כתבה פילוסופית-מדינית

תלמיד

אני כתבתי על "החלה גורפת של השיטה הדמוקרטית", שזה באמת מאפשר לבחור כל אדם לח"כ ולשר, גם אם אין לו אפילו כישורים פוליטיים, או כישורים אחרים שהוא צריך עבור תפקיד ספיציפי שבו הוא אמור לכהן. ודו"ק שכתבתי על "החלה גורפת", לא של ה"דמוקרטיה", אלא של "השיטה הדמוקרטית", ואין הכי נמי, שלא צריך החלה גורפת גם של שיטות אחרות, 

כישורים עיוניים בפילוסופיה ובמדע אינם ערובה להנהגה טובה כשר החוץ, אבל הם כן ערובה להנהגה כשר המדע, לעומת זאת כישורים פוליטיים הם טובים עבור שר החוץ, ולא חיוניים באותה מידה עבור שר המדע. 
בדיוק כמו שליברליזם, גם הדמוקרטיה היא רעיון טוב במובן שרוצים לדאוג לשלטון שייטיב עם העם, ועושים זאת על ידי עירוב העם בשלטון. אבל עירוב העם בשלטון לא מחייב כל פרט בשיטה הדמוקרטית.
הנושא הוא לא לשים שלטון מרכזי לצורכי גאוות המנהיג, אלא לצורכי הנהגה מסודרת, הבעיה היא כשהדמוקרטיה מחייבת לעשות הכל על פי "מספרים", אם יש 10,000 מצביעים שלמדו כלכלה, קולם יהיה שווה ל10,000 מצביעים שלמדו תרבות, ויהיה שווה גם כן ל10,000 מצביעים שלמדו רק השכלה תיכונית. ואני שואל - למה? הרי הכי זסביר זה ש10,000 שלמדו כלכלה - הצבעותיהם צריכות לקבל עדיפות לענייני בחירת שר כלכלה, 10,000 שלמדו תרבות - הצבעותיהם צריכות לקבל עדיפות לענייני בחירת שר תרבות, 10,000 שלמדו השכלה תיכונית, צריכים לקבל עדיפות לענייני בחירת שר קידום החינוך וההשכלה, ואם למדו מקצוע לא אוניברסיטאי - אז שיקבלו עדיפות לעניין אותו מקצוע. לא מספיק להיות "צודק" ולתת שוויון, אלא צריך גם להיות "חכם" ולהכיר בערכו וביכולתו של האדם הבוחר והנבחר. וכתתווסף ל"חכמה" גם "הצדק" אז באמת הכל יבוא על מקומו בשלום, כדי שהכל יהיה "בשלום", צריך שהכל יהיה גם "על מקומו", שכל אחד יכיר את מקומו.

ומה שכתב האברבאנל, מלבד שמסוף דבריו יש לי ראיה דווקא לשיטתי, הרי שיש לי לדחות כל דבריו לענייננו, ראשית מה שכתב שאפשר שיהיו מנהיגים רבים מסכימים לדעה אחת, ואני אומר ואם לא יסכימו, וכי אפשר שתמיד יסכימו כל המנהיגים על דבר אחד, והלוא דווקא הדמוקרטיה שלנו מלמדת את ההפך, שאין מסכימים על שום דבר, ואיך ינהיגו בהצלחה, ומה שכתב שיהיו הנהגותיהם משנה לשנה או לשלוש שנים כשני שכיר, וכי איך ינהיגו, והלוא שישה חדשים יעסוק בשינוי מה שעשה קודמו, ועוד שישה חודשים יבנה שיטה חדשה, ולסוף השנה יבוא מחליפו ויעשה כמעשהו גם כן, דהיינו שיהרוס מעשה הראשון בשישה חודשים ראשונים, ויבנה שיטה חדשה בשישה חדשים הבאים, ומתי ינהיג על פי שיטתו, הלוא בשנה השלישית כבר יבוא מחליפו, לנהוג באופן כזה הוא דבר שאין לו מקום, ואלו דברים שאין ראויים לאומרם כלל, החלפת מנהיגים היא בגלל חוסר אמון במנהיגים, ואין הכי נמי שאם המנהיגים נבחרים שלא על פי שיקול דעת אלא רק על פי מספר קולות, אז באמת למה שיהיה אמון בשלטון, אבל אם ייבחרו בתבונה ובדעת על פי כישוריהם - אז אדרבה ראוי שיאריכו ימים על ממלכתם, ומה שכתב שיהיו עתידים לתת את הדין, ומכיוון שכך ממילא יהיה מורא בשר ודם עליהם, והלוא זה הפך כוונת התורה שאמרה "וה' אלוקיכם מלככם", מורא שמים - לא מורא בשר ודם. ואין הכי נמי שצריך שיהיה משפט בארץ, ועל כן ודאי מלכי בית דויד דן ודנים אותם, ומלכי ישראל שאין דנים אותם גם לא ידונו אחרים שכן אמרו קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, ולא אמרו כן אלא מפני דבר זה עצמו שראו שהשופטים יראים ממנו, ובפועל אין המשפט יוצא לפועל, ואין הכי נמי שאם אפשר שיהיה על המלך מורא משפט הרי זהו לכתחילה וכך צריך להיות, וידון הוא וידונוהו אחרים, אבל לא המלך האחר שמסתמא גם עינו צרה בו והוא נוגע בדבר, שכל אומן שונא בני אומנותו, רק ידונוהו הבית דין הממונים לכך ואינם נוגעים בדבר. 

ומה שכתבת אתה על עשירות המלך, וכי בדמוקרטיה אין עשירות למנהיגים, והדין נותן, שהרי כל אחד מקבל שכר פעולתו, ומנהיג הפועל יותר מכולם ראוי לקבל שכר יותר מכולם, 

ומה שכתב האברבאנל שהיו המלכים מולכים בחוזק על ידי כל דאלים גבר, והביא ראיה מ"נעלה ביהודה ונקיצנה" אדרבה, זו ראיה הפוכה, שהרי היה זה במלחמת ממלכה בממלכה, וההמלכה השנייה רצתה לשלוט בראשונה, ומכאן יש ללמוד דווקא שכל ממלכה בעצמה הייתה שלא בדרך זו, וגם ממלכת ישראל שמלכה הוא שאמר את הפסוק הנ"ל, הרי ממלכה זו לא נעשתה כי אם על ידי מעשה דרחבעם וירבעם, שחששו עשרת השבטים מקושי השלטון, ועל כן המליכו את ירבעם, ורחבעם על פי נביא ה' גם נמנע מלהילחם בהם, הרי שדווקא ממלכה זו עצמה קמה על ידי רצון לחופש. 

ומה שכתב על "בפשע ארץ רבים שריה", שכתב ב' דברים, הא' שדווקא שריה ולא מנהיגיה ושופטיה, והב' ששלמה לעצמו היה דורש, אז ראשית שני התשובות אינן יכולות לשכון יחד, כי תשובה אחת מקבלת את הפסוק והשניה דוחה אותו, ועל הב' לבדו יש לומר וכי לא ידע רבינו יצחק האברבאנל כי ספר משלי נכתב ברוח הקודש, ואם לעצמו היה דורש מפני מה לא נכתב על כך דבר לאורך התנ"ך, ועל הא' יש לומר שאדרבה, רואים שרבינו יצחק האברבאנל מחלק המנהיגים לשלוש א' מנהיגים ששמם 'מנהיגים' סתם, ב' שרים וג' שופטים, ויש לדון מהו כל אחד, אבל הנראה לדעתי הוא ש'שרים' כוונתו לרשות המחזיקה בהחלטות, 'מנהיגים' הם המנחים ומורים על כיוון ההחלטות הראוי, ו'שופטים' הם המורים כיצד ליישם את ההחלטות, ואם כן ראה מה קורה בדמוקרטיה שלנו, שישנם 120 'שרים' הממונים על החקיקה ושאר ההחלטות, 1 ויחיד נשיא שהוא 'מנהיג', 3 או 5 או7 או 9 שופטים, 1 ויחיד מבקר מדינה, ואם כן נמצא שדווקא במידנה הדמוקרטית הזאת "רבים שריה" אבל מועטים עד מאוד 'מנהיגיה ושופטיה', והוא הפך מה שרצה האברבאנל. 

ומה שכתב האברבאנל על פי הניסיון, הרי אם כדבריו למה לא קיבלו דבר זה כל המלכויות בימיו רק מלכויות מעטות, והלוא כתב שהם כובשות, וכי הרודנים הכובשים בימיו לא רצו הצלחה כמותם, ואדרבה ככה היו משיגים רצונם יותר, אם כן מה שכתב על פי הניסיון אינו מספיק, ועוד כמו שכתבו לפניי הרי אנו רואים היום איך שמתנגדי הדמוקרטיה מעמים אחרים הולכים ורבים בארצות הדמוקרטיה, ולא די שזה מסכן את הדמוקרטיה רק זה מסכן גם את העמים עצמם, שיבואו נכרים וירצו לשנות הווי החיים, 

אליקים,

תלמיד

הניסיון שעליו מסתמך האברבאנל בדבריו הוא נסיון מועט מאוד של מספר קטן מאוד של מדינות. ואילו מה שלומדים בימינו מסתמך רק על הרעיונות המודרניים שסביב הדמוקרטיה, ונסיונם, וגם מעט מאוד עסוקים בעקרונות הבסיסיים של "מהם חיים ואיך הם צריכים להתנהל", ולשם הדברים שאינם נלמדים היום - כלומר שיטות ממשל אחרות, וכן הרעיונות העקרונים והבסיסיים - לשם לימוד הדברים האלו - עדיף להיעזר בדברי הקדמונים יותר.

באופן כללי, אני חושב שאם בוחרים מנהיגים שניתן לתת בהם אמון, אז כמובן שצריך להשאיר את המצב של "מלך דן ודנין אותו" כמו שהבאתי מחז"ל, אבל במצב כזה אין צורך להחליף את המלך כל זמן קצר, גם המלכים שמלכו נניח בזמן התנ"ך, בישראל, מלכו אולי 20 שנה בממוצע. זה הרבה, אבל זה נסבל. בכל מקרה כל העת ישנם רשויות מקבילות שדואגות לאיזונים הנדרשים. והנה אתה רואה, כמו בדוגמא שהבאתי מירבעם ורחבעם, שכשרוצים אפשר לשנות, ואם לא מרוצים מהמלך אפשר להחליף אותו. המעניין הוא שדווקא איש יהודה דבקו במלכם, ולא החליפו לא את בנו ולא את בן בנו עד ימי צדקיהו. לעומת מלכות ישראל שם שושלות המנהיגים החליפו כל הזמן האחת את השנייה. ואגב, לפי הכתוב בספרים החיצוניים, אז דווקא ביהודה היה יותר כוח לעם, בשונה ממלכות ישראל שם הכוח היה רק למלך. וזה הגיוני, כי אם המלך הוא באמת אדם מתאים ויודע לעשות צדק וטוב במדינתו, אז ודאי תמיד יהיו רק מרוצים ממנו. 

גם לגבי כספי המלוכה, אינני רואה הבדל גדול, כי גם בשלטונות מלוכניים וכדומה יש, או יכולים להיות אנשים עשירים, זה תלוי יותר בחופש כלכלי מאשר בחופש פוליטי, (וגם רמת חיים גבוהה של רוב האנשים בימינו נובעת מהאפשרויות הטכנולוגיות וריבוי השפע, וזה לא מראה דווקא על עשירות רוב האנשים הפשוטים, כי אם על התפתחות הטכנולוגיה.) וגם בדמוקרטיה אז כמות הכספים בסך הכל שנמצאת בקופת המדינה היא עצומה, כזאת שמספיקה לכלכל את המשכורות ה"גבוהות יחסית" כהגדרתך - של אנשי השלטון, שהם רבים מאוד, הם וסגניהם ואנשי לשכתם ועוזריהם ופקידיהם וכו' וכו', וגם הגובה של המשכורות הוא ביחס גבוה להגדרה "גבוהות יחסית",  וזה מלבד הכספים היוצאים במימוש המטרות שהשלטון מציב. אז אולי עדיין יש הבדל, אבל אני מניח שהוא קטן יחסית. זכור שגם הבנקים הם באיזשהוא אופן תלויים בשלטון, ולמעשה הם סוג של מיעוט השולט בכלכלה - בדיוק מסוג הדברים שעליהם אתה מתלונן בהמשך דבריך, ותיכף אענה גם עליהם. 

בשאר דבריך, אתה חוזר כמה פעמים בצורות שונות אך דומות על אמירה אחת מרכזית: אם השלטון יהיה רק בידי ה"מומחים", מי ידאג לרצונם של אלו שאינם "מומחים"? 

אז על זה בדיוק עניתי כאן בקישורים (שתי הודעות ברצף אחד) בעניין הליברליזם. (מסעיף ד' ואילך)

"אם לדוגמא רק משפטנים יוכלו לבחור ולהיבחר למשרת שר המשפטים, וכנ"ל כל החלטה בכנסת ובממשלה בנושא משפטי, תיווצר גילדה משפטית סגורה שגם תעשה כל מה שביכולתה להישאר קטנה ו"איכותית". גם כיום בשביל למנוע את היצף עורכי הדין, דרשו וגם השיגו את הארכת ההתמחות במשפטים, שבה הם יכולים לנצל בשכר רעב את המתמחים. שער בנפשך מה יהיה כשיהיה להם את השליטה המוחלטת בתחום. אנו רשאים לצפות לתקנות ורגולציות שונות ומשונות להקטין את התחרות ולהגדיל את הכנסתן ככל שניתן. סביר להניח שגם הנפוטיזם יפרח וישגשג, כי הרי לרובם יש ילדים שאותם ירצו לסדר בחיים.

התהליך גם יוביל לאוליגרכיה שמשמרת את מעמדה, ושמקדמת מדיניות שתיטיב עמה, לעומת פרולטריון גדול שעובד בשכר רעב, בדומה לבריטניה במאה ה19."
למה אם לדוגמא? המשפטנים בארץ עושים זאת כבר היום, כי יש פירצה בחלוקת הרשויות: הסמכות לפרשנות משפטית נתונה אך ורק בידי המשפטנים. ואהרן ברק כבר הבין עד כמה אפשר לנצל זאת.

על ההצעה שכל האזרחים יצביעו: אם כל המצביעים יבואו לדיון של חמש שעות בנושא לפני ההצבעה - ייתכן, אם לאו אני מעדיף דמוקרטיה ייצוגית. הדמוקרטיה באתונה היתה נופלת תמיד בדיוק בגלל שהיתה דמוקרטיה של משאלי עם ולא דמוקרטיה ייצוגית.

שלישישי

איקון ירוק

תחזל

ברוך השב!

השאלה חוזרת לימי אפלטון: האם ראוי לסמוך על ההמון? האם ניתן לשפר את אופן ההצבעה כדי להבטיח במידת האפשר שההצבעה תהיה מושכלת?

איך מגינים ואיך מתגוננים מפני הצעות דמגוגיות ומזיקות?

לגבי האופן שבו ניתן להצביע, יש אפילו שיפור באמצעות הטכנולוגיה. אפשר מן הסתם לבנות ערוץ שבו יוכלו כל האזרחים להתחבר ולהצביע, כפי שעושים היום עצומות ומשאלים. וכפי שהיום יש שידור חי מערוץ הכנסת שבו ניתן לראות איך הנבחרים מתפקדים (מפי השמועה, סמיילי).

יתכן שיש לחשוב על הקמת תחום עיסוק חדש, שהוא לקיחת ההצעות וניסוחן בשפה מובנת, שתהיה גם מקצועית מצד אחד ותעמוד לפיכך בקריטריונים משפטיים, ומצד שני תהיה מובנת או ניתנת להבנה בהשקעה מסויימת של זמן ורכישת ידע.

בדמוקרטיה שהיא הדגם עבור כולנו, כלומר אמריקה, הזכות להצביע בבחירות מותנית בידיעת השפה האנגלית (כך לפחות היה פעם) כמו הזכות לקבל אזרחות למי שמהגר אליה. יתכן שבדומה לזה ניתן לבסס את הטענה שעל מנת להשתתף בהצבעה ישירה יש צורך בהתחברות לטכנולוגיה ובהקדשת זמן לעיון בהצעה - אולי אפילו, נניח, במענה על שאלות שמראה כי החומר נלמד והובן.

למעשה, אני סבור שהעליתי כאן הצעה מקורית לגבי האופן שבו אפשר לתכנן הצבעה ישירה באופן דמוקרטי במובן האתונאי.

וכיון שמעבר לצורת הצבעה כזו יהיה מאיים וקשה מאד לביצוע, אולי ניתן לחשוב על תחומים מסויימים שבהם תועמד הצעה להצבעת הכל? יש נושאים יותר קלים לבירור ומובנים.

האם למשל הציבור החרדי יסכים להעמיד להצעה את חוק המרכולים?

אחת ההשלכות של חוק להצבעה ישירה תהיה לסכל המון עסקאות חוק שמקדמות אינטרסים צרים, כלומר של קבוצות אוכלוסיה קטנות. (אולי יפתחו דגם של הסכמות מגזריות על הצעות מגזריות כדי לארגן תמיכה משולבת?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ינוח היקר

איני יכול לייצג את תלמיד חבר, אבל אני יכול לנסות, כי נראה לי מדבריך שלך (שגם אותם אולי לא הבנתי כראוי) הבנת מה שלא התכוון אליו.

אילו היה לנו את משה רבנו, כפי שאנו תופסים את משה רבנו - ואולי גם את דורו - זה היה בסדר.

אבל אין לנו נביא שנשלח בידי אלוקים.

(יש לנו כאלו שמוגדרים או מגדירים את עצמם כנביאים ובעלי רוח הקודש וזה לא תמיד טוב)

בהעדר רוח הקודש, מה עושים? זו השאלה לימינו. ולא רק לימינו אלא באלפי השנים מאחרי הנבואה ועד היום.

וזה מה שרוצה תלמיד חבר לומר. ולכן ההנהגה של משה אינה רלוונטית, דווקא בגלל המיוחד שבה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מימוני,
ברוך שכוונת :)


ינוח, 
אפשר כמובן לדון מהי "ההשקפה הפילוסופית", ומדוע שזו בהכרח תהיה שקולה להנהגת המנהיג הלא-נבחר.

אבל הדיון מיותר למדי. 
למרות שברור כי אחד מהמטרות של ההנהגה היא צמצום הפערים החברתיים, אף אחד לא היה ממליץ על קומוניזם. וזה מסיבה מאוד טריוויאלית: הניסיון הוכיח כי מדובר בשיטה גרועה.

הניסיון מוכיח (כולל אירן שהבאת כדוגמא לדרך הנכונה) שדיקטטורה בכלל, וכזו שסוגדת ל"איזם" כלשהו, היא דרך גרועה ביותר. 
בכנות, אינני מבין מדוע אתה מתעקש להוציא אותה מפך האשפה של ההיסטוריה.
למען השם (ולמען חייהם הרבים של האנשים שימותו ויסבלו בגללה), תשאיר אותה שם!

תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 25/01/2018 13:20:06

הנהגת משה היא מיוחדת, וגם אם משה איננו איתנו, מכל מקום האלוקים הקב"ה הוא מאז ולתמיד, והוא איתנו בכל מקום, ומה עושים כשאין רוח הקודש? - אז יש את התורה, ואותו דבר יש לשאול אם יש רוח הקודש, ולי אישית אין, ואני במצב שלא יכול לשאול - מה אני עושה? - ברור שאני מסתמך על מה שלמדתי ממי שיש לו רוח הקודש. ואותו דבר בענייננו, בימינו שאין רוח הקודש מסתמכים על מה שלמדנו ממשה ומהנביאים ומחז"ל, ויש לנו בהחלט גישה לדבריהם, ויכולים אנו ללמוד ולדעת מה היו אומרים לנו לעשות, ועל פי זה צריך לנהוג. 

ולא הבנתי למה סגידה ל"איזם" כלשהוא "היא דרך גרועה ביותר" לדעת תלמיד.

מ"ש האברבאנל שבישראל אין צריך מלך, הלוא הוא עצמו כתב והוכיח בסוף דבריו שהמלך מוכרח, ושהמלך הוא "במקוםהקדוש ברוך הוא בעולם", כולל בישראל, ואף כשלא הם המליכוהו, שעל זה דיבר בסעיף שלפני כן. והנביא עצמו אומר על העתיד לבוא "...כבר אנש אתה הוה... ולה יהיב שולטן ויקר ומלכו..."