|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:37 |
 |
| |
צ'וטאנג (אם נוח לך בכינוי זה)
כתבת:
זה שיהודים עבדו עבודה זרה, לא אומר שכל היהודים היום עבדו עבודה זרה.
נכון. רובם עושים ואינם יודעים מה הם עושים. וגם המקובלים תופסים את שני הצדדים. מצד אחד מצהירים שהאלוקים הוא אחד ובלתי נתפס ולכן אפילו לקרוא לו בשם כלשהו זה לא בסדר (וכאן הגזימו כי אין בשפה של קריאת שם חסרון לדעתי אבל זה מקום לדיון פילוסופי על שפה) ומצד שני הופכים את האלוהות עצמה למערכת דינמית וכו' וכו'. וכל זה כמובן זקוק לאשכול משלו. וכבר היו ואפשר עוד אחד.
רוב ככל היהודים קיבלו את מפעל השמות הקדושים של חכמי הקבלה.
לגבי "רוב" איני יודע. אפילו לא "רוב" בינינו האורתודוקסים. אבל ודאי שיש מספר נכבד כאלו. אבל מה בכך. כולנו משתמשים בחשמל בחיי יום יום. האם אנו יודעים איך זה ומה זה? מסופקני. אנו סומכים על המומחים. וכך גם כאן. היות שהמקובלים מצטיירים היום כמעט כנביאים אם לא יותר מזה, אז מתכופפים לפניהם. יש נתק עצום בין ההבנה לבין הדיקלום וכתבתי בקיצור וחריף מדי וצריך להאריך ולבאר ולמתן.
אכן קשה להבין מה בדיוק שמות אלו אמורים להביע,
מסכים. ולכן צריך לבדוק אפשרויות. לבדוק את דבריהם עצמם. יש כאן כמסתבר שיטות שונות. אבל אין זה פוטר אותנו מתהליך הלימוד: לברר מה אמרו, איך זה מובן, האם זה עולה בקנה אחד או סותר לעקרונות התורה או הפילוסופיה והלוגיקה, ועוד.
אבל לבטל את כל התופעה הזו כעבודה זרה, ושרק אתה מבין בדיוק איך לעבוד את ה', אין זה מצוה רבה אלא אך ורק יהירות ושחצנות וגאוה גאוה גאוה.
מצאת מקום חרפתי. אני באמת חושש שאני גאוותן גדול מאד. מה אני יכול לעשות. ה' נתן לי יכולת לחשוב ולבדוק והטיל עלי להשתמש בה.
אם היית רואה שהבריות משקיעים באיזה פרוייקט אדיר אבל טועים בתרגיל חשבוני פשוט וסוף הפרוייקט להיכשל, האם לא היית חש בינך לבינך איזו מחוייבות להתריע שחבל וצריך לעצור בזמן. ואיך היית עונה למי שהיה מתקיף אותך שאתה גאוותן שרק אתה יודע חשבון?
נקודת הדמיון או העזות היא האם הבנת דברי מקובלים היא מה שכל אחד יכול להבין אם ישתמש בכלים הנכונים כמו פילוסופיה או להפך, הפילוסופיה רק תפריע (כוונתי לא לפילוסופיה אריסטוטלית אלא לגישה של בדיקה ולימוד מהסוג של ארגז כלים פילוסופי). במשל שחיברתי הרגע, כל אחד יכול לעשות תרגיל חשבוני פשוט. אבל מי שיטען: בידי ארגז הכלים ועל סמך זה אני חולק על אנשים שהיו יראי השם מופלגים ומוחזקים ככאלו וטוענים שהידע שלהם הוא בלתי ניתן לבדיקה, האם אין זו חוצפה וגאווה?
אתה צודק.
יש בהחלט צד כזה.
אך חשוב גם על הצד השני. אם כולם כולם טועים, וה' שלח אותנו בפורום הזה ואותי עם יכולת לחשוב ולכתוב כדי להתריע, מה אז.
האם מותר לי לשתוק ולא לחשוב ולא לכתוב?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:41 |
|
| |
שלישישי
איקון ירוק על ההומור. וזו הערה מחכימה. כי היא פורכת את כל הטיעון לכאורה. לא שזה מכשיר את "דיקרנוסא" אלא רק מטיל פקפוק בהסבר שפתח את האשכול.
אברהם ובעל בעמיו
איקון ירוק לבעל.
השאלה לא זכורה לי. אבל יש בה טעם רב. כל מי שמאמין בקבלה הוא חשוד ממילא על אמונה של עבודה זרה. מה זה אומר? מה צריך לעשות? האם אפשר ללמד זכות שהמקובלים עצמם, כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, מקפידים לאחוז צד אחד של טהרנות פילוסופית בשיאה? האם זה מספיק? לפי אילו עקרונות?
ירוחמ
איקון ירוק על אמירה פשוטה ונכונה. אני שמח שיש לי חבר.
לגבי תלמיד הרב גדליה, לא שמעתי על טענה כזו. והאם מי שעוצם עינים זה כדי לא לראות משהו (ואז יש בזה חשש, אולי) או כדי להתרכז?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:47 |
|
| |
מיימוני:
עם כל הכבוד, אתה לא ת"ח גדול. אתה בסך הכל יודע להתפלסף בלי סוף, להשתמש במונחים פסודו-מדעיים, חלולים, נבובים ורדודים, ולהפציץ פתגמים נטולי משמעות. תוך מיליוני המילים שכתבת באתר הזה ובאתרים האחרים, קשה לי להאמין שיש יותר מאלף שיש להם איזה שהוא ערך מדעי או תורני. כל השאר הם התפלספויות ריקות מתוכן, ואם יום אחד נגלה שכל המלל העצום שלך התאדה ונהפך ללא היה, אף אחד לא יחוש באבדון כל שהוא.
בהתאם לכך, לקום ולהקשות על מליוני יהודים יראים ושלמים, שחלקם היו גאונים, חריפים ובקיאים, יראי שמים בתכלית, ששקדו לילה ויום על תלמודם, ולתהות אולי הם טועים ואתה צודק, זה אך ורק גאוה ולא שום שמץ של דבר אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 13:01 |
|
| |
הרב מימוני
חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ:
הכוונה בעצימת העינים- כשאדם עוצם את עיניו ומרוכז כולו בתפילה אל ה'
הכח המדמה שלו מצייר לו משהו- אין מנוס מזה- המשהו הזה אינו ה'
הציפור האינדיאני בוחן וקובע מי תלמיד חכם ומי לא? ובאיזה גודל?תמהני.
אבל אם להכפיש סתם אפשר לספר על מעשיו שהוא מנסה להשכיח
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 14:51 |
|
| |
| I_N_RUBIN כתב: |  | | אמר לך יוסף פאור... לא רואה איך הפרכת אותו. אני אינני יודע לא ספרדית ולא לטינית אבל אני יודע את התיאוריה היסודית של פאולוס על ישראל ברוח שהחליף את ישראל בבשר, שקורין אצלם ישראל ספיריטואל וישראל קארנאל... אתה הראית לדעת ש'קארנאל' היינו בשר. אח"כ אתה מדקדק דקדוקי עניות אם carnosa או carnoso- לא זה מה שיפריך אותו. ועוד הקשית שהרי מצינו שם זה בטקסטים מבבל - קושיא גדולה. וכי חסרות מילים יווניות ולטיניות שהתגלגלו לשם? כך או כך, הדיקרנוסא הזה לא שווה כלום. לא פעם ולא פעמיים התפללתי אליו, ולא ראיתי שקל. |
|
מה הפלא שלא ראית ממנו שקל. ממלאך דובר שפות לטינית, אתה צריך לבקש ביורו. שמעתי שלאחרונה ממש אפשר גם בביטקוין.
ועכשיו ביותר רצינות,
את מקור השם של המלאך 'מטטרון' מצאו הראשונים בשפת שונות. צירפתי מויקיפדיה:· ספר הערוך[1] בפירושו הראשון כותב: "נראה שעניין הקדמה הוא" (כלומר: זה ש"מקדים"). על דרך זה מפרש בעל "מוסף הערוך": "פירוש בלשון רומי ממונה הולך לפני הצבא לתור לאנשי המלחמה מנוחה ובית מלון". · הערוך בפירושו השני מייחסו ל"שמירה" (כלומר: שומר), כמו שתרגם אונקלוס "וישמר משמרתי"[2]: "ונטר מטרת מימרי". · הרמב"ן (1194 - 1270 בערך)[3] בפירושו הראשון כותב: "כי פירוש המלה: מורה הדרך". · הרמב"ן בפירושו השני כותב: "שמעתי כי שליח בלשון יון: מטטר". · הרלב"ג (1288 – 1344)[4] מפרש "שהוא אֵם בלשון רומי". · ר' מנחם די לונזאנו (1550 – 1626) בספר המעריך[5] מפרש: משרת ושמש. למרות שכנראה לכל מלאך היה רק הסבר אחד לשמו ובשפה אחת, קדמונינו הצליחו למצוא הסברים רבים בשלל שפות. הסיבה לכך היא שלכל שפה יש עשרות אלפי מילים וביטויים, ועם קצת דמיון ניתן למצוא הסברים שונים לשמו של המלאך המדובר.
משום כך אולי כדאי לשמור פה ושם על ספקנות בריאה, ולהתייחס לפרשנות כזאת או אחרת כעוד אפשרות, ולא להכריע לכאן או לכאן.
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 21/12/2017 14:52:34
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 15:17 |
|
| |
נראה לפרש בפשטות "דיקרנוסא" = די קרנוסא = די גורל = די מזל, לשיטת רבא שפרנסה במזלא תליא. ועל דברים כאלה כבר נאמר: צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל.
תוקן על ידי מם80 ב- 21/12/2017 15:17:40
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 15:25 |
|
| |
| I_N_RUBIN כתב: | | | שוטנג - עד כה חרה אפך במיימוני! כמדומני שמעולם לא התפרצת כך... ואני יושב כאן ומתפוצץ מצחוק... לפחות אותך (אני מקווה מאד) לא ימחקו... נ.ב. היה כאן אחד פעם, תלמידו של א. מילר (לאן נעלם - הוא ורבו?) שטען כי 'מיימוני' הוא "מגדולי הדור ממש"!! |
|
אכן צדק תלמידו של מילר. הרב מימוני הוכיח בקיאות בש"ס ופוסקים וכן בקיאות מופלגת ב4 כרכי שולחן ערוך. ובעיקר מצטיין בשולחן ערוך החמישי. וגם בשישי הוא מגלב בקיאות די גדולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 23:54 |
|
| |
תלמיד חבר
איקון ירוק
ירוחמ
תודה
צ'וטאנג
1. מה הם המאפיינים של תלמיד חכם? אל תענה לי כאן. פתח אשכול, אם עדיין לא היה וגם אם היה.
2. אני באמת חושד שלפעמים אני כותב הרבה ואולי באמת המילים אינן מוסיפות כלום. אבל בשעה שאני כותב ובודק ומחליט לפרסם כאן, זה מפני שאני סבור שהן כן אומרות משהו.
אם תרצה להצביע על דוגמאות שבהן לא אמרתי כלום עם הרבה מלל, בבקשה, אנא תן לינק. אשמח לתקן את עצמי וללמוד.
יתכן גם שאוכל להצביע בפניך על תוכן שאולי נעלם ממך?
3. כתבת:
לקום ולהקשות על מליוני יהודים יראים ושלמים, שחלקם היו גאונים, חריפים ובקיאים, יראי שמים בתכלית, ששקדו לילה ויום על תלמודם,
דרכה של תורה ודרכו של כל בירור היא להציג שאלות. וכפי שחתול רשאי להסתכל במלך, כך רשאי כל אחד לשאול שאלה. להבדיל, גם התלמוד מלמד אותנו שלשאול "מנלן" זו לא עבירה אלא מצוות תלמוד תורה. ולפעמים כאשר אנו נתקלים בדעה שנראית סותרת למקורות מחייבים, אפשר אפילו להעז ולומר: "יסלח לו אדונו לרב פלוני על דבריו".
שמא מי שאינו מרשה לשאול שאלות, כנראה יש לו ממה לחשוש?
האם היותו של אדם גאון, חריף, ירא שמים, שוקד על תלמודו יומם ולילה, מבטיחה שהוא לא ייכשל לעולם, ואפילו בדבר גדול מאד? במיוחד אם אין הוא בקיא באותו תחום, או שהוא רגיל להסתמך על קודמיו ולא להקשות "מחוץ לקופסה" שהוא התרגל ללמוד רק בתוכה?
ולתהות אולי הם טועים ואתה צודק, זה אך ורק גאוה ולא שום שמץ של דבר אחר.
צר לי להטריח אותך, אבל אנו חוזרים על אותם דברים. ראשית, לא המניע שלי משנה כאן, אלא השאלה שזקוקה לתשובה. ושנית, אתה בא לאבחן את מניעי אפילו בלי להכיר אותי - רק על סמך מה שאני מעז להעלות שאלות?
והנה, אני בטוח שאתה כותב כל מה שאתה כותב מתוך יראת השמים שלך ומתוך אהבת לתורה ולגדולינו ולמסורתנו, ולכן אתה דן אותי ברותחין כיון שאני מעז לערער על המסורת, גם אם אני מקשה על אחד מאוחר שבה מתוך חלק עתיק יותר שלה.
אם תשים לב, לא טענתי שאני חכם יותר מכולם או יודע יותר מאחרים. לא טענתי מימי כאן: קבלו דעתי כיון שלמדתי ואני יודע. לכל דבר אני משתדל לציין מקור. אפשר להציע קריאה אחרת של המקורות שאני מביא, ואשמח לראות זאת ולבדוק.
כן העליתי פעמים רבות שאלות מהסוג הבא: הנה טקסט שחיבר פלוני אלמוני, שמוחזק אצלנו החרדים לאדם גדול. והנה מקורות שסותרים או אינם תומכים בדבריו. איך אפשר ליישב את השאלות האלו? ואם יש מקור שקובע כי מי שאומר דבר פלוני ופלוני הוא בגדר, נניח, אפיקורס או מאמין בעבודה זרה, איך ניישב את הטקסט ואיך נתרץ את מחברו אל מול הסתירות כלפי מקורות אחרים מחייבים לא פחות ואולי יותר?
כמדומה לי שאלו הטענות שאני מעלה תמיד.
אתה מוזמן להסביר לי את דעתך, ואולי מישהו משנינו ישנה את דעתו.
האם זו דרך גאווה או דרך לימוד ובירור?
אני מחכה להסבר. (אולי גם זו גאווה?)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 23:57 |
|
| |
ירוחמ
סליחה, שכחתי.
עסקנו בנושא של מי שעוצם עיניו בזמן התפילה.
הפתעת אותי. חידשת לי. גילית לי שיש כאלו שעוצמים עינים בזמן התפילה כדי לדמיין לעצמם כלפי מי הם פונים בתפילתם.
לא כן אני נוהג. ואני עוצם עינים בתפילה (אאוטינג נורא!)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:00 |
|
| |
שאלת תם:
מיהו ומהו והיכן נזכר אותו דיקרנוסא?
ניסיתי את פרוייקט השו"ת. וכל מה שמצאתי הוא:
דִיקַרְנוֹסָ"א הוא שם הפרנסה, בגי' חת"ך עם ג' אותיותיו, והנה הוא בגי' מפרנ"ס ע"ה, וניקודו יוצא מפסוק והַרִיקֹת"י [והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מלאכי ג'] פתח חירק חולם, ומפסוק נְסָה [נסה עלינו אור פניך ד', תהלים ד'] שבא קמץ (הניקוד בגימ' ס"ב ב"פ א"ל). והנה זה השם עם הניקוד בגי' ז"ן ומפרנ"ס (הוא הכוונה מה שאומרים בברהמ"ז ז"ן ומפרנ"ס לכל) עיין בדברי הרמ"ז בפ' תרומה. והנה ידוע מזו"ן נקרא המאכל שצריך לכנוס לתוך פנימות הגוף, ופרנס"ה נקרא דירה ומלבוש שהם על הגוף למקיף, והנה הניקוד הוא החיות הפנימי של האותיות, והאותיות הם החיצוניות (בסוד כי רוח החיה באופנים [יחזקאל א כ] כמבואר בתיקונים). ע"כ הניקוד של זה השם בגימ' הז"ן, והאותיות בגימ' מפרנ"ס ע"ה כמש"ל, הבן הענין.
(אגרא דפרקא אות ריח)
המחבר הוא בעל "בני יששכר".
ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב נולד בשנת תקמ"ה (1785). היה מתלמידיהם הקרובים של ר' יעקב יצחק הורוביץ ה'חוזה' מלובלין ושל אחרים מגדולי החסידות. רבו גילה לו שהוא משבט יששכר, ולכן קרא לספרו הגדול 'בני יששכר'. שימש כרב בכמה עיירות בפולין, ולבסוף במונקטש ובדינוב, שעל שמה נקרא. החל לשמש כאדמו"ר בשנת תקע"ה (1815).
(ביוגרפיה של ר' צבי אלימלך שפירא)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:04 |
|
| |
ב"יהי רצון" ב"אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה" "למען שם הגדול והקדוש דיקרנוסא". נאמנים עלינו דברי חז"ל בפסחים ד"איסר דמזוני נקיד שמיה" ואולי "איסרא" הוא מזל והוא ענין אחר משר הממונה על המזונות, ואין אתנו יודע עד מה.
עד כאן העתקה מדברי האדר"ת המובאים בישורון בפרוייקט השו"ת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:07 |
|
| |
אני מקוה שצ'וטאנג לא יקפיד עלי אם אעיר כי הרב המחבר, שהיה ידוע כתלמיד חכם גדול, הוא עצמו משתמש במילות הסתייגות כמו "אולי איסרא זה מזל" וכי "אין אתנו יודע עד מה" וכי המקור העיקרי שאין הוא מטיל בו ספק הוא מימרה של חז"ל במסכת פסחים, שבה ראוי לעיין מצד עצמה, והמחבר קובע כי "נאמנים עלינו דברי חז"ל" בכך, אבל כמדומה שיש אסכולה נכבדה של מפרשים מן הגאונים ואילך שאינם רואים באמירות מסוג זה אמונה מחייבת.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:30 |
|
| |
אמרתי ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זהר, לא האדר"ת בישורון.
בכל מקרה, אני לא חושב שיש כאן משהו מחייב. טענתי על פעור וההולכים בדרכיו הנלוזות, שלבוא ולטעון שהשם הוא נוצרי או מה לא, הצעה זו מופרכת לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 07:38 |
|
| |
לא כעסתי על הטיעון שדיקרנוסא הוא בספרדית, הרי כבר מצאנו שמות אחרים כאלו, כשהמפורסם ביניהם הוא מטטרון, וכמו שהעירו אחרים. אלא כעסתי על ההצעה שהמקור הוא באיזה שהוא אל פגאני או נוצרי, והזלזול והלעג במאמיני הקבלה, והיהירות וההתנשאות של פעור ודומיו.
|
|
|
|
|
