| נשלח ב-20/12/2017 02:59 |
 |
| |
הרב שטיינמן זצ"ל: איחוד דיונים
נישטאייך:
מה שהרב שטיינמן זכר עד יומו האחרון
באתר "לובי נשי" של "בחדרי חרדים" פורסם וידאו בו נראית נכדתו הרב שטיינמן מספרת לשרה איילת שקד כשבאה לנחם את משפחת הרב, את מה שהרב שטיינמן זכר עד יומו האחרון. להלן מתמליל הוידיאו שפורסם בכתבה: "עד יומו האחרון הוא זכר שהוא צריך לשלם בול לממשלת איטליה, התחלפה שם הממשלה, והם שלחו בטעות שני מכתבים באותה מעטפה, הוא אמר שהוא חייב למוסוליני והוא כבר לא נמצא, אז מה הוא יעשה עם הבול הזה. הוא כבר תרם כסף לצדקה. הוא חייב בול לממשלת איטליה. הוא היה אדם נקי. אין דברים, זה פשוט לא נתפס, כמה שהיינו וחיינו איתו - אנחנו כל פעם מתפעלים איך בן אדם יכול לחיות בכזו נקיות." כנראה שהנכדה חשבה שסיפור ה"בול" יעיד על צדקותו של סבה הרב זצ"ל. אני למדתי מסיפורה מספר הלכות: א) שאין לשים שני מכתבים בתוך מעטפה אחת. ב) שחוב עבור שרות ממשלתי הוא חוב פרטי לעומד בראש הממשלה, ואם ראש הממשלה (אפי' הוא אחד כמו הדוצ'ה בניטו מוסוליני הפאשיסט) שוב אינו, לא ניתן לתקן את המעוות ע"י משלוח בול או ערכו, לשגרירות המדינה שהוא עמד בראשה. ג) שאם הוחלף ראש הממשלה, טרם ששולם החוב, אין צורך לחפש את יורשיו, כדי לשלם להם את החוב, או לעשות בערכו של החוב צרכי רבים, שייתכן שיהנו ממנו יורשי אותו ראש ממשלה. (ראו רש"י, בבא קמא, צד, ב, בד"ה בורות שיחין ומערות), ודי לתקן את שעוות ע"י נתינת סכום כסף לצדקה. עד כאן ממה שאני למדתי מסיפור הבול. מה לדעתכם חשבה השרה שקד על הסיפור? _________________ נ. ב. ייתכן שסיפור הנכדה על ה"בול" של הרב שטיינמן, הוא גלגול מגולגל של הסיפור "הידוע" על ה"בול" של החפץ חיים, שפעם אחת שלח מכתב ע"י שליח, וקרע בול כדי שלא לגרום הפסד לממשלה. (ראו שו"ת משנה הלכות, חלק ו, סימן רפח).
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 28/11/2019 13:02:55
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 07:09 |
|
| |
נישט
כרגיל, איקון ירוק.
אני מתלבט אם לחלוק לסיפור את התואר משעשע במובן של מגוחך או לחשוד בו שהוא מפונטז.
יתכן שזה סיפור דמיוני מסיבה פשוטה למדי. מה היה לו לרב שטיינמן לשלוח מכתב לאיטליה, או בתוך איטליה? אנו מדברים על תקופת מוסוליני, והאם מדובר לפני מלחמת העולם השניה או בתוך תקופת המלחמה?
אפשר לבאר, בקושי, כי הנכדה אכן שמעה את הסיפור מסבה אבל הוא סיפר את הסיפור כדי להמחיש עד כמה צריך להיזהר בגזל. ולפי זה לא חשש הרב שמא השומעים והשומעות יפיקו לקחים מוטעים. אולי אפילו לא העלה בדעתו שפעם יחזרו על הסיפור.
אמנם מסתבר יותר שהנכדה שמעה את הסיפור דרך מקור משני, והמקור הזה סיפר את הסיפור, והטענות הן כלפיו...
אני מצטרף לתיאוריה שלך, שזה שיכתוב על סיפור מפורסם על הח"ח או אחד מגדולי המוסר, שהיה קורע בול כל פעם ששלח מכתב בידי שליח ולא דרך הדואר. וגם על הסיפור ההוא יש לתמוה מה ראה לעשות זאת.
וכי כל פעם שהרבנית אופה בבית לחם עליו לשלם פיצוי למאפיה?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 10:16 |
|
| |
נתי
האם השלטון, מלך או ממשלה, תובע לעצמו בעלות על שירותי הדואר?
האם הדואר המקומי שצמח בציבור החרדי הוא בניגוד לחוק? לאיזה חוק?
(איני מחבב את הביטויים שאתה מעניק לי. האם אתה סבור שזה ישכנע אותי לחזור בי, או שיראה לכל העולם שאתה צודק ואני טועה? אני משער שלכל היותר זה רק מראה שאני סבלן, מידה שגם הקב"ה משתבח בה. אולי צריך להודות לך על ההזדמנות להתעטר במידה כזו?
בכל אופן, גם כלפי אחרים שאינם זוכים להבנתך, אני ממליץ לנקוט בשיטתי. להסביר. רק להסביר. מה גם שנחנת ביכולת הסבר, ניתוח וגם הומור).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 11:52 |
|
| |
שמואל א' כ"א ט"ז
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 11:58 |
|
| |
אני מקווה שהכסף נתרם לגוף איטלקי ולא לעמותה בבני ברק.
לוקחים אדם שהיה איש נדיר מבחינת מידותיו ועושים ממנו צחוק בסיפורים שהיתכנותם קרובה ל 0.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2017 13:15 |
|
| |
שותף
כבר רציתי לתת לך איקון ירוק כי חשבתי שאתה מפנה למשהו אחר.
לזה:
וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט:
(שמואל א פרק ח פסוק ג)
וכיון שאין הפורום שלנו עוסק ברכילויות ואקטואליה, עלי לשמוח שלא לכך התכוונת.
וכבר שאלו בגמרא
ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: מי האיש החכם ויבן את זאת? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב: ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו',
(תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא עמוד א)
וכדי לעזוב את התורה אין צורך למרוד בה בגלוי. מספיק לא ללמוד ולא להבין מהי תורה.
והיה מקום לחשוד כי אותה אהבת תורה פורמלית שמצאה חן בעיני חברנו נתי אינה מספיקה כדי לשמר את התורה, לא במשפחה ולא אצל העם שכרוך אחרי מי שאמור להנהיג אותו. וכמה כואב לכתוב זאת.
ושוב אל שותף שלנו -
בסוף התברר לי שאתה מתכוון לפסוק הבא
חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי:
(שמואל א פרק כא פסוק טז)
בעקבות הסיפור הזה יסד מואדיב שלנו את "פרס מלך אכיש"...
השאלה היא למי צריך לתת כאן את הפרס. למי שסיפר את הסיפור או למי שמעז לתהות, כמו הילד בסיפור של אנדרסן, איך המלך אינו מתבייש לצאת כך לעיני הבריות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 08:57 |
|
| |
<למה המקור לסיפור הבול צריך להיות הג"ר מנשה הקטן, אין מקור יותר קדום?> לא היה בדעתי לכתוב שהג"ר מנשה הקטן הוא מקור הסיפור. לא נראה לי שישנו מקור מהימן שהוא לסיפור. בכל המקורות המספרים את הסיפור מצאתי שהם כותבים על "הסיפור הידוע אודות הח"ח...", או "שמעתי שהח"ח...", ללא ציון מקור, ציינתי לתשובה שבה כתב השואל "שמעתי", והרי תחילת התשובה הנוגעת לענינינו: "בדבר שאלתו במי שבא לו מכתב והבול עדיין לא נפסל אי רשאי ליקח אותו הבול ולהשתמש בו שנית כי שמע שהחפץ חיים ז"ל פעם שלח מכתב ע"י שליח ופרע בול כדי שלא לגרום הפסד להממשלה. והנה מהא דהח"ח ז"ל אין ראי' לענינינו כלל. כי הרי הח"ח ששלח עם שליח א"כ אין שום סברא שיצטרך לשלם בול להממשלה כי המלכות לא צוה שכל מי ששולח מכתב לחבירו ישלם להם בול אלא כל מי ששולח מכתב ע"י הדואר ישלם בול וכיון שלא שלח ע"י הדואר אין עליו שום ענין של תשלום אלא שהח"ח ז"ל ברוב קדושתו רצה הצדיק לקדש השם ולא עשה כן אלא למען קה"ש שבו כמובן. ומיהו בנידון דידן צריך לדעת חוקי הממשלה בזה וכנראה שמחוקי המלכות שכל מכתב שעובר על ידם צריך לשלם להם שכר טרחתם והוא בול וא"כ אם שלח מכתב והניח בול עליו הרי הבול הזה הוא שכר המכתב וקבל שכר פעולה בעד בול הזה והא דלא פסלוהו הוא משום דהפקיד שהי"ל לפסול הבול עוות בתפקיד שלו או שפשוט טעה וא"כ יש לדון מדין הפקיד שטעה ומה הדין בזה... ". בדורת הבאים יספרו על גדויל שכל פעם שהוא היה הולך ברגל מביתו לישיבה, הוא היה שולח צ'ק לחברת המוניות. ___________________ כנראה שביקורה של השרה שקד היה מיוחצן ומאורגן ע"י חה"כ אורי מקלב; להלן הכתבה, שבה מתארים ברוב חכמתם, חה"כ מקלב ונכדותיו של הרב שטיינמן את גדולתו: | תיעוד בלעדי: כששקד נחשפה לבית בחזו"א 5 שרת המשפטים איילת שקד הגיעה אמש לנחם את בני משפחת מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. ח"כ אורי מקלב ליווה אותה ובעת שהותה בבית הפשוט והדל ברחוב חזון איש 5 - סיפרו לה מקלב ונכדות ראש הישיבה על הפשטות בה חי • צפו בתיעוד וידאו בלעדי יעקב גרודקה 16:08 18/12/2017 תיעוד וידאו בלעדי: שרת המשפטים איילת שקד הגיעה אמש (ראשון) לנחם את בני משפחת מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. ח"כ אורי מקלב ליווה אותה ובעת שהותה בבית הפשוט והדל ברחוב חזון איש 5 - סיפרו לה מקלב ונכדות ראש הישיבה על הפשטות בה חי. צפו בתיעוד המרתק. קודם לכן, הביעו בני משפחת מרן ראש הישיבה זצ"ל בפניה של השרה שקד, את הכרת הטוב שהייתה למרן הגראי"ל זצ"ל כלפיה, על פעילותה שלא יכפו גיוס על בני הישיבות.
מקלב סיפר על הרגלי האכילה של הגראי"ל: "היה קישואים בחצר, היה עץ גויאבות, זה מה שהוא אכל. היה לו בן דוד שנפטר ערירי, היחיד שנשאר מהשואה, אמרו לו שהוא יכול לבוא ולהצהיר שהוא קרוב משפחה שלו, משרד המשפטים יבדוק את זה והוא יקבל את הירושה שלו, היו לו אז ילדים קטנים בבית, זו הייתה תקופה קשה, זה היה יכול להיות ממש אוכל לילדים, והוא השיב: 'לא, אני לא רוצה את הכסף. הכסף שלי הוא רק מה שעל פי התורה ועל פי ההלכה בן דוד מצד האמא לא יורש', אמרו לו: 'אבל זה ילך למדינה', אבל הוא ענה: 'הכסף שלי הוא רק מה שמגיע אלי בדרך התורה ובצורה נקייה'".
אחת הנכדות סיפרה לשרת המשפטים: "עד יומו האחרון הוא זכר שהוא צריך לשלם בול לממשלת איטליה, התחלפה שם הממשלה, והם שלחו בטעות שני מכתבים באותה מעטפה, הוא אמר שהוא חייב למוסוליני והוא כבר לא נמצא, אז מה הוא יעשה עם הבול הזה. הוא כבר תרם כסף לצדקה. הוא חייב בול לממשלת איטליה. הוא היה אדם נקי. אין דברים, זה פשוט לא נתפס, כמה שהיינו וחיינו איתו - אנחנו כל פעם מתפעלים איך בן אדם יכול לחיות בכזו נקיות".
הנכדה המשיכה לספר: "הוא היה יושב פה במקום הזה והיה פורס לנו פרוסות גדולות שנהיה שבעות, אבל לעצמו שום דבר, לנו הוא היה פורס שמנות, בכדי שניהיה שבעים, הן היו מושג אצלינו בבית". מקלב: "ברכת המזונות, הדבר היחיד שהוא היה מברך זה היה על דייסה, 50 גרם דייסה, לא עוגה כזו ולא עוגה אחרת".
השרה שקד: "הוא בקושי אכל. הוא היה צמחוני?".
הנכדה השיבה: "הוא לא היה צמחוני בתיאוריה. כשניסו יום אחד להביא לו יוגורט ואמרו לו שזה יותר מחזק - היו לו דרישות כשרות מאוד חזקות, יותר ממה שמקובל, הוא תמיד החמיר על עצמו יותר, והשיגו לו יוגורט שענה על כל הדרישות ההלכתיות שלו. הוא החזיק את היוגורט ביד עם הכפית ופתאום הוא אומר: 'תשעים שנה הסתדרתי בלי זה, מה אני צריך את זה?'".
מקלב הדגיש כי את כל המושגים הללו נהג ראש הישיבה רק לעצמו, אבל לאחרים הוא דאג שיהיה שפע וכמה שיותר.
נכדה נוספת סיפרה לשרה שקד: "הייתה אשה שהיה לה גמ"ח של שמלות כלה, שמלות מאיטליה שמישהי תרמה, והיא ביקשה שבעלה יתייעץ עם הרב איך לפתוח את הגמ"ח, אז הוא אמר שאחרי שלוש כלות זה כבר לא אותו דבר ושכבר לא יכבסו את זה עוד פעם, תחדשו להם את השמלות אחרי שלוש כלות. הוא כל כך הבין בשמלות. כמה שלעצמו הוא לא דאג כלום לאחרים הוא דאג שיהיה הכל".
מקלב: "הוא הכיר מאוד את החולשות של אחרים, כאיש חינוך, היו לו הרבה תלמידים ובאו אליו הרבה אנשי חינוך, הוא ליווה בתי ספר בארץ ובחו"ל ושאלו איך בדור הזה מטילים משמעת, מה הגישה, והוא השיב להם: 'תנו כבוד לתלמיד'. הוא נתן הרבה דוגמאות איך הוא פנה לתלמידיו". לדברי חה"כ מקלב: "אבל לאחרים הוא דאג שיהיה שפע וכמה שיותר", ראו אשכול ישן: | | פורום: עצור כאן חושבים - הרב שטיינמן: מקצוע זה רעל – בחדרי חרדים
תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/12/2017 08:59:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 09:13 |
|
| |
מישהו יכול לעשות לי טובה ולהסביר מדוע אם הממשלה שולחת שני מכתבים במעטפה אחד קרה לה הפסד [הגוף השולח והדאר חד הם. אותה ממשלה]? וגם אם נמצא הפסד - האם הרב היה מחמיר עד כדי כך שאם אחר גרם לעצמו הפסד בקשר אליו הוא צריך לשאת בתוצאות? חושבני, שבניגוד למה שמצטייר מהסיפור, שהרב שטיינמן היה אמנם אישיות מוסרית בצורה יוצאת דופן אבל טמבל הוא לא היה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 09:24 |
|
| |
הרב שטיינמן לא היה טמבל. מי שהמציא את הסיפור או מי שמאמין שהיה, הם טמבלים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 11:02 |
|
| |
נישט אתה צודק. אבל על אריה דרעי רבניו וחביריו לא מספרים סיפורים כאלה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:45 |
|
| |
ת"ט, נישטאיך
איקון ירוק.
ירוחמ
שמרתי לכתוב לך במיוחד. שנינו יודעים מהיכן המשפט הזה (לפי הסיפור, שוב סיפור! - רצו לתבוע את הח"ח למשפט והסנגור סיפר עליו את הסיפור הזה. והשופט שאל: אתה מאמין לזה? והסנגור ענה: לא, אבל עלי ועליך כבוד השופט לא מספרים כאלו סיפורים...).
יפה כתבת. וקלעת בול. זה שחשים רצון לספר כאלו סיפורים זו עדות לתחושה שחשים כלפיו וכפי שאמר המחבר "איש לפי מהללו"
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:51 |
|
| |
נישטאיך
תודה על האשכול!
שכחתי אותו.
והוא ארוך.
ראו שם מה שכתבו ומה שכתבתי אני והדיון ביני לבין יעקב135.
מי שהכיר את הרב שטיינמן טען שם:
לא צריך להאמין לעיתונים.
אם להאמין, יש הסבר שהוא אמר את הדברים לצורך יצירת צד של זהירות מטיולים, מקצוע ועוד בידיעה שאף אחד לא יחמיר כל כך וזה רק ישמור שלא יקלקלו.
והעירו על זה בצדק שאמירות כאלו לא יהיו מובנות על ידי הציבור.
ויכול אני להציע כי מוטב היה לרב, כל רב, לומר בתשובה לשאלות כאלו
האם צריך ללמוד מקצוע?
האם לקחת ילדים לטיול?
שיש שני צדדים. שמצד אחד אין ברירה וזה אפילו טוב וכך ברא ה' את העולם, אבל צריך להיזהר מפני קלקולים וכו'.
זו היתה התשובה שצריכה להינתן בדורנו.
ואצלנו, גם בהנהגות וגם בפסקי הלכה, הדרך היא קודם כל להחמיר, לאסור, ואת ההיתר למסור בתורה שבעל פה מפה לאוזן או בהערת שולים בספר עם הסתייגות שצריך לשאול רב.
הדבר האחרון שכתבתי כאן, על הדרך לענות על ידי "כן ולא יחד", היא לדעתי הדרך המומלצת להתמודד עם הרצון להחמיר מכאן ועם החשש מקלקול מכאן.
אולי אי אפשר באמת לתת תשובה חד משמעית אלא רק תשובה שהיא עם "מערכת איזונים ובלמים".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 03:29 |
|
| |
נתי <נראה שמבלבל בין דמוקרטיה לרודנות, שכל אוצר המלוכה כולו שלו, וכבר כתב הר"ן שהארץ כולה שלו, ויכול לומר להם אם אינכם מרוצים אגרשכם מן הארץ> לא בלבלתי או התבלבלתי. דברי הר"ן (נדרים, כח, א, בד"ה במוכס העומד) עוסקים בדין דינא דמלכותא דינא מהבחינת ההלכתית, והם בשם התוספות (שאינו לפנינו; ברשב"א שם, בשם הר"ר אליעזר), ולא בשם עצמו. דינה של שליטת רודן במלוכה או באוצר המלוכה, היא כשליטת גזלן בעל זרוע, שאין דינו דין; ראה רמב"ם (הלכות גזלה ואבדה, ה, יח): "במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם, והם לו עבדים, אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן לכל דבר". _________________ ירוחם אתה צודק. לא תשמע שמספרים שאריה דרעי מודאג, שהוא לא שילם מחיר של בול למוסוליני, לפני שהודח, או שהוא שילם מחיר של בול למוסוליני, אחרי שהודח.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2017 04:34 |
|
| |
נתי האם חשבת שייתכן שמה שאצלך הוא ודאי, אצל אחרים שהם חכמים לא פחות ממך, הוא ודאי שלא כדבריך. לא רק שבימי הר"ן לא היתה דמוקרטיה, כך היה גם בימי שמואל (בעל המאמר) היה כך, אולם זה לא מנע ממנו לומר את שאמר, מפני שבין דיקטטורה לדמוקרטיה ישנן צורות רבות של שלטון. לא רק מוסוליני היה בתחילה שליט שנבחר בצורה חוקית, אך הפך תוך זמן קצר לדיקטטור שהטיל את חיתתו על המדינה, גם בעל בריתו אדולף היטלר היה כזה; האם תאמר שלחוקי גרמניה הנאצית יש תוקף כהלכה יהודית? לא האמנת שאכתוב כאלו שטויות, ואני איני מאמין שישנו מי שחושב שצורת כתיבה כשלך תטיל אימה עלי. מצידי, אם אתה חושב שצורת הכתיבה שלך פותרת לך בעיה שהיא, תמשיך בה אפילו על "חשבוני" - לי זה לא יגרום כאב, ולך זה גורם הנאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2017 02:13 |
|
| |
תוקן על ידי נישטאיך ב- 27/12/2017 02:26:15
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2017 02:28 |
|
| |
על הח"ח מספרים שהוא קרע בול כאשר שלח מכתב ע"י שליח; על הרב שטיינמן שמענו מנכדתו שכל ימיו היה מצטער על שלא שילם למוסוליני עבור בול כששלח שני מכתבים בתוך מעטפה אחת, אתמול קראתי סיפור (הרב חיים דוב גניחובסקי, "סיני" כ"ח, עמ' ריד), שרבי שניאור זלמן הירשוביץ, תלמידו של רבי ישראל סלנטר, היה מדביק בולי דואר על מכתבים שהיה שולח ע"י שליח: "... אנו רואים גם את המידה בה כיבד רבי שניאור זלמן את חוקי המדינה. זה היה אחד מעיקרי תורתו של רבי שראל מלנטר: "דינא דמלכותא דינא". זוהי גם הסיבה שר' שניאור זלמן היה מדביק (את) בולי דואר על כל מכתב שלו, אפילו אם הוא נשלח לא על ידי הדואר, אלא על ידי שליח - דבר שהיה רגיל בימים ההם". האם בזמנו היה במדינת ליטא, חוק המחייב כל מי ששולח מכתב ע"י שליח חייב להדביק בול דואר? הכותב מספר, שרבי שניאור זלמן הירשוביץ "היה ממשפחת האדמו"רים מליובאוויץ, אולם הוא עצמו היה מתנגד; הוא לא פרש מן החסידות בשל התנגדותו לה, להפך: הוא העריך אותה וכיבד את ראשיה, שעמהם עמד בקשרים הדוקים במשך כל ימי חייו, בין בענייני תורה, מוסר, או עסקנות ציבורית; הוא עזב את החסידות לא מתוך הגאווה של "אתי היתה ושלחתיה", הוא עזב אותה מתוך פחד; שמא החסידות תביא אליו כבוד, דבר שהיה שנוי עליו ביותר". שם, עמ' ריג), עלי שנואים סיפוריו.
_______________________ אין טעם להתווכח בהלכת "דינא דמלכותא דינא", משום שהיא הלכה שאינה ברורה, ראה "שו"ת אגרות משה", חושן משפט, חלק א, סי' עב: "הנה מה שהאריך כתר"ה בענין דינא דמלכותא קשה לכתוב בענינים אלו משני טעמים, חדא, מטעם שכתב בשו"ת השיב משה שהביא כתר"ה שיש מבוכה רבה בין הפוסקים וסתירות רבות וצריך לזה עיון וזמן רב אולי יעזור ה' להבין לאסוקי להלכה וכ"ש לקטני ערך כמוני, ועוד, מטעם שבל יתראה ח"ו שאנו מקטינים כבוד המלוכה דמדינתנו בפה אשר אנחנו מחוייבים להכיר להם טובה על החסד שעושין עמנו ועם כל אחבנ"י שבמדינה הזאת ואנחנו מברכים אותם ומתפללים להשי"ת בכל עת ושעה לשלום המדינה ונשיאיה ושריה כאשר נצטוינו. ולכן אין רצוני לכתוב ולדון בזה...". כוונתו לדברי ה"השיב משה", (טייטלבוים) בחלק חו"מ, סימן צ: "... ע"כ יש מבוכה רבה בין הפוסקים בענין זה /דינא דמלכותא/ וסתירות רבות, דלפעמים הרימו דגל המלוכה עד מרום ולפעמים השפילו עד לעפר, ולא ראיתי שום אחד מהמחברים שיאמר בזה דבר ברור ויסוד חזק כהחכם יודע פשר דבר להשוות כל המקומות שדברו בזה, לבל תהא בו נפתל ועקש וקושיא ותיובתא ותקצר היריעה מהכיל לפרטם". גם ראה הגרש"ז אויערבך בספרו "מעדני ארץ", שביעית (סי' כא, סוף אות א): "עם סיום הדברים מצאתי לנכון להעיר, שיודע אני שטרם נתבררו ונתלבנו הדברים כראוי, בביאור הך כללא דדינא דמלכותא דינא...". וראה נחום רקובר, "דינא דמלכותא דינא וגדריו", "סיני" סט, עמ' רמו-רנז. "דינא דמלכותא דינא" וגדריו / נחום רקובר
|
|
|
|
|
|
