מה זו הוכחה? הקשר היהודי הצועני כמשל

מסע סנחריב בארץ ישראל הוא כנראה המאורע התנכ"י שיש לו הכי הרבה מקורות חוץ-תנכי"ם.

נתחיל כמובן בספר הספרים.

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם (מלכים ב' יח-יג). פסוק כמעט זהה במילותיו ניתן למצוא גם בישעהו לז.

התנ"ך מקצר מאוד לגבי גורל אותם ערים ויושביהם. בכלל ניתן לראות כי הנרטיב הוא של נס ההצלה הגדול של ירושלים, ומעט התייחסות לפורענות שקדמה לה. לעומת זאת, כתובות סנחריב נועדו בעיקר לפאר את שמו ולהרבות את תהילתו, לאו דווקא באופן אלגנטי,, אולי גם כדי להשכיח את הכישלון של כיבוש ירושלים.

הממצאים הארכאולוגים מתקופה זו הם חד משמעיים, ומצביעים על הרס וחורבן בערי יהודה המרכזיות חוץ מירושלים.

יש לזה התייחסות עקיפה בנבואות התוכחה השונות. כך בפרק א' של ספר ישעיהו:

ה עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי. ו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. ז אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. ח וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. ט לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.

(רוב הפרשנים המסורתיים מפרשים פסוקים אלו כנבואה על העתיד. אך אלו דווקא נאמרים בלשון הווה, בניגוד לנבואתו בהמשך שנאמרת בלשון עתיד . ראה למשל פסוק כה: וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. בנוסף, בחורבן הבית, ירושלים ספגה את המכה הקשה ביותר, וננטשה לחלוטין בעשרות השנים הבאות, לעומת מקומות אחרים ביהודה שכנראה הישוב המשיך להתקיים בהם. לכן נראה שהנביא מתייחס לחורבן בתקופתו, שרק ירושלים שרדה אותה, ומנבא שאם לא יחזרו בתשובה, גם סופה יהיה מר.)

אך מה קרה לתושביה?

את התשובה אנו יכולים למצוא בצד השני של האירוע, והוא סנחריב בעצמו. בכתובת מלכותית על גבי מצבות אבן שנקראות מנסרות, (על שם צורתן) , נכתבו (על ידי סופריו כמובן) גם הדברים הבאים.

ואשר לחזקיהו היהודי, שלא נכנע לעולי:

46 ערים בצורות, והערים הקטנות

שהיו רבות באזור, בהרסם עם אילי ניגוח,

על ידי הבאת כלי מצור ובהתקפות רגלים,

ועל ידי חפירות וחורים תחת לחומה, צרתי עליהן ולקחתיהן.

200,150 אנשים, גדולים וקטנים, נשים וגברים,

סוסים, פרדים, חמורים, גמלים בקר וכבשים ללא מספר, הבאתי משם וספרתי כשלל.

השתמרו 3 עותקים שלמים של מנסרות עם טקסטים כמעט זהים, כאשר בכל אחד מצוין גם התאריך שבו הוא נכתב.

בארמון סנחריב בנינוה א, גם נמצא תבליט קיר מפואר שמתאר את כיבוש לכיש, ומכונה "תבליט לכיש". ניתן לראות בו בין היתר תהלוכת שבויים הגולים מהעיר. התבליט מוצג היום במוזיאון בלונדון.

ברור למדי שהייתה הגליה מיהודה (גם אם כדרך אותם ימים בהגזמה ניכרת לגבי המספרים), אבל מה לגבי שבט שמעון?

בניגוד לשאר שבטי ישראל שחיו בעבר הירדן ובצפון כחלק ממלכת ישראל, שבט שמעון חי בנגב, כמובלעת בתוך שבט יהודה. להלן מפת השבטים (מתוך ויקיפדיה)

האם החריב והגלה סנחריב גם את שבט שמעון?

יש רגלים לדבר שכן. תל באר-שבע שנמצאת בתוך שטח שבט שמעון, חרבה בשריפה עזה בסוף המאה השמינית, כנראה בעקבות מסע סנחריב.

ניתן כמובן לדון בשאלה, לא רק ביחס לשבט שמעון, אלא ביחס לכל יתר ההגליות, כמה מתוך השורדים של המלחמה הוגלו, וכמה הושארו במקום, או בכלל הצליחו להימלט ולהתחבא בכפרים הקטנים, היערות וכו'. אך זה מעבר לקוצר היריעה של תגובה זו.

על מה הסתמכו חז"ל בקביעה זו?

ככל הנראה הם לא הכירו את דו"חות החפירות הארכאולוגיות, או את תבליט לכיש… אך בהחלט את התנ"ך.

גם אם נניח ש'ערי יהודה הבצורות' כוללות את ערי שמעון, מנין לחז"ל שכל תושביהן הוגלו?

יתכן שהגיעו למסקנא זו,  מתוך שגלות ישראל המתוארת בספר מלכים, מתייחסת רק לשבטים שהיו בממלכת הצפון תחת מלכי ישראל, ולא לשבט שמעון בדרום. ואילו ברשימת החוזרים ליהודה אחרי הכרזת כורש בספר עזרא יש התייחסות רק לשבטי יהודה, בנימין ולוי - וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת, לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן, וְהַכֹּהֲנִים, וְהַלְוִיִּם; לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים, אֶת-רוּחוֹ, לַעֲלוֹת לִבְנוֹת, אֶת-בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם, כך ששבט שמעון נעלם מדפי ההיסטוריה, ולכן המדרש טוען שהם הוגלו על ידי סנחריב.

.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 18/12/2017 23:36:49

כד בְּנֵי שִׁמְעוֹן נְמוּאֵל וְיָמִין יָרִיב זֶרַח שָׁאוּל...
לט וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם. מ וַיִּמְצְאוּ מִרְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת וּשְׁלֵוָה כִּי מִן חָם הַיֹּשְׁבִים שָׁם לְפָנִים. מא וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת הַמְּעוּנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם. מב וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם. מג וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

לכאורה שבט שמעון – כמו שבט דן בשופ' יח? – הלך בימי חזקיהו "לחפש את עצמו" ונפוץ בכל מיני מקומות, מהם השייכים לחם ולשעיר. בהנחה* ששבט שמעון לא מנה עשרות אלפים כמו שמתואר במפקדים השונים במקור הכהני המאוחר (במדבר א + כח), אפשר לנחש ששבט שמעון פשוט התפזר ונעלם, ולכן מצד אחד במל"ב לא מוזכר שהוא הוגלה, ומצד שני בימי עזרא לא מתייחסים אליו. 
נ"ב

* לגבי ההגזמה במספרים – אותו כנ"ל יש בסיפור בני דן, שם נכתב שכל לוחמי שבט דן מנו 600 איש בלבד, ובשירת דבורה מדובר על "מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל" – לעומת מאות אלפים לכאורה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");