הערה לגבי מיתוס והיסטוריה - נחלות השבטים

שאלה טובה! אם כבר הזכרת את "בית עמרי", שמוזכר במצבת מישע, הרי שמוזכר שם לא אחר מאשר גד (שורה 10): "וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם". בכתובות ממארי מצאו את השם בני-ימין (או בִּנִי-יַמִינַ) כשם של שבטי שודדים שהוכנעו הם ומלכם (ששמו... דַוִידֻם!) – אבל השם מופיע לצד בני-שמל (=בני שמאל = בני צפון) ומכאן שבני-ימין הוא כנראה בני-דרום, ולא שם של ממש. חוץ משני אלו מוזכר כמובן גם יהודה ("חזקיהו היהודי" מכתובת סנחריב ועוד), ופעם אחת מוזכר גם ישראל (ליתר דיוק: i.si.ri.ar או y.s.ri.ar ) במצבת מרנפתח.

הייתי מוסיף מקורות לעיון נוסף וכו' כדרכי בקודש, אבל בעניינים כאלה אני ממליץ על עיון בתיאוריה של יובל הררי ושות' אודות התכונה האנושית המבדילה אותנו מהחיות = היכולת להמציא סיפורים...:)

אברהם וקירטון

גישתי למקרא היא שעלינו לראות בו קודם כל סיפורים היסטוריים, שאמנם הוצגו על פי השקפת המחבר, כלומר שיש גמול ואלוקים מנהל את הענינים.

אבל האירועים כשלעצמם נכתבים במהימנות, ואין מחברי המקרא לספריהם מעלימים מידע, גם מידע לא נעים.

זו הנחה שכמדומה אי אפשר להוכיח אותה אבל אפשר להפריך אותה על ידי השוואה למקורות חיצוניים.

היות שזו גישתי, אני בהחלט מבין מי שישאל: היכן המקורות המקבילים לסיפורי המקרא ההיסטוריים. אבל איני רואה צורך לוותר על אמון בהם רק בגלל שלא נמצאו או טרם נמצאו מקורות השוואתיים.

ובכל זאת, כמובן השאלה ראויה לתשובה. כבר כתבתי שגיאוגרפיה מקראית והיסטוריה מקראית אינן התחום שלי לצערי. אנסה להיזכר או להציץ בספרים העומדים לרשותי אם יש תשובות לשאלותיך. ואני מקוה שיגיעו אחרים וישלימו מה שאיני יכול לספק בבורותי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ניתן להוסיף גם אזכורים אפשריים של שבט אשר במסמכים מצריים.

בכל מקרה לא נמצאו אזכורים חיצוניים לחלוקת הארץ לפי שבטים, מעבר לחלוקה של ישראל ויהודה.

תלמיד חבר

תודה.

התוכל לציין קצת מקורות ראשוניים, כלומר מן הימים ההם, ומקורות משניים, כלומר שדנים בהם. ולו כדי לדעת איזה חיפוש לבצע בגוגל או, מי שבאמת יתאמץ, להגיע לספריה ולחפש?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מימוני, בהתאם לבקשתך, אני מציין מקורות ראשוניים לתקופת הבית הראשון, מימי בית עמרי.

בתנ"כו של אברם העברי מצאו כתוב: "מבוסס על סיפור אמיתי" :) 

אם הייתה חלוקה לשבטים, כלומר אם המקורות החיצוניים מתארים קבוצות שונות בשמות שונים (ולא נותנים כמה שמות לקבוצה אחת) ואנו מניחים שזה מבטא משהו אמיתי, סביר שהייתה גם הפרדה טריטוריאלית (לא תמיד זה נכון בהודו יש הרבה קאסטות באותו איזור גאגרפי וכך גם היו בעם ישראל כהנים, לוויים וישראלים אבל בכל זאת זאת סביר).

מעבר לשאלת אמיתות סיפורי המקרא.

משפט גאוני שקשור לכל הנ"ל, שקראתי כאן הרגע בהפסקת התה, המיוחס לפיזיקאי המבריק (והיהודי כמובן), דייוויד בוהם:

קירטון,

קירטון

אתה מעלה שאלה מאתגרת. מי שאומר שמה שמסופר בתנ"ך היא באמת?

זו כמובן לא שאלה חדשה. יש אפילו כמה ספרים שזו הכותרת שלהם. והם עוסקים במרץ בהפרכת הדעה המוזרה בעיניהם שבתנ"ך יש עובדות, במיוחד כאשר מדובר בסיפורים מכוננים (כלומר כאלו שהרבה עומד על נכונותם).

קירטון

התנ"ך מספר על אדם בשם יעקב, שלו היו שנים עשר בנים, שכל אחד מהם הוא אב שבט. מי אמר שהם חיו לפי שבטים? העולם העתיק כולו התנהל בדרך של שבטיות. ולמה שכאן יהיה משהו שונה? כמובן שזה לא אומר ש"הכל" שבטי, אנו יודעים שהיו מעורבויות וגם "זליגות", בדיוק כמו השבטים שמעון ולוי, וכמובן לא רק. אבל בעיקרון ההתנהלות היתה שבטית.

למה העולם העתיק התנהל בדרכים שבטיות? יש את הסיבה המקורית-ועקרונית ויש את הסיבה הטכנית והלא עקרונית, ושתיהם יחד נכונות.

הסיבה המקורית ועקרונית היא, שלבנים לאב משותף, יש מכנה אישיותי משותף, מכנה חברתי משותף, מכנה גנטי משותף, וכו', ולכן יותר נוח להם להיות יחד. למה להתערבב? מה יצא מזה? וראה להלן.
הסיבה הטכנית והלא עקרונית היא, שפעם היה הרבה יותר קשה לקשר בין אנשים רחוקים. לא היו אמצעים טכנולוגיים מתאימים, לא אמצעי תקשורת, וכנראה גם לא אמצעי פסיכולוגיה מספיקים.

ומכאן לעניין הריאקציוניזם:

מעטים בימינו האנשים שחושבים שצריך לחזור למצב העתיק מהבחינה הטכנית והלא עקרונית. נדמה שמקובל על הכל, שכאשר הנביא מנבא על מלחמות עם סוסים, אז בפועל מה שמעניין את הנביא זה לא אם זה סוס או טנק, אלא העובדה שסוס הוא חלק מהמערך הצבאי, והפרשנות המודרנית צריכה פשוט לתרגם את זה למושגי ימינו.

לגבי הסיבה המקורית ועקרונית, נראה שגם בימינו יש לה מקום, ולכאורה נראה שראוי לתת לה יותר מקום ממה שנותנים לה בפועל. רעיון קיבוץ גלויות הוא כמובן חלק מאותו רעיון. למעשה, הפיזור והערבוב האתני התחיל באופן כפוי - על ידי הגליה של שליטי האימפריות הראשונות, שהשתמשו בכוחם למטרות שלהם עצמם, ללא התחשבות בטובת העמים שבהם הם שולטים. אחר כך העולם התרגל לזה. אבל קשה לבדוק האם אכן זה הועיל לאנושות במשהו. או אולי דווקא הזיק. האם זה אומר שצריך "לחזור"? ואיך "לחזור"?

אז כאן השאלה היא בעצם לא רק על "לחזור למצב קודם מבחינה אתנית", אלא מבחינות תרבותיות וכדומה. וכמובן, ישנם דרכים רבות להסתכל על זה, משיטת כת האמיש ועד לדוגלים ברפורמה בדת מצד אחד ולדוגלים בשינוי רדיקלי לאתאיזם שיטתי מצד שני. וכדומה. כי ישנם דוגמאות רבות וזה רק נושא אחד. 

לגבי הנושא הליברלי כפרט ספציפי מנושא כללי זה, אז שוב ישנם כמה חלקים לשאלה. האם למשל אתה חושב שגורם חיצוני צריך להתערב במדיניות הממשל הפנימית של איראן? ייתכן שכן וייתכן שלא, אבל בדיוק כמו שכאן אתה מבין שזו שאלה, כך גם לגבי חברות דתיות אחרות, גם אם אין להם מדינה משלהן. כמובן, כמו שזכותו של גורם חיצוני למנוע התערבות של איראן במדיניותן הפנימית של מדינות אחרות, או להיכנס למשא ומתן ולפעמים להחלטות עצמאיות בנוגע למדיניות חיצונית, כך בדיוק גם בחברות שמרניות אחרות. 
מעבר לכך, מהו המוסר הראוי? כמובן אני מאמין שצריך לשמור על זכויות הפרט, ואני מאמין שהתורה עשתה את זה באופן המקסימלי לפי הדור שבו ניתנה, ועם פרשנות נכונה ותוספת הבנה, אפשר להסתדר גם בדורנו עם מוסר ראוי, לא פחות מרמת המוסר המערבי, והשאלה האם הכלל השולט נקרא 'ליברליזם' או 'הילליזם' הוא שאלה די שולית מהבחינה הזאת.