מיימוני
<כך אנו בנויים. טכס שבו אדם מקבל על עצמו בפרהסיה מחוייבות, מקבל מה שמכנים "הדהוד" מן הסובבים אותו, נחרט.>
הרב אלישיב קנוהל ("הכתובה והסכמי ממון בנישואין", "תחומין" כרך כא, עמ' 328) הציע נוסח בשפה העברית של הכתובה, והוא מציע להכניס בה:
"... ונתרצתה הכלה ותהי לו לאשה. והסכימו ביניהם לחיות באהבה ואחווה שלום".
בהערות על הנוסח המוצע, הע' שניה, הוא כותב:
"אמנם, שטר הכתובה הוא בעיקרו כתב התחייבות של הבעל, אך מאז ומתמיד לא נמנעו מלדווח שהכלה נתרצתה להיות אשתו. על כן, לכאורה אין מניעה להוסיף משפט דקלרטיבי, ששני בני הזוג הסכימו לחיות ביניהם באהבה וכו'. המשפט לקוח משטר השידוכין המסורתי יש בו ערך מחנך, ותו לא. ככל שאנשים יצהירו אחד לשני על כוונתם לחיות באהבה ואחווה וכו', הדבר יחלחל בתוכם פנימה. כמובן, משפט זה אינו הכרחי, וניתן להשמיטו אם הדבר נדרש".
מה דעתך על ההצעה:
לתלות את ההצהרה על כוונת הזוג לחיות באהבה ואחווה, במקום בו יראוהו בני הזוג תמיד, כמו על הדלת של המקרר, ובכל שנה ביום הנישואים להעבירה למקום אחר בבית
תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/01/2018 04:55:58
