ומה אצלנו?

השאלה הזו מופיעה בתלמוד. ושם היא מנוסחת בקצרה כדרך התלמוד: כיבוד אב, משל אב או משל הבן? כלומר, ודאי שהבן חייב לכבד את אביו ואת אמו. אבל אם זה כרוך בהוצאה כספית, מי אמור לשלם אותה?

הלכה למעשה דנים שכיבוד הורים משל ההורים.

השאלה עד כמה חובת הצאצאים לטפל בהוריהם היא מאד אקטואלית. אורך החיים בעליה, וגם הרפואה משתפרת, ולכן יש רבים שמאריכים ימים ושנים, אבל בערוב ימיהם הם זקוקים לטיפול, אפילו לטיפול צמוד. זה עולה כסף וזה מחייב זמן. ולצאצאים יש חיים משלהם ומחוייבות משלהם.

כאן, בסיפור מטייוואן, לבן היה מספיק כסף משלו כדי לממן את צרכי האם. גם נראה שהאם לא היתה עניה במיוחד. אבל יש כמה נקודות שמשכו את תשומת לבי:

א. בארץ זו יש חוק לפיו צאצאים חייבים לטפל בהורים. איני יודע מה פרטי החוק, אבל זה חוק שנראה מוסרי מאד.

להשוואה: רב סעדיה גאון משתית את החובה לכבד הורים על הכרת הטוב, שהיא גם הבסיס אצלו לחובת עבודת האלוקים. אפשר לדון על זה פילוסופית, אבל יש כאן מה שנקרא סברה, והנה, בני טייוואן מכירים בסברה הזו וגם הפכו אותה, כנראה ליתר בטחון, לחוק.

ב. האם בסיפור לא הסתפקה בכך שהחוק יגן עליה וגם לא הרצון הטוב של הילדים שיגדלו וגם לא ההשקעה הגדולה שלה בהם. היא הכינה חוזה משפטי לכל דבר.

ג. בית המשפט עסק בשאלה הזו. זה לא ממש "הכל שפיט", גם עבור מי שלא חשב שבית המשפט יתנשא לטפל במה שלא הוזמן. כאן הרי היה חוזה שהיה צריך לדון בו. ובכל זאת, זה יפה שבית המשפט, דרך משל, לא העיף את התובעת ואמר לה: זה נושא בינך לבין ילדך. תסתדרו לבד.

אמנם קשה מאד לקבוע גבולות, גם בהלכה וגם להבדיל במשפט וגם בדילמות מעשיות, עד כמה יכול וחייב הבן לטפל בהוריו. לעתים אם ינסה לטפל בהם, הוא יפגע קשה בחייו שלו. ומצד שני, יש מצבים שבהם הטיפול בהורים הוא פיקוח נפש, לעתים מיידי, לעתים במצב הולך ומצטבר. אין תשובות קלות לשאלות האלו.

אולי, אם ניתן לקחת מכאן משהו, זה הרעיון שכדאי להורים להתחיל לחשוב על חוזים עבור הילדים.

למשל: אנו קונים לכם, הזוג הצעיר, דירה, אבל אתם חייבים תמורת זה, כשנזדקק החל מגיל מסויים, להקדיש לנו זמן, לפי תעריף של כך וכך לשעה, או להחזיר לנו את החוב על מה שנתנו לכם.

צריך לזכור שאם יש כללים קבועים, זה חוסך המון אי נעימות ומריבות, כפי שזה פותח את הדלת בפני סכסוכים מסוג אחר...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

חוזה לשלם כך וכך אחוזים מההכנסה, יתכן שהוא לא תקף הלכתית. שכן הוא דבר שלא בא לעולם והתחייבות שאין לה קצבה. 

ת"ת

אי אפשר לעשות הסכם שותפות כזה עם משקיע?   מעשים שבכל יום ובתי דין נזקקים לכך

לגבי השאלה אם זו סברא - ראה במו"נ ב/לג ששמונה דברות, וביניהן כבוד הורים, הינן מה"מפורסמות" שלמוסבר במו"נ א/ב וב/ל טוב להם שלא היו משהיו היות ואינן שכל אלא הרגשה, מצפון וכדו'
ןמן הסתם לזה רמז בעל האשכול שיש לדון אם הן אכן סברא