|
|
| נשלח ב-26/1/2018 09:15 |
 |
| |
כה בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל: אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה. {ש}
ח לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו.
וכתב הגר"א "מלכה ושריה בגויים אין תורה", שכאשר מלכה ושריה בגויים אז גם התורה היא לא בשלמות.
והתנגדות הנביאים למלך היא כהתנגדות הנביאים לכשפים, שהכשפים הם ההסתכלות הרוחנית במבט אנושי, ועל כן הם מכחישים פמליא של מעלה, ואף המלך מלכותו ח"ו נראית כמלכות בפנ"ע, ושלכן גם המלאכים חשבו שעליהם להשתחוות לאדם הראשון. אבל ההבדל שהכשפים הם נגד רצון ה', והמלכות היא ברצון ה', שאם אין זה רצון ה' חלילה, הרי זה כלאמור שאין הקב"ה חפץ בתרבות האנושית המסודרת, ולשווא ברא את התרבות המדינית. וזה דבר ידוע שחפץ ה' לברוא את האדם כדי שיהיה ליישות העומדת בפני עצמה ועושה את רצון ה', ואם אין "אדם" במלוא תפארתו היכן תשרה השכינה, ואמת שהאדם והמלך צריכים למסור כל רצונם אל האלוקים, וזהו שכתוב במצוות המלך "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכנהנים הלווים. והיתה עימו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו וגו'" אבל כיוון שמסר רצונו אל האלוקים הרי די בזה, וכי תבקשו לוותר על מי שהוא ומה שהוא מבטא בעולם, וכי לא בראנו הקב"ה כדי שנהיה אנו בעצמנו, ועבור מה נתן בנו דעת, ועבור מה הוריד את התורה לעולם הזה השפל. למלאכים אין יצה"ר ואינם צריכים תורה, ואין להם מלך לכן אינם צריכים דינים של מלך. אבל לנו יש מלך וזו בדיוק הסיבה שאנו צריכים דינים של מלך. והאומר שהמלך עלול לפשוע, וכי השופט לא עלול לפשוע ולהטות את הדין, וכי הנביא לא עלול לפשוע ולמלא את הארץ בשקרים כפי שעשו נביאי השקר, וכי הכהן לא עלול לפשוע ולשחת דרכו ולחלל קדשים ולהכשיל העם בתורה, הלוא כולם עלולים לפשוע והמוותר על הנהגה כלשהיא אין זו אלא דעת שווא שאינה ראויה, איך בכלל יכול בן תרבות לסבור כזו סברא??
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 26/01/2018 09:22:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2018 10:05 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: |  |
... אבל לנו יש מלך וזו בדיוק הסיבה שאנו צריכים דינים של מלך. והאומר שהמלך עלול לפשוע, וכי השופט לא עלול לפשוע ולהטות את הדין, וכי הנביא לא עלול לפשוע ולמלא את הארץ בשקרים כפי שעשו נביאי השקר, וכי הכהן לא עלול לפשוע ולשחת דרכו ולחלל קדשים ולהכשיל העם בתורה, הלוא כולם עלולים לפשוע והמוותר על הנהגה כלשהיא אין זו אלא דעת שווא שאינה ראויה, איך בכלל יכול בן תרבות לסבור כזו סברא??
|
|
מלך זה מחוקות הגויים.
וכי לא נאמר לך לא ללכת בחוקות הגויים?
"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ' אֱ' נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי."
"כה אמר י' אל דרך הגוים אל תלמדו...... כי חקות העמים הבל הוא....."
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2018 11:29 |
|
| |
אתה צוחק או רציני?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2018 15:50 |
|
| |
ינוח,
אין מטרה בפני עצמה בשליט שמנהיג את עמו לפי השקפת העולם הפילוסופית. יתרה מכן, ההנהגה של אדם או אומה על ידי מנהיגות כזאת או אחרת, היא מלאכותית למדי, ואין בה שום מהות לכשעצמה. הסיבה לכך שאנו מוסרים חלק מחירותינו בידי אנשים אחרים, היא הגדלת טובתנו ואושרינו. משום כך עלינו לבחון כל שלטון לפי הקריטריון של התרומה לטוב והאושר של נתיניו.
מנהיגות טובה נמדדת בין היתר גם ביצירת אקולוגיה חופשית, שמתאימה להעלאת רעיונות חדשים, ודיון פתוח בהם, מה שמאפיין כמובן דמוקרטיה ליברלית. כפי שציינתי, לא לחינם עיקר ההגות הפילוסופית של ימינו, יוצאת ממדינות דמוקרטיות. לעומת זאת, רודן שכופה על עמו את השקפת עולמו הפילוסופית, מעבר לכל פגיעה אפשרית בחייהם ובאושרם של נתיניו - כפי שהמציאות מוכיחה, היא גם חונקת את הגותם ויצירתם הפילוסופית. כל מה שנשאר להם זה לדון בגורלם של חסרי-המזל שנחשדים בסטייה מ"האמת המוחלטת" כפי שהיא מיוצגת בכתבי המנהיג הקדוש.
אחד מן העקרונות שלמדנו מהרמב"ם, שהתבונה אינה סותרת את התורה, ובמקרה שנראה שכן, אז עלינו למצוא פשט מחודש בתורה שיתאים איתה. ראה דבריו במורה נבוכים על קדמות העולם. עקרון זה מנחה פורום זה מיום היווסדו, ואף העניק לחברנו מימוני את כינויו… הדמוקרטיות בעולם העתיק, מעבר לכך שהיו שונות מאוד מהדמוקרטיה הליברלית של ימינו, הן גם נכחדו מהעולם למעלה מאלך שנה לפני זמנו של הרמב"ם. רק בסוף ימי הביניים הן התחילו לצוץ מחדש (ומשם האברבנאל הכיר במעלתן), ובהמשך התעצבו ברוח הליברליזם, והפכו לשיטת שלטון הדומיננטית. למרות שהרמב"ם קיבל את רוב הפיזיקה האריסטוטלית ואף פירש את התורה ברוחה, המדע המודרני דוחה את רוב הנחותיו של אריסטו על פי ראיות ברורות. בדיוק כפי שלא נתעקש על פיזיקה אריסטוטלית, ולא נדחה את המדע בן ימינו בטענה בסגנון "ראית משהו ב"היד החזקה" עבור המדע המודרני? או הרמב"ם פיספס את המציאה?", כך לא נדחה את הדמוקרטיה בת ימינו, שהוכחה כמוצלחת יותר לפי כל פרמטר.
דברי הרוב בטלים מול דברי האל כפי שנמסרו לנביאו. חמשת חומשי תורה מסתיימים בהצהרה שלא היה ולא יהיה כמשה. אפילו נבואה של נביאים "רגילים" פסקה בתחילת הבית השני, ועד לאליהו שיבשר על בוא משיח צדקנו, היא לא תחודש. משום כך, הנהגה נבואית אינה רלוונטית לימינו או לדיון זה.
ומשהו קטן על הנקודה הסובייטית שהזכרת,
מי שהציב מנהיגות אמיצה ומוסרית, וכן, גם פילוסופית, מול הרוע הנאצי, היה מנהיג בריטניה הדמוקרטית - צר'צ'יל, שהנהיג את עמו באומץ רב, ונסך בהם תקווה. לעומתו, סטלין שיתף בתחילה פעולה עם היטלר ימ"ש, כאשר המלחמה באירופה נפתחה לאחר ששניהם חתמו על הסכם מולוטוב-ריבנטרופ לחלוקת פולין, ופלשו עם צבאותיהם אליה. לולי סטלין נפל בפח של היטלר שפלש לאחר כשנתיים לרוסיה, אז צ'רצ'יל היה נשאר המנהיג המשמעותי היחיד נגד הנאציזם.
סבי ז"ל ניצל מהשואה בגלל שנשלח לסיביר על ידי משטר הרשע של סטלין. רוב חבריו נספו שם, והיתר סבלו סבל בלתי יתואר. הם כמובן לא היו לבד. המיליונים שנרצחו על ידי סטלין ושלוחיו בגלל ניסיונותיו לכפות את השקפתו הפילוסופית-כלכלית (המרקסיזם שילב ביניהם), והחשד באנשים שסטו מהעקרונות הפילוסופיים של ה"מרקסיזם-לניניזם-סטליניזם", הלא כתובים בספרי ההיסטוריה, ואין צורך להאריך. השם ישמרנו מ"טובתן של רשעים".
אליקים,
העלית מספר טיעונים בדבריך, אני מקווה לנסח התייחסות מפורטת לכל אחת מטענותיך בימים הקרובים.
שבת שלום!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2018 09:56 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | | אתה צוחק או רציני? |
|
צוחק. להלן ציטוטים מספר שמואל:
" וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו [בִּדְרָכָיו] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט. וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ. וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא. וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ. וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ. "
וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יְהוָה הַמִּצְפָּה. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם. וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהוָה לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם.
" וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ. וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם. וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְהוָה בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֵת כָּל צִדְקוֹת יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם. כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל יְהוָה וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה ויאמר [וַיֹּאמְרוּ] חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת יְהוָה וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח. וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם. וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ. אִם תִּירְאוּ אֶת יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְהוָה וְהָיְתָה יַד יְהוָה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם. גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יְהוָה עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם. הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ. וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה וַיִּתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת יְהוָה וְאֶת שְׁמוּאֵל. וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְהוָה בְּכָל לְבַבְכֶם. וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה. כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם. גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. אַךְ יְראוּ אֶת יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם. וְאִם הָרֵעַ תָּרֵעוּ גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ. "
פירוש:
1. הרצון להיות נשלט על ידי מלך פירושו של דבר לא לרצות את אלהים.
2. לרצות מלך זה לתת את החירות שלך בידי בשר ודם. כשיעקב ירד למצרים
זה התחיל טוב ואח"כ הפך לעבדות. עד שהמלך האמתי מציל אותם.
3. שמואל מסביר לעם שכאשר יש בעיה מי שיכול להושיע זה רק אלהים.
ואין שום צורך במלך. שמואל מראה לעם שאפשר לבקש ולקבל מאלהים גשם בקיץ!.
4. הבעיה של עם ישראל אז וגם עכשיו היא שאין להם מושג מיהו אותו אלהים
שמוזכר בתנ"ך ולכן הם חושבים שיש מישהו בחוץ שיכול לעזור להם.
5. אני לא מתכוון לשנות את שם אלהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2018 13:34 |
|
| |
תלמיד
א. אדם אינו יכול להימלט מגורלו כאדם. לפיכך, כמו שהקוף לא יאמר לעצמו, שאע"פ שרוח חיים בקרבו, עכ"פ יתקיים כמו העץ או האבן, ויוותר על האכילה והשינה. כך בדיוק האדם לא יאמר לעצמו שיתקיים כמו הקוף ויוותר על החשיבה האנושית. ולכן, כשם שהקוף המנהיג את חבריו הקופים, אינו יכול לומר שידאג לקיומם של הקופים ויגן עליהם, נניח מפני פגיעה, אך יעזבם לנפשם לעניין אכילה ושינה, כך בדיוק אדם המנהיג את חבריו בני-אדם אינו יכול לומר שידאג לאכילתם ושתייתם ושינתם, אך יעזבם לנפשם לעניין החשיבה והפילוסופיה. וכהמשך לזה, הנהגת בני אדם בעלי כישורי חשיבה, מחייבת גם היא כישורי חשיבת הנהגה מתאימים, א1. כדי להנהיג כראוי את כישורי החשיבה של בני האדם המונהגים (א1.1. את כישורי החשיבה הכלליים - וראה סעיף ב, ו-א1.2. להנהיג לפחות את הנהגת הלימודים השונים הנלמדים על ידיהם, שהיא חלק מהחיים החברתיים שלהם). א2. כדי לדאוג לסידור של כל חיי החברה של המונהגים (הן חיי גוף, הן חיי נפש, והן חיי חשיבה - ) בהתאם לחייהם החשיבתיים, כלומר השקפותיהם והשכלתם.
לפיכך מנהיג צריך שתהיה לו שיטת פילוסופיה הנהגתית. נכון שאין מוטל עליו לסווג את סוגי הפילוסופיות ההנהגתיות, כי זה באמת לא מהותי, אבל חובה עליו לבחור שיטת פילוסופיה הנהגתית כשלהיא, ולהסביר את בחירתו באופן כלשהוא. אחרת, לא ייתכן שיוכל להנהיג את נתיניו באופן אנושי ראוי, כי זה דבר מהותי מאוד
ב. כמו כן ומאותם סיבות, מנהיג טוב עוזר לנתיניו לפתח השקפת עולם פילוסופית, בפרט בתחומי הפילוסופיה ההנהגתית. אין זה מצד גאווה של שיטתו, אלא כשם שמרצה למתמטיקה משתדל ללמד לתלמידיו את שיטתו, כי זו לדעתו הטובה ביותר, וסוף סוף הוא מלמד את תלמידיו דרך טובה ללמוד מתמטיקה, גם אם אין זו הדרך היחידה, כך בדיוק מנהיג טוב ילמד את נתיניו כיצד להיות מנהיגים בעצמם. מה יקרה אם אחד המונהגים יגיע לרמה של מנהיג בפני עצמו? בדיוק מה שיקרה אם אחד מהתלמידים למתמטיקה יגיע לרמת המרצה בעצמו. אסור שתהיה רודנות, אבל זה לא שייך בכלל לזה שראוי להנהיג שיטה *כלשהיא*, וללמדה וגם להפיצה.
ג. אתה כותב ש" שהתבונה אינה סותרת את התורה, ובמקרה שנראה שכן, אז עלינו למצוא פשט מחודש בתורה שיתאים איתה. " ולמה לא תאמר הפוך, שעלינו למצוא את האמת המציאותית הנכונה, עד שנבין מה היה הפירוש האמיתי בתורה? אם עיקרון פילוסופי שלמדת מתנגש עם עקרונות מתמטיים מסויימים - האם תוותר על אחד משני העקרונות לטובת השני? היה מתמטיקאי בשם זנון - מתמטיקאי עם שאלות באמונה. הוא לא וויתר לא על המתמטיקה ולא על הפילוסופיה, למרות כל הקושיות. אנו צריכים ללמוד ממנו.
ד. כמו שהסברתי, לפני העת החדשה (וגם בתחילת העת החדשה) עסקו יותר בעניינים העקרוניים של מהם חיים אנושיים וכיצד הם צריכים להתנהל, ולכן למרות שהניסיון המודרני מורה על דמוקרטיה, הרי שזה נעשה עם יחסית מעט בדיקה של העקרונות של חיי האדם עלי אדמות, ועל כן לעולם אין עלינו להימנע מלבדוק שוב את דברי הקדמונים, על מנת לברר לעצמנו שוב מה וכיצד עלינו לעשות ולפעול. זאת במיוחד שאף אחד לא יודע מה הסיבה להצלחת הדמוקרטיות - מי אמר שהגורם להצלחה הוא שיטת המנהיגות הדמוקרטית? אולי הסיבה היא דווקא, נניח, הטכנולוגיה המוצלחת? וכמו שהסברתי בעניין הליברליזם - אם נגיע למסקנה שעלינו לבחור דרך מעט שונה, אז הגם ששיטות הדמוקרטיה עזרו לנו מאוד, ייתכן שנעדיף בהמשך להתאים את אותם שיטות לפילוסופייה ההנהגתית החדשה.
ה. שיטתך שאין להעניק סמכות לאף גורם "רוחני" מלבד הנביאים כמשה, ובמידה פחותה גם לנביאים שאחריו, היא גישה שאינה עולה בקנה אחד עם ההשקפות המקובלות ביחס למהות הנבואה. בין אם הנבואה היא עניין המבוסס על פילוסופיה ומדע, או עניין המבוסס על צדק ומוסר, או עניין המבוסס על השקפות אמונות ורעיונות רוחניים כמו הקבלה - בכל מקרה הנבואה היא דבר שאינו "תלוי באוויר" ללא קשר לאדם, אלא הוא מבוסס על עקרונות שנלמדים גם היום באופנים כלשהם. לכן, מי שלמד עקרונות רוחניים, גם אם לא זכה למעלת הנבואה הקדמונית, עדיין ראוי להיחשב לבעל סמכות רוחנית בהקשרים המתאימים ובמידה המתאימה. זה בפרט אם למד גם נושאים אחרים, שזה כמובן מקדם אותו אל היותו אדם בעל מעלה ותבונה שמסוגל לבחון דרכי הנהגה.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 28/01/2018 13:51:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2018 02:35 |
|
| |
| תלמיד_חבר כתב: | | |
אין מטרה בפני עצמה בשליט שמנהיג את עמו לפי השקפת העולם הפילוסופית.
|
|
הבנתי את דעתך.
אינני בא לשכנע במה שלדעתי מובן מאיליו. ובכול זאת, כמה הערות.
***אפילו נבואה של נביאים "רגילים" פסקה***
לאף אחד, הייתי אומר, אין זכות לקבור את הנבואה. כל אחד שייך לנבואה, במידה ומוכן ומסוגל לשמוע לקול מצפונו. גם למשה, גם ל"רגילים", אין איבר אחר, לשמוע קול השם, חוץ ממצפון. גם לך אייחל להיות נביא.
בימי הרמב"ם ידעו מה זה דמוקרטיה, והבינו את מה שדמגוגים גם עכשיו לא מוכנים להפנים.
***מי שהציב מנהיגות אמיצה ומוסרית, וכן, גם פילוסופית, מול הרוע הנאצי, היה מנהיג בריטניה הדמוקרטית ...***
מי שראשון מסר טרפה אל צורר נאצי הוא לא סטלין, אלא בריטניה הדמוקרטית.
הנה חבורת הדמוקרטים, בריטי עם צרפתי, בוועידת מינכן,
דמגוגים דמוקרטים גם עכשיו לא מאשימים את עצמם.
ו"לאחר החתימה התעקש צ'מברליין להמשיך ולדון עם היטלר בעניינים הנוגעים לשלום העולם, והחתים אותו על הסכם דו-צדדי, שבו נאמר כי בריטניה וגרמניה מתחייבות שלא לצאת לעולם למלחמה זו כנגד זו."
אגב, גם פולין, יחד עם נאצים התנפלה אז על צ'כוסלובקיה, עוד לפני שסטלין החזיר מפולין לרוסיה את הרוסי.
את וילנה, ליטא אז קיבלה מסטלין, וגם עכשיו וילנה נשארה בירת ליטא, וטובת סטלין, כמובן לא מזכירים, כמו גם האוקראינים לא מזכירים ממי הם קיבלו לבוב ומתאי.
_________________
תוקן על ידי ינוח ב- 30/01/2018 02:40:30
תוקן על ידי ינוח ב- 30/01/2018 02:42:26
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2018 08:39 |
|
| |
הרשו לי להעיר מספר הערות קטנות בטקסט אך רבות חשיבות, ובלי להשתלב בדיון החשוב מסביב.
אשר לדברי ינוח:
א. כל אחד שייך לנבואה, במידה ומוכן ומסוגל לשמוע לקול מצפונו. גם למשה, גם ל"רגילים", אין איבר אחר, לשמוע קול השם, חוץ ממצפון.
הצעת כאן הסבר לאופן שבו מתקבלת נבואה ושייכת זאת למצפון. אם אתה משתמש ב"מצפון" באופן הרגיל אצלנו (שאמנם גיליתי כעת שאינו מבורר אצלי מספיק), אזי זו פרשנות מקורית שלך. בדרך כלל מבינים שהנביא זוכה להתגלות שפונה לחלקים או יכולות אחרות באישיות/נשמה, ואולי בכלל, בניגוד לרמב"ם, אין מה לחפש את ה"מקום" שבו ההתגלות נוגעת (מטאפורה) אלא לקבל שכאשר ה' רוצה הוא מנבא.
אבהיר יותר: לפי הרמב"ם יש טעם להציג את השאלה איך הנביא משיג את נבואתו. ותשובתו היא שזה מורכב משילוב של כוח הדמיון (שהרמב"ם מאפיין בתוך תפיסה כוללנית של הפסיכולוגיה האנושית) ושל יכולת שכלית.
אפשרות אחרת, לא כמו הרמב"ם, היא לומר שה' מנבא את האדם והוא משיג ומבין. ואין טעם לשאול איך ובמה.
אתה, ינוח, הצעת דגם שלישי: דרך המצפון, שצריך להבהיר מהו. אבל בדרך כלל דומה שהכוונה לקול פנימי שאומר לנו מה הטוב ומה הרע. ומייסר אותנו כאשר אנו שוגים ועושים רע.
האם הנבואה מתקבלת משם? אתמהה.
ב. אם הבנתי, ינוח טען שיש מנהיגים שנבחרו דמוקרטית וכשלו, כגון צ'מברליין. זה נכון. האם זה מוכיח שהדמוקרטיה מוטעית? אני משער שאפלטון היה מסכים לזה, אבל איך נמצא את המנהיג המושלם שאפלטון היה רוצה? אולי הדמוקרטיה היא השיטה השניה הטובה ביותר, אבל הראשונה היא בלתי אפשרית.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2018 10:56 |
|
| |
אולי חכם התורה היחיד שהכיר מקרוב הן מלכויות והן דמוקרטיות היה דון יצחק אברבנאל, שר אוצר של מלך פורטוגל ושל מלכות קסטיליה ואראגון, יועץ למלך אראגון, ויועץ ברפובליקה של ונציה. הנה דברים שכתב:
"הביטו וראו הארצות שתהיה הנהגתם על ידי מלכים [דיקטטורות] ותראו את שקוציהם וגלוליהם, איש מהם כל הישר בעיניו יעשה ומלאה הארץ חמס מפניהם. ומי יאמר לו מה יעשה?... ועוד היום מלכות ונציה, פלורנציה, גינובא, סיינה ובולוניה ומלכויות אחרות [רפובליקות] אין מלך בהן כי אם הנהגת המנהיגים הנבחרים מימים קצובים לימים קצובים, והמה המלכויות הישרות אין בהם נפתל ועקש".
יכולים להיות מנהיגים דמוקרטים גרועים אלא שכהונתם קצובה, מה שלא נכון לדיקטטורה. עיקר ההרס של היטלר ומוסוליני את מדינותיהם ועמם ואירופה כמעט כולה, כל שכן לעם היהודי, לא היה כראשי ממשלה של רפובליקה או של מלכות חוקתית, אלא כדיקטטורים.
ההיסטוריה הן של ישראל והן של אומות העולם מלמדת שרוב המנהיגים הדמוקרטים בינוניים, ומיעוטם טובים או גרועים; ואילו רוב המלכים גרועים מאד ומיעוטם טובים.
במהלך הדורות יהודים נרדפו כמעט תמיד ע"י מלכים, כי העם היהודי מייצג את החירות והמוסר, שני דברים השנואים על רוב המלכים, שלא לדבר על כך שרוב מלכי ישראל ויהודה הזיקו מאד לכלל ישראל והרחיקום מדרכי השם.
תוקן על ידי מם80 ב- 30/01/2018 11:02:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2018 21:56 |
|
| |
אליקים,
בשביל שהעם ינסה להחליף את השלטון, תקשורת חופשית שבה אפשר למתוח ביקורת על השלטון היא תנאי כמעט הכרחי. דרישות נוספות הן אפשרות חוקית לא אלימה לכך, והכרה שהמנהיג מושל מכוח העם שגם רשאי להחליפו בעת הצורך. תנאים אלו מתקיימים בעיקר בדמוקרטיה ליברלית. ההיסטוריה הפוליטית של חצי-האי הקוריאני ממחישה זאת היטב. אם בדרום קוריאה השלטון הוחלף מספר פעמים, בצפון, השלטון של משפחת קים אינו נתון תחת ניסיון עממי להחליפו. האם זה מעיד על שיטת ממשל מוצלחת בפיונגיאנג, או על זה שאין צורך להחליף שלטון לעתים תכופות? ובחזרה למלוכה של ימי בית ראשון. על תקשורת חופשית ודומיה כמובן שאין על מה לדבר. ירבעם בן נבט שהעיז להוכיח את שלמה המלך, נאלץ לברוח על חייו למצרים. האנשים באותם ימים האמינו בזכותו האלוהית של המלך, ובעיקר בממלכת יהודה שעקרון שושלת בית דוד לא היה נתון במחלוקת. למרות זאת היו מספר נסיונות הפיכה אלימים. פיצול הממלכה בין רחבעם לירבעם הסתיים בלפחות הרוג אחד, ולולי הנביא שנשלח לרחבעם, הייתה פורצת מלחמת אזרחים כוללת. מקרה ידוע של ניסיון הפיכה כושל, היה מרד אבשלום שבו רוב העם תמך בו כנגד אביו. המרד הסתיים בעשרים אלף הרוגים. יותר מכל מלחמות ישראל המודרנית גם יחד! בממלכת ישראל היו עוד כ7 הפיכות אלימות. גם בממלכת יהודה, למרות ההמשכיות השושלת, חלק מהמלכים איבדו את חייהם באלימות קשה. התנ"ך אינו נוהג לציין את רשימת ההרוגים כתוצאה של כל מרד, ולכן רק בחלק מהמקרים אנו מקבלים הצצה לזוועה שנלוותה לחילופי השלטון, כדוגמת עליית יהוא וחיסול כל בית המלוכה על ידי עתליה. אך גם במקרים אחרים של חילופי שלטון, אנו למדים כי המלך השמיד את כל בית המלוכה הקודם. גם מלכים צדיקים מלאו ידיהם דם. שאול הרג את כל כוהני נב מאיש עד אשה, מעולל עד יונק.
המלך יכל גם לשדוד ולשעבד את כל רכוש ואף את גופם של בני עמו, כדין או שלא כדין, כפי ששמואל מזהיר את העם מפני בחירת מלך.
כפי שראינו, ישנם גישות שונות בחז"ל ובפרשנים המאוחרים לגבי שיטת ממשל רצויה. למען האמת, חז"ל וגם הראשונים חיו בתקופה שבה השלטון וצורתו לא היו תלויים בבחירתן, כך שמטבע הדברים הם עסקו בסוגיה זו מעט, ואין זה עיקר תורה.
נניח שמהתבוננות מעמיקה בכתביהם אתה מסיק שמלוכנות או אריסטוקרטיה היא צורת השלטון האידיאלית. אז מה. האם תדחה את הביולוגיה המודרנית בגלל תיאורם את בעלי החיים והריונם במסכת בכורות או חולין? האם אתה למד פיזיקה על ידי התבוננות בפרשנותם לפרשת בראשית? מה דעתך על מנהל בית חולים שמפסיק לטפל בחוליו בטיפולים ותרופות מודרניות ועובר לטפל לפי רפואות חז"ל?
הגע בנפשך, אם לגבי דרכי השלטון אין הכרח בדבריהם, הרי חז"ל היו ברורים ומוחלטים לגבי דרכי ריפוי של מחלות מסוימות. האם היית מציע להחליף את הטיפול המודרני למחלות עין או בשחפת ברפואות חז"ל במסכת גיטין?
כנ:"ל לגבי הפילוסופים הקדומים שהמלצת לאמץ את דבריהם. ה"פוליטיקה של אריסטו" וה"רפובליקה של אפלטון" לא נשכחו, ואף עוסקים בהם לא מעט, בעיקר בכל מה שקשור לחקר הפילוסופיה הקדומה. אבל מאז, האנושות צברה ידע ובעיקר ניסיון רב לגבי שלא עמד לפני הפילוסופים הקדומים. ולכן עם כל הכבוד להישגי הקדמונים, שיטת הממשל הרצויה שונה מזו שהם המליצו, כפי שהפיזיקה בימינו לא מבוססת על זו של אריסטו, והרפואה אינה נלמדת מספרי היפוקרטס וגלן.
במאה ה20 היינו עדים למשטרים איומים שאמללו את נתיניהן, וביצעו אינספור רציחות ופשעים ,וסגדו ל"איזמים" שונים: הקומוניזם, הנאציזם, הפאשיזם והאיסלמיזם. למרות השוני הרבר ביניהם, ניתן למצוא בהם מאפיינים רבים דומים: האמת האחת והאבסלוטית שהיא נכונה מעבר לכל ספק, ושווה להקריב את כל הנעים והמועיל בשבילה, יש לכפות אותה על כולם, ולחסום כל אמצעי ידע מתחרה (או להתאימה ל"אמת"), ואף להרוג ולהיהרג בשבילה. ההנהגה - בדרך כלל מנהיג שמפתח או מתפתחת מסביבו פולחן אישיות, שמחזיקה במוחה ובכתביה את אותה אמת מוחלטת, ו"מנהיגה את העם לפי אותה דרך פילוסופית" (כלשונו הטהור של ינוח), וחלילה להטיל ספק בה.
דווקא הנהגה פרגמטית שאינה מקדשת אידאולוגיה או אמת מוחלטת, אלא נותנת ביטוי לדעות והשקפות שונות, מצילה את המדינה ואזרחיה מגורל אותן מדינות טוטליטריות. הצורה המקובלת ביותר להגשמת דרך זו, היא כמובן הדמוקרטיה הליברלית, אבל גם דיקטטורה לא טוטליטרית עדיפה על סגידה ל"איזמים"
המחשה טובה ייתנו לנו שני המנהיגים שעיצבו יותר מכל את סין במאה ה-20: מאו דזה-דונג ודנג שיאופינג. מאו דזה-טונג ניצח הוביל הפיכה קומוניסטית, ועלה לשלטון בסין. מאו היה מלא וגדוש בפילוסופיה מרקסיסטית (שזכתה לשם "מאואיזם") שאותה ניסה להשריש בבני עמו, ואף הוביל לפיה את מדיניותה. התוצאה הייתה הרת-אסון. לפי מחקרים עדכניים, תחת שלטונו של מאו נרצחו בטיהורים בסין עצמה ושל מיעוטים אתניים, במחנות העבודה, ב"מהפכת התרבות" וב"קפיצה הגדולה קדימה" כ־70 מיליון איש — נתון ההופך אותו לאסון הכבד ביותר מעשה ידי אדם בתולדות האנושות. דנג שיאופינג היה היפוכו הגמור. מסוף שנות השבעים הוא הוביל רפורמה בחברה ובכלכלה הסינית. כשנשאל על ההתנגשות בין קומוניזם ובין השוק החופשי אמר דנג, "לא חשוב אם החתול הוא לבן או שחור. חתול טוב תופס עכברים". סין התפתחה במהירות מאז לפי כל פרמטר אפשרי: תוחלת החיים, ההכנסה לנפש, המדע, הטכנולוגיה ועוד. כן, דנג שיאופינג לא היה דמוקרט, וסין עדיין דיקטטורה שמוציאה אלפי אנשים להורג בשנה, אבל זה כמובן פחות גרוע ממיליונים בשנה בתקופת מאו.
המנהיג אמור לפעול בתוך המסגרת הפילוסופית-המוסרית של עמו. במקרים שבה העם נמצא במבחן קשה, הוא גם אמור לתת לה תקווה ולהוות מצפן מוסרי לכיוון שאליו העם צריך לפנות (אם כי יש מקרים שהמנהיג הכריזמטי מתגלה כ"משיח שקר). צ'רצ'יל במלחמת העולם השניה, ודוד בן-גוריון בתש"ח ואחריה הם דוגמאות טובות לכך. אך האנלוגיה של המנהיג כמורה, והעם כתלמידיו אינו במקומה. לא רק שזה אינו נכון. הרי המנהיג אינו מחזיק במוחו ידע מופלא שאין ליתר האומה, אלא גם מביא לשיגעון גדלות וכוח. ידוע כי "כוח משחית. כוח מוחלט משחית באופן מוחלט". לא לחינם, אנו אף נוקטים בהפרדת רשויות.
שאלת "ולמה לא תאמר הפוך, שעלינו למצוא את האמת המציאותית הנכונה, עד שנבין מה היה הפירוש האמיתי בתורה? אם עיקרון פילוסופי שלמדת מתנגש עם עקרונות מתמטיים מסויימים - האם תוותר על אחד משני העקרונות לטובת השני? היה מתמטיקאי בשם זנון - מתמטיקאי עם שאלות באמונה. הוא לא וויתר לא על המתמטיקה ולא על הפילוסופיה, למרות כל הקושיות. אנו צריכים ללמוד ממנו."
לגבי זנון, היו שני פילוסופים יוונים שנשאות את אותו שם. אודה אם תפרט למי מהם התכוונת, כך שנוכל לדון בו באופן ספציפי. מכל מקום, הפיזיקה של גדול הפילוסופים הקדמונים - אריסטו הייתה מעוגנת היטב בתוך הפילוסופיה שלו, והמציאות הוכיחה שהוא טעה, ושהארץ נוע תנוע. האם אתה מצפה שפיזיקאים למרות כל הקושיות ימשיכו להתעקש על שיטתו? האם מודל הנהגה רצוי היא זו שמאבדת קשר עם המציאות, ולא נותנת לעובדות לבלבל אותה?
קומוניסטים אדוקים יסבירו לך שהקומוניזם הוא עדיין הדרך הטובה ביותר, ויתרצו את כשלונה בק"נ טעמים: "סטלין הרס את הקומוניזם", "קרל מארקס כתב במפורש כי מהפכת הפועלים היא רק השלב הבא אחרי המהפכה התעשייתית, ואילו הקומוניזם התקיים בעיקר במדינות פרימטיביות", ועוד תירוצים כהנה וכהנה שמשכנעים רק את המאמינים. ברור כי הקומוניזם היא דרך כלכלית גרועה. למרות שיש וויכוחים עד כמה הדמוקרטיה תורמת להיבטים מסוימים, יש קונצנזוס של חוקרי מדעי המדינה כי הדמוקרטיה הליברלית היא הדרך הטובה ביותר (או לפחות הפחות גרועה מכל היתר), והליכה בדרך אחרת מסוכנת עד מאוד. לא מדובר באיזה שעשוע לא מזיק, אלא בחירת הדיקטטורה, ובוודאי הטוטליטרית (ה"איזמית") תפגע קשות בחיי ובאיכות חייהם של האזרחים. .
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 30/01/2018 21:56:06
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2018 00:12 |
|
| |
תלמיד
אענה לך בלי נדר בימים הקרובים
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2018 03:36 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | לפי הרמב"ם יש טעם להציג את השאלה איך הנביא משיג את נבואתו. ותשובתו היא שזה מורכב משילוב של כוח הדמיון (שהרמב"ם מאפיין בתוך תפיסה כוללנית של הפסיכולוגיה האנושית) ושל יכולת שכלית.
|
|
נראה לי, התיאור הזה, התודעה הפנימית, מתאר את המצפון, וקשור לקול פנימי שאומר לנו מה הטוב ומה הרע. ומייסר אותנו כאשר אנו שוגים ועושים רע.
הייתי אומר, עיקר תפקיד הנביא הוא לומר מה הוא טוב – תואם אמת פנימית, ומה הוא רע – שקר בנפשו.
לא תגנוב. למה? כי מצפון אומר, חובת הלבב. מי שעושה את זה לא על פי חובת הלב, אלא מפני ש"כתוב", או שמפחד מעונש, אז טוב הזה לא ממש טוב.
***שיש מנהיגים שנבחרו דמוקרטית וכשלו, כגון צ'מברליין. זה נכון. האם זה מוכיח שהדמוקרטיה מוטעית?***
אגב, הדמוקרטיה הבריטית היא במקורה שילוב אריסטוקרטיה ודמוקרטיה. הבית העליון (בית הלורדים) הוא הגוף האריסטוקרטי בפרלמנט הבריטי, והוא לא נבחר בבחירות, והיה בעל השפעה ובעל שליטה רבה יותר מהבית התחתון, הנבחר.
ברפובליקת ונציה, שהזכיר מם80, היה שלטון אריסטוקרטי, כי זכות לבחור ולהיבחר היה רק אצל אצולה-אוליגרכים וכמותם הייתה זניחה לכמות כלל האוכלוסייה (בימי אברבנאל, בימי פריחת הרפובליקה).
אבל הנושא שלי, הוא קודם כול עקרוני, האם על המנהיג להנהיג השקפה פילוסופית?
אם כן, אז הדמוקרטיה לא מתאימה וצריכה להשתלב עם אריסטוקרטית חכמי לב.
איך לבודד חכמי לב אלה טכנית, זאת שאלה טכנית חשובה, אבל לפני שפותרים אותה, יש להסכים ששאלה זאת באמת רלוונטית.
כל עם מוגדר על פי שטח מגורים, שפה והשקפה. השקפה היא המכריעה, עם אותו שטח ושפה, העם מוגדר על פי השקפתו. ובאומה יכולות להיות שפות שונות, אבל מה שמאחד הוא השקפה.
השקפות העמים במשך היסטוריה התבטאו בדת.
אבל ערך הדת הוא בהשקפה פילוסופית עליה דת מבוססת.
לסיפורים "כי אל אמר" אין משמעות בלי השקפה פילוסופית. אפשר לאלף חיות בפקודות, עם זה שחיות לא צריכות משמעות, מספיק עונש ותגמול. ואם כי גם המון מארגנים בפקודות, בלי משמעות פילוסופית, מסתפקים בעונש ותגמול. להמון, להבדיל מחיות, אפשר אפילו לא תגמול, אלא רק הבטחת התגמול, שם, בגו עדן. סיפרו לי, שישעיהו ליבוביץ טען, אם היה ספר טלפונים בהלכה, אז גם הוא היה קדוש. למה לא, אם "אל אמר". איני מסכים עם הטענות כאלה.
כול ההיסטוריה היהודית היא מאבק על ייחודיות השקפתה, מאברהם, ממשה עד משה, ועד לפני משה מנדלסון.
הנהגה יהודית תמיד הייתה אריסטוקרטית, אריסטוקרטיה רבנית וגם נביאית. אפילו שבט פילוסופי היה הוא שבט לוי.
בלי הנהגה השקפתית, יהדות הייתה מזמן נאלמת, מתבוללת.
אם כי, פעם, רבנים היו כמו הרמב"ם גם מדענים ופילוסופים.
וכעת, הרבנים עוינים למדע (בגלל כשל פילוסופי בהשקפתם), לכן להנהיג העם זה לא עליהם. ואם יש בודדים רבנים במדע, אז גם אלה מוכנים להקדיש ספר טלפונים "אם כתוב".
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2018 13:59 |
|
| |
ינוח,
כדוגמא לשליט שמנהיג את עמו לפי השקפת העולם הפילוסופית שלו, ציינת את חומייני. האם אתה סבור שלמרות הרוע החומייניסטי, היתרון של עקרון המנהיג הפילוסוף חשוב יותר מכל נזק נגרם (כולל המוני הנרצחים תחת שלטונו), או ששלטונו הפילוסופי היה מצויין לאזרחיו, ורק אנשי המערב הפופוליסטים והשטחיים טחו עיניהם מלראות את האור הגדול?
ביססתי את דברי על חז"ל שקבעו: "תנו רבנן משמתו הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה הנבואה מישראל". כמובן, שהמצפון עדיין איתנו (למרבה המזל), אך מצפון המנהיג אינו זך יותר משל נתיניו. תוסיף לכך את השחתת הכוח, הניתוק מהעם, המקורבים החנפים, והקושי להודות בטעות ולשנות דרך, ונבין מדוע צריך פיקוח ואפשרות להחלפה על ידי הציבור.
כתבת "בימי הרמב"ם ידעו מה זה דמוקרטיה, והבינו את מה שדמגוגים גם עכשיו לא מוכנים להפנים." ??
הרמב"ם ואנשי דורו לא הכירו בימיהם אף מדינה דמוקרטית, אפילו לא ליברלית. מה לעשות, אלו הן העובדות ההיסטוריות.
צ'מברליין חטא רק בנאיביות, שהסכים למסירת חבל הסודטים (שרוב תושביו היו גרמנים) לגרמניה, בתקווה למנוע מלחמה. לאחר פלישת גרמניה לפולין, הוא הכריז מלחמה כנגדה, ואף התפטר. סטלין לעומתו, מעבר לנאיביות, חתם על הסכם כדי לאפשר מלחמה, שבה גרמניה וברית המועצות יכבשו כל אחת חלק ממדינות אירופה, ומיד פתח במלחמה.
פולין של אותם ימים כבר לא הייתה דמוקרטית. ומכל מקום, היא פלשה לשטח שהיה נתון במחלוקת שנים רבות בין שתי המדינות, בשונה מסטלין שפשוט ניסה לכבוש את מזרח אירופה.
מיד לאחר הסכם ריבנטרופ מולוטוב, הגיעה ברית המועצות להסכם עזרה הדדית עם המדינות הבלטיות, ובמסגרתה הם הסכימו להצבת מספר רב של חיילים סובייטים במדינותיהם. היקף הכוחות של הצבא האדום שהוצב במדינות הבלטיות היה דומה לכוח הצבאי של המדינות הללו. ב-10 באוקטובר נחתם הסכם עם ליטא. לפי ההסכם אזור וילנה עבר לליטא ובשטח המדינה הוצב כוח סובייטי בהיקף של 20 אלף חיילים. כצפוי, מספר חודשים לאחר חתימת ההסכמים, הממשל הסובייטי החל בתלונות על כך שממשלות של המדינות הבלטיות אינן מקיימות את ההסכמים שנחתמו, וכבש את המדינות. תוך שנה הוגלו מליטא כ17.5 אלף תושבים לסיביר, ומרביתם מתו שם. גם לאחר מותו של סטלין, סבלו הליטאים תחת עולם של הקומוניסטים.
אך מצבם שפר עליהם לעומת האוקראינים. מדיניות הקולקטיביזציה של סטלין יצרה (במכוון או שלא במכוון) רעב המוני שבו מתו מיליוני אנשים, ואחרים הועמדו לדין, הוצאו להורג או הוגלו. כמיליון מהנספים היו תינוקות, האסון מכונה בפי האוקראינים "הולודמור" שמשמעותו "רצח על ידי הרעבה". גם האוקראינים - כפויי טובה שכמותם, מתקשים להכיר טובה לסטלין.
רציחותיו של סטלין במדינות הבלטיות ובאוקראינה גרמו לכך שהם קיבלו בהתחלה את הכובשים הנאציים כמשחררים. השלכה טרגית לבני עמינו הייתה האחוז הגבוה ביותר של נרצחים בשואה באותן מדינות, בגלל שתושביהן זיהו את היהודים כקומוניסטים - מה שהגביר מאוד את השנאה כלפיהן, ולכן רבים מיהודים נרצחו מיד על ידי התושבים המקומיים, עוד לפני ההשמדה ההמונית של הגרמנים.
והערה לסיום (וסליחה מראש על הנימה הביקורתית), מעבר לדוגמאות הבעייתיות שאתה מציין, יש כשל מתודולוגי בסיסי בגישה שהנך מציג כאן. אתה מנסה לצבוע באור חיובי רוצחי המונים מהגרועים ביותר, על ידי בחירה סלקטיבית של אפיזודות שיתאימו לאג'נדה שלך שבזה לדמוקרטיה, תוך התעלמות שיטתית מפשעיהם הרבים שבכל מקרה רבים פי כמה. באופן הפוך בדיוק אתה נוהג ביחס למדינות דמוקרטיות. מדובר בכשל לוגי ידוע בשם קטיף דובדבנים (מינוח ששואב השראה מתהליך קטיף ממשי, שבו מצופה מן הפועל לקטוף רק את הפירות הטובים עבורו. מי שיראה רק את הפירות שנקטפו עלול להסיק כי רוב הפרות במטע, או אף כולם, הם באיכות הטובה ביותר. מסקנה זו שגויה, משום שהפירות שנקטפו אינם מדגם מייצג של כלל הפירות). לפי מתודה זו ניתן למשל גם להמליץ על עישון 3 חפיסות סיגריות ביום, כי הרי תוכל (בקלות יתרה) למצוא מעשן כבד שהאריך ימים, ומנגד מישהו שהקפיד על אורח חיים בריא, ומת באופן פתאומי בגיל צעיר.
לא זו הדרך.
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 01/02/2018 14:00:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2018 15:51 |
|
| |
תלמיד חבר
זר איקונים ירוקים!
המשפט החשוב בעיני (מבין כמעט כולם):
האנלוגיה של המנהיג כמורה, והעם כתלמידיו אינו במקומה. לא רק שזה אינו נכון. הרי המנהיג אינו מחזיק במוחו ידע מופלא שאין ליתר האומה...
ולכולם -
נראה שתלמיד חבר מעניק לנו דוגמאות כיצד יש ללמוד נושא ולכתוב אודותיו. מתוך הכרת החומר (העובדות ההיסטוריות), ניתוח לוגי (מה תקף - מבוסס - ומה לא), כולל הצבעה על מתודולוגיות שגויות. וכמובן יכולת כתיבה בהירה ומושכת, וגם זה דבר שצריך ללמוד ולרכוש.
(ולמרות שדעתי נוחה ממה שכתב, אני עדיין חושש להסיק מסקנות מן ההיסטוריה. אך כדי להסביר מדוע כנראה צריך לכתוב יותר מכפי שאפשר, וגם אז יתכן שאפשר להסיק מסקנות בזהירות מירבית).
ינוח
נראה לי שאם יש לך טעות, הריהי באידיאלים המרוממים שלך. המציאות העגומה היא שבני אדם ומנהיגים כאחד אינם כפי שהתיאוריות הפילוסופיות מתארות אותם... (אני יכול לומר זאת גם לגבי עצמי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2018 02:23 |
|
| |
| תלמיד_חבר כתב: | | כדוגמא לשליט שמנהיג את עמו לפי השקפת העולם הפילוסופית שלו, ציינת את חומייני. האם אתה סבור שלמרות הרוע החומייניסטי, היתרון של עקרון המנהיג הפילוסוף חשוב יותר מכל נזק נגרם (כולל המוני הנרצחים תחת שלטונו), או ששלטונו הפילוסופי היה מצויין לאזרחיו, ורק אנשי המערב הפופוליסטים והשטחיים טחו עיניהם מלראות את האור הגדול? |
|
ציינתי כי האריסטוקרטיה מאפשרת לשמור על השקפה. ההשקפה באיראן כמובן מוטעית.
על "המוני הנרצחים תחת שלטונו" לא ראיתי מידע, היו המון קרבנות במלחמה עם עיראק.
יש להם הישגים משמעותיים בשירותים רפואיים וחברתיים. האוכלוסייה גדלה פי שתיים מ1979 עד 2006, התווספו כ-35 מיליון איש (ברור שזה מציב קשיים), ושיעור התמותה הכולל ירד בחצי.
***ונבין מדוע צריך פיקוח ואפשרות להחלפה על ידי הציבור.***
ברפובליקת ונציה, למשל, היו מבינים את זה חזק, ושלטון אריסטוקרטי שלהם כלל בחירות ופיקוח, אם כי על ידי אריסטוקרטים, וזה עבד טוב במאות שנות הפריחה.
***הרמב"ם ואנשי דורו לא הכירו בימיהם אף מדינה דמוקרטית, אפילו לא ליברלית.***
באותה רפובליקת ונציה הייתה שיטת הבחירות המפוכחת, כנראה יותר מתוחכמת מארצות הברית עכשיו.
וחוץ מזה, הדמוקרטיה זה לא המצאה, מהדמוקרטיה התחילו הרבה עמים, כולל רומאים וגרמנים.
***צ'מברליין חטא רק בנאיביות***
לא חיפשתי אצלו בנפש, אבל עובדה שבריטניה מסרה ראשונה את הטרפה לנאצים, וראשונה קרתה ברית אתם. כדאי להודות בעובדות לפני חיפושים בנפש. סטלין פשוט החזיר את מה שהיה רוסי, ועובדה שאוקרינה מערבית נשארה גם עכשיו אצל אוקרינה ווילנה בליטא.
לא אחזור לזה.
***אתה מנסה לצבוע באור חיובי רוצחי המונים מהגרועים ביותר, על ידי בחירה סלקטיבית של אפיזודות שיתאימו לאג'נדה שלך שבזה לדמוקרטיה, תוך התעלמות שיטתית מפשעיהם הרבים שבכל מקרה רבים פי כמה.***
איני עוסק במחקרים היסטוריים היקפים, זה לא הנושא שלי כאן.
ואילו משלים אני, אם כבר, את המידע שלך אכן חד צדדי.
מדבר אתה על 'מדיניות הקולקטיביזציה של סטלין יצרה (במכוון או שלא במכוון) רעב המוני שבו מתו מיליוני אנשים'.
בואו נשמע מצד שני גם, מצד חביב הדמוקרטים, מצד אובמה:
"קשה לשכנע הודים, שצ'רצ'יל הציל את הציוויליזציה, כאשר הם זוכרים שהוא הרעיב שלושה מיליון הודים למוות במערב בנגל ב-1943 וגילה אדישות וציניות כאשר קיבל דיווח על הזוועה."
כדאי להיזכר, אם כבר, על "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד", ש"מחוללי הזוועות היו המדיניות הכלכלית של ממלכת בריטניה הגדולה", ויש דעה במערב כי הבריטים "ניהלו "השמדת עם" מכוונת, כלומר ניצלו את רעב תפוחי האדמה כדי להפטר מהאוכלוסייה האירית הבלתי רצויה."
נמשיך, וניזכר, כי מחנות הריכוז, זה לא המצאת סטלין, אלא המצאת בריטניה דמוקרטית במלחמת הבורים,
"החל ממרץ 1901 החל לורד קיצ'נר לנקוט בטקטיקה של אדמה חרוכה, כשכוחותיו פושטים על חוות ועיירות הבורים ושורפים אותן כליל, מרעילים את בארותיהם ומחרימים את הבקר והמקנה... נשותיהם וילדיהם, שנותרו ללא קורת גג עם שרפת עיירותיהם וחוותיהם, הושמו במחנות פליטים שכונו "מחנות ריכוז" (לימים ישתמשו הנאצים בשם זה למתקני העינויים וההשמדה שהקימו)... עד סוף המלחמה נכלאו כ-120,000 בורים (כרבע מכלל האוכלוסייה הבורית) במחנות, וכרבע מתוכם מתו בהם מרעב וממחלות, מרביתם ילדים."
נעצור בינתיים עם זוועות הדמוקרטיה.
הנושא שלי כאן אחר.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|
