שוב מתחיל איוב בבקשה שיקשיבו לו עד הסוף. ומה שאפשר לנסח בארבע מילים הוא מנסח בארבעה פסוקים. הנה קטעים.

(ב) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם:

רק תקשיבו. גם זו השתתפות. ליותר מזה אי אפשר לצפות.

(ג) שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג:

תסבלו את דברי ואחר כך תחלקו עלי בלעג.

(ד) הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי:

פסוק קשה. מה שמשותף לפירושים האפשריים הוא שאיוב מסביר שאי אפשר לצפות ממנו עצמו שיהיה סבלני.

(ה) פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה:

ושוב: תנו לי את תשומת לבכם, גם אם זו תחושה קשה, והכי טוב זה פשוט לכסות את הפה עם היד. ככה לא תפריעו לי.

(ו) וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת:

כשאני זוכר, אני נבהל וכל בשרי רועד.

מה זוכר איוב? את הייסורים? את התוכחות של החברים שאינם דנים אותו לכף זכות? את חוסר הצדק ואת העדר שופט אובייקטיבי? את הדברים הבאים שהוא הולך לומר, נגד הטענה שיש עונש לרשעים?

הנה הכפירה הגדולה. אין עונש לרשעים.

(ז) מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל:

מדוע הרשעים חיים? הרי הם כל הזמן מתעשרים ומתחזקים.

(ח) זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם:

ילדיהם בריאים כולם (וכל בני איוב ובנותיו מתו בחתף)

(ט) בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱ-לוֹהַּ עֲלֵיהֶם:

הם אפילו אינם זקוקים לפחד מפני עונש משמים...

(יג) יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ:

עד הרגע האחרון הכל טוב אצלם.

והם מתחצפים לאלוקים:

(יד) וַיֹּאמְרוּ לָאֵ-ל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ:

הם דווקא מכירים באלוקים, אבל מגרשים אותו, ומסרבים ללמוד את דרכיו.

(טו) מַה שַׁ-דַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ:

במשפט אחד (ובאמת די במשפט אחד): אין תועלת בעבודת אלוקים ואין תועלת בתפילה אליו.

הבה נתרגם את המחלוקת ללשון זמננו, ננסח אותה כהתלבטות בין שתי תיאוריות מתחרות.

ברור שהעולם שלנו אינו כזה שבו הרשע נענש מייד לעיני כל. אבל מה יקרה ביום המחרת? או לאחר זמן?

איוב טוען, בפרק שלנו, כי הרשע ימות בשלוה.

בעל מזמור לז בתהלים מציע דעה אחרת. יש לו המלצה דומה לזו של רעי איוב, המתבססת על העולם שהוא מכיר.

(ז) דּוֹם לַידֹוָד וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת:

שתוק ואל תתחצף. אל תתכנן לחקות את הרשע מפני שלכאורה דרכו מצליחה.

 (ח) הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ:

אל תכעס וברח מן התיסכול, אל תלך בדרכי הרשעים ואל תחפש איך להרשיע.

 (ט) כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יְדֹוָד הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ:

הרשעים ייכרתו מן העולם. הנאמנים לאלוקים, גם אם המציאות אינה בדיוק מושלמת, הם אלו שיזכו לסוף הטוב.

(י) וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ:

חכה קצת והרשע ייעלם! תחפש אותו ולא תמצאנו.

...

(יב) זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו:

(יג) אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ:

איזו מסקנה גדושת תקוה, וכמה חבל שרק הרעים ולא איוב יכולים להצטרף אליה:

הרשע יכול רק לקנא בצדיק. אלוקים צוחק בשמים כי הוא יודע שסופו של הרשע מתקרב ובא.

(תהלים פרק לז)

מה היינו אומרים היום? הצלחתם ושלוותם של הרשעים אכן כואבת לאוהבי האמת, ולא תמיד אפשר להסתפק בתקוותו של המשורר.

קרל פופר, פילוסוף של המדע (ולא רק של המדע) הציע מאפיין לתיאוריה מדעית. תיאוריה ראויה להיקרא "מדעית" אם ניתן לחשוב על מצב ענינים שיהיה הפרכה לגביה.

ההשערה כי "כל העורבים שחורים" היא השערה מדעית, מפני שאפשר להפריך אותה על ידי מציאת עורב לבן.

ומה עם ההשערה שכל הרשעים נענשים? האם יש לה הפרכה?

מה יענו על כך איוב ורעיו?

יש לשים לב כי ההשערה שצדיקים תמיד זוכים לטוב היא אכן בת הפרכה. זה מה שראה אלישע בן אבויה במו עיניו: ילד שטיפס על העץ וזכה בו זמנית בשתי מצוות, כיבוד אב ושילוח הקן, אבל נפל מעל העץ ומת. זו הפרכה כי ההשערה שלנו התגלתה כלא נכונה במקרה זה.

זו הפרכה של התיאוריה שיש שכר מצוות בעולם הזה.

אבל האם אפשר להפריך את הדעה ההפוכה, שיש עונש לרשעים בעולם הזה? לכל הפחות עלינו לחיות שנים רבות מאד כדי שנדע אם הרשע שילם סוף סוף על מעשיו הרעים ועל חוצפתו כלפי שמים.

איוב טוען בפסוקים רבים שהתיאוריה לגבי העונש המחכה לרשעים מופרכת. על סמך מה? האם איוב ערך מחקר אמפירי? האם בדק את התנהגות בני האדם, את הגיל הממוצע שאליו זכו להגיע, את כמויות האושר והסבל בחייהם, כדי לקבוע שבאמת הרשעים אינם נענשים?

יתכן שאיוב באמת ראה מסביבו דוגמאות של רשעים מפורסמים שמאריכים ימים ושנים ויש להם שפע ועושר, להם ולילדיהם.

ויתכן שהוא פשוט רצה לעשות דווקא לרעיו. אתם אומרים שהרשעים נענשים. אני אומר שלא. תוכיחו שאני טועה!

והנה, איוב לכאורה חוזר בו מן הכפירה הגדולה. מה שאמר שהרשעים מאריכים ימים ונהנים, זה רק מה שהם חושבים. אבל זה ממש לא כך.

(טז) הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי:

אני, אומר איוב, איני בין הרשעים, ובניגוד להם אני יודע שאין לאדם שליטה על עושרו ובריאותו.

(יז) כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ:

נרם כבה, הצרות מגיעות, עונשים יקבלו בזעם אלוקים

(יח) יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה:

ראיתם איך הרוח מעיפה גבעולי קש? זה גורלו של הרשע.

השאלה היא איך צריך לקרוא את הפסוקים האלו. באיזה ניגון. האם יש כאן תיאורי עובדה שמהוים חזרה של איוב מדבריו הראשונים, מה שבאמת אינו משתלב בויכוח. או שהוא מציג את האופן שבו העולם אמור להתנהג, אבל האם באמת כך התקוות האלו מתממשות במציאות?

******

יט: אם יש צדק, יופע כעת!

(יט) אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע:

לפי הרטום, איוב מתפלמס עם הגישה שלעתים העונש יבוא על הבנים במקום על האבות. כמו שנאמר

פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:

הקטע הזה מופיע שלוש פעמים, ב"שמות" (לד ז), ב"במדבר" (יד יח), ב"דברים" (ה ט).

איוב מייצג כאן, אולי, את הדעה ההפוכה.

(טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ (דברים כד):

העונש צריך לחול על ראשו של הרשע. "ישלם אליו וידע".

אבל בעולמו של איוב כנראה דברים כאלו אינם קורים, לא כל הזמן...

כן, זה מה שאומר איוב בפסוק כב.

(כב) הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט:

אבל כלפי מה הדברים אמורים? מי שמאמין שאלוקים יודע איך לשפוט, איך יוכל להקשות על האלקים מתוך נסיונו כפי שעשה איוב בכל הפרקים עד עתה?

יתכן שאיוב אומר את הדברים אל חבריו לויכוח. אתם מתיימרים לדבר בשם אלוקים, אבל האם זה לא אומר שאתם מנסים לתרגם את ההנהגה האלוקית ואת החכמה האלוקית למידותיכם הקטנות?

ואני איני מבין. זו אולי ביקורת כלפי הרעים. אבל זו ביקורת גם כלפי הקושיות של איוב. אז מה רוצה איוב להשיג בפסוק הזה?

איני יודע. ושיתפתם אתכם במבוכתי.

איוב חוזר לכפירתו בתורת הגמול לרשע, והפעם הוא חולק גם על העונש השמור לרשעים בעולם הבא – תיאוריה שפותרת בעיות תיאולוגיות רבות סביב הנושא של שכר ועונש.

(כג) זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו:

...

(כה) וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה:

יש שמתים בשלווה ויש שמתים בייסורים ואולי לא היה להם רגע טוב אחד בחיים.

(כו) יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם:

אבל גם לאחר המוות – מה? כלום. כולם מאכל לתולעים.

איני יודע מה איתכם, אבל אני נוטה לחשוד שאיוב מקצין את עמדותיו באופן שאינו מוצדק מבחינה פילוסופית או אמפירית רק בגלל הטענות המוקצנות לא פחות של הרעים. אתם, הרעים, אומרים עלי שאני רשע והרשעים תמיד נענשים, ורק מי שרשע נענש – אומר איוב – אז אני לא רק טוען שאני היוצא דופן, הצדיק. אני כבר שולל את העקרון שיש בכלל עונש לרשעים.

אם אפשר להסיק מזה משהו, הרי זה שאסור להתווכח באופן מר עם אדם עקשן העומד על דעתו. אם הוא כמו איוב, אזי הוא עלול להישבר ולהתחיל להציג עמדות מוקצנות יתר על המידה.

או שמא איוב באמת רוצה לפתוח דיון גם על אמונת העולם הבא והחיים שלאחר המוות? האם מתוך הביקורת הוא החל לעסוק בפילוסופיה של הגמול, וכאן הוא תובע הוכחות שאי אפשר לספק לו?

הפסוקים הבאים מציגים את הויכוח על העובדות מול הרעים. הם כבר לא צריכים לדבר. איוב יודע מה הם עומדים לומר.

(כז) הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ:

(כח) כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים:

(כט) הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ ...

אתם, הרעים, תרצו לטעון שהמציאות מציגה לפנינו את אהל הרשע החרב, לכו תבדקו בין הסובבים בעולם אם זה באמת כך..

...

(לא) מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם לוֹ:

הפסוק לא ברור מספיק להבנתי. אבל המשמעות נראית: אין מי שיכול להעיד לא על הגמול לרשע ואפילו לא אם הוא רשע באמת.

(לב) וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד:

(לג) מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר:

ובכל מקרה, כולם מתים, כולם מגיעים אל השלוה שבמוות, והיכן אז ההבדל בין צדיק לרשע?

שוב, אין עונש ואין גמול בעולם הבא. וכפי שראינו לעיל, גם לא בעולם הזה.

אז מה נשאר? כלום. (וזה אומר שצריך בסיס אחר, לא יראת העונש ותאות השכר, לעבודת אלוקים... אבל זה אולי ספויילר לגבי ההמשך - ואולי מסיבה זו האלוקים מוביל את איוב לעבר המסקנה הזו דרך הביקורת הקשה של הרעים?).