| נשלח ב-29/12/2017 02:11 |
 |
| |
<והגר"מ פיינשטיין כתב שהוא מפחד מן האמריקאים>
אתה תמיד מתחיל מהסוף, מפני שעד שאתה מגיעת לסוף, אתה שוכח את שקראת לפני כן?
בראשית דבריו ציין ר"מ לדברי ה"השיב משה" שאותם הבאתי, שמהם משמע שסיבת הדעות הרבות בהלכת "דינא דמלכותא דינא", אינה כבשאר ההלכות.
<ועדיין זוהי הלכה פסוקה בתלמוד, ברמב"ם ובשו"ע, ויראי-שמיים מקיימים אותה בפועל>
כמה יראי שמים יש בעולם?
<הסברות שכתבתי אני לעיל מופיעות בפוסקים כקביעות ברורות ואינני רואה כל בעיה בהגדרתן> לך אין בעיה להגדירן, אך לאחרים היא ישנה.
<ולכן הטענות הלמדניות שכתבתי כדי לבסס את עמדת הרב שטיינמן כפי שהיא מתוארת בסיפור הנכדה הן סברות אמיתיות>
לא ברור אצלי לאלו טענות למדניות אתה מתכווין, האם ל"חידושך" ש"דינא דמלכותא דינא" שייך גם בדיקטטור? < בלי קשר לשאלת האמינות של מעשיות 'גדולים' בכלל>
לא נראה לי שניתן ללמוד מה היתה עמדתו ההלכתית של מספר סיפור "ידוע" המספר על התנהגותו של אדם, כשהמספר אינו יודע את ההלכה או את המציאות הפוליטית שהיתה באותו הזמן, בפרט בהלכה העוסקת בדינא דמלכותא, שעלינו לדעת מה היה המצב הפוליטי או החוקי במקום ובזמן בו "היה" הסיפור, ואם באותו זמן היה השליט מקובל על התושבים, או שהוא שלט עליהם בעל כרחם.
אין כל צורך להגן על הרב שניאור זלמן הירשוביץ, מפני שהוא לא עשה דבר שיש להגן עליו, אלא הערתי על סיפורי המספר.
לא התעלמתי ממה שכתבת, אך לא נראה לי שהתנהגות גיבורי הסיפורים מבוססת על הלכת "דינא דמלכותא דינא", כי גם ממשלה הטוענת למונופול על שירותי הדואר, אינה אוסרת על משלוח מכתבים ע"י שליח, נראה לי שהם מבוססים על הרצון לספר את גדלותו של גיבור הסיפור- שנזהר אפילו מדבר שהוא לא היה חייב בו מבחינה הלכתית או משפטית.
על הבעיות בסיפורים ופרטיהם, ראה באשכול:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2018 03:36 |
|
| |
ידעתי שחשבת שצדקת, אך לא ידעתי למה. איני יודע מה מסתר מאחורי סגנון כתיבתך, האם הוא מכסה על בעיה שהיא, או שהוא תוצאה של חינוכך.
את שלי אמרתי ולא אמשיך להגיב על דבריך.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/01/2018 03:39:04
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2018 10:53 |
|
| |
נישט צדקת בהבחנתך ודבריך. יש להמנע מלהגיב לדבריו המרושעים. נוטפי הארס והרוע
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2018 08:03 |
|
| |
באשכול הכתבות הביא ספרן צילום של מצבתו שבה אין כמעט תארים ונכתב בסופה "על פי צוואתו".
ועל זה שאלו חברינו אם התוספת הזו גם היא לשון הצוואה. ובוודאי שלא.
(אם אפשר יהיה להדביק כאן את התצלום של הצוואה כדי שיהיה ברור מה טוב. אני מתקשה בזה).
נראה שהלשון הזו היא בוודאי תוספת התנצלות של האחראים לקבורה. מצד אחד הם מבקשים לייקר את מעלותיו ומצד שני הם חוששים לעבור על דבריו. והניסוח הוא פשרה.
מצאנו בהיסטוריה של הפרידות מגדולי הרבנים בדורות האחרונים שהם מבקשים לא להספידם והיתרים שונים שמצאו גדולים אחרים להספידם למרות הכל. וזה נושא מעניין, שצריך עבורו גם לבדוק את המקורות, ולהראות את החשש מפני שבחים שאינם נכונים, ומה ניתן ללמוד על תפיסתם העצמית של רבנים ברגע האמת. כוונתי לאופן שבו הם מציירים לעצמם את העולם הבא שבו כבר אי אפשר להסתמך על הערצת הציבור.
כאן אני יכול להוסיף מה שנראה לי מוטה בדיווחים בעיתונות. "יתד נאמן" שהפך כידוע להולך בדרכו של הרב שטיינמן הביא חומר רב עליו מאז פטירתו. וראיתי תיאורים רבים של יראת העונש שלו מפני העולם הבא. כה הרבה תיאורים עד שהתפלאתי אם הרב שטיינמן, שנראה לי כאדם גדול, אכן היה כל כך מוטרד ביראת העונש.
יראת העונש כפשוטה היא חלק מן החינוך החרדי, או אולי האינדוקטריניזציה (האבסה של אמונות) החרדית, והוא אמצעי נפלא לכאורה כדי להשאיר את הצעירים ואת כולנו בתוך "התלם". מי מוכן להסתכן בעונש?
אולם צריך לזכור שיראת העונש היא מעלה פחותה, אם בכלל היא מעלה. והייתי אישית מצפה מאדם גדול שלא יחיה לפיה אלא לפי האמת כלשון הרמב"ם. אני שואל אם התיאורים הרבים על יראת העונש של הרב שטיינמן אינם אלא הגזמה והטיה לטובת מה שנראה כצורך חינוכי או שבאמת היה הרב שטיינמן כה עסוק ביראת העונש בחייו הפרטיים?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2018 08:53 |
|
| |
תמיד תמהתי למי מיועדות הכתובות ה... שעל גבי המצבות.
בני משפחתו יודעים מי כתב את נוסח המצבה.
בני הדור שהכירו, יודעים שהוא לא היה כפי שנכתב על מצבתו.
בני הדורות הבאים לא יבקרו את קברו ולא יראו את מצבתו.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 10/01/2018 08:58:41
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2018 09:28 |
|
| |
נישטאיך
אם לדון לפי הערצת הקברים והמצבות של הדורות האחרונים, יתכן מאד שהקבר יהפוך למקום פולחן. זה מה שקורה לקברי החזו"א, הרב שך ואחרים. אם נוהרים למירון ולעוד קברים שספק אם הם בכלל קברים, מדוע לא לקברים ודאיים של רבנים?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2018 10:19 |
|
| |
כדי שקבר יהפוך למקם פולחן, יש להפיץ תחילה שמועות על "אלטע בוחרים" שמצאו שידוך, על עקרות שנפקדו, או חולים שנתרפאו לאחר תפילות ליד הקבר.
גם זה יבוא בעזרת השם והעסקונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2018 17:17 |
|
| |
נישטאיך
הרשה לי לחלוק.
בני אדם זקוקים למקום לשפוך בו את הלב. כמו חנה אמו של שמואל, אלא שהיא בחרה להגיע למשכן ולא לאחד מאתרי הפסילים שהיו נמצאים גם הם בעם ישראל בתקופה ההיא ובתקופות אחרות. (לפחות ידוע לנו על פסל מיכה).
היא גם לא הלכה לקבר רחל...
מסתבר לי לשער שבני רבי חייא שהלכו לבקר בקברו ואחד מהם שואל את אחיו: האם אבא יודע מה שעובר עלינו, רק נזקקו לפורקן פסיכולוגי. אחר כך בנו על זה תילי תילים של השערות ותיאוריות קבליות לגבי נוכחותו של המת בקבר ויכולתו לפעול למען הפונים אליו בעולמות עליונים.
בוודאי שלאחר שיש שמועות על ניסים המתרחשים למגיעים, כמו שידוכים לבאי עמוקה שבה יש כביכול קבר תנאי, שמועות כאלו ממריצות ביקורים, אפילו סדרתיים, אפילו יזומים.
דברי ימי הנצרות וכמדומה אצל חלק מכתות האיסלם מלאים בתופעות כאלו. ולבושתי גם אצלנו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2018 20:22 |
|
| |
דברי מימוני האחרונים מבוססים על ההנחה שמי שמקיים מאבה מפסיק לירא. האמנם?
במאמר מוסגר - יתכן שלר"מ אכן אין עונש אלא רק פספוס הזדמנות, אבל די ברור שנושא ההערה לא נקט כך
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2018 00:19 |
|
| |
ת"ט
אכן אני סבור כך. שיראת העונש זו מדרגה נמוכה, והיא מתאימה למי שטרם התחנך והתפתח.
עם זאת, יתכן ואף מסתבר שגם אדם שמאמין שעבד על עצמו יעמוד מול נסיון שדווקא יראת העונש תעזור לו להתגבר עליו.
ואין לשכוח שיש גם יראת הרוממות. וזו אף היא מעלה נכבדה.
מעתה עלינו לשאול: אם יראת הרוממות נועדה להחליף את יראת העונש, האם זה אומר שלא מאמינים בעונשים או שיש מניעים אחרים מרוממים יותר?
ולפי מי?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2018 07:10 |
|
| |
מיימוני
>הרשה לי לחלוק. בני אדם זקוקים למקום לשפוך בו את הלב< שמועות כאלו ממריצות ביקורים של בני אדם, הזקוקים למקום לשפוך בו את הלב, ולעזרה כאשר אין מי שעוזר להם, והן מעניקות לו הרגשה שישנו מי שמקשיב לו, ויהי' בעזרו. הסכנה היא שכשהשמועות פורחות לא יהיה מי שיאמר שהנפטר לא עזר לו, מפני שהנצרך מרגיש שהאשמה היא בו, שהרי הוא עזר לאחרים.
___________________________
מצבת הרב שטיינמן
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/01/2018 07:28:43
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2018 08:34 |
|
| |
אי אפשר לאהוב את הנורא?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2018 08:55 |
|
| |
נישטאיך
בוודאי שאתה צודק. אבל לדעתי זה מתחיל במה שכתבתי ואתה ציטטת. ובימינו, כאשר הכל מתוקשר, והשמועות מתרבות, וביקורתיות אין (למעט פה ושם וכאן בפורום) - מתרחשים התהליכים שתיארת.
דווקא הרב שטיינמן מצטייר כמי שהתנגד לסגידה, לפחות כלפיו. בצוואתו ביקש למעט כמה שיותר לא רק בכיבודים אלא גם בביטול תורה ובהתעסקות בו, כולל כמדומה טכסים ומעשים שמיועדים ל"עילוי נשמת" המפורסם (הראוי לאשכול בפני עצמו אם אין עדיין).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2018 07:03 |
|
| |
תוקן על ידי נישטאיך ב- 03/12/2018 05:31:01
|
|
|
|
|
