד בטוח: יש כאן אמירה יוצאת דופן.
|
|
|
|
|
